דוגמא לפסק דין בנושא קשר בין ירידה בשמיעה לעבודה: 1. בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, שבמסגרתה מונה מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין הירידה בשמיעה שממנה סובל המשיב לבין תנאי עבודתו (השופט יוחנן כהן; ב"ל 28743-10-12; החלטה מיום 25.2.13). רקע עובדתי 2. המשיב, יליד 1944, עבד משך כ-40 שנה, עד לחודש מאי 2011, אצל מעסיקים שונים, כנהג טרקטור - מפעיל ציוד מכני כבד, וזאת תוך חשיפה ל"רעש מזיק", כהגדרת מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"). המשיב הגיש למבקש (להלן גם - "המוסד") תביעה להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון שנגרמו לו כ"פגיעה בעבודה", כהגדרת מונח זה בחוק. משנדחתה תביעת המשיב על ידי המוסד, הגיש הראשון תביעה לבית הדין האזורי, ואליה צירף בדיקות שמיעה שונות, כדלקמן - א. בדיקה שנערכה בבית החולים "סורוקה" ביום 15.8.02; ב. בדיקה נוספת שנערכה בבית החולים "סורוקה" ביום 13.11.09; ג. בדיקה שנערכה במכון "מדנט" ביום 20.7.10; ד. בדיקה שנערכה במכון "שומעים בבלאנס" ביום 27.10.11; ה. בדיקה נוספת שנערכה במכון "מדנט" ביום 3.7.12; ו. בדיקה שנערכה במכון "קולות" ביום 17.7.12 וכוללת מאפייני טנטון. (כל הבדיקות יחד ייקראו להלן - "בדיקות השמיעה"; בדיקה ד' במכון "שומעים בבלאנס" תיקרא להלן - "הבדיקה שבמחלוקת"). מתוך כל הבדיקות הללו, רק הבדיקה שבמחלוקת הצביעה על ירידה בשמיעה של לפחות 20 דציבל בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מאוזני המשיב, כדרישת סעיף 84א לחוק, שעניינו ליקוי שמיעה (להלן - "תנאי הסף"). על פי יתר הבדיקות, לא עמד המשיב בתנאי הסף. 3. בבית הדין האזורי התנגד המוסד למינוי מומחה-יועץ-רפואי (להלן - "מומחה"). לדבריו, בדיקות השמיעה העדכניות אינן מצביעות על עמידה בתנאי הסף ועל כן אין מקום למנות מומחה או להפנות את המשיב לבדיקת שמיעה נוספת. המשיב, מנגד, טען כי כל בדיקות השמיעה נערכו על ידי מכוני שמיעה אובייקטיביים ומשכך, המחלוקת שבינו לבין המוסד אינה עובדתית אלא רפואית ויש מקום למינוי מומחה. החלטת בית הדין האזורי 4. בית הדין האזורי, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע כי - "על מנת שהאמת לא רק תיעשה אלא גם תיראה, בית הדין סבור כי יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין בתחום א.א.ג (אף אוזן גרון - י.א.ש.), אשר יתן חוות דעתו האם יש להכיר בירידה בשמיעה של התובע נוכח הוראות סעיף 84א' לחוק...". בית הדין הוסיף וקבע כי בפני המומחה יעמדו כל בדיקות השמיעה. בקשת רשות הערעור 5. בבקשת רשות הערעור שבפנינו טוען המוסד כי המשיב לא עמד בתנאי הסף ועל כן היה על בית הדין קמא לדחות את תביעתו על הסף. לעמדת המוסד, רופא מטעמו חיווה דעתו כי הבדיקה שבמחלוקת, שעליה מסתמך המשיב, אינה מהימנה, הואיל ואין בה התאמה בין ה-SRE לבין ה- PT, עניין המצביע, לדבריו, על חוסר מהימנות הנבדק; לפיכך הופנה המשיב לערוך בדיקת שמיעה נוספת במכון "קולות" וזו תאמה את תוצאות יתר בדיקות השמיעה למעט הבדיקה שבמחלוקת, ושלפיהן אין המשיב עומד בתנאי הסף. המוסד סובר כי אף ממצאי בדיקת השמיעה הנוספת מיום 3.7.12 במכון "מדנט" שאותה צירף המשיב לתביעתו, מחזקים את ממצאי הבדיקה שנערכה במכון "קולות". לעמדת המוסד, משהבדיקה העדכנית לא מצביעה על ירידה בשמיעה כנדרש, יש ליתן לה משקל רב ולהעדיפה על פני בדיקה קודמת, המראה, לכאורה, על עמידה בתנאי הסף. מוסיף המוסד וטוען כי שאלת עמידתו של מבוטח בתנאי הסף אינה שאלה רפואית המצדיקה מינוי מומחה אלא החלטה שיפוטית, האמורה להתקבל על ידי בית הדין על בסיס בדיקות השמיעה המצויות בתיק. 6. לעמדת המשיב דין הבקשה להידחות. לדבריו, מדובר בהחלטת ביניים שאין מקום להתערב בה; מדובר בהחלטה סבירה המצויה במתחם שיקול הדעת של בית הדין והתואמת את הנחיות הנשיאה לעניין מינוי מומחים רפואיים; קיימת לפחות בדיקה אחת המצביעה על כך שהוא עומד בתנאי הסף; ומחלוקת לעניין עמידה בתנאי הסף יש להביא בפני מומחה. 7. בתגובתו לעמדת המשיב מציין המוסד כי השאלה אינה נוגעת לפיענוח בדיקות השמיעה, שאז מוסכם כי יש מקום למינוי מומחה, אלא ליישום הוראות סעיף 84א לחוק במצב שבו בדיקת שמיעה אחת בלבד מתוך 6 מצביעה על ירידה בשמיעה כנדרש בסעיף זה, ושעה שבדיקה זו נערכה במכון שמיעה פרטי. לעמדת המוסד, מדובר בשאלה משפטית בדבר יישום הכללים הקבועים בחוק, לרבות כלל בדיקת השמיעה הטובה ביותר, וזו צריכה להיות מוכרעת על ידי בית הדין. ועוד טוען המוסד כי משאין חולק כי הבדיקה שבמחלוקת נערכה במכון פרטי וכי קיימות בדיקות אחרות, וכי אף אם ייאמר כי לבדיקות אלה אותה רמת מהימנות כמו לבדיקה שבמחלוקת - יש להעדיף את הבדיקות שנערכו בבית החולים "סורוקה", שהוא מוסד רשמי ומוכר, על פני הבדיקה שבמחלוקת, שנערכה במכון פרטי בעל אינטרס למכור מכשירי שמיעה. 8. המבקש הסכים כי אם תינתן רשות ערעור, ידון בית הדין בבקשה כבערעור, על יסוד כתבי הטענות, על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. המשיב לא התייחס לעניין זה אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן. לפיכך, מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 82 האמורה ומשלא מצאנו כי עשוי להיגרם נזק למי מהצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור. הכרעה 9. לאחר עיון בכל החומר שהובא בפנינו מצאנו כי דין הערעור להתקבל. 10. השאלה העומדת להכרעתנו היא אם בנסיבות העניין, שעה שבפני בית הדין מונחות בדיקות שמיעה סותרות, צדק בית הדין קמא בהחלטתו למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בעניינו של המשיב, אם לאו. תנאי קודם למינוי מומחה רפואי הוא קיומה של תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה. בענייננו, התשתית העובדתית הנדרשת קבועה בסעיף 84א(א)(2) לחוק, והיא, כאמור, ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים (עב"ל 188/08 המוסד - אלון, ניתן ביום 12.11.08; להלן - "פרשת אלון"). 11. במקרה שבפנינו הציג המשיב 6 בדיקות שמיעה, שמתוכן אחת בלבד מצביעה על עמידתו בתנאי הסף. הניתן לומר, אפוא, כי עומד הוא בתנאי הסף וכי יש מקום למינוי מומחה? לא אחת עסק בית דין זה בפתרון היאה במצבים דומים, שבהם תוצאותיהן של חלק מבדיקות השמיעה שהוצגו הצביעו על עמידה בתנאי הסף וחלקן לימדו את ההיפך. בפרשת מאיר עמיר סקר בית הדין את ההלכות שיצאו תחת ידיו של בית הדין בעניין זה - "בפסק דין דוד אלון התווה בית דין זה קריטריונים להכרעה בין בדיקות שמיעה סותרות, וכך נקבע שם, בין היתר: '... לגבי בדיקת השמיעה ומקום ביצוע בדיקת השמיעה, יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה. ... שאלה נוספת שמתעוררת בהקשר כזה הינה - כיצד לפסוק במקרה שישנן מספר בדיקות שמיעה... על פי איזו בדיקת שמיעה יצטרכו פקיד התביעות ובית הדין לקבוע את העמידה או אי העמידה בתנאי הסף של ירידת שמיעה בתדירות הדיבור של לא פחות מ-20 דציבל? בנוגע לכך יש לשים אל לב, כי בעיקרו של דבר בדיקת שמיעה בתדירויות הדיבור אינה אובייקטיבית, לכן, ניתן להניח לגבי תוצאותיה, שאדם שאינו שומע לא יאמר בבדיקת השמיעה שהוא שומע, להבדיל מאדם שומע היכול לומר שאינו שומע. משום כך נהג הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה הטובה ביותר. אולם מאידך יש לשים גם אל לב, כי תיתכן החמרה במצב השמיעה מסיבה זו או אחרת. במקרה שכזה יש להעדיף את בדיקת השמיעה העדכנית יותר על פני הבדיקה הישנה הטובה יותר. לאור האמור אפשר היה לקבוע כלל, שיש להעדיף את בדיקת השמיעה הטובה יותר רק אם היא מאוחרת יותר; אלא שכללים כאלה מסבכים את מבחן הסף הפשוט; וכיוון שמבחן הסף הוא מבחן טכני פורמאלי יש להעדיף לאור תכליתו את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך (עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון, 12.11.2008)'. בפסק דין רבאח חג'וג' קבע הנשיא אדלר לעניין זה, כי: 'הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה 'הטובה ביותר' אליה התייחס חברי השופט פליטמן בפסק דין דוד אלון, נכון וישים בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה. לאמור, במקרה של בדיקות שמיעה בעלות ערך רפואי זהה, שיש ליתן להן משקל דומה, ניתן להפעיל את כלל 'הבדיקה הטובה ביותר (עב"ל 414/09 רבאח חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי, 11.4.2010)'." (עב"ל (ארצי) 10957-05-10 המוסד - עמיר, ניתן ביום 1.3.11, בסעיף 13 לפסק הדין; הדגשה שלי - י.א.ש.). 12. יישום קווים מנחים אלה על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, מלמד כי ישנן בדיקות שמיעה שאותן יש להעדיף על פני הבדיקה שבמחלוקת. ונסביר. 13. כאמור, המשיב ערך 6 בדיקות שמיעה: א. בדיקה שנערכה בבית החולים "סורוקה" ביום 15.8.02; ב. בדיקה נוספת שנערכה בבית החולים "סורוקה" ביום 13.11.09; ג. בדיקה שנערכה במכון "מדנט" ביום 20.7.10; ד. בדיקה שנערכה במכון "שומעים בבלאנס" ביום 27.10.11; ה. בדיקה נוספת שנערכה במכון "מדנט" ביום 3.7.12; בדיקה זו לא הומצאה למוסד במסגרת פניית המשיב אליו, אלא צורפה לתביעת המשיב בבית הדין קמא. ו. בדיקה שנערכה במכון "קולות" ביום 17.7.12 וכוללת מאפייני טנטון. בדיקה זו נערכה מטעם המוסד, לאחר פניית המשיב אליו, בחודש ינואר 2012, מאחר שרופא המוסד הטיל ספק במהימנות הבדיקה שבמחלוקת. 14. ראשית, בפרשת אלון נקבע כי בדיקת שמיעה שניתן להסתמך עליה היא בדיקה שבוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים, להבדיל ממכון פרטי. בענייננו הבדיקה שבמחלוקת בוצעה במכון "שומעים בבלאנס", שגם המשיב מסכים כי הוא מכון פרטי. מכאן, שהבדיקה שבמחלוקת מהימנה פחות מבדיקות אחרות שערך המשיב. (יוער כי גם בדיקת השמיעה שנערכה ביום 15.8.02 נראה שאין להסתמך עליה, אף שנערכה בבית החולים "סורוקה", וזאת משום שהיא בדיקה ארכאית). שנית, אמנם על פי הכלל שלפיו יש להעדיף את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך, לכאורה היה מקום בענייננו להעדיף את הבדיקה שבמחלוקת. אלא שבפרשת חג'וג' צומצם יישום הכלל האמור רק למקרים שבהם בדיקות השמיעה הסותרות הן בעלות מהימנות דומה. בענייננו, כאמור לעיל, מהימנות הבדיקה שבמחלוקת, שבוצעה במכון פרטי, נופלת ממהימנות בדיקת השמיעה שנערכה ביום 13.11.09 בבית החולים "סורוקה", שהוא מכון רשמי מוכר, וכן נופלת היא ממהימנות הבדיקה שנערכה ביום 17.7.12 במכון "קולות", שאליו נשלח המשיב בהסכמת שני הצדדים. לאור הבדלי מהימנות אלה, ולאור האמור בפרשת חג'וג', אין מקום ליישם בענייננו את הכלל האמור (העדפת הבדיקה העומדת במבחן תנאי הסף). על אלה יש להזכיר כי שתי בדיקות השמיעה העדכניות ביותר - בדיקה מיום 3.7.12 במכון "מדנט" ובדיקה מיום 17.7.12 במכון "קולות" - מצביעות על כך שהמשיב אינו עומד בתנאי הסף. 15. עינינו הרואות, כי יישום מבחני הפסיקה בעניין שבפנינו מצביע על כך שמבין כל בדיקות השמיעה שערך המשיב, ישנן בדיקות שמיעה שאותן יש להעדיף על פני הבדיקה שבמחלוקת. אין חולק כי על פי אותן בדיקות, המשיב אינו עומד בתנאי הסף ולפיכך לא מתעורר כל צורך במינוי מומחה. 16. לפני חתימה נעיר כי לא נעלמה מעינינו החלטת בית דין זה בעניין בן נבט (השופט איטח; בר"ע 35392-03-12 המוסד - בן נבט; ניתנה ביום 1.4.12). ואולם, יש לאבחן את המקרה שם מענייננו. בעוד ששם היה ספק באשר למידת המהימנות של בדיקות השמיעה, הרי שבענייננו לא יכול להיות חולק כי מהימנות בדיקת השמיעה שנערכה בבית החולים "סורוקה" (ביום 13.11.09) עולה על מהימנות הבדיקה שבמחלוקת שבוצעה במכון פרטי. סוף דבר 17. הערעור מתקבל. ההחלטה למינוי מומחה - מבוטלת. 18. לאור האמור, משלא עמד המשיב בתנאי הסף של סעיף 84א(א)(2) לחוק - אין להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה". 19. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. שמיעה