דוגמא לפסק דין בנושא פיטורי שוטר לאחר חקירת מח''ש: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית נגד החלטת המפקח הכללי של משטרת ישראל מיום 13.7.11 לפטר את העותר מהשירות במשטרה, בשל אי-התאמה, זאת על-יסוד סמכותו לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - הפקודה), בעקבות מעשים ועבירות שבהם הודה העותר בחקירתו במחלקה לחקירות שוטרים (להלן - מח"ש). הרקע העובדתי 2. להלן הרקע העובדתי העולה מכתבי הטענות על נספחיהם. העותר, יליד שנת 1958, גויס למשטרה ביום 5.12.91, ושירת בתפקידו האחרון כראש משרד תנועה בתחנת ראש-העין במרחב השרון. ביום 1.2.11 נעצרו העותר ושוטר נוסף הכפוף לו (להלן - השוטר הנוסף), בחשד לביצוע עבירות של קבלת שוחד, קבלת טובות הנאה, שיבוש הליכי חקירה, מרמה והפרת אמונים, וכן עבירות על חוק המרשם הפלילי. המעצר נערך על בסיס האזנות סתר לטלפונים הניידים של השניים במשך כ-15 ימים, בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל בעניינם. בשלב שבו הפכה חקירת מח"ש לחקירה גלויה, נחקרו השניים אודות השיחות הטלפונית שביצעו. בעקבות החקירה, ובהתאם לנהלי המשטרה, הועבר דיווח אודות החקירה למחלקת המשמעת של אגף משאבי אנוש במשטרה. כן הועבר למחלקת המשמעת חלק מחומר החקירה, ובכלל זה הודעות הנחקרים, אך לא הועברו לידיה האזנות הסתר, ולא נעשה בהן כל שימוש לצורך ההליך המינהלי. 3. כפי שצוין בכתב-התשובה, מהודעותיו של העותר בחקירת מח"ש, עלו הממצאים הבאים: א. העותר תיקן את כלי הרכב של משפחתו במוסך "דיב" בכפר קאסם, והוא חייב כספים עבור טיפולים שונים שביצע לאחרונה. הוא אינו יודע כמה כסף הוא חייב ומה הייתה עלות הטיפולים שביצע. ב. העותר ביצע עבור הבעלים של מוסך דיב בדיקות במסוף המשטרתי בקשר לפרטים אודות כלי רכב שונים, כל זאת בניגוד לנוהלי המשטרה. ג. העותר הגיע לתחנת המשטרה ביום שבו היה בחופשה, בכדי לערוך שימוע לאחד מעובדי מוסך דיב, שרישיון הנהיגה שלו נשלל לאחר שנהג במהירות מופרזת בצפון הארץ, וזאת לאחר ש"משך" את הטיפול בעריכת השימוע מיחידת התנועה בצפון. הוא המליץ שלא לשלול את רישיונו של עובד המוסך. בחקירה הוסיף והסביר, כי לא נתן להיכרותו להשפיע על החלטתו בעניינו של עובד המוסך. ד. העותר שוחח עם בעל מוסך דיב אודות חיפושים אחר שוהים בלתי חוקיים (שב"חים) שנערכו על-ידי המשטרה במוסך, אמר לו שככל הנראה יש "מודיע" (מלשין), ומסר לבעל המוסך כי ישוחח עם קצין המודיעין בכדי שיפסיקו לשלוח שוטרים למקום. העותר הוסיף ומסר בחקירתו, כי מסר לבעל המוסך הבטחות שווא, ולא פעל כפי שהבטיח. כן טען, כי דבריו אודות המודיע במוסך היו בגדר ספקולציה בלבד. ה. העותר ביקש מהשוטר הנוסף לבצע שימוע לתושב כפר קאסם, בשם צאלח, שנתפס נוהג במהירות מופרזת, למרות שהשוטר הנוסף לא היה מוסמך לבצע הליך זה, אלא קצין בלבד. הדבר לא הובא לידיעת הגורמים המתאימים, והדבר נעשה בשעה שהעותר וצאלח היו מצויים בקשרי ידידות, שבגדרם אף נתן האחרון לעותר זיתים, שמן זית וגבינות תוצרת בית. העותר אף הגיע יחד עם צאלח לפגישה עם התובעת המשטרתית במשפטו של האחרון, ושאל את התובעת האם אפשר לשנות את הסדר-הטיעון לטובתו. התובעת השיבה בשלילה. העותר הסביר בחקירתו במח"ש, כי גם במקרה זה לא נתן לחברותו עם צאלח להשפיע על עבודתו. ו. העותר ניסה לסייע לפקידת הקבלה בחדר הכושר שבו התאמן להתחמק מתשלום דו"ח תנועה שקיבלה, בכך שבדק מספרי תעודות זהות של מכריה, ובחן האם הרשעותיהם הקודמות של הללו בעבירות תעבורה, מאפשרות את המרת הדו"ח באזהרה, וזאת בכדי שהפקידה תוכל לטעון לאחר מכן, באופן כוזב, כי אחד מחבריה נהג ברכב. לגבי חומרת מעשיו אלו, ציין העותר בהודעתו: "טעיתי טעות חמורה". ז. העותר ערך בדיקת מסוף נוספת עבור חברה של מכרה שמתנדבת ביחידת התנועה, זאת בניגוד לנהלים המשטרתיים. כמו-כן, ביקש לערוך בדיקת מסוף עבור קרובת משפחה, שביקשה לדעת האם יש נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ. ח. כאשר הגיע העותר יחד עם השוטר הנוסף למסעדה בכפר-סבא, בכדי להעיר לבעל המסעדה על הפרעה לתנועה בעקבות עבודות בנייה שביצע בעל המסעדה, הוא כובד באוכל ושתייה שלא שילם תמורתם. לאחר מכן, כאשר רצה לחגוג יום-הולדת במסעדה, התקשר לבעל המסעדה והזדהה כיוסי השוטר, חברו של השוטר הנוסף. העותר מסר בחקירתו שבכך קיווה לקבל מקום טוב במסעדה בשל ההיכרות. 4. בעקבות החקירה זומן העותר לשימוע, לצורך שקילת המשך שירותו במשטרה. השימוע התקיים ביום 28.3.11 לפני רפ"ק הילה אור-לב, קצינת מדור אמצעים מינהליים, זאת כאשר העותר מיוצג על-ידי בא-כוחו, עו"ד אשר חן. עובר לעריכת השימוע, ניתן לעותר ולבא-כוחו לעיין בהודעותיו של העותר בחקירת מח"ש, ובמסגרת השימוע נמסרו לשניים ממצאי חומר החקירה, אשר היה בהם, להערכת המשטרה, כדי לבסס לכאורה עילה לפיטורי העותר. במהלך השימוע העלה ב"כ העותר טענות הן בדבר הליך הפיטורין והשימוע, והן בנוגע לממצאים שהוצגו לו (כמפורט בתדפיס ריאיון השימוע הנפרש על-פני שמונה עמודים, נספח ג' לעתירה). 5. ביום 13.7.11 החליט המפקח הכללי של המשטרה, לאחר עיון בממצאי החקירה, בטיעוני העותר בשימוע ובעמדות הגורמים הרלבנטיים, לרבות עמדת היועץ המשפטי של המשטרה, ולאחר קבלת אישור השר לביטחון פנים, לפטר את העותר בשל אי-התאמה לשירות במשטרה, זאת על-יסוד סמכותו לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה. בהחלטה ציין המפכ"ל, בין-השאר, כי ההחלטה נתקבלה לאחר ששקל את העבירות והמעשים שבביצועם הודה העותר, המעידים על אי-התאמתו לשירות, ואת הפגיעה הקשה באמון הציבור במשטרה בעצם המשך שירותו של העותר בשורותיה (נספח ד' לכתב-העתירה). המשיבים ציינו בכתב-התשובה, כי בשלב הראשון מומלץ לפטר את השוטר על-רקע חשד לביצוע עבירות שיש עִמן קלון. ואולם, במסגרת הליך קבלת ההחלטות, בשלב של קבלת אישורו של השר לביטחון פנים לפיטורים, הוחלט כי עילת הפיטורין המתאימה בנסיבות העניין היא אי-התאמה לשירות המשטרה. הואיל והפיטורין היו בשל עילה זו, לא נפגעו זכויותיו של העותר לקבלת גמלאות, והוא מקבל פנסיה חודשית. תמצית טיעוני הצדדים 6. בעתירתו העלה העותר שלל טענות נגד ההחלטה לפטר אותו מן המשטרה, הן בעניין הליך הפיטורין, והן בעניין ההחלטה לגופה. הוא טען, כי הפיטורין היו שלא כדין; כי ההחלטה בעניינו לא הייתה מידתית, וניתן היה לנקוט באמצעי פחות פוגעני של השעיה, בפרט לאור ההערכות והשבחים שקיבל בעבר על תִפקודו במהלך שירותו; וכי ההכרעה לגביו הייתה מוקדמת, משטרם נסתיימה החקירה במח"ש. לגופם של האירועים, שבעטיים נקבעה אי-התאמתו לשרת במשטרה, טען העותר כי יש לראות את מעשיו לכל היותר כעבירות משמעתיות גבוליות, של התנהגות שאינה הולמת, ברף הנמוך של עבירה זו. עוד טען, כי נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו, הן הואיל והשימוע התקיים בטרם נסתיימה חקירת מח"ש, הן מכיוון שלא הוצגו לו חומרי החקירה מבעוד מועד לקראת השימוע, והן היות שלא בעל הסמכות עצמו, דהיינו - המפכ"ל, ערך את השימוע, אלא גורם אחר. בנוסף טען העותר, כי ההחלטה לפטרו מפלה אותו לרעה ביחס לאחרים אשר ביצעו עבירות דומות ולא ננקטה נגדם סנקציה של פיטורין. 7. המשיבים מציינים, כי ההחלטה בעניינו של העותר נתקבלה על-רקע מעשיו, שבהם הודה, אשר העידו על חוסר התאמה לשרת במשטרה, וקל וחומר בתפקיד פיקודי ובמעמד של קצין. לטענתם, מסקנה זו מתחייבת לנוכח המספר הרב של המקרים הנפרדים שבהם עשה העותר שימוש לרעה בכוחו ובסמכויותיו כקצין משטרה, בנושאים המצויים בחלקם הגדול בלִבּת עשייתו ואחריותו המקצועית כקצין תנועה. המעשים, שבגדרם הופרו הוראות החוק והוראות המשטרה, בוצעו תוך שימוש אסור במידע מתוך מאגרי המידע המשטרתיים ופגיעה בפרטיות; והענקת יחס מפלה לאזרחים אגב מתן "הנחות" ו"קיצורי דרך" כאלה ואחרים למקורביו. במעשיו פעל העותר בניגוד עניינים, תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי המשטרה וכלפי הציבור. בנסיבות אלו טוענים המשיבים, כי ההחלטה בדבר פיטוריו של המשיב הִנה נכונה וראויה, ומצויה בלב מתחם הסבירות. הם מוסיפים ומדגישים, כי הותרת העותר בשירות המשטרה משמעה פגיעה ממשית הן באינטרס הציבורי החיוני לקיומה של משטרה נורמטיבית והן באינטרס של אמון הציבור במשטרה ובתדמיתה. כן מציינים הם, כי ההחלטה לפטר את העותר מחמת אי-התאמה, חלף פיטורין מחמת קלון, היא פוגענית פחות, ומשקפת את מידתיות ההחלטה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אין פגם במתן ההחלטה עוד בטרם נסתיימה חקירת מח"ש, שכן המעשים שבהם הודה מבססים את הצורך לפטרו מהמשטרה. מכל מקום, הודיעו המשיבים במהלך שמיעת הטיעונים בעתירה, כי מח"ש סגרה את תיק החקירה הפלילי והמליצה להעמיד את העותר לדין משמעתי, וכי אין צורך לחכות לתום ההליך המשמעתי, שכן העותר פוטר מחמת אי-התאמתו לשרת במשטרת ישראל, זאת על-יסוד העובדות שהודה בהן בחקירתו במח"ש אשר לא היו שנויות במחלוקת על-ידו גם במהלך השימוע. באשר לשימוע, מציינים המשיבים כי אין לעותר להלין אלא על עצמו משלא ביקש לעיין בחומר מבעוד מועד, כי אם בבוקר השימוע; כי נמסר לעיונו החומר שעמד לפני מקבלי ההחלטות בעניינו; וכי על-פי הפסיקה אין חובה לקיים את השימוע לפני הגורם המוסמך לקבל את החלטת הפיטורין, וההחלטה יכולה להינתן על סמך תיעוד בכתב של שימוע שנערך על-ידי גורם אחר מטעמו. את הטענה בדבר הפליה ביקשו המשיבים לדחות מחמת העלאתה כטענה כללית, ללא כל פירוט. דיון 8. הסמכות לפטר שוטרים, שאינם מתאימים לשרת במשטרה, נתונה למפכ"ל מכוח סעיף 10(2) לפקודה, המורה כדלהלן: המפקח הכללי רשאי - (2) "להשעות שוטר שאינו קצין משטרה בכיר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השירות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו, או אינו מתאים מבחינה אחרת למילוי תפקידיו; אולם מפקח לא יפוטר ולא ישוחרר אלא באישור השר". הפעלת הסמכות מכוח הסעיף האמור, יכולה להיעשות ממגוון של נסיבות, ובכללן - טעמים המבססים אי-התאמה לשירות במשטרה. סמכות זו גם עולה מפקודת הקבע מס' 06.01.021 שעניינה "אמצעי משמעת מינהליים - אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם", המורה בסעיף 1(ב): "איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש בה, על-פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום הפרה חמורה של חובות השוטר, והוא הודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד, והמשקל המצטבר של העבירה שבה הוא חשוד ושל טיב שירותו במשטרה, מכריע בדבר אי-התאמתו לשירות במשטרה - יפוטר".   כבר נפסק, לא אחת, כי הסמכות לפטר או לא להאריך את שירותו של שוטר, וכן שיקול הדעת של הרשות המוסמכת לקבוע את דבר התאמתו של אדם לשרת בשורות המשטרה - הִנם רחבים. הטעם לכך נעוץ בתפקידיה ובאופייה של משטרת ישראל, אשר אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה, המחייבות התאמה מלאה של המשרתים בה לביצוע תפקידם. ההתאמה נדרשת הן ביכולות הביצוע של המשימות, והן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציגה של מערכת אכיפת החוק. שילובו של אדם שאינו מתאים, עלול לפגוע במערך הביצוע של המשטרה, כמו-גם בתדמיתה בעיני הציבור, כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר המידות (בג"ץ 66/85 חיים לריה נ' מפכ"ל משטרת ישראל פ"ד לט(2) 724, 726 (1985); בג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל, פ"ד נט(5), 827, 832 (2005); בג"ץ 5770/05 נגה ויזל נ' מפכ"ל המשטרה (23.8.06); ובג"ץ 8156/06 רס"ר איריס ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (14.1.07)). מכאן, שנכונותו של בית-המשפט להתערב בשיקול דעת זה היא צרה ומצומצמת. בהפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות כאמור, חלים הכללים המקובלים להתערבותו של בית-המשפט המינהלי, לפיהם לא יתערב בית-המשפט בהחלטה, אלא אם היא נתקבלה בחריגה מסמכות, או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית. כך, בין אם מדובר בפיטוריו של שוטר, ובין אם בהחלטה שלא להאריך את תקופת שירותו, אשר נקצבת לחמש שנים בכל פעם, על-פי חוק, כאמור (בג"ץ 671/04 בעניין גרין, לעיל; בג"ץ 1524/06 סמ"ר פלונית נ' מפכ"ל המשטרה (20.7.06); בג"ץ 8156/06 בעניין איריס ממן, לעיל; בג"ץ 8225/07 מריח סדיק נ' מפכ"ל המשטרה (6.7.09); ובג"ץ 9963/09 עמרי עדיקה נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (25.5.11)). 9. מן הכלל אל הפרט. לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בהחלטת מפכ"ל המשטרה, שניתנה בהסכמת השר לביטחון פנים, בדבר פיטוריו של העותר ממשטרת ישראל. הפיטורין נעשו כדין, בהתאם לסמכות הנתונה למפכ"ל לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה, ולפי פקודת הקבע בעניין אמצעי משמעת מינהליים, זאת משמצא המפכ"ל כי העותר אינו מתאים למילוי תפקידיו במשטרה. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל, שיקול הדעת של המפכ"ל בעניין זה הִנו רחב לאור תפקידיה ואופייה של משטרת ישראל, ומתחם ההתערבות השיפוטית בשיקול הדעת הִנו צר ומצומצם. בענייננו, עמדו לפני המפכ"ל עובדות שעלו מהודאתו של העותר בחקירת מח"ש, אשר לא הוכחשו על-ידי העותר בשימוע שנערך לו לאחר שעיין בה יחד עם בא-כוחו. כאמור, מעשיו של העותר, שעמדו ביסוד החלטת הפיטורים, אשר פורטו בסעיף 3 לעיל, כללו בין-השאר - מספר מקרים של ניצול לרעה של כוחו וסמכויותיו כקצין משטרה בנושאים שחלקם היו בתחום אחריותו המקצועית, שימוש אסור במידע ממאגרי המידע המשטרתיים, הענקת יחס מפלה למקורבים ופעילות תוך ניגוד עניינים. על-רקע האמור, ולנוכח העובדה כי מן המשרתים במשטרה, המופקדת על שלטון החוק ואכיפתו, נדרש רף התנהגות מחמיר בתחום הערכי-מוסרי - החלטת מפכ"ל המשטרה לפטר את העותר, הואיל והמעשים שבביצועם הודה מעידים על אי-התאמתו לשירות במשטרה, והיות שהמשך שירותו יפגע קשות באמון הציבור במשטרה, מצויה בלב מתחם הסבירות, ואין עילה להתערב בה. לא מצאתי כי נפל פגם בהליך הפיטורין. אין ממש בטענת העותר, לפיה היה על המשיבים להמתין לתוצאות חקירת מח"ש בטרם מתן ההחלטה. כבר נפסק, כי ניתן "להפעיל את סמכות הפיטורין... גם אם השוטר נתון אותה שעה בהליכי חקירה או ההליכים המשפטיים" ואין חובה להשהות את ההחלטה עד לתום ההליכים (בג"ץ 8225/07 בעניין סדיק, לעיל, בפִסקה 29 לפסק-הדין, וראו אסמכתאות המפורטות שם). מכל מקום, המפכ"ל לא היה חייב להמתין למיצוי הליכי החקירה במח"ש (שבינתיים נסתיימו בהחלטה על סגירת התיק), או למיצוי הליכים משמעתיים, שכן החלטתו לפטר את העותר, הייתה בעילה של אי-התאמה לשירות במשטרה, זאת על-יסוד המעשים שהעותר הודה בהם בחקירתו במח"ש, ולא חלק עליהם במהלך השימוע. הואיל והליך הפיטורים נעשה על-רקע המעשים שבהם הודה העותר, אשר להערכת המשיבים מצביעים על אי-התאמה לשירות במשטרה, תוצאות סיום החקירה - בין פלילית ובין משמעתית - אינן רלבנטיות. על-כן, לא היו המשיבים חייבים לנקוט בשלב ראשון הליך של השעיה עד לסיום החקירה; ולא נפל פגם בהחלטה בדבר הפיטורין מבלי להמתין לסיום הליכי החקירה. כמו-כן, אין בסיס לטרוניה של העותר, לפיה נפגעה אפשרותו להיערך לשימוע. לעותר ניתנה אפשרות לבקש לעיין מבעוד מועד בהודאתו במח"ש; ועובר לשימוע קרא את הודאתו יחד עם בא-כוחו, וכאמור, לא העלה טענות או השגות נגד ההודאה במהלך השימוע. כמו-כן, אין בסיס לטענתו של העותר, לפיה קופחה זכות הטיעון שלו, בכך שהשימוע לא נערך על-ידי המפכ"ל עצמו. כבר נפסק, כי שימוע אינו חייב להיערך על-ידי מקבל ההחלטה עצמו, וכי הוא יכול להתבצע גם על-ידי גורם אחר במשטרה, העורך את השימוע מטעם מי שאמור לקבל את ההחלטה. בהקשר זה נפסק, בשאלה דומה של עריכת שימוע על-ידי קצין מדור אמצעים מינהליים, מקום שבעל הסמכות היה ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, כדלהלן: "העובדה שטענותיה של העותרת כנגד החלטת הפיטורין נשמעו בפני קצינת מדור אמצעים מנהליים במחלקת משמעת, כנציגה מטעם המשיב 2 [ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל], אין בה משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון. הקצינה עורכת השימוע הינה עורכת דין בהכשרתה ולעותרת נתאפשר לפרוש בפניה את מלוא טענותיה לעניין הפיטורין. הטענות שהעלתה העותרת במהלך השימוע אף הועלו על הכתב, הובאו בפני המשיב 2 ונבדקו על ידו בטרם קיבל את ההחלטה בדבר פיטוריה. בנסיבות אלה, נראה כי ניתנה לעותרת הזדמנות נאותה להשמיע טענותיה בפני הגורם המוסמך לקבל את החלטת הפיטורין, ואין מקום לטענה כאילו קופחה זכות הטיעון העומדת לה בהקשר זה" (בג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה (8.9.05)). בענייננו, נערך השימוע על-ידי קצינת מדור אמצעים מינהליים; ולעותר נתאפשר להשמיע את מלוא טענותיו, אשר הועלו על הכתב והובאו בסופו של יום לעיון המפכ"ל בטרם מתן ההחלטה בדבר הפיטורין. בכך, לא קופחה זכות הטיעון של העותר. הטענות בדבר הפליה, הועלו על-ידי העותר באופן כללי, וללא כל פירוט, ולוּ מטעם זה יש לדחותן. התוצאה אשר על כל האמור לעיל, לא קמה עילה להתערב בהחלטת המפקח הכללי של משטרת ישראל לפטר את העותר מהמשטרה, מחמת אי-התאמה לשרת בה; ומשכך, אני מורה על דחיית העתירה. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 10,000 ₪. משטרהמח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים)פיטוריםשוטר