תאונת עבודה של סדרנית סחורה בסופר

דוגמא לפסק דין בנושא תאונת עבודה של סדרנית סחורה בסופר: 1. התובעת ילידת 1971 נפגעה לטענתה עת עבדה אצל הנתבעת 1 בסידור סחורה בסניף סופרמרקט של הנתבעת 2 בצור יגאל. 2. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. 3. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעניין נסיבות התאונה, האחריות וגובה הנזק. נסיבות התאונה 4. לגרסת התובעת ביום 22.8.07 סמוך לשעה 13:45 במהלך סידור סחורה החליקה בעת שניסתה לסגור את דלת מחסן הקירור של הנתבעת 2. להערכתה, לאחר פתיחת הדלת יצאו אדי קור שכנראה גרמו לשכבה רטובה וכאשר ניסתה לסגור את דלת המקרר ולסובב את הידית החליקה. התובעת תפסה את עגלת המוצרים מאחר ולא יכלה לעמוד על הרגל ויצאה מהמחסן בקריאה לעזרה. עובדת אחרת שעבדה בסמוך נחלצה לעזרתה וסייעה לה עם עובדי מעדנייה נוספים. 5. יצוין כי כבר בתצהיר עדותה הראשית של התובעת נמסרו פרטים רבים יותר מאלו שצוינו בכתב התביעה ואילו במהלך חקירתה הנגדית של התובעת נפרשה יריעה עובדתית רחבה עוד יותר. 6. על פי עדות התובעת עבדה מאז 06' בסניף הנ"ל מידי יום - 6 ימים בשבוע שמתוכם יומיים בשעות מפוצלות. מתפקידה היה לבצע הזמנות סחורה לאחר שהייתה בודקת את מלאי הסחורה בחנות. מיד לאחר שהגיעה סחורה שנפרקה מהמשאית ע"י המחסנאי ונהגה, אשר היו מכניסים אותה למקרר החנות, הייתה התובעת מוציאה אותם ומתחילה בסידור הסחורה על מדפי החנות. תחילה הייתה בודקת את החוסר במוצרים המבוקשים ומסדרת אותם ואח"כ את היתר. דהיינו הייתה נכנסת למחסן, נוטלת סחורה מהמקרר, מוציאה אותה באמצעות עגלה לחנות ושם מסדרת אותה ע"ג המדפים במקרר הלקוחות. מדברי התובעת התברר כי למעשה היה מדובר בחדר קירור שהיה מצוי במרחק 15 מטר מהכניסה למחסן החנות, ועל מנת להיכנס אליו היה צריך לפתח דלת בגודל של 1.5 מטר*2 מטר. עפ"י עדותה ,בבוקר התאונה החלה לעבוד כרגיל בשעה 8.00, ועבדה כמתואר במשך אותו היום. בסמוך לשעה 13.45 נכנסה לחדר הקירור עם העגלה ואז (בעמ' 17 לפר'): "ש. המקרר מספיק גדול שנכנסים עם העגלה? ת. זה כמו החדר הזה. זה חדר קירור. הכנסתי את העגלה בפנים, סידרתי את מה שאני צריכה להוציא. רציתי לסגור את הדלת, רגל ימין החליקה אחורה, ונפלתי על רצפה. ש. נפלת על הרצפה? ת. כן....... ............... ש. המוצרים שלקחת היתה להם רטיבות, כן? השוקו, החלב? ת. כן, הוצאתי אותם מהמקרר. ש. כשיצאת החוצה יש הבדל של טמפרטורות בין חדר הקירור לבין מה שבחוץ? ת. בטח, אבל יקח לו הרבה זמן שנראה על זה אם יש רטיבות או שיש על זה מים או אדים......" התובעת הוסיפה והסבירה כי באותו היום נכנסה ויצאה מהחדר הנ"ל כ-4 פעמים ואף נציגות של חברות אחרות, שהשתמשו באותו חדר קירור עשו זאת לפניה. למרות זאת, לכשביקשה לסגור את הדלת בצהריים החליקה. וכך אמרה (בעמ' 18 לפר'): ש. את חדר הקירור איך סוגרים ? זו לא דלת רגילה. כמו של מחסן? ת. אם רוצים לפתח מיישרים את הידית, פותחת, ואם רוצים לסגור אז מכופפים את הידית. ש. החלקת כשאת סגרת את הדלת עם הידית? ת. כן, זה כבד, צריך כוח לסגור את הדלת, אז באותו זמן שעשיתי את הפעולה הזו אז הרגל שלי החליקה. כאשר סגרתי את הדלת." לאחר שנפלה, ובהעדר איש באותה עת בתוך חדר הקירור שישמע את קריאתה לעזרה, קמה תוך הסתייעות בעגלת המוצרים ויצאה באמצעותה מחדר הקירור. חברתה לעבודה לקחה את העגלה ממנה וסייעה לה כמו גם חברותיה לעבודה האחרות שהסיעו אותה לביתה וסייעו לה להגיע למרפאת קופ"ח בטירה. 7. כאן המקום לציין ובמיוחד לאחר ששני ב"כ הנתבעים טענו להרחבת חזית את דרך הצגת טענותיה העובדתיות של התובעת. בכתב התביעה צוין (בסעיף 4(ב) )כי: "במהלך ביצוע עבודתה ,התובעת החליקה בעת שניסתה לסגור את דלת המקרר במחסן." בתצהירה פרטה התובעת מעבר לאמור לעיל וציינה כי (בסעיף 4(ז) לתצהיר: "חשוב לציין כי בזמן העמסת הסחורה בתוך העגלה יש להשאיר את דלת המקרר פתוחה, המדובר במקרר ענק ובדלת שגודלה יותר מ- 1.5 מ"ר על 2 מ"ר, מפתיחת דלת המקרר יצא אדי קור מהמקרר שככל הנראה עשה שכבה רטובה וכאשר ניסיתי לסגור את דלת המקרר ולסובב את הידית החלקתי. חשוב להדגיש כי לאחרונה ביקרתי בסופר וראיתי כי התקינו בפתח המקרר הנ"ל חוסם אדי קור בכדי שהאדים לא יצאו מחוץ למקרר ויגרמו לשכבה רטובה על הרצפה על מנת שלא יווצר מצב דומה כפי שאירע בתאונה שאירעה לי." 8. התובעת הסתייעה בעדותה של הגב' שתיווי נסרין שעבדה במקום ביום התאונה מטעם חברת אוסם בסידור סחורה על המדפים וכן במקרר שמשמש גם את הנתבעת 1. העדה הצהירה כי הבחינה בתובעת כשהיא מחזיקה את רגלה ומתלוננת וצועקת על כאבים ברגל שמאל לאחר שהחליקה ליד פתח המקרר שבמחסן. או אז לקחה את התובעת למעדניה כדי לשים קרח ולאחר מכן לקופאית הראשית כדי למלא טופס 250 לשם קבלת טיפול רפואי. בחקירתה הנגדית הודתה העדה כי לא ראתה את נפילת התובעת אלא ראתה אותה רק ביציאה מהמחסן כשהיא נשענת על העגלה וצולעת . היא לא ניגשה לברר ולבדוק את מקום הנפילה משום שלדבריה ידעה אודות מצבו של האזור הסמוך למקרר,שכן בתקופה הנ"ל היתה מבחינה לעיתים בשלולית מים ורצפה רטובה ליד פתח המקרר ואף האחראית שלה בחברת אוסם הגישה תלונות בעניין כנגד הסניף אך לא התקבלה התייחסות לעניין. על פי עדותה קיבלה מחברת אוסם נעלי בטיחות לעבודה. גם היא סיפרה כי לאחר האירוע התקינו לטענתה במקום חוסם אדי קור . 9. מטעם הנתבעת 1 העיד מנהל הממשקים, מר אסף קרוננברג ושהיה אחראי על התובעת בתקופה הרלבנטית בסניף בו אירעה התאונה. הגם שקבע בתצהירו כי לנתבעת 1 אין קשר להחלקה הודה כי לא נכח במקום במועד התאונה. עוד הודה כי היה אחראי על כ-30 סניפים והיה מגיע בתדירות של פעמיים בשבוע לסניף הנ"ל . למעשה לא היה בעדותו דבר המפריך את גרסת התובעת וגם הוא אישר כי התובעת דיווחה לו מיד על התאונה וכי הוא דאג להמציא לה טפסים נדרשים למלא בגין התאונה. 10. גם עד הנתבעת 2, מנהל סניף השופרסל בתקופה הרלבנטית, מר מנשה יצחק אישר כי (בעמ' 31 לפר'): "לא נכחתי. גם לא דווחתי מיידית וגם לא ראיתי את הפינוי של התובעת." אמנם לדבריו היה עובד כ 12-14 שעות בסניף ומן הסתם שהה בו במועד התאונה אולם נודע לו עליה לאחר שדווח לו על התאונה. העד אישר את דברי התובעת באשר למהות תפקידה, המטלות שהוטלו עליה ומידת האינטרקציה בינו לבין עובדי הנתבעת 1 לרבות התובעת. 11. הנתבעות הכחישו כאמור את נסיבות האירוע ואת חבותן. לטענתן, אין לתת אמון בעדות התובעת אשר לא השמיעה מחד, טרם להגשת תצהירה את טענותיה לעניין קיומה של רטיבות בסמוך לדלת המקרר ומנגד, לא אחזה בגרסה ברורה לענין הסיבה היחידה והחד משמעית להחלקתה ולכן אין לבסס עליה ממצאים. עוד נטען כי גם אם התאונה אכן אירעה, כפי שטוענת התובעת, היא נבעה מסיכון רגיל וצפוי שאין למי מהן אחריות בצדו. 12. צבר הראיות הביאני למסקנה כי התובעת הוכיחה גרסתה לאופן קרות האירוע . עדותה היתה מהימנה, עקבית ונתמכת בחלקה הגדול בעדויות אחרים לרבות של עדי ההגנה. התובעת הותירה רושם של מי שמוסרת פרטים עובדתיים מלאים בלא לתת להם פרשנות נלווית ואף בלא ללוותם בהטלת אשם או אחריות לפתחם של אחרים. ב"כ הנתבעים חזרו והדגישו את העובדה כי בכל הנוגע למקור וגורם התאונה מהווה טענת התובעת הרחבת חזית משום שלא העלתה עובדות אלו קודם להגשת תצהירה. מעבר לנאמר לעיל יודגש כי גם מפי עד הנתבעת 1 לא נשללה קיומה של רטיבות לעיתים ודרישתו מעובדי הניקיון לנקותה. בניגוד לתובעת ניסו עדי ההגנה לגמד את טענות האחריות אולם אף לא אחד מהם הצליח להפריך את טענות התובעת לחלוטין. אינני מתעלמת מהעדרה של הגרסה במלואה מכתב התביעה או ממסמכי התביעה למל"ל אלא שעה שאלו נכתבו בידי אחרים, כטענת התובעת משקלם בהכרח נמוך לעומת גרסתה כפי שעלתה בחקירתה. לפיכך, אני קובעת כי עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות התאונה בהתאם לגרסתה. האחריות 13. התובעת טענה לשורת מעשים ומחדלים של כ"א מהנתבעות אשר יש בכלם להטיל עליהן את האחריות כתוצאה מהתרשלותן כלפיה. בין אלו מנתה העדר הדרכתה בדבר אופן ביצוע העבודה, אי התקנת אמצעי בטיחות במחסן, אי הזהרתה בסכנה החבויה ברצפת המחסן, העדר הנהגת שיטת עבודה בטוחה ואי נקיטת אמצעים להגנה ושמירת בטחונה של התובעת ובכלל זה אמצעים שמעביד סביר היה חייב לנקוט להגנה על עובדיו. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו לא הוצגה ראייה ע"י מי מהנתבעות על נקיטת אמצעי זהירות למניעת החלקת התובעת וזו הייתה נמנעת לו היו מספקים לה נעלים מתאימות, ודואגים שהרצפה תהא יבשה או מחוספסת. לדידו, המעביד לא יוכל להישמע בטענה כי מדובר בסכנה צפויה כדי להשתחרר מחובתו לנקוט באמצעי בטיחות. כך גם לא הוכח כי התובעת הודרכה כיצד לפעול לפתיחת דלת המקרר כי אם נהפוך הוא, נטען כי אין המקרה מצריך הדרכה כלל. 14. כ"א מהנתבעות הכחישה כאמור אחריות ולחילופין ביקשה כל אחת להטילה על האחרת. לטענת הנתבעת 1 הנתבעת 2 היא בעלת המקרקעין ומפעילת הסניף והיא אמונה על סידורי הניקיון והתחזוקה לרבות התקנת חוסם אדי קור בפתח המקרר. ואילו האחרונה טענה כי הנתבעת 1 היא מעסיקתה של התובעת שעבדה במקום זמן לא מבוטל ומעולם לא התלוננה על מפגע של רטיבות כאמור. לדבריה לא ברור איזו הדרכה יכולה היתה למנוע את התאונה, שהרי פתיחה וסגירה של דלת מקרר אינה מצריכה הדרכה מיוחדת. אחריות הנתבעת 1 15. אין חולק כי כמעבידה, חבה הנתבעת כלפי התובעת בחובת זהירות מושגית. הנתבעת חייבת הייתה לספק לתובעת סביבת עבודה בטוחה, תוך שהיא מביאה בחשבון את הסכנות האורבות לתובעת מעצם אופייה של עבודתה (ראה ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2), 595 בעמ' 604; ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' יצחק דרעי, פ"ד נ(3) 433) בע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז(3) 225 נפסק: "נראה, שהיום אין עוד צורך לבחינת שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש ומדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעיתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים". עוד נפסק כי המעביד אינו יוצא ידי חובה רק על ידי אספקת ציוד תקין למקום העבודה, עליו גם לפקח באופן יעיל על ביצוע ראוי של כל ההנחיות (ע"א (ירושלים) 2522/01 אורי שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1), 72, התייחס ביהמ"ש העליון להבדל בין סכנה "רגילה" ל "חמורה". באותו מקרה נפסק כי הימצאותו של שמן על רצפת מטבח, היא בבחינת סכנה "בלתי רגילה". הדברים נכונים גם ביחס לאוכל, אשר נשפך על הרצפה ולתעלה הפתוחה בזמן העבודה, במיוחד כאשר הללו קרו בתקופה של עומס יתר אשר הוטל על התובעת. אמנם על פי ההלכה החלקה, כשלעצמה, איננה מעידה על רשלנות מטעם המחזיק (או המעביד, כאשר המדובר במקום העבודה) אך במסגרת חובת המעביד להבטיח לעובדיו מקום עבודה בטוח וכאשר מדובר במקום המועד להמצאות חומרים העלולים לגרום להחלקה, לנקוט אותם אמצעים אשר ימנעו את הסכנה ואף יזהירו את העובדים מפניה. 16. לאור תנאי העבודה בהם עבדה התובעת, יש לקבע כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות כלפיה. מפי עד ההגנה מר קורנברג ניתן היה ללמוד כי מידת הפיקוח של האחראי מטעם הנתבעת 1 הייתה מצומצמת ביותר ולמעשה הודה כי לא הדריך את התובעת כלל אלא קיים עימה שיחה כללית. כדבריו (בעמ' 26 לפר'): "ש. אתה נתת לתובעת הדרכה כלשהי? ת. הייתה שיחה בסיסית, השיחה לקחה אותה למקום שבו היא נחנכה ע"י עובדת ותיקה, ובסניף עצמו היה כמה כללים, בדר"כ הייתי מעביר אותם. ש. איפה זה כתוב בתצהירך שאתה נותן הדרכות? ת. לא אמרתי שאני נותן הדרכות. בשיחה שלי איתה, היא קיבלה סניף באחריות שלה, בקבלת הסניף הייתי תמיד עובר איתה על החובות והזכויות שלה, ובין היתר מה הייתי מצפה ממנה. היו דברים שהייתי מצפה ממנה וגם דברים שלא הייתי מצפה ממנה.................היו שני דברים שהייתה צריכה להידרש לזהירות, זה בפתיחה והסגירה של מחסן הקירור, והעמסת הסחורה על משהו שמשנע את זה לסניף, שם גם הייתי מסביר לה. ש. איפה כתבת את זה שהיית מסביר. ת. היא לא נדרשה להדרכה מסוימת, אין כלל שאומר... ש. איפה כתבו בתצהיר שנתת הדרכות לעובדים שלך? ת. לא אמרתי את זה. לא נתתי הדרכות לעובדים." מדברים אלו ניתן ללמוד כי הנתבעת 1 ,כמי שהעסיקה את התובעת הפרה את חובותיה כלפיה . עד הנתבעת 1 הודה כי פעולת התובעת כמו פתיחה וסגירת דלת חדר הקירור הייתה מחוייבת בהדרכה מוקדמת, שהרי שם היה עליה לפעול בזהירות ואילו מידת ההדרכה שהוא מסר הייתה מצומצמת ביותר ובכל אופן לא מספקת. דברי העד לא היו משכנעים בנוגע להעברת ההדרכה הנדרשת וגם הוא הודה כי למעשה לא העביר הדרכות כנ"ל לעובדים. ב"כ הנתבעת 1 בסיכומיה טענה כי הנתבעת 1 עמדה במילוי חובותיה אם בהעברת הנחיות כלליות לתובעת, הונחתה לנעול נעליים נוחות ומתאימות וממילא משהעבודה אינה מסוכנת אין חובה לספק נעליים מיוחדות. מר קרוננברג הודה כי הנתבעת 1 לא סיפקה לתובעת ציוד מתאים של נעליים מתאימות והגם שהתובעת לא העלתה טענה בעניין היה בכך כדי לחזק את המסקנה, כפי שעלתה מעדותו של האחרון כי הנתבעת 1 הותירה את התובעת להתמודד עם תפקיד ואחריות בלא שתעמיד לרשותה את האמצעים המפחיתים סיכון להיפגע במסגרת העבודה הנ"ל. משכך אני קובעת כי מוטלת על הנתבעת 1 אחריות בגין תאונה זו. אחריות הנתבעת 2 17. לטענת הנתבעת 1 האחריות לתאונה רובצת על הנתבעת 2 שהיתה בעלת המקרקעין, ואחראית לתחזוקה ישירה וניקיון המקום. לעומתה נטען ע"י ב"כ הנתבעת 2, כי בהעדר טענות לפגם כלשהו במקרקעין ושעה שמדובר בנפילה רגילה וסבירה אין עילה להטלת אחריות על הנתבעת 2. יתר על כן באם תמצא אחריות הרי זו תוטל אך על הנתבעת 1 אשר העסיקה את התובעת, הנחתה אותה, סיפקה לה ציוד ואביזרים וקבעה את סדר עבודתה. הואיל ואין מדובר באספקת עובדים ע"י הנתבעת 1 כי אם בעבודתה של האחרונה במתחם הנתבעת 2 לכן יש להטיל על הראשונה את מלא האחריות. מטעם הנתבעת 2 העיד מר מנשה יצחק מנהל סניף הסופרסל בתקופה הרלבנטית. על פי עדותו חדר הקירור בשונה מחדר הקפאה אינו פולט אדים בעת פתיחת הדלת ולכן גם אם לא היו במועד התאונה חסמי אדים, ובכך לא הצליח להזכר, הרי אין להם השפעה על המצאות רטיבות בסמוך למקרר. יחד עם זאת הודה כי מטרת חסמי הקור נועדה למניעת יציאת קור מחדר הקירור. הוא לא ידע לומר אם לאחר התאונה הותקנו חסמים כנ"ל, אולם לדידו אין לכך קשר לתאונה. למעשה לגרסת הנתבעת 2 הייתה מודעת לסכנות אשר נוצרו מעצם טיבם של המקום והעבודה המתנהלת בו ונקטה באמצעים הראויים למניעתם, בכך שהציבה במקום עובדי ניקיון שתפקידם לעמוד על המשמר במשך כל שעות העבודה ולנקות על אתר כל לכלוך אולם ראיה על כך לא הובאה כלל. בבטחון מלא העיד מר מנשה יצחק כי היו עובדי ניקיון בסניף והוא שפיקח עליהם , ברם ,לא היה לו הסבר מדוע לא הובא מי מהם להעיד על ביצוע המטלות באותו יום במלואן. בכל הנוגע למערך היחסים בין מנהל הסניף לעובד הנתבעת 1 ציין העד כי אלו היו מצומצמים למגע יומי קטעי, שאינו יוצר יחסיי כפיפות או היררכיה, כדבריו (עמ' 35): "ת. אם את רוצה להגיד שעובדת שטראוס היתה עובדת שלי, אז היא לא היתה עובדת שלי. אם את רוצה להגיד שכל מי שעובד בסניף, ברור שיש לו אינטרקציה איתי. אני אומר בוקר טוב לכלם, לא רק לעובד שלי..... ש. מנהל מחלקת חלב של השופרסל בניהולך, הוא הממונה עליה מבחינת ההיררכיה ת. הוא יכול להגיד שחסר חלב, אז שתוציא חלב ולא מילקי. זה עניין של הכוונה. ש. כמובן שהן כפופות למנהל. ת. לא, היא לא כפופה לו. " אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי גם הנתבעת 2 הפרה כלפיה חובת זהירות בהיותה בעלת המקרקעין, מתחזקת ומפעילת סניף השופרסל. כמי שהייתה אמונה על תפעולו של כל מערך הסחורה לרבות בעניין התנועה של הסדרניות מחדר הקירור ואליו לא יכולה להשמע בטענה כי האחריות להפעלת מסלול זה של העובדים לא היה בשליטתה. יתר על כן בכל הנוגע למצבו הרטוב של המקום לא הובאה כל ראיה מלבד בטחונו המופרז של מנהל הסניף כי מצב זה לא היה כלל אפשרי. דא עקא שגם הוא לא נכח במקום בעת אירוע התאונה ולא טרח להניח בפני דוח או ממצא לאחר תחקיר שבוצע למניעת תאונות דומות. למרות כל האמור מקובלת עלי טענת הנתבעת 2 כי מידת אחריותה נמוכה מזו של הנתבעת 1 בעיקר משום אחריותה של הראשונה כמעסיקתה גם להלכה וגם למעשה. לא היה ספק כי יחסים אלו היו מובנים בכל הנוגע לעבודת התובעת בסניף הן לגבי שעות העבודה, הן לגבי סידור העבודה, זהות הממונה הישיר שלו דווחה התובעת על התאונה ומילוי הטפסים באמצעותו אודות קרות התאונה. מידת האחריות על פי ההלכה במקרים כנ"ל צריכה להחתך על פי מידת האשמה לקרות הנזק ובכל הנוגע לנתבעת 2 יש להעמידה על 30%. הנזק 18. ממקום התאונה הובהלה התובעת למוקד חירום של קופ"ח מכבי בטירה ומשם הופנתה למחלקה האורתופדית ברמת השרון ואובחנה נפיחות ורגישות בברך רגל שמאל. התובעת שוחררה לביתה עם המלצה למעקב וחבישה מרופדת. 19. ביום 16.1.08 עברה התובעת ניתוח ובוצעה כריתה חלקית של מניסקוס פנימי בברך שמאל ולאחר הניתוח טופלה בפיזיותרפיה אך לטענתה המשיכה לסבול מכאבים, רגישות והגבלה בתנועת הרגל אך ללא שיפור ניכר. 20. התאונה הינה תאונת עבודה והתובעת פנתה למל"ל, שולמו לה דמי פגיעה ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 5% החל מיום 2.10.07. הנכות הרפואית 21. מטעם התובעת הוגשה חוות דעת של ד"ר חיגלה עוראבי מיום 22.5.09, לפיה לתובעת נכות לצמיתות בגובה 15% בגין הפגיעה בברך. הנתבעת הגישה חוות דעת של ד"ר ביאליק שלא מצא כי נותרה נכות צמיתה משאין עדות לנזק מפרקי בברך. 22. ד"ר רפי טיין שמונה מטעם ביהמ"ש קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%. הוא הצביע מחד על העדר עדות לקרע מניסקאלי בבדיקת MRI כשנה לאחר הניתוח, ומאידך על הכאב שנותר באזור שנמצא בדוח הניתוח עם פגיעה סחוסית דרגה 2-3. הוא תיאר את המצב ככזה: "שלאחר כריתה חלקית של מניסקוס מדיאלי, קיימים שינויים ארטרוטים קלים שנראו במהלך הארטרוסקופיה ודלדול קל של השרירים. ללא סימנים מניסקלים." כאב וסבל 23. בהתחשב בפגיעה של התובעת, הטיפולים שעברה לרבות הניתוח, שובה לעבודה והפסקתה אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין כאב וסבל. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד 24. כמוכח, התובעת נשואה, אם ל-7 ילדים שהבכורה ביניהן כבר נישאה והבת הקטנה נולדה לאחר התאונה. היא החלה את עבודתה אצל הנתבעת 1 ב9/06 ועד ליום התאונה, כשלפני כן עבדה בחברת תנובה בתפקיד דומה. שכרה הממוצע של התובעת לפני התאונה, עמד על 4,400 ₪. 25. על פי המוצהר ע"י התובעת נאלצה בהתאם להוראות הרופא המטפל לשהות בחופשת מחלה במשך 8 חדשים אולם בעדותה הבהירה כי נשארה בביתה בחופשת מחלה של 10 ימים, לאחר מכן חזרה לעבודתה בהיקף שעות נמוך יותר ללא פגיעה בשכר ולבסוף פוטרה בשל מצבה הרפואי. התובעת הודתה כי שבה לעבודתה לאחר כשבועיים לאותו הסניף, אולם לטענתה משהומלץ לה ע"י רופא שלא לעבוד בחדר הקירור עברה לבצע את אותו תפקיד של סידור הסחורה אולם במחלקת המוצרים היבשים. לאחר שובה לעבודה ועד לפיטוריה מהעבודה שולם לה שכר מלא ע"י הנתבעת 1 ע"ח ימי המחלה הגם שלא חזרה לעבוד באותן שעות, והפסיקה לעבוד בשעות מפוצלות. לפי עדותה היא עבדה, למרות הכאבים והזריקות שקיבלה. 26. על פי עדות התובעת, בלא שיהיה לכך רמז בתצהירה החלה לעבוד לפני כשנה כמטפלת במעון של נעמת בצור יגאל, מרחק 10 דקות ממקום מגוריה שבטירה וזאת כמחליפה למשך 3-4 שעות. לדבריה לאחר פיטוריה ע"י הנתבעת 1 ולידת בתה בשנת 08 ניסתה לשוב למעגל העבודה. לכן פנתה ללשכת העבודה אולם משלא נמצאה לה עבודה קיבלה דמי אבטלה מ-9/08 ועד 6/09, ויצאה לשוק העבודה עם מגבלות פיזיות שהקשו עליה את היכולת למצוא עבודה. 27. אין חולק כי נזק כללי יש להוכיח ואילו התובעת לא הציגה נתונים מלאים בכל הנוגע להפסדי העבר. היא הודתה כי שכרה שולם לה עד לפיטוריה וכי לאחריהם היתה בשלבי לידה והריון וקיבלה דמי אבטלה לתקופה המצוינת. גם בכל הנטען להשתכרות נמוכה יותר מבעבר לנוכח היקף המשרה קטן יותר שמצאה לא טרחה התובעת להציג תיעוד בפני ביהמ"ש . על כן אין לפסוק לה פיצוי בגין הפסדים לעבר. 28. לטענת ב"כ התובעת הואיל והיא חסרת השכלה ומתפרנסת רק מעבודה פיסית וכאמור יכולתה הפיסית נפגעה כאמור בחוו"ד הרופא התעסוקתי יש להעריך את נכותה התפקודית כעולה על נכותה הרפואית. אינני סבורה כי ניתן היה להתרשם כי מגבלות התובעת עולות על אלו התואמות לנכותה הרפואית, הגם שהשפעתן מקבלת ביטוי ממשי יותר בסוג עבודתה. כמבואר לעיל - אין בפני נתונים מהם ניתן להסיק כי הכנסתה היום נופלת ממה שיכולה היתה להשתכר אלמלא פגיעתה. עם זאת, בשים לב לשיעור הנכות, אופייה ,תרומתה של התאונה לקשייה של התובעת וההשלכות התפקודיות של הנכות ,כפי שזו הקשתה עליה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת1, בניסיונותיה למצא עבודה ואף להשתלב במומה בעבודה כמטפלת בילדים על כל המשתמע מכך, אני מוצאת כי פיצוי גלובאלי בסך של 30,000 ₪ יהיה הולם בנסיבות. עזרת צד ג' 29. התובעת הצהירה באופן כללי ביותר כי נעזרה ע"י בני משפחתה אולם לא טרחה לפרט תקופות העזרה ומידתה ואף לא העידה מי מבני משפחתה לתמוך בדבריה. אין בפני כל אינדיקציה לכך שהתובעת זקוקה כיום או תזדקק בעתיד לסעוד או עזרה במשק הבית בשל נכותה. בהתחשב בנכות של התובעת והמגבלות שהותירה אני סבורה כי סכום גלובאלי של 5000 ₪ יהיה הולם. הוצאות נסיעה ורפואיות 30. לטענת התובעת נשאה בהוצאות נסיעה והוצאות רפואיות של 30,000 ₪ אולם בדל ראיה לא הוצג בעניין. ניתן להניח כי התובעת נדרשה להוצאות נסיעה בסמוך לפגיעתה ולכן אני פוסקת לתובעת בגינן סך של 2,000 ₪ ,ואילו בגין ההוצאות הרפואיות עומדת זכאותה מול המל"ל בלבד. לסיכום 31. לאור האמור אני מחייבת את כ"א מהנתבעים לשלם לתובעת על פי חלקם ובתוך 30 יום סך של 67,000 ש"ח מהם ינוכו התשלומים שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי (שאינם דמי אבטלה) כשהם משעורכים על פי הפרשי הצמדה מיום התשלום ועד היום. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט לרבות הוצאות המומחים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪ . סחורהתאונת עבודה