פסק - דין התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת וכנגד חברת סיגמא אולדריץ ישראל בע"מ (להלן: "סיגמא"), ביחד ולחוד, בתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר וזכויות נלוות נוספות וכמפורט בכתב התביעה. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי התובע התפטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזק לנתבעת. לתובע שולמו מלוא השכר והזכויות הנלוות להן היה זכאי עפ"י דין. 3. בכתב ההגנה מטעם סיגמא נטען כי התובע הועסק על ידי הנתבעת בלבד. בהעדר יריבות ובהעדר עילת תביעה כנגדה, דין התביעה להידחות. 4. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אילן קצ'נס, מנהל מחוז השפלה בנתבעת (להלן: "מר קצ'נס"). מטעם סיגמא הוגש תצהיר של מר מיכאל סימה, מנהל מפעל בסיגמא (להלן: "מר סימה"). 5. בהתאם להחלטה מיום 10/5/07, בהסכמת הצדדים, נדחיתה התביעה כנגד סיגמא ללא צו להוצאות. דיון והכרעה באשר לתביעה להפרשי שכר ושעות נוספות 6. הנתבעת הינה חברת כח אדם המספקת, בין היתר, שירותי ניקיון, תחזוקה וכיוב'. 7. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד איש אחזקה במפעל של סיגמא החל מיום 12.5.02 ועד ליום 19.1.05 מועד סיום עבודתו בפועל בסיגמא (ר' עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ועדות מר קצ'נס בעמ' 15 לפרוטוקול). 8. בתקופה 05/02 - 01/04 עבד התובע 5 ימים בשבוע ובתקופה 02/04 - 19/1/05 עבד התובע 3 ימים בשבוע (ר' תצהיר התובע ועדות מר סימה בעמ' 13 לפרוטוקול). 9. שכרו של התובע שולם על בסיס שעות העבודה ולפי שכר שעתי (אחרון) של 18.87 ₪ לשעה, כנקוב בתלושי השכר. לתצהיר התובע צורפו גם דוחות נוכחות חודשיים שהופקו ע"י סיגמא ואשר אמיתות תוכנם אושרה ע"י נציג הנתבעת מר קצ'נס בחקירתו הנגדית (עמ' 16 לפרוטוקול). נציג סיגמא, מר סימה, העיד כי דוח הנוכחות משקף את שעות עבודתו של התובע, כאשר התחשיב לצורך תשלום השכר מבוסס על שעות הנוכחות במפעל כולל הפסקות (עמ' 12-13 לפרוטוקול). לתצהיר העדות הראשית של מר סימה צורפו מסמכי ההתקשרות בין חברת סיגמא לבין הנתבעת בהם מציינת הנתבעת כי לעובד בתפקיד חצרן, מסוג התפקיד שמילא התובע כאמור בתצהיר מר סימא, תשולמנה שעות נוספות בשיעור 125% ו- 150% בהתאם, כאשר עבודה בימי ו' היא בגדר עבודה בשעות נוספות. בדוחות הנוכחות שהופקו ע"י סיגמא נרשמו בנפרד שעות העבודה שעבד התובע בימי ו' בכל חודש נתון ואשר בגינן זכאי הוא לגמול בשיעור 200%. 10. על היחסים בין הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה, י"פ 2574 התש"מ, עמ' 189 (להלן: "צו ההרחבה"). בצו ההרחבה (סע' ו(3) ) נקבע: "התשלום בעבור שעות נוספות יהיה בהתאם לחוק" סעיף 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א 1951 (להלן: "החוק") קובע: "הועבד עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ- 1.25 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שלאחריהן לא פחות מ- 1.5 השכר הרגיל". סעיף 2(א) לחוק, בדומה להוראת צו ההרחבה, קובע: "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה". חוהחוק מגדיר "שעות עבודה" כ- "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20". סעיף 20 לחוק קובע: "(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ¾ שעה לפחות, ובכל זה תהיה הפסקה אחת של חצי שעה לפחות;..... (ג) בעת ההפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה". 