מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא תביעה בגין אי תשלום עבור ביצוע עבודה: גדר הדיון בפני תובענה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים לשלם לידיה את יתרת התמורה בגין ביצוע עבודות אינסטלציה בסך 196,112 ₪. הנתבעת 3 (להלן: הנתבעת ו/או הנתבעת 3) הינה היזמית בפרויקט בנייה ברחוב סופר 6, בשכונת גבעת שאול בירושלים (להלן: הפרויקט). התובעת, הינה קבלן אינסטלציה, התקשרה עם הנתבעת 1, אשר שימשה קבלן בנייה בפרויקט, לביצוע עבודות אינסטלציה. במהלך הפרויקט, בשל מצבה הכלכלי הרעוע של הנתבעת 1, התקשרה הנתבעת 3 עם הנתבעת 2 כקבלן בניה חלופי בפרויקט. ראשיתה של התובענה בבקשה לצו מניעה זמני שהוגש מטעם התובעת. בבקשה עתרה התובעת ליתן צו מניעה לפיו לא תתקשרנה הנתבעות 1-3 עם קבלן אינסטלציה במקומה, וזאת לאור הסכם בין הצדדים. התובעת טענה שהנתבעות הפרו את ההסכם בגין אי תשלום עבור העבודה שביצעה בפרויקט. ביום 2.6.2010 ניתן צו מניעה כמבוקש ונקבע לדיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 10.6.2010, ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה תמחק הבקשה לצו מניעה. כנגד הנתבעות 1-2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 21.9.2010. במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 4.3.2012, הסכימו הצדדים כי לא ייחקרו המצהירים מטעמם ויינתן פסק דין על סמך הראיות, כתבי הטענות וסיכומים בכתב. טענות התובעת וראיותיה התובעת טענה בכתב התביעה, כי בהתאם להסכם שנחתם ביום 1.1.2009 עם הנתבעת 1, הוסכם כי התובעת תשמש קבלן משנה לביצוע עבודות אינסטלציה ובתמורה ישולם לה סכום של 385,000₪ (להלן: ההסכם). נטען, כי הנתבעת 3 שכרה את שירותיה של הנתבעת 1 כקבלן לביצוע עבודות הבנייה. הנתבעת 3 שילמה לנתבעת 1 את עלויות הבנייה בהתאם להתקדמות הבנייה ובכלל זה עבודות אינסטלציה. לטענת התובעת, הנתבעת 1 הינה חברה שחשבונותיה מוגבלים בבנק ומשום כך שילמה הנתבעת 3 את עלויות הבנייה לנתבעת 2 וכי בתשלומים אלה כלולים היו התשלומים המיועדים לתובעת. נטען כי מר זקן עזרא, בעל המניות בתובעת 2, הינו בעל מחצית מהמניות של הנתבעת 1. לטענת התובעת, במהלך תקופת ההתקשרות, קיבלה צ'קים מהנתבעת 1 אשר לא כובדו בשל חשבון מוגבל. אף הצ'קים שמסרה הנתבעת 2 לא כובדו על ידי הבנק. בחודש מרץ 2010, נציג הנתבעת 3 התחייב בפני מנהל התובעת, כי יעביר לתובעת כספים באמצעות הנתבעת 2, ואכן ביום 10.4.2010 נפרע צ'ק של הנתבעת 3 אשר הוסב על ידי הנתבעת 2 לתובעת בסך של 43,655 ₪. התובעת רכשה סחורה בשווי של כ75,000 ₪ מחברת ר.מ.ב לצורך כיבוי אש ובתמורה הפקידה התובעת בידי ר.מ.ב צ'קים שקיבלה מהנתבעת 2, אולם הצ'קים לא כובדו. לטענת התובעת, נציג הנתבעת 3, המפקח דודו, מסר לה מסמך מיום 14.4.2010, לפיו כל תשלום שזכאית לו התובעת, ויאושר על ידי הנתבעות 1 ו-2, ישולם לתובעת על ידי צ'ק של הנתבעת 3, אשר ימוען לנתבעת 2 ויוסב לטובת התובעת (להלן: ההסדר). מכיון שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לתובעת, דרש מנהל התובעת לקבל מהנתבעת כתב התחייבות. נציג הנתבעת 3 מסר כתב התחייבות מיום 