דוגמא לפסק דין בנושא סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי: 1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות מסכסוך שהתגלע בין קבלן-משנה לקבלן-ראשי, שהתקשרו במספר הסכמים לביצוע עבודות במספר פרוייקטים. קבלן-המשנה היא התובעת והנתבעת שכנגד. לשם הנוחות היא תכונה להלן: "התובעת". הקבלן-הראשי היא הנתבעת והתובעת שכנגד. לשם הנוחות היא תכונה להלן: "הנתבעת". סכום התביעה הועמד על סך של 61,780 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה (22.12.04). סכום התביעה שכנגד הועמד על סך של 95,512 ₪ נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (17.5.07). 2. תיק זה, שעניינו סכסוך שגרתי למדי בין בעלי מקצוע בענף הבנייה, היה תלוי ועומד בבית המשפט זמן רב. אחת הסיבות לכך היא, שעבודתו של המומחה אותו מינה בית המשפט על מנת לחוות דעתו באשר למחלוקות הקיימות בין הצדדים, נמשכה זמן רב. חוות הדעת של המומחה הוגשה רק לאחר קרוב לשלוש שנים; לאחר מכן נשלחו למומחה שאלות הבהרה; ולבסוף, הוזמן המומחה, לבקשת התובעת, לבית המשפט כדי להיחקר על חוות דעתו. מעדותו של המומחה עולה, כי הוא קיים עם הצדדים 4 או 5 פגישות, והוא ערך שני ביקורים באתרי הבנייה. 3. לשני הצדדים, ובעיקר לתובעת, היו הערות והשגות על חוות הדעת. הנתבעת הייתה מוכנה לקבל את חוות כפי שהיא, ואולם מנגד ביקשה התובעת לחלוק על חלק מקביעותיו של המומחה. מטעם זה, בנוסף לשתי הישיבות שהתקיימו עוד לפני ההחלטה בדבר מינויו של המומחה, קיים בית המשפט ישיבת הוכחות נוספת אשר בסיומה השמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל-פה. 4. אף שלבית המשפט הייתה תקווה כמוסה כי חוות דעתו של המומחה תניח את דעתם של שני הצדדים, ובזאת יוכרע הסכסוך, הרי שלא כך ארע. עם זאת, עבודתו של המומחה לא הייתה לשווא, שכן חוות הדעת של המומחה תשמש נקודת המוצא והבסיס לדיוננו. השאלות היחידות בהן בית המשפט נדרש להכריע עתה מתייחסות רק לאותם עניינים הכלולים בחוות הדעת אשר מי מהצדדים אינו מקבלם. כאמור, עיקר ההשגות על חוות הדעת מועלות מצידה של התובעת, והן מוקדו וצומצמו על ידי מנהלה במהלך הדיון שהתקיים ביום 4.11.12. 5. בטרם אפנה לדון בעניינים שנותרו במחלוקת ולהכריע בהם, אציין כי שתי בעלות הדין בתיק זה היו מיוצגות על ידי מנהליהן. שניהם אנשי מקצוע וותיקים אשר שנות עבודה רבות ופוריות מאחוריהם. לכאורה ניתן היה לצפות לכך, שהעובדה כי אלו האנשים בהם מדובר הייתה צריכה לסייע לשני הצדדים לנהל דיאלוג כן וענייני ולהגיע להסדר מוסכם, כפי שנהוג ומקובל לעשות בסכסוכים רבים מסוג זה. אלא שלמרבה הצער, לא כך היה. 6. הערה נוספת שיש להעיר היא, כי בפתח חוות דעתו מצא המומחה לציין, כי "הליך ההתקשרות העיסקית בין הצדדים לוקה בחוסר סדר בסיסי ונוגד כל כלל בענף הבניה... לא ברור באופן חד משמעי - מה הן ההצעות הרלוונטיות להתחשבנות? מה התוכניות הקובעות לביצוע? מה המפרט הטכני לביצוע?... היה קושי רב לקבוע את מסקנותי לפי המסמכים והעדויות שהוצגו בפני". אך מובן, כי הקשיים עליהם מצביע המומחה, אינם מסייעים בבירור העובדות ובקביעת ממצאים במחלוקות הקיימות בין הצדדים, שהתאפיינו בירידה לפרטים ולפרטי הפרטים. 7. אפנה, אפוא, לדון ולהכריע בעניינים שנותרו במחלוקת. בית ספר גונן 8. ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.9.06 עסקה כולה בהתקשרות שנקשרה בין הצדדים בקשר לעבודות שהתובעת התבקשה לבצע עבור הנתבעת בבית ספר גונן. הישיבה ארכה למעלה משלוש שעות. בסוף הישיבה הוברר, כי המחלוקת בין הצדדים לעניין התקשרות זו עומדת על סכום של 12,257 ₪ בלבד. במסגרת חוות הדעת שניתנה לאחר אותה ישיבה, קיבל המומחה חלק מטענות התובעת לעניין התקשרות זו, וחלק אחר הוא דחה. במסגרת ההליך שלפניי מעלה התובעת השגות לגבי שלושה עניינים הכלולים בחוות דעתו של המומחה ביחס להתקשרות זו, בהן אדון להלן. 9. ההשגה הראשונה מופנית נגד העובדה, שהמומחה לא ראה לזכות את התובעת בסכום 7,853 ₪ עבור "תוספת גלוון". התובעת טוענת, כי בין הצדדים הוסכם שהיא תהיה זכאית לתוספת של סכום זה מעבר לסכום הבסיסי עליו הסכימו הצדדים. מנגד טוענת הנתבעת, כי הסכום עליו הסכימו הצדדים כלל את עבודות הגלוון אותן היה על התובעת לבצע. בחוות הדעת נימק המומחה את דעתו כי יש לדחות את תביעת התובעת בסעיף זה בכותבו: "מאשר את טענת משב"ט שכל העבודות בחוץ צריכות להיות מגולוונות" (סעיף 31). בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי התובעת כתב המומחה: "אין בידי הצעת מחיר מאושרת שקובעת שהמחיר לעבודות המסגרות בחוץ הינם ללא גלוון. התוכניות מדברות על מערכת מגולוונת. אין שינוי בסעיף". 10. המחלוקת בין הצדדים בעניין זה לובנה בישיבה שהתקיימה ביום 7.9.06. מנהל התובעת טען, כי בתחילה מסר למנהל הנתבעת את הצעת המחיר שסומנה בספרה "1" ואשר בה נכתב, כי הוא דורש "תוספת 20% לגלוון". לדבריו, כאשר מנהל הנתבעת קיבל את הצעת המחיר הזו, הוא ביקש לדעת לאיזה מבין הסעיפים הכלולים בהצעת המחיר מתייחס הגלוון. לטענת מנהל התובעת, לנוכח בקשה זו הוא ניסח הצעת מחיר חדשה, שסומנה בספרה "2" ואשר בה נכתב: "לסעיפים מ-5 ועד 14 תוספת 20% לגלוון המחירים לא כוללים מע"מ". טענת מנהל התובעת היא, כי הצעתו התקבלה על ידי מנהל הנתבעת ומכאן שהתובעת זכאית לתוספת של 20% ביחס לכל הפריטים שגולוונו. 11. מנהל הנתבעת דוחה את טענת מנהל התובעת ולפיה האחרון מסר לו תחילה את הצעת המחיר שסומנה "1". מנהל הנתבעת מאשר כי מנהל התובעת מסר לו את הצעת המחיר שסומנה "2", בה כתוב, כזכור, כי התובעת דורשת תוספת גלוון בשיעור של 20%, ואף מציינת את הסעיפים בהם מדובר. אלא שלטענת מנהל הנתבעת, דרישה זו של התובעת לא הייתה מקובלת עליו. לטענתו, בנסיבות אלה הוסכם בין הצדדים שהמחירים הכלולים בהצעת המחיר אותה הגישה התובעת לנתבעת כוללים גלוון, ולכן הוא הוסיף בכתב ידו את המילים: "סוכם הכל כולל גלוון". מנהל הנתבעת הודיע בעדותו, כי הוא מוכן ללכת בעניין זה לבדיקת פוליגרף (עמוד 9 שורה 18). מנהל הנתבעת מבקש למצוא תמיכה לטענתו בעניין זה בעובדה, שבחשבון מס' 2 אותו הגישה התובעת לנתבעת יש דרישה מיוחדת וספציפית בגין "תוספת גלוון לכלוב חיות חיצוני" בסך 500 ₪, אשר נדחתה על ידי הנתבעת. לדברי מנהל הנתבעת, העובדה שהתובעת ראתה לנכון להעמיד דרישה ספציפית בגין אחד הפרטים - דרישה שכאמור נדחתה על ידי הנתבעת - מהווה ראיה לכך, שלא הייתה כל הסכמה ל"תוספת גלוון" כוללת. 12. מנהל התובעת איתן בדעתו כי בין הצדדים הוסכם שהתובעת תהיה זכאית לתוספת גלוון בסך 20%. הוא מכחיש את טענת מנהל הנתבעת בדבר ההסכמה לא טוען האחרון, והוא טוען כי מנהל הנתבעת הוסיף בעצמו, על דעתו בלבד, את המילים "סוכם הכל כולל גלוון". לדברי מנהל התובעת, "רק עם הגשת התביעה נודע לי שהוא הוסיף את המילים "סוכם הכל כולל גלוון". הוא אפילו לא השתמש בעט שלי אלא כתב בעט אחר" (עמוד 4 שורות 25-27). לדברי ב"כ התובעת: "כאשר המסמך המקורי היה בידו והוא יכול היה להוסיף הכל" (עמוד 9 שורה 19). 