11. לטענת הנתבעת יש לדחות התביעה להפרשי שעות נוספות המבוססות על תחשיב שערך התובע וזאת מהטעמים הבאים: א. התובע חישב שעות נוספות החל מהשעה ה- 8. ב. התובע התעלם משעת ההפסקה שנטל מדי יום. ג. ג. התובע מחשב תשלום 200% בימי ו' בניגוד לכל דין. 12. אין מחלוקת בין הצדדים, כי דו"חות הנוכחות אשר הוגשו על ידי התובע משקפים למעשה את שעות עבודתו בפועל, כפי שאישרו זאת מר סימה (עמ' 12 לפרוטוקול) ומר קצ'נס (עמ' 16 לפרוטוקול) בעדותם. השאלה העומדת להכרעתנו אם כן, הינה מהו הבסיס לחישוב שכרו של התובע לרבות הגמול המגיע לו בגין עבודה בשעות נוספות. בתוך כך יש לבחון כיצד יחושבו השעות הנוספות מתוך יום עבודתו של התובע, וכן האם זכאי התובע ל-200% משכרו בגין עבודתו בימי ו'. 13. על פי תצהירו של התובע, מתכונת עבודתו אצל הנתבעת היתה כדלקמן: בתקופה שבין 1/04 - 2/02 עבד התובע 5 ימים בשבוע בין השעות 17:00 - 8:00, ובנוסף לכך שעות נוספות בהתאם לדו"ח הנוכחות. בתקופה שבין 19/1/05 - 2/04 עבד התובע 3 ימים בשבוע בין השעות 17:00 - 8:00, ובנוסף לכך שעות נוספות בהתאם לדו"ח הנוכחות. מכאן כי מסגרת שעות העבודה של התובע היתה 9 שעות ליום, כאשר מעבר לשעה התשיעית נמנו שעות עבודתו כשעות נוספות. מסגרת שעות זו אף מתיישבת עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והוראות צו ההרחבה, לאור ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בעקבות מעבר המשק לשבוע עבודה מקוצר בן 5 ימים, אשר קבעו כי במקרה של העסקה בשבוע עבודה מקוצר לא יעלה יום עבודה על 9 שעות. צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי החיל את הוראות ההסכמים כאמור גם על עובדים בענף הנקיון והתחזוקה. לפיכך יש לחשב את שעות עבודתו של התובע כשעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, מעבר לשעה התשיעית. 14. באשר לטענת התובע כי עבור חודשים מאי ויוני בשנת 2002 יש לחשב את השעות הנוספות מעבר ל- 8 שעות עבודה ליום, מאחר ובאותם חודשים עבד 6 ימים בשבוע - אין לקבל טענה זו. כפי שפורט לעיל, מתכונת עבודתו של התובע, על פי הודאתו, היתה 5 ימים בשבוע (בתקופה הראשונה). מסקנה זו מתחזקת לאור האמור בהסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין סיגמא (נספח א' לתצהירו של מר סימה), לפיו ימי עבודתו של חצרן (תפקידו של התובע) הם בימי א' עד ה', כאשר עבודה ביום ו' הינה בגדר עבודה בשעות נוספות. העובדה כי בחודשים הנטענים עבד התובע בימי ו' אין בה כשלעצמה כדי להפוך את מסגרת עבודתו למתכונת של 6 ימי עבודה בשבוע, שכן מתכונת עבודתו בהתאם להסכם עם הנתבעת 1 אפשרה לו לעבוד גם בימי ו', במסגרת השעות הנוספות. טענה זו של התובע אף אינה מתיישבת עם טענתו כי בגין עבודה בימי ו' היה על הנתבעת לשלם לו 200% משכרו הרגיל. אם כנטען על ידי התובע, עבודתו בימי ו' היתה חלק ממתכונת עבודתו הקבועה בחודשים הרלוונטים, הרי שהשכר המגיע לו בגין עבודה זו הוא שכר רגיל, ולא שכר עבור