גזר דין 1. הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מיום 16.9.08, בעבירות של העסקה שלא כדין - עבירות על סעיפים 2 (א) (1), ו - 2 (א) 2 לחוק עובדים זרים תשנ"א - 1991 (להלן:"חוק עובדים זרים ") . 2. כמו כן, הורשע הנאשם 2 בעבירה של אחריות נושא משרה - סעיף 5 , וסעיפים 2 (א) (1) ו - 2 (א) 2 לחוק עובדים זרים. 3. הכרעת הדין התייחסה להעסקת סה"כ 7 עובדים זרים בשתי הזדמנויות שונות: ביום 9.12.04 (3 עובדים) וביום 6.1.05 (4 עובדים) . טיעוני המאשימה 4. במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להחמיר עם הנאשמים ולהשית עליהם קנס כבד, אשר ירתיע מעסיקים אחרים מהעסקת עובדים זרים בניגוד לחוק, מאחר והמניע המרכזי של המעסיקים עובדים זרים בניגוד לחוק הינו כלכלי גרידא. המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים, וביקשה מבית הדין ליתן משקל לעובדה כי הנאשמים העסיקו את העובדים נשוא כתב האישום בשתי הזדמנויות שונות, ובסמיכות של כחודש ימים, ומכך ניתן ללמוד על העדר הפנמה של מהות החוק מצידם של הנאשמים. עוד הוסיפה המאשימה כי הנאשמים בחרו לנהל את ההליך המשפטי במשך 3 שנים, אף על פי שלא היה בידם להציג ראיות להפרכת ראיות התביעה. 5. כמו כן, הנאשם 2 לא הביע כל חרטה, ולמעשה נראה כי עד ליום זה לא הפנים את משמעות מעשיו ו/או את העבירות אותן ביצע. לפיכך, סבורה המאשימה כי יש להטיל על הנאשמים את הקנס המקסימלי הקבוע לעבירות נשוא תיק זה, כמפורט להלן: על נאשמת 1 מבקשת המאשימה להטיל קנס בגובה 730,800 ₪ . על נאשם 2 מבקשת המאשימה להטיל קנס בגובה 365,400 ₪ . 6. בנוסף, מבקשת המאשימה להורות לנאשמת 1 להתחייב התחייבות כספית להמנע מלעבור עבירות על חוק עובדים זרים, וזאת למשך 3 שנים בסכום של 104,400 ₪ . כמו כן , ביקשה המאשימה כי נאשם 2 בשמו ובשם נאשמת 1 במעמדו כמנהלה, יחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירה על חוק עובדים זרים, למשך 3 שנים וכי במידה ותבוצע העבירה יחוייב מיידית בסכום הקנס המירבי, והוא אף יהיה ערב להתחייבות הנאשמת 1 להמנע מביצוע עבירה כאמור לעיל. לבסוף ביקשה המאשימה כי ביה"ד יקבע לפי סעיף 71 לחוק העונשין שאם הנאשם 2 לא יעמוד באחד מתשלומי הקנס שנגזר עליו, הוא יהיה צפוי מיידית וללא תנאי למאסר. טיעוני הנאשמים 7. במסגרת טיעוניהם לעונש טענו הנאשמים כי ניהול המשפט על ידם אינו מהווה שיקול להחמרת העונש. בין השאר הפנו הנאשמים לזיכויו של נאשם 3 אשר היה עובד הנאשמת 1 . 8. עוד נטען כי נאשם 2 ביקש לשלם את הקנס המינהלי, אך מבוקשו לא ניתן לו, ולכן יש מקום לכך שבית הדין יטיל עליו קנס בגובה הקנס המינהלי. העסקת עובדים זרים בשתי הזדמנויות שונות לא מקימה עבר פלילי, מאחר ובמועד ביצוע העבירות לנאשמים לא היתה כל הרשעה פלילית . חלק מהעובדים נשוא כתב האישום היו בעלי רשיון עבודה בישראל, אך אצל קבלן אחר, ולפיכך לא נשקפה סכנה ביטחונית מהם. העובדים הועסקו במשך זמן קצר ביותר (יום אחד בקירוב) . עוד טענו הנאשמים כי מצבם הכלכלי קשה. הנאשמת 1 נמצאת במצב כספי קשה, ולמעשה היא חדלת פרעון כספי. גם לגבי נאשם 2 נטען כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה; מתגורר עם אישתו ושלושת ילדיו בבית חמותו, אשר הינה נכה בשיעור 100%, ומשתכר 6,000 ₪ בחודש. לנאשם 2 חובות גבוהים בהוצל"פ, אשר עומדים נכון לחודש נובמבר 2008 על למעלה מחצי מליון ₪ . לבסוף, צירפו הנאשמים גזרי דין שניתנו ע"י בית הדין הארצי לעבודה ובתי הדין האזוריים לעבודה במקרים דומים, בכדי ללמד כי העונש המבוקש על ידי המאשימה בתיק דנן חורג במונים רבים מהענישה המקובלת. דיון והכרעה 9. על השופט היושב בדין לאזן בין השיקולים השונים , ולהעניק לכל אחד מהם את המשקל ההולם. וכך קבע בית המשפט העליון בעניין זה (ההדגשות אינן במקור): "בבואו לגזור את דינו של נאשם שהורשע הן בעבירות סמים והן בכל עבירה אחרת חובה על בית המשפט לזכור, כי מודל הענישה בארץ הוא מודל מעורב, הכולל בתוכו שיקולי הענישה השונים: הגמול, ההרתעה, השיקום והמניעה, ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הללו היא מחובתו הראשונית של בית המשפט. (ראו ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 594, 601 והאסמכתאות שם). ... ככלל, קיימות שלוש גישות עיקריות לקביעת רמת הענישה במשפט הפלילי. כפי שהיטיב להסביר זאת השופט י' טירקל בע"פ 1456/01 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1), 609. לפי אחת מן הגישות, נקודת המוצא היא "קו האפס" - דהיינו, העונש המינימלי שניתן להטיל - שממנה עולה העונש ומחמיר לפי נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של העבריין, תדירותה או נדירותה של העבירה, הרתעת עבריינים בכוח ועצמת הסלידה ושאט הנפש של החברה. גישה אחרת רואה כנקודת מוצא את העונש המרבי הקבוע בחוק, כאשר השיקולים הנזכרים יש בהם כדי להקל מן העונש המרבי. ... גישה נוספת, גישת ביניים, משקפת רמת ענישה שהותוותה בפסיקתם של בתי-המשפט, המיושמת בכל מקרה - לחומרה או לקולא - על ידי שיקולי הענישה שפורטו לעיל. דומה כי זאת בדרך-כלל גישה המקובלת לגבי רוב סוגי העבירות". ראה : ע"פ תמיר ואח' נ. מ"י, תק - על 2004 (1) 1380 , 1385 (סעיף 11 לגזר הדין) . שיקולים לחומרה במקרה דנן 10. מחד, בנסיבות העניין ראוי היה למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשמים. עסקינן בנאשמים אשר העסיקו בשתי הזדמנויות שונות 7 עובדים זרים שלא כחוק, וברי כי אין המדובר במעידה חד פעמית. בית הדין הארצי לעבודה חזר והדגיש את חומרת העבירה של העסקת עובדים זרים שלא כדין , ואת הצורך להחמיר עם העוברים עבירות שכאלה. לענייננו יפים דבריו של כבוד הנשיא אדלר בפרשת נפתלי, שנכתבו בהאי לישנא . "...לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן...". ראה: ע"פ (ארצי) 1001/01 מ"י נ. נפתלי, פד"ע לח 145 (סעיף 6 לפסק הדין ). הנאשם 2 לא הביע בשום שלב של ההליך המשפטי חרטה על מעשיו. אמנם, בסיכומיו לעניין העונש נטען כי הנאשם 3 צירף מכתב אישי שבא במקום זכותו של הנאשם 2 "למילה אחרונה", וזכותו לבקש רחמי בית המשפט ולהביע חרטה כנה. בהקשר זה נציין כי לא מצאתי במסמכים אשר צורפו ע"י הנאשמים כל מכתב אישי מצידו של נאשם 3 , ובכל מקרה , מכתב מטעם נאשם 3 אינו יכול ללמד על חרטה מצד נאשם 2 . 11. שיקולים לקולה במקרה דנן מאידך, מצאתי לנכון שלא למצות את מלוא חומרת הדין בעניינם של הנאשמים, וזאת בהתחשב בנסיבות הבאות: א. יש לקחת בחשבון כי הנאשמים נעדרים עבר פלילי . ב. כמו כן התחשבתי במצבם הכלכלי של הנאשמת 1 ונאשם 2, כעולה מהמסמכים שהוגשו. ממסמכים אלה עולה כי מצבם הכלכלי עגום וקשה. ג. בנוסף, התחשבתי גם בנסיבותיו האישיות של נאשם 2, אשר פורטו במסגרת טיעוניו לעונש, ולפיהן הוא מתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו בבית חמותו הנכה ומתקשה לפרנס את בני משפחתו. ד. לקחתי בחשבון את העונשים אשר הוטלו בגזרי הדין אשר צירפו הנאשמים לסיכומיהם, ע"י בית הדין הארצי לעבודה וע"י בתי הדין האזוריים השונים; מאחר והנסיבות המתוארות שם דומות לנסיבות המקרה דנן. אציין כי גזה"ד אליו הפנתה המאשימה בסיכומיה מתאר מקרה עם נסיבות שונות ואף חמורות מהמקרה דנן; שכן שם דובר על חברה אשר העסיקה באופן שיטתי עובדים זרים שלא כדין, ואף הושתו על הנאשמים שם קנסות ב- 3 הזדמנויות שונות . אחרית דבר 11. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, כמו גם את טיעוני הצדדים, ותוך איזון בין השיקולים העומדים על הפרק ומדיניות הענישה במקרים כגון דא, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1 - הנני משית עליה קנס בשיעור של 140,000 ₪ . הקנס ישולם ב - 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, התשלום הראשון ישולם ביום 25.2.09, ויתרת התשלומים תשולם בכל 25 לחודש העוקב. נאשם 2 - הנני משית עליו קנס בסך 91,000 ₪ . הקנס ישולם ב - 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, התשלום הראשון ישולם ביום 15.3.09, ויתרת התשלומים תשולם בכל 15 לחודש העוקב. כמו כן, כל נאשם יחתום על התחייבות בסך 150,000 ₪ להמנע מביצוע העבירות בהן הורשע , וזאת למשך 3 שנים מיום גזה"ד, כאמור בסעיף 72 לחוק העונשין . 12. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון להטיל על הנאשם 2 מאסר במקרה של אי תשלום הקנס מצידו. 13. הנאשמים יפנו אל המזכירות לקבלת שובר תשלום, וכן לשם חתימה על התחייבות. 14. גזר הדין ישוגר אל הצדדים בדואר לפי בקשתם. 15. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 45 ימים. העסקת עובדים זריםקנסעובדים זרים