28.4.2010 לפיו התחייב להעביר לתובעת תשלומים (להלן: כתב ההתחייבות). לאחר מסירת כתב ההתחייבות, הנתבעת והתובעת עמלו על תוכנית עבודה לחודשים מאי, יוני ויולי 2010. משלא עמדו הנתבעות בהסכמים האמורים, הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני ביום 2.6.2010. לטענת התובעת, הנתבעת 3 לא עמדה בהתחייבויותיה ומאז חודש אפריל 2010 לא קיבלה כל תשלום מהנתבעות. התובעת פרטה בכתב התביעה את דרישות התשלום בהתאם לעבודות שביצעה, בין היתר עבודות להרכבת אמבטיות, צנרת דודי שמש, צנרת ביוב. התובעת טענה כי היא זכאית לתשלום עבור עבודותיה בשיעור של 76.14% מסכום ההתחייבות הכולל בהתאם להיקף העבודות שביצעה. לטענתה, הנתבעת 1 שילמה לתובעת סך של 221,000 ₪ לא כולל מע"מ על ידי שלושה צ'קים שלא כובדו על ידי הבנק. התובעת עותרת לתשלום בגין עבודותיה בהיקף של 76.14% מסכום התחייבות הנתבעת 1 על פי ההסכם בסך 147,539 ₪ בתוספת מע"מ ובהפחתה של 5% בשל עיכבון. התובעת הוסיפה כי ביצעה עבודות נוספות מעבר לרשום במפרט הטכני לאור דרישת רוכשי הדירות. בגין עבודות אלה הגישה דרישת תשלום בסך של 55,950 ₪ ובתוספת מע"מ. מכאן, לשיטת התובעת, הנתבעות חבות בסך של 203,489 ₪ בתוספת מע"מ ובהפחתה של 5% בשל עיכבון. חוות דעת מטעם התובעת של השמאי יעקב פטל בחוות הדעת פירט המומחה את היקף העבודה שביצעה התובעת בפרויקט והוסיף כי לאור המחלוקת שנתגלעה בין התובעת לבין הקבלן הראשי, החלה התובעת לפרק את עבודתה בחלק מקומת המרתף בספינקרים שבקומת החניה ותיאר שפורקו מספר צינורות, המומחה העריך שהשבת המצב לקדמותו תעלה 500 ₪. המומחה אמד את היקף עבודות התובעת בסך של 307,000 ₪ ללא תוספת מע"מ. תצהירו של מר ניסים שבתאי בתצהיר עדות ראשית, הצהיר מר ניסים שבתאי מטעם התובעת, כי הוא מנהל התובעת ותיאר כי התובעת חתמה על ההסכם עם הנתבעת 1. מר שבתאי הצהיר כי הנתבעת 3 שכרה את שירותי הנתבעת 1 כקבלן לביצוע הבנייה ובשל היות הנתבעת 1 חברה שחשבונותיה מוגבלים בבנק, התקשרה הנתבעת 3 עם הנתבעת 2 כקבלן לביצוע עבודות הבנייה. מר שבתאי הצהיר, כי התריע בפני הנתבעת 3 שהנתבעות נמצאות בקשיים כלכליים ולמרות זאת הנתבעת 3 העבירה כספים לקבלן השלד, מר לואי חסן. עוד הצהיר, כי מסך התשלומים שהיה על הנתבעות לשלם לתובעת, הוסכם כי 5% מהסכום יופרש לטובת עיכבון שישולם עם סיום העבודות ובתנאי שהתובעת תיתן ערבות בנקאית לתקופת הבדק בסך של 5%. עוד הצהיר, כי התובעת המשיכה לעבוד באופן סדיר אף לאחר ההסכם מיום 28.4.2010. מר שבתאי ציין שהעבודה הייתה חלקית בשל החגים ובמהלך חודש מאי התובעת נכחה כי הנתבעת 3 אינה מקיימת את ההסכמים עם התובעת ואינה עומדת בהתחייבותה והעבירה לנתבעת 2, שני צ'קים מבלי להסב אותם לתובעת. תצהירו של מר מחמוד אטון מר אטון הצהיר, כי הוא עובד בפרויקט החל מחודש אוגוסט 2009 יחד עם פועלים לפי הצורך. עוד הצהיר, כי ביום 4.1.2010 מנהל הנתבעת 3, מר דודו ומנהלי הנתבעות 1- 2, עוזי ויצחק יזמו עימו פגישה והציעו לו להחליף את התובעת בעבודות האינסטלציה בפרויקט כקבלן עצמאי. מר אטון ציין כי הסכום שהוצע בעבור ביצוע העבודות הינו סך של 220,000 ₪ ואולם הוא הודיע כי הוא עובד