13. בתמיכה לטענתו כי בין הצדדים הוסכם על "תוספת גלוון" העלה מנהל התובעת טענה בדבר ההיגיון הכלכלי של ההתקשרות. לטענת מנהל התובעת, את הגלוון הוא מבצע אצל בעלי מקצוע חיצוניים אליהם הוא שולח את הפריטים הטעונים גלוון, ועלותו של הגלוון רבה. מטעם זה, כך טוען מנהל התובעת, לא יעלה על הדעת שהוא הסכים לכך שלא יקבל תשלום כלשהו בעבור תוספת הגלוון. מנגד טוענת הנתבעת, כי עלות הגלוון אינה גבוהה כטענת מנהל התובעת. 14. נקודת המוצא לדיון ב"תוספת הגלוון" היא הצעת המחיר אשר סומנה "2". במסמך זה כלולה, אמנם, דרישה מצד התובעת לתוספת גלוון עבור הפריטים שצויינו בו, ואולם מיד לאחר הפיסקה בה נרשמה דרישה זו מופיע משפט הסותר אותה, ואשר בו נכתב, בכתב ידו של מנהל הנתבעת: "סוכם הכל כולל גלוון". השאלה בה יש להכריע היא, האם משפט זה מבטא את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים - כטענת הנתבעת - או שמדובר במשפט שהוסף במרמה - כטענת התובעת. 15. אכן פנים לכאן ולכאן. שתי הגרסאות אותן מעלים בעלי הדין אפשריות, ואולם לא ניתן לקבוע מסמרות. מנהל התובעת מייחס למנהל הנתבעת מעשה של זיוף, פשוטו כמשמעו. אלא שאינני סבור כי עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענה כבדת משקל זו. כידוע, על מי שמעלה כלפי יריבו טענת מרמה וזיוף, מוטל נטל ראיה מיוחד. "... הגם שהנטל הוא של מאזן ההסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין-פלילית נוסח זיוף ותרמית הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענה תרמית וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ. אולגה קליין, סעיף 14 לפסק הדין). 16. תמיכה לטענת הנתבעת לעניין תוכן ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ניתן למצוא בעובדה, שלאחר שהתובעת ביצעה את העבודות, בעת שהיא הגישה לנתבעת דרישה לתשלום עבור העבודות שביצעה (חשבון מס' 2 אשר סומן בסיפרה 3), נקבה התובעת בסכומים אותם היא דרשה מהנתבעת כשהם אינם כוללים תוספת נפרדת בגין גלוון. רק מאוחר יותר הגישה התובעת לנתבעת חשבון נוסף (חשבון מס' 4 אשר סומן בסיפרה 6) אשר מתייחס לתוספת הגלוון. לטענת מנהל הנתבעת, "התובעת סיפקה העבודה שכללו גלוון - בחשבונות לתשלום שהוגשו ע"י התובעת הופיע המחיר שנקבע בין הצדדים ורק לאחר 3 חודשים הגישה התובעת חיוב נוסף בגין גלוון מה שמצביע על נסיון ברור להוציא כספים במירמה מהנתבעת..." (תצהיר מיום 18.3.12 סעיף 12). 17. על פי קו הטיעון של התובעת, ניתן היה לצפות לכך שכבר במסגרת החשבון הראשון אותו הגישה לנתבעת, הייתה התובעת דורשת את הסכום בו נקבה בהצעת המחיר, בתוספת 20% בגין גלוון. כך, למשל, בהצעת המחיר אותה מסרה התובעת לנתבעת דרשה התובעת סכום של 4,000 ₪ עבור התקנת סורג, בתוספת 20% בגין גלוון (מסמך 2). אין חולק על כך, שהתובעת התקינה את הסורג, ולסורג נעשה גלוון. על פי גישתה של התובעת, ניתן היה לצפות לכך שבמסגרת החשבון שהתובעת הגישה לנתבעת לאחר ביצוע העבודות, היא תדרוש סכום של 4,800 ₪, היינו סכום של 4,000 ₪ בתוספת 20% עבור הגלוון. דא עקא, שבחשבון מס' 2 דרשה התובעת רק סכום של 4,000 ₪ (מסמך 3). רק מאוחר יותר, במסגרת חשבון מס' 4 (מסמך 6) דרשה התובעת "תוספת 20% לגלוון". העובדה שהתובעת לא דרשה את "תוספת הגלוון" כבר בחשבון הראשון שהגישה, תומכת בטענת הנתבעת כי בין הצדדים הוסכם, שהמחירים בהם נקבה התובעת בהצעת המחיר שהגישה כוללים גלוון, וכי התובעת לא תהיה זכאית לתוספת נפרדת עבור הגלוון. 