שעות נוספות. תביעתו של התובע לחישוב השעות הנוספות בהתאם לשבוע עבודה רגיל (6 ימים) מחד, ולתשלום שכר בגובה 200% עבור עבודה בימי ו' מאידך, איננה סבירה ולוקה בחוסר תום לב. 15. התובע אישר בעדותו (עמ' 9 לפרוטוקול) כי במהלך יום עבודה ניתנה לו הפסקה של שעה. כמו כן אישר התובע כי בתחשיב השעות הנוספות שערך - לא נלקחה בחשבון שעת ההפסקה. שעת ההפסקה היומית של התובע הינה בגדר "הפסקה" על פי סע' 20 לחוק, ולפיכך, בהתאם לסע' ההגדרות בחוק, אין לחשב שעה זו כ"שעת עבודה". לפיכך בצדק טוענת הנתבעת כי לצורך חישוב השעות הנוספות היה על התובע להפחית את שעת ההפסקה מסך שעות עבודתו ליום, לעניין חישוב גמול השעות הנוספות. 16. באשר לטענת הנתבעת כי אין התובע זכאי לתשלום של 200% בגין עבודה בימי ו' - אכן אין הוראה בחוק שעות העבודה והמנוחה ובצו ההרחבה, לפיה בגין עבודה בימי שישי ישולם לעובד שכר בשיעור 200%. מעיון בדו"חות הנוכחות אשר הוגשו על ידי התובע, ניתן לראות כי שעות עבודתו בימי ו' מחושבות בדו"ח כשעות נוספות, המזכות אותו ב-200% משכרו הרגיל. דו"חות הנוכחות של התובע הופקו על ידי סיגמא, אשר כאמור בסע' 5 לעיל, לא היתה מעסיקתו בפועל, ולפיכך דרכי תשלום השכר הנהוגים אצלה אינם מחייבים את הנתבעת, ביחסי העבודה שלה עם התובע. יחד עם זאת על פי תלוש השכר של חודש נובמבר 2004, אליו מפנה ב"כ הנתבעת את התובע בחקירתו (עמ' 9 לפרוטוקול), עבור עבודתו בימי ו' באותו החודש שולם לתובע שכר בשיעור 200%. רכיב תשלום זה מופיע גם בתלושים נוספים של התובע בחודשים 4/04, 2/04, 1/04 ועוד. ביצוע התשלומים כאמור על ידי הנתבעת נוגד את טענתה כי חישוב שכר של 200% בימי ו' נעשה על ידי התובע שלא כדין. לא ניתן כל הסבר על ידי הנתבעת לתשלום השכר של 200% בימי ו' שבוצע על ידה למרות טענתה כי אין התובע זכאי לתשלום זה. הנתבעת אף לא העלתה טענת קיזוז כנגד התשלומים שבוצעו על ידה כאמור. מהאמור לעיל עולה כי בניגוד לנטען על ידי הנתבעת, תשלום 200% מגובה השכר הרגיל בגין עבודה בימי ו' היה אחד מתנאי השכר הנהוגים והמקובלים אצלה. לא יתכן כי שכרו של התובע בחודשים שונים יחושב על פי קריטוריונים שונים בנוגע לעבודתו בשעות הנוספות. לפיכך, ומאחר ובחלק מחודשי עבודתו אכן שולם לתובע 200% בגין עבודה בימי ו', יש לקבוע תנאי זה כאחד מתנאי העסקתו על ידי הנתבעת, אשר יחול על כל תקופת עבודתו אצלה. 17. בהתאם לאמור לעיל, על הצדדים לערוך תחשיב הפרשי השכר המגיעים לתובע בהתאם לפרמטרים כדלקמן: א. א. חישוב השכר יעשה בהתאם לשעות העבודה הנקובות בדו"חות הנוכחות אשר הוגשו על ידי התובע. ב. ב. התובע זכאי לשכר רגיל (100%) בגין 9 שעות עבודה ביום. ג. ג. שעות עבודה מעבר ל- 9 שעות ליום יחושבו כשעות נוספות, בגינם זכאי התובע לגמול שעות נוספות בהתאם להוראות סע' 16(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. ד. ד. לצורך חישוב השעות הנוספות תקוזז שעה אחת מסך שעות העבודה ליום בגין הפסקה. ה. ה. בגין עבודה בימי ו' יקבל התובע שכר בשיעור של 200% משכרו הרגיל. 18. נוכח מחלוקת של ממש בשאלת זכאותו של התובע להפרשי שכר וגמול עבודה בשעות נוספות, אין מקום לחייב את הנתבעת במלוא פיצויי ההלנה, ואנו מפחיתים ומעמידים אותם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של התובע 19. לטענת התובע הוא פוטר על ידי הנתבעת ביום 19/1/05. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותוך גרימת נזקים. הנתבעת טוענת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,316 ₪ מכל סכום שיפסק לטובת התובע. 20. כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורין , כפי שנפסק: " כשמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם" (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, עבודה ארצי כרך כח(1) 216; דב"ע נד/3-129 משה ענבר נ' איתן הראל ואח', עבודה ארצי כרך ל(2), 154). מחומר הראיות שבתיק עולה כי ביום 9/1/05 הודע לתובע על ידי מר שלמה כץ, שהינו עובד סיגמא, על הפסקת עבודתו החל מיום 19/1/05 (ר' עדותו של התובע בעמ' 4 לפרוטוקול ועדותו של מר קצ'נס בעמ' 15 לפרוטוקול). לתובע לא שולם שכר החל ממועד זה. לטענת התובע בעקבות ההודעה כאמור הובטח לו על ידי הנתבעת כי הנתבעת תדאג למציאת מקום עבודה חלופי, כאשר בפועל פנתה אליו הנתבעת עם הצעת עבודה חדשה רק כעבור למעלה מחודש מיום שהופסקה עבודתו. על פי עדותו של מר קצ'נס בתצהירו מיד לאחר סיום עבודתו בסיגמא הוצעה לתובע עבודה באותם תנאים באתר עבודה אחר, אך התובע סירב להצעה. עוד טען מר קצ'נס כי במסגרת תנאי העסקתו סוכם עם התובע כי הוא יעבוד באתרים שונים על פי קביעתה של הנתבעת וצרכיי העבודה. 21. לטענת התובע יש לראות בהודעה שנמסרה לו ביום 9/1/05, הודעת פיטורין, לפיה נכנסים פיטוריו לתוקף ביום 19/1/05, כאשר הצעתה של הנתבעת לעבוד באתר אחר הינה בגדר הצעת עבודה חדשה. על פי חומר הראיות שבתיק לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כאמור. כפי שפורט לעיל, מעסיקתו של התובע היתה הנתבעת בלבד, ומשכך רק בידיה היתה הסמכות לפטרו. מכאן כי אין לראות בהודעתו של מר שלמה כץ, אשר הינו עובד סיגמא, כהודעת פיטורין, שכן מר כץ לא היה מעסיקו של התובע ולא היה מוסמך לפטרו. הפסקת עבודתו של התובע בסיגמא לא בהכרח הביאה לניתוק יחסי העבודה שלו עם הנתבעת, אשר במסגרתם היה באפשרותה להעבירו למקום עבודה אחר. אכן, כטענת התובע, עד ליום 24/2/05 לא הוצג על ידי הנתבעת כל אישור בכתב בדבר הצעתה להמשך עבודתו של התובע באתר אחר, עד למועד זה. יחד עם זאת יש לזכור כי על פי חלוקת הנטל, על התובע להוכיח את טענתו כי פוטר. 22. על פי תצהירו של התובע בשיחתו עם נציג הנתבעת, ביום 11/1/05, נאמר לו כי לאחר הפסקת עבודתו בסיגמא תדאג הנתבעת למציאת מקום עבודה חלופי. מכאן כי גם על פי גירסתו של התובע, הנתבעת לא הודיעה לו על פיטוריו ואף בהתנהגותה לא הביעה רצון לסיים את יחסי העבודה עימו. 23. לתובע לא נמסר מכתב פיטורין, אשר יתמוך בטענתו כי פוטר. יתירה מזאת, התובע לא טען, ומשכך אף לא הוכיח, כי לאחר הפסקת עבודתו בסיגמא ועד לפנייתה של הנתבעת כעבור למעלה מחודש, פנה אליה בדרישה לקבל מכתב פיטורין כדין. אם אכן כטענת התובע ראה עצמו כמפוטר מיום 19/1/05 ואף החל לחפש משרה חדשה, לא ברור מדוע לא ביקש לקבל מכתב פיטורין מאת הנתבעת מיד עם פיטוריו, או בסמוך למועד זה. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים בגין אי מתן מכתב פיטורין, אולם דרישתו הראשונה לקבלת המכתב כאמור כפי שהוצגה בפני בית הדין, הינה מיום 13/4/05, כ-3 חודשים לאחר הפיטורין הנטענים. לא ניתן כל הסבר על ידי התובע, מדוע דרישתו לקבלת מכתב פיטורין לא הומצאה לנתבעת במועד מוקדם יותר, סמוך לפיטוריו. 24. עוד יש לציין כי על פי עדותו של התובע, בחודש 5/03, בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים, נמסר לו מכתב פיטורין מאת הנתבעת (נספח ז' לתצהיר התובע), אשר בוטל בסופו של דבר בשל התערבותה של סיגמא. מכאן ניתן להסיק כי הנתבעת לא נוהגת לפטר את עובדיה בהודעה בעל פה, והעדר מכתב פיטורין בעניינו של התובע יכול ללמד על כך שלא היה בכוונתה לפטרו. 25. כאשר מונחות בפנינו שתי גירסאות שונות באשר לנסיבות הפסקת העבודה, ללא שהוצגו ראיות נוספות בתמיכה לגירסת התובע, הרי שלאור חלוקת שיש לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ויש להעדיף בנסיבות אלה את גירסת הנתבעת. משלא הוכח כי פוטר מעבודתו אין התובע זכאי לסעדים הנתבעים על ידו בגין פיטורין ובכללם פיצויי פיטורין, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת. באשר להפרשות לקרן פנסיה 26. הנתבעת אכן הייתה חייבת להפריש בגין התובע הפרשות למבטחים , וזאת מכח סע' יב(1) לצו ההרחבה בגובה 6% משכרו הכולל של התובע מידי חודש לצורך ביטוח פנסיוני. לטענת הנתבעת התובע דרש ממנה במפגיע כי לא ינוכו משכרו הפרשות לפנסיה. אין בידנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה , כיוון שביקש ממנה שלא לבצע את ההפרשות. ראשית, מדובר בזכות המעוגנת בצו הרחבה, דהיינו זכות קוגנטית, ולפיכך אין תוקף לויתור העובד עליה. שנית, הנתבעת לא הציגה מסמך כלשהו לתמיכה בטענה זו, והתובע לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית. לפיכך התובע הוכיח זכאותו לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה כמתחייב על פי דין. מקובלת עלינו טענת התובע כי ככל שהנתבעת הייתה מפרישה את הכספים לקרן "מבטחים", היה התובע מקבל זיכוי ממס בהתאם לסע' 45א(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש). 27. באשר לגובה הפיצוי המגיע לתובע בגין אי הפרשות לקרן פנסיה כמפורט לעיל, בהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת יש לקבל את תחשיב התובע בנוגע לסה"כ ההפקדות החסרות בסך של 5,639.58 ₪. באשר לרכיב הפסד זיכוי מס - נפלה טעות בתחשיב התובע בנוגע לתקופת העבודה. על פי התחשיב, לאחר תיקון הטעות כאמור - זכאי התובע בגין רכיב זה לפיצוי בסך של 4,714.22 ₪. 28. באשר לנזק אשר נגרם לתובע לטענתו בגין הפסד ותק פנסיוני - התובע לא הוכיח את הנזק הנטען ולפיכך דין תביעתו בגין רכיב זה להדחות. 29. באשר לתביעתו של התובע לפיצויי הלנה בגין הסכומים שלא הופרשו על ידי הנתבעת לקרן פנסיה - על פי סע' 19א(א) לחוק הגנת השכר, סכום שהמעביד חייב לקופת גמל רואים אותו כשכר מולן. יחד עם זאת זכות התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין אי תשלום לקופת הגמל נתונה לקופת הגמל בלבד, ולא לעובד (דב"ע נא/3-2 שפרנ צח נ' דחף בע"מ פד"ע כב 462). לפיכך אין התובע זכאי לפיצויי הלנה בגין הסכומים שלא הועברו על ידי הנתבעת ל"מבטחים". באשר לתביעה לפדיון חופשה 30. על פי סע' יב(7)(1) לצו ההרחבה ובשים לב לתקופת עבודתו של התובע ולחלקיות משרתו, זכאי התובע ל- 16 ימי חופשה עבור התקופה שבין 1/04 - 5/02, ול- 6 ימי חופשה נוספים עבור התקופה שבין 1/05 - 2/04, ובסך הכל ל- 22 ימי חופשה. לעניין זה יצויין כי לא ברור על מה סומך התובע את טענתו לפיה הינו זכאי למכסת חופשה בגין שבוע עבודה מלא (6 ימים בשבוע). כאמור בסע' 13 לעיל מתכונת עבודתו של התובע, כפי שהוא מודה בתצהירו, היתה 5 ימים בשבוע ולאחר מכן 3 ימים בשבוע בלבד. 31. הנתבעת הוכיחה באמצעות תלושי השכר אשר הוצגו על ידי מר קצ'נס (נספח ד' לתצהיר מר קצ'נס) כי בתקופת העסקתו שולמו לתובע דמי חופשה במכסה של 18 ימים. מכאן כי התובע זכאי לפדיון 4 ימי החופשה הנותרים בסך של 679.32 ₪. באשר לתביעה לתוספת משפחה ותוספת ותק 32. בהתאם לסע' י לצו ההרחבה זכאי התובע לתוספת ותק החל משנת עבודתו השניה. כמו כן, מאחר וטענת התובע כי אשתו אינה עובדת לא נסתרה ומוצאת תימוכין בתלושי השכר - זכאי התובע גם לתוספת משפחה על פי צו ההרחבה. הסכומים המגיעים לעובד בגין תוספת ותק ותוספת משפחה כאמור, נקובים בצו ההרחבה בל"י. ב"כ התובע הציג תחשיב לגבי התשלומים המגיעים לתובע בגין רכיבים אלה עבור כל תקופת העסקתו אצל הנתבעת 1, בהתאם לסכומים הנקובים בצו, על פי ערכם המשוערך בשקלים חדשים. בהעדר תחשיב נגדי, יש לאמץ את תחשיב התובע, לפיו זכאי התובע לסך של 258.18 ₪ בגין תוספת ותק וסך של 82.6 ₪ בגין תוספת משפחה, בהתאם לצו ההרחבה. באשר לטענת הקיזוז של הנתבעת 33. כאמור לטענת הנתבעת התובע התפטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת. כמפורט לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו כי פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, ויש להעדיף לעניין זה את גירסתה של הנתבעת. המכתבים שהוחלפו בין הצדדים לאחר הפסקת עבודתו של התובע ביום 19/1/05, מעידים כי התובע דחה מספר פעמים את הצעת הנתבעת לשוב ולעבוד באתר חלופי אחר. לאור האמור יש לקבל את טענת הנתבעת כי עבודתו של התובע אצלה הופסקה ביוזמתו וללא הודעה מוקדמת. משכך זכאית הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד בסך של 2,316 ₪, וסכום זה יש לקזז מהסכומים המגיעים לתובע. סוף דבר 34. הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: א. א. הפרשי שכר בהתאם לתחשיב על פי הנתונים כמפורט בסע' 17 לעיל. ב. ב. פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך של 10,353.8 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/2/05 ועד לתשלום בפועל. ג. ג. פדיון חופשה בסך של 679.32 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/2/05 ועד לתשלום בפועל. ד. ד. תוספת ותק ותוספת משפחה בסך של 340.78 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/2/05 ועד לתשלום בפועל. ה. ה. לסכום הפרשי השכר על פי הנתונים המפורטים בסע' 17 לעיל, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/2/05 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 35. מהסכומים המגיעים לתובע יקוזז סך של 2,316 ₪. 36. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. חברות כוח אדם