באמצעות התובעת ואינו מוכן להחליפה. לטענתו, בחודש מאי 2010 הציעו לו בשנית לחתום על הסכם קבלנות במקום התובעת, אך הוא סירב. בתצהירו פירט מר אטון מהן המשימות שעמדו לביצוע בהתאם לתוכנית שהגיש מפקח וכן את העבודות שביצע בפרויקט. מר אטון הצהיר כי צוות התובעת פירק חלק מהצנרת של הספרינקלים בשל בעיית איטום וכי הצנרת שפורקה נמצאת באתר הבניה. עוד הוסיף, כי ביום 1.6.2010 הגיע לאתר הבניה ולא עבד משום שהתובעת לא קיבלה את התשלומים שבמחלוקת. טענות הנתבעת 3 וראיותיה הנתבעת הכחישה כי נציגה התחייב בפני מנהל התובעת בהתחייבות כלשהי. נטען, כי בניסיון לקדם את ביצוע והשלמת עבודות האינסטלציה, שבהן נוצרו פיגורים רבים ועל מנת להקטין את נזקיה, הנתבעת הביעה את נכונותה להבטיח את העברתם של תשלומים לתובעת עבור עבודות אינסטלציה שתבצע, באמצעות צ'קים עבור עבודות הנתבעת 2, שיכתבו לפקודתה, יוסבו על ידה לתובעת. כל זאת עבור עבודות שתבצע התובעת החל מאותו שלב ואשר החשבונות בגינן יאושרו על ידי מנהל העבודה של הנתבעת 2. לטענת הנתבעת, חלק מעבודות האינסטלציה שביצעה התובעת היה בשיעור 56% בלבד מכלל עבודות אינסטלציה ובעקבות מחדליה של התובעת, כאמור בסעיף 11ג להסכם בין התובעת לבין הנתבעת 1, עבודות האינסטלציה שביצעה התובעת הן 40% בלבד מכלל העבודות. לטענתה, היא שילמה לנתבעות 1 ו-2 את מלוא התשלומים עבור עבודות האינסטלציה שבוצעו. תצהירו של מר דוד חי בן לולו מר בן לולו הצהיר כי הועסק בין היתר כמנהל הפרויקט. עוד הצהיר, כי הנתבעת לא התקשרה עם התובעת בהסכם לביצוע עבודה וכי הנתבעת 3 מסרה את כלל ביצוע בניית הפרויקט לרבות עבודות האינסטלציה לנתבעת 1 כקבלן ראשי ובשלב מאוחר יותר לנתבעת 2. הוא הצהיר, כי הנתבעת לא התחייבה להעביר תשלומים לתובעת ולא העבירה תשלומים כאמור. הנתבעת 3 שילמה לנתבעות 1 ו-2 את התמורה המלאה המוסכמת עמן עבור כל העבודות שנעשו על ידי התובעת. נטען, כי התובעת הפסיקה את ביצוע העבודות באמצע חודש מרץ 2010 ועזבה את אתר הפרויקט. כן הצהיר כי התובעת פירקה את מערכות הספרינקלים שהרכיבה בפרויקט בשווי עשרות אלפי שקלים שעבורם שילמה מבעוד מועד הנתבעת 3. מר בן לולו הצהיר, כי התובעת ביצעה 56% מכלל האינסטלציה. לאחר שהתובעת הפסיקה את ביצוע העבודות בחודש מרץ 2010, מנהלה, מר שבתאי ניסים הופיע ביום 14.4.2010 באתר וטען שהפסיק לבצע את העבודות משום שהנתבעת 2 חבה כספים. לשם פיתרון הבעיה, הציע מר בן לולו למנהל התובעת כי התובעת תחדש את העבודות והנתבעת 3 תוודא שהתובעת תקבל תשלום עבור כל עבודות האינסטלציה שתבצע מאותו המועד ואילך וזאת לאחר שמנהלי הנתבעת 2 יאשרו כי התובעת ביצעה את העבודות, אז תוודא הנתבעת 3 כי התשלום יבוצע באמצעות צ'ק של הנתבעת לפקודת הנתבעת 2 שיוסב ויועבר לתובעת. מר בן לולו הצהיר, כי ההסדר האמור אשר צורף לתצהירו, הינו בכפוף לכך שהתובעת תמשיך בביצוע העבודות כבר למחרת, וכי אם לא תעשה כן אין תוקף להסדר. התובעת לא הופיעה באתר הפרויקט למחרת ההסדר ולא המציאה חשבון מאושר על ידי הנתבעת 2 על ביצוע עבודות. משום כך, לשיטת מר בן לולו, אין להטיל על הנתבעת מחויבות. מר בן לולו ציין בפני מנהל התובעת כי ההסדר כאמור