18. אכן, במקרה שלפנינו ניתן היה להסתייע בראיות בדבר ההיגיון הכלכלי של ההתקשרות, כפי שהתובעת ביקשה לעשות. אלא שהתובעת לא הביאה ראיות ברורות בעניין זה, והנתבעת, מצידה, חלקה על טענות התובעת בדבר עלות הגלוון. אני סבור, כי בנסיבות אלה ניתן לתת משקל לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, הבקיא בהוויית עסקי הבנייה, בהתקשרויות בין העוסקים בה, בעלויות ובמחירים. הדעת נותנת, כי המומחה ראה לנגד עיניו גם את ההיגיון הכלכלי של העסקה, והוא נתן לעניין זה משקל בין יתר השיקולים ששקל. העובדה שלא ראה לזכות את התובעת ב"תוספת גלוון", תומכת, במידת מה, במסקנה אליה הגעתי, ולפיה בנסיבות העניין, לא עלה בידה של התובעת לשכנע כי בהסכם ההתקשרות שנערך בין הצדדים סוכם כי התובעת תהיה זכאית ל"תוספת גלוון". בנסיבות אלה, אני דוחה את תביעתה של התובעת בעניין זה. 19. ההשגה השנייה אותה מעלה התובעת בעניין בית ספר גונן מתייחסת ל"דלת הכניסה" (סעיף 26). בסעיף 13 לתצהירו מיום 6.10.05 טען מנהל התובעת, כי "בנוסף על הפריטים שאושרו ע"י אברהם ולאחר הצעת המחיר המקורית הזמין אברהם בנפרד דלת כניסה מברזל מחצר בית הספר לבניין לא כולל את הזכוכית עבורה נדרש הנתבעת לשלם 2,600 ₪". בסעיף 10(ה) לתצהירו מיום 23.11.05 התייחס מנהל הנתבעת לטענה זו באומרו: "כעולה מחשבון מס' 2 סעיף 23, התשלום על אספקה והתקנת דלת הכניסה הינו בסך של 600 ₪. לאחר התקנת הדלת ביקש נתן להוסיף לחשבון סכום נוסף של 2,000 ₪ בשל "העדר רווחיות" (מסיבה זו נרשם לאחר סעיף 23 "דלת כניסה - 2,000 ₪). מובן שסך של 2,000 ₪ לא אושרו לתשלום". 20. במהלך הדיון שהתקיים ביום 7.9.06 שב מנהל הנתבעת והכחיש את טענות מנהל התובעת. אלא, שהמומחה אשר ביקר במקום לאחר אותה ישיבה, קיבל את טענות מנהל התובעת. בחוות הדעת שהגיש זיכה המומחה את התובעת בגין דלת הכניסה, בסכום של 2,000 ₪. בחוות הדעת הוא הסביר את דעתו בעניין זה באומרו: "המחיר שנדרש ע"י מפעלי בניה - מתאים לדלת". אלא שהמחיר אותו דרשה התובעת היה 2,600 ₪ ולא 2,000 ₪. בנסיבות אלה אני מקבל את טענת התובעת בעניין זה ומזכה אותה בסכום נוסף של 600 ₪ בתוספת מע"מ. 21. הטענה השלישית אותה מעלה התובעת נגד חוות הדעת בעניין בית הספר גונן, עניינה בעובדה שהמומחה מצא לנכון להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת סך של 2,800 ₪, הואיל וקיבל את הטענות שנתבעת העלתה נגד התובעת בתביעה שכנגד שהגישה. בהמשך אדון בתביעה שכנגד ואנמק מדוע החלטתי שיש לדחותה. בשלב זה אסתפק בכך שאומר, כי נוכח החלטתי לדחות את התביעה שכנגד, יש לזכות את התובעת בסכום נוסף של 2,800 ₪ בתוספת מע"מ. קידר 22. בקשר להתקשרות שנערכה בין הצדדים בדבר עבודות שהתובעת נדרשה לבצע בישוב קידר, מעלה התובעת שתי טענות. הטענות מתייחסות למעקות אותן הנתבעת ביקשה כי התובעת תייצר עבורה. מעקה אחד יוצר על ידי התובעת, והמעקה האחר עדיין לא יוצר על ידה, ואולם לדבריה היא רכשה לצורך ייצורו את חומרי הגלם הנדרשים. 23. עניינם של המעקות מופיע, בצורה מפורטת, בסעיפים 23-25 לתצהירו מיום 6.10.05 של מנהל התובעת. תמצית טענת מנהל התובעת היא, שהוא ייצר את המעקה הראשון כנדרש וכמתחייב, אלא שמנהל הנתבעת החליט שלא לבוא למסגרייה של התובעת ולקחת את המעקה שיוצר עבורו, ותחת זאת הוא קנה במקום אחר מעקה זול יותר. בנסיבות אלה החליט מנהל התובעת שלא להתחיל בייצורו של המעקה השני, וחומרי הגלם אותם רכש לצורך ייצור מעקה זה נותרו במסגרייה של התובעת, אשר נסגרה בסמוך לאחר מכן. 24. הנתבעת טוענת כי סירבה לקבל את המעקה אותו ייצרה עבורה התובעת, הואיל ואיכות העבודה הייתה ירודה. לטענת מנהל הנתבעת, "בניגוד לסיכומים, נתן סיפק מעקה מברזל שחור ולא מגולוון. לאחר הערותיי, נתן ביצע גלוון בצביעת מברשת. מובן, שרמת העבודה הייתה נמוכה ביותר והחשבון בגין רכיב זה לא אושר" (סעיף 13(ב) לתצהיר מיום 26.12.05). הנתבעת מבקשת למצוא תמיכה לטענתה בדבר איכותה הירודה של העבודה במכתב אותו כתב מנהל התובעת, בכתב ידו, למנהל הנתבעת ביום 26.8.04 בסופו נכתב, כך לטענת הנתבעת: "אבקשך לסלוח ולקחת המעקה". הנתבעת מבקשת לראות בבקשת הסליחה - לטענתה - ראיה ברורה לכך ש"כל טענות נתן לענין המעקה אינן נכונות". 25. דא עקא, שלטענת מנהל התובעת, הוא לא כתב במכתבו "לסלוח" אלא "לשלוח". לטענתו, כל עניינה של הסיפא למכתב הוא בדרישתה של התובעת כי הנתבעת תשלח אדם למסגרייה שלה ("לשלוח"), שיבוא וייקח את המעקה. 26. אין בידי לקבוע האם מנהל התובעת כתב "לשלוח" או "לסלוח". עם זאת, מתוכנו של המכתב עולה, כי למנהל הנתבעת היו כבר "בזמן אמת" טענות בדבר איכות העבודה שבוצעה על ידי התובעת. לכאורה נראה, כי בדיוק לעניין זה נועד המומחה, שהרי הוא יכול היה לבדוק את המעקה ולחוות דעתו בעניין איכות העבודה שבוצעה על ידי התובעת. לכאורה ניתן היה להציג בפני המומחה את חומרי הגלם אשר לטענת התובעת נרכשו על ידה והושארו מבלי שעשתה בהם שימוש. אלא שככל שניתן להבין, המעקה וחומרי הגלם לא הוצגו בפני המומחה. 27. עבור המעקה שיוצר דרשה התובעת סכום של 3,600 ₪, ועבור חומרי הגלם אותם רכשה לטענתה, דרשה התובעת סכום של 1,260 ₪. המומחה מצא לנכון לזכות את התובעת בסכום של 1,800 ₪ עבור המעקה שיוצר, ולא לזכות אותה בדבר עבור חומרי הגלם שנרכשו. 28. במוקד המחלוקת הקיימת בין הצדדים בנושא זה, ניצבת השאלה האם המעקה אותו ייצרה התובעת עבור הנתבעת היה באיכות ראויה. על שאלה זו אין מענה ברור, הואיל והמעקה לא הוצג בפני המומחה על מנת שיחווה דעתו בעניין זה. התובעת טוענת, כי בנתה את המעקה באיכות ראויה, והסיבה היחידה לכך שמנהל הנתבעת סרב לקבל את המעקה הייתה שהוא מצא מעקה אחר, זול יותר. אלא שממכתבו של מנהל התובעת עולה, שהנתבעת העלתה עוד בזמן אמת טענות בדבר איכות העבודה של התובעת. 29. לנוכח כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה שאין לקבל את טענות התובעת בעניין זה. נטל הראיה בדבר איכות העבודה מוטל עליה, ונטל זה לא הורם. כפי שציינתי, המומחה לא דחה כליל את תביעת התובעת. המומחה זיכה את התובעת בסכום של 1,800 ₪ עבור המעקה שייצרה, למרות שהמעקה נותר אצלה שכן הנתבעת סירבה לקבלו. נראה, לכאורה, כי הזיכוי שעשה המומחה נעשה על דרך הפשרה, ולא מכוחו של הדין שלעתים תוצאתו היא "הכל או לא כלום". בנסיבות מקרה זה, לא מצאתי מקום שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה בעניין זה, ואני מחליט לאמץ את דעתו. יוצא, אפוא, כי אני דוחה את תביעת התובעת בעניין זה, ואני מחליט שלא לשנות את האמור בחוות דעתו של המומחה. בית ספר ארגנטינה (גן רימונים) 30. המינהל הקהילתי בקרית-היובל הזמין את הנתבעת לבצע עבורו עבודות מסויימות בבית ספר ארגנטינה. הנתבעת, מצידה, התקשרה עם התובעת בהסכם קבלנות-משנה בו הוסכם כי התובעת תבצע עבור הנתבעת חלק מהעבודות שהוזמנו על ידי המינהל הקהילתי. לטענת מנהל הנתבעת, התובעת התבקשה לבצע 85% מכלל העבודות שהוזמנו (סעיף 13 לתצהיר מנהל הנתבעת מיום 18.3.12). התובעת טוענת כי ביצעה רק חלק מזערי מהעבודות שהנתבעת נדרשה לבצע על ידי המנהל הקהילתי (סעיף 7 לתצהיר מנהל התובעת מיום 9.12.12). ואולם מהאמור בתצהיר מנהל התובעת מיום 1.2.06 עולה, כי העבודה שהתובעת התבקשה לעשות כלל לא הייתה מזערית. 31. אין חולק על כך שבתום העבודות הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את הסכום שהוסכם עליו בתחילה. הנתבעת מנמקת זאת בטענה שאיכות העבודה אותה ביצעה התובעת הייתה ירודה. לטענת מנהל הנתבעת, הוא הזמין את התובעת לתקן את הליקויים שהתגלו בעבודתה, ואולם מנהל התובעת התעלם מפניותיו. בנסיבות אלה, נאלצה הנתבעת לתקן בעצמה חלק מהליקויים שהתגלו בעבודת התובעת (סעיפים 10-16 לתצהיר מנהל הנתבעת מיום 26.12.05). 32. בתמיכה לטענה בדבר איכותה הירודה של עבודת התובעת, הציגה הנתבעת מכתבים אותם שלח מנהל הנתבעת למנהל התובעת "בזמן אמת", בהם הלין על איכות עבודתה של התובעת. בתגובה, הציג מנהל התובעת את מכתבי התשובה ששלח למנהל הנתבעת. בנוסף, הציגה הנתבעת את מכתבו מיום 28.11.05 של מר מיכאל בן אבי, מנכ"ל המינהל הקהילתי. במכתב זה, אשר נשלח למנהל הנתבעת, מתייחס המנכ"ל "לבקשות אינסופיות לתיקון ליקויים בעבודות המסגרות", והוא מודיע למנהל הנתבעת, כי בגין הליקויים בעבודות אלה הוחלט לנכות 30% מהסכום שסוכם בין המינהל הקהילתי לבין הנתבעת, היינו 19,927 ₪ בתוספת מע"מ. 33. עיקר טענת התובעת בעניין בית ספר גונן היא, שהעבודה אותה ביצע התובעת הייתה טובה וראויה, ועל כן אין לנכות ממנה דבר. 34. המומחה שמונה על ידי בית המשפט נתן דעתו למחלוקת הקיימת בין הצדדים בנקודה זו. הוא הביע דעתו כי בגין הליקויים יש לנכות מהתובעת סכום מסויים (סעיפים 4-8 וכן 14-15 לפרק הדן בבית ספר ארגנטינה; עדות המומחה בעמוד 8 שורה 15). התובעת אינה משלימה עם קביעה זו והיא מבקשת כי בית המשפט לא יאמץ אותה. 35. אכן, המומחה שמונה על ידי בית המשפט לא מציין בחוות דעתו ליקויים ספציפיים אותם מצא בעבודות שביצעה התובעת. ואולם בעניין זה יש לזכור, כי הנתבעת טוענת שחלק מהליקויים בעבודות התובעת תוקנו על ידי הנתבעת, וזאת לנוכח סירובה של התובעת לעשות זאת בעצמה. 36. על יסוד הראיות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את טענת הנתבעת ולפיה התגלו ליקויים בעבודות התובעת. לא רק חילופי הדברים "בזמן אמת" מצביעים על כך, אלא שהעובדה כי מזמין העבודה, המינהל הקהילתי בקרית-היובל, הלין על "בקשות אינסופיות לתיקון ליקויים בעבודות המסגרות", והעובדה כי החליט להפחית 30% מהסכום אותו הנתבעת הייתה אמור לקבל, תומכים בטענת הנתבעת. 37. אני מחליט, אפוא, שאין מקום לקבל את ההשגות שיש לתובעת על חוות דעתו של המומחה בעניין סעיפים 4-8 וכן 14-15 לפרק הדן בבית ספר ארגנטינה. הוא הדין בעניין הטענות שהועלו ביחס לסעיפים 22-26 לחוות הדעת. עניין לנו במומחה, איש מקצוע, שנפגש עם הצדדים מספר פעמים וביקר במקום, ולא ראיתי עילה שלא לקבל את חוות דעתו. טענות הנתבעת ביחס לחוות הדעת 38. הנתבעת טוענת, כי בחוות דעתו של המומחה נפלו שתי טעויות אריתמטיות, אותן יש לתקן. 39. הטעות האריתמטית הראשונה לה טוענת הנתבעת היא, שבעמודה המסכמת את דרישות התובעת רשום 155,818 ₪, בעוד שצריך להיות רשום 153,988 ₪ (הפרש של 1,830 ש"ח). תשובת מנהל התובעת היא, כי הוא ניגש לחנות מכולת וביקש להשתמש במכונת החישוב המשמשת את החנות כדי לעשות סיכום של הנתונים המופיעים בחוות הדעת. לדבריו, הסיכום העלה כי הסכום הנכון הוא זה שרשום בחוות הדעת, היינו 155,818 ₪. בתמיכה לטענתו, הציג מנהל התובעת את דף הרישום (סליפ) שהופק ממכונת החישוב. דף הרישום אותו הציג מנהל התובעת לא נסתר, ועל כן אני מחליט לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה. 40. הטעות האריתמטית השנייה לה טוענת הנתבעת מתייחסת לגובה הסכום שהמומחה הביע דעתו ששיש להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת לנוכח העובדה שהוא קיבל את הטענות שהנתבעת העלתה נגד התובעת בתביעה שכנגד. כפי שציינתי לעיל, החלטתי לדחות את התביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת נגד התובעת. מטעם זה אין כל משמעות לטעות לה טוענת הנתבעת, ככל שהייתה כזו. התביעה שכנגד 41. עיקר כתב התביעה שכנגד המתוקן אותו הגישה הנתבעת נגד התובעת, מתייחס לגגון אותו בנתה התובעת והתקינה בבית ספר גונן. כפי שציינתי לעיל, בישיבה שהתקיימה ביום 7.9.06 נדונו המחלוקות בין הצדדים בעניין העבודות אותן ביצעה התובעת בבית ספר גונן. אחת מנקודות המחלוקות העיקריות שהיו קיימות באותה עת בין הצדדים נגעה למשקלו של הגגון. לדברי מנהל הנתבעת, לנוכח דברים שנטענו באותה ישיבה מפיו של מנהל התובעת, הוא ניגש בסמוך לאחר הישיבה לבית הספר, ובדיקת הגגון העלתה כי התגלו בעבודת התובעת "כשלים בטיחותיים חמורים ביותר שהצריכו את התערבות חב' הפיקוח ותיקון מיידי של הכשלים" (סעיף 1 ל"בקשה לתיקון כתב הגנה ותביעה שכנגד" שהוגשה ביום 11.1.07). 42. לצורך הבנת הדברים יוסבר, כי הגגון נתמך על ידי צינורות תמיכה (מותחנים) אשר מחוברים לקיר באמצעות ברגים. לטענת הנתבעת, שני כשלים עיקריים נמצאו בעבודת התובעת: הכשל האחד הוא, שמספר הברגים אותם התקינה התובעת קטן ממספר הברגים שהיה עליה להתקין, וקוטר הברגים אותם התקינה נמוך מקוטר הברגים שהיה עליה להתקין. הכשל השני לו טוענת הנתבעת הוא, שקוטר צינורות התמיכה אותם התקינה התובעת, נמוך מקוטר הצינורות אותם היה עליה להתקין. 43. לטענת מנהל הנתבעת, בעקבות גילוי הכשלים הללו, הוא זימן ביקור במקום בהשתתפות מהנדס הקונסטרוקציה, מר צבי סלע, והמפקח, מר צח רוזנצווייג. מנהל הנתבעת הציג מסמך הנושא את הכותרת "סיכום סיור בביה"ס בנושא הגגון בחדר חיות" בו נכתב, בין היתר, כי "על פי התראות הקבלן, נבדק ונמצא שקוטר הברגים שבהם חובר הגגון הוא קטן מהקוטר הנדרש על פי התכנית שנמסרה לקבלן". מהמסמך עולה שבין הנוכחים הוסכם, כי "הקבלן יבצע תיקון על פי התוכנית". 44. לטענת מנהל הנתבעת, בשלב ראשון ביצעה הנתבעת, על חשבונה, רק את התיקונים הדחופים. היא החליפה 16 ברגים ועבור כך הוציאה מקופתה 5,659 ₪. לטענת מנהל הנתבעת, "עם סיום שנת הלימודים ויציאת התלמידים לחופשה, תאלץ התובעת לבצע השלמה של התיקונים בהתאם להחלטה שהתקבלה בסיור" (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן). לטענת מנהל הנתבעת, העלות הכוללת של התיקונים צפויה להגיע לסכום של 28,885 ₪. במסגרת התביעה שכנגד אותה הגישה, מבקשת הנתבעת כי בית המשפט יחייב את התובעת לשלם לנתבעת סכום זה. בנוסף עותרת הנתבעת לכך, שבית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 50,000 ₪ בשל פגיעה במוניטין הנתבעת. 45. התובעת אינה חולקת על כך שהתקינה את הגגון באופן שונה מזה המופיע בתוכניות שנמסרו לה בתחילה. אלא שלטענת התובעת, במהלך ביצוע העבודות הוחלט על ידי כל הנוגעים בדבר לשנות את אופן ביצוע העבודה, והלכה למעשה היא התקינה את הגגון בדיוק באופן עליו הוסכם בעל-פה. לטענת מנהל התובעת, להסכמה לה הוא טוען היו שותפים גם מנהל הנתבעת ומהנדס הקונסטרוקציה, מר צבי סלע. 46. התובעת מבקשת להדגיש את העובדה, כי בגגון אותה היא התקינה בבית הספר אין כל ליקוי בטיחותי. בתמיכה לטענה זו זימנה התובעת לעדות את המהנדס, מר דב אשד. בעדותו מסר המהנדס, כי העמידות של הברגים גדולה "בסדר גודל" היינו "פי עשר ומעלה" מהעומסים שקיימים בפועל. מר אשד אמר בעדותו: "מצאתי שהברגים שנמסר לי עליהם הם עומדים כמו שאמרתי בסדרי גודל - לפי חשבוני בגזירה זה סדר גודל של פי 20 ובשליפה זה סדר גודל של פי 50 - עד כדי כך הם מסוגלים לשאת עומסים פי 20 - גם על ידי משקל עצמי וגם במקרה קיצוני" (עמוד 19). 