חל על העבודות שהתעתדה התובעת לבצע וכי ההסדר אינו חל על העבודות שבוצעו בעבר. חרף הפצרותיו של מר בן לולו להמשך ביצוע העבודות, התובעת לא עשתה כן. מר בן לולו הצהיר, כי הפסקת ביצוע עבודות האינסטלציה גרמה לעיכוב בביצוע הפרויקט ולכן קבע עם מנהל התובעת פגישה ביום 28.4.2010. בפגישה זו אישר מר בן לולו למנהל התובעת כי הנתבעת תוודא את התשלומים לתובעת עבור עבודות אינסטלציה שתבצע התובעת החל מאותו היום, ושביצועה יאושר על ידי מנהל הנתבעת 2. מר בן לולו הוסיף, כי התובעת לא תהא זכאית לתשלום אם לא תקדם את ביצוע העבודות באופן שתסתיימנה בתוך חודש ומחצה. התובעת לא המשיכה בביצוע העבודות אף לאחר הפגישה. בשל עזיבת התובעת את אתר הפרויקט והפסקת העבודות, התקשרה הנתבעת עם קבלן משנה נוסף בשם קלוגה פגס בע"מ וביום 28.5.2010 קבלן זה החל בביצוע העבודות. לטענתו, כתוצאה ממחדלי התובעת נגרמו לנתבעת נזקים וייקור השלמת ביצוע העבודות. כן נטען, כי התובעת לא המציאה אישורים על תקינות על אף שחובתה לעשות כן, וכי העבודות שביצעה התובעת ברמה ירודה. עוד נטען, כי חלק מהעבודות שפורטו בחוות הדעת לא בוצעו על ידי התובעת. אשר לטענה כי התובעת ביצעה עבודות נוספות בהתאם לדרישות הרוכשים, מר בן לולו סבר כי ככל שנעשו עבודות כאלה, לא נעשה הדבר על דעת הנתבעת או באישורה. מר בן לולו הכחיש בתצהירו כי הציע למר אטון לבצע את עבודות האינסטלציה וציין כי באחד הימים באתר הפרויקט, עוזי ויצחק זקן מטעם הנתבעת 2 ביקשו את נוכחותו בשיחה עם מר אטון, שמטרתה קידום ביצוע העבודות. השיחה נמשכה דקותיים בשפה הערבית ומר בן לולו לא היה מעורב בה. מר בן לולו הוסיף, כי מר איתן ידיד עבד עם הנתבעת משך חודשים ספורים וכן הוסיף כי החלקים ממערכת הספריקלים הנראים בתמונות שצורפו לתצהיר של מר אטון, הינם חלק קטן מהמערכת והותקנו לפני שהתובעת עזבה את אתר הפרויקט בחודש מרץ 2010. תצהירו של מר עוזי זקן מר זקן הצהיר כי הוא מנהלה של הנתבעת 2 אשר ביצעה עבור הנתבעת 3 את בניית הפרויקט ובכלל זה, עבודות אינסטלציה. תחילה שימשה התובעת קבלנית משנה מטעם הנתבעת 1 לביצוע עבודות האינסטלציה, ולאחר מכן מטעם הנתבעת 2. התובעת זכאית הייתה לתשלומים ראשית מהנתבעת 1 ולאחר מכן מהנתבעת 2. מר זקן הצהיר כי הנתבעת 3 שילמה עבור עבודות האינסטלציה לנתבעות 1 ו-2 ואינה חייבת בגין כך. עוד הוסיף, כי הנתבעות 1 ו-2 שילמו לתובעת את כל הסכומים עבור העבודות שביצעה, למרות זאת הפסיקה התובעת בחודש מרץ 2010 את ביצוע העבודות ואף פירקה חלק מהעבודות שכבר ביצעה. מר זקן הצהיר כי שלושת הצ'קים בסך של 75,400 ₪ אשר צורפו לכתב התביעה ולא כובדו, הם צ'קים שנתנה הנתבעת 2 כמקדמה לשם הזמנת חומרים לצורך השלמת עבודות האינסטלציה. מר זקן ציין כי התובעת קיבלה את מלוא התשלום עבור העבודות שביצעה. התובעת הפסיקה את ביצוע העבודות. אשר לחומרים שרכשה והרכיבה בפרויקט, התובעת פירקה אותם, בהתאם לכך הנתבעת 2 זכאית לבטל את הצ'קים כדי למנוע את תשלומם וללא קשר להיות החשבון מוגבל. תצהירו של מר ערן אמיתי מר אמיתי הצהיר כי הועסק כמהנדס מטעם הנתבעת 3. הוא הצהיר, כי התובעת והנתבעת 3 לא התקשרו בהסכם וכי התובעת הפסיקה את