47. בתמיכה לטענתה בדבר העדר קיומו של ליקוי בטיחותי מפנה התובעת לעובדה, שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת בדבר ליקוי בטיחותי. בנוסף מפנה התובעת לעובדה, שגם ב"סיכום הסיור" שנערך בבית הספר ביוזמת מנהל הנתבעת לא נכתב דבר על קיומו של ליקוי בטיחותי. התובעת מדגישה את העובדה, שכל שנאמר באותו מסמך הוא, ש"קוטר הברגים שבהם חובר הגגון הוא קטן מהקוטר הנדרש על פי התכנית שנמסרה לקבלן". לדברי הנתבעת, גם אם לא מדובר בליקוי בטיחותי, הרי שבהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים היה על התובעת להתקין את הגגון בהתאם לתוכנית שנמסרה לה, ודי בעובדה שלא עשתה זאת כדי להביא לקבלת התביעה שכנגד. 48. בית המשפט רוצה להאמין, שכאשר מדובר בהתקנת גגון מברזל בבית ספר בו לומדים ילדים, מנהל הנתבעת בדק היטב את עבודתה של התובעת בטרם אישר אותה, וכי הוא ווידא היטב שהעבודה נעשתה על ידי התובעת בדיוק באופן בו היא נדרשה לבצע אותה. הוא הדין לגבי מהנדס הקונסטרוקציה ולגבי המפקח. בנסיבות אלה, ולנוכח עדותו של המהנדס אשד כי העבודה אותה ביצעה התובעת ראויה ובטיחותית, הגעתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גרסת התובעת כי הגגון הותקן על ידה בדרך עליה הוסכם בין הנוגעים בדבר בעל-פה. 49. מנהל הנתבעת טוען, כי הוא לא בדק בשעתו את האופן בו התובעת התקינה את הגגון, וזאת "מתוך הסתמכות על התובעת" (סעיף 4 ל"בקשה לתיקון כתב הגנה ותביעה שכנגד"). אלא, שלנוכח הביקורת החריפה שהייתה לנתבעת "בזמן אמת" על איכות העבודה של התובעת, כפי שמצאה ביטויה, בין היתר, במכתבים אותם מנהל הנתבעת כתב למנהל התובעת בעניין בית ספר ארגנטינה, קשה להבין כיצד מנהל הנתבעת סמך על עבודתה של התובעת. זאת במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בעניין כה רגיש ומסוכן. ואם כתוצאה מכך שמנהל הנתבעת לא בדק את עבודתה של התובעת - כפי שצריך היה לעשות - נפגע המוניטין של הנתבעת, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה. 50. אני מחליט, אפוא, לדחות את הטענות שהעלתה התובעת שכנגד בעניין הגגון. טענה נוספת אותה מעלה הנתבעת בכתב התביעה שכנגד היא, כי בגין הליקויים בעבודתה של התובעת בבית ספר ארגנטינה יש להפחית מהתובעת סכום גדול יותר מזה שקבע המומחה. אלא, שכפי שכבר ציינתי עת דנתי בהשגות התובעת על קביעות המומחה בעניין זה - לא ראיתי מקום שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. 51. סיכומה של נקודה זו - החלטתי לדחות את התביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת, במלואה. סוף דבר 52. מקובלת עליי טענת התובעת, כי המשמעות המעשית של חוות הדעת היא, שיתרת החוב של הנתבעת לתובעת היא 8,888 ₪ בתוספת מע"מ. לנוכח העובדה שקבעתי כי לסכום הנובע מחוות הדעת יש להוסיף סכום של 600 ₪ בתוספת מע"מ וסכום נוסף של 2,800 ₪ בתוספת מע"מ, הרי שתוצאת פסק הדין היא, שעל הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 12,288 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 31.12.04 ועד לתשלום בפועל. ככל שהתובעת לא העבירה לנתבעת חשבוניות מס בגין מלוא התשלומים ששולמו לה - עליה לעשות זאת. 53. בנוסף לסכום זה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את ההוצאות הבאות: סכום האגרה אותה שילמה התובעת, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק; 75% מעלות חוות דעתו של המומחה, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק; שכרו של המהנדס אשד, במלואו. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד, בגין התביעה והתביעה שכנגד, בסך 5,000 ₪. קבלן משנהקבלןסכסוך