ביצוע העבודות בחודש מרץ 2010. עוד הצהיר, כי בהסכמים בין הנתבעת 3 לבין הנתבעות 1 ו-2, התחייבה הנתבעת 3 לשלם עבור עבודות אינסטלציה סך של 414,500 ₪ כאשר סכום זה כולל, בין היתר, אספקת דודי שמש וכלים סניטריים. מר אמיתי טען כי לטענת התובעת, הנתבעות התחייבו לשלם לה סך של 385,000 ₪ בתוספת עלות הכלים, לפיכך ברור שחלק מהתמורה שהתובעת טוענת כי התחייבו לשלם, מקורה בהתחשבנויות אחרות ללא קשר לפרויקט. עוד הוסיף, כי בין התובעת לבין הנתבעות 1 ו-2 קשרי משפחה. מר אמיתי הצהיר כי ההסדר היחיד בין התובעת לנתבעת 3 הינו מיום 14.4.2010, אולם התובעת לא עמדה בו ולא ביצעה את העבודה בהתאם להסדר. תצהירו של מר אולג קלוגין מר קולגין הצהיר כי הוא קבלן אינסטלציה באמצעות חברה בבעלותו "קלוגה פגס בע"מ" (להלן: החברה) וכי ביצע את השלמת עבודות האינסטלציה בפרויקט. ביום 14.6.2010 נחתם בין החברה לבין הנתבעת 2 הסכם לביצוע העבודות ואולם החברה החלה בפועל בביצוע העבודות ביום 28.5.2010 עובר לחתימת ההסכם. מר קלוגין הצהיר, כי הצנרת בחניון בוצעה באופן חלקי ונתגלו בצנרת שהרכיבה התובעת נזילות רבות. לתצהיר צורף ההסכם בין הנתבעת 2 לבין חברת קלוגה פגס בע"מ אשר נחתם ביום 14.6.2010. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לתיק בית-המשפט, ושקלתי את טענותיהם בפני ובסיכומיהם שהוגשו, החלטתי כי דין התביעה להידחות. בהתאם לדיני הראיות, על פי חובת הראיה נושא התובע בנטל השכנוע להבאת הראיות הדרושות להוכחות כל היסודות המקימים את עילת התביעה (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי 2009, 1754). במקרה דנן, טענותיה של התובעת לא הוכחו כדבעי. התובעת התקשרה עם הנתבעת 1 ולאחר מכן עם הנתבעת 2 לשם ביצוע העבודות, ותשלום מטעמן. ממכלול הראיות שהונחו בפני עולה כי המחלוקת בין הצדדים הינה בנוגע לתשלום מטעם הנתבעת 3 עבור המשך עבודות אינסטלציה החל מיום 14.4.2010. במסמך מיום 14.4.2010 נכתב כי: "כל תשלום שיגיע לקבלן אינסטלציה ויאושר על ידי איציק/עוזי ישולם על ידי צ'ק מאת חברת גבעת הסופר. הצ'ק ממוען לאחוזת החמישה אשר יועבר לקבלן אינסטלציה". עוד נכתב כי "מחר לא יגיע הקבלן להמשיך את העבודה אין כל התקשרות ל.. מול הסכם זה". ביום 28.4.2010 חתמו התובעת והנתבעת 3 על "כתב התחייבות" כאמור, מעיון בכתב ההתחייבות שבנדון "חשבון שוטף רגיל" נכתב כך: "עבודות עבור פרויקט כתב סופר 6 רח' כתב סופר ג. שאול ירושלים. בהתאם ללווה התשלומים של הקבלן הראשי עוזי זקן מחב' "אחוזת החמישה" הריני לאשר בזאת כי כל תשלום בגין ביצוע אשר יאושר ע"י איציק/עוזי זקן ישולם על ידנו דרך חברת אחוזת החמישה. יתרת תשלום בגין סעיפי אינסט' יועברו אל שבתאי ניסים". בשולי המסמך נכתב כך: "לא ישולם אף לא 1 ש"ח לשבתאי, באם לא יקדם את הפרויקט בהתאם לדרישה מהיום חודש וחצי לסיום העבודה כולה!!!". עובר לחתימה על המסמכים לא הוצגה תשתית ראייתית דיה בנוגע להתקשרות קודמת בין התובעת לבין הנתבעת 3. באשר להתחייבות הנטענת בעל-פה, הרי שדי בפער בין הנטען בסעיף 12 לכתב התביעה, המתייחס למרץ 2010, לבין הנטען בתצהירי התובעת ובסיכומיה להסכמה בעל-פה מחודש ינואר 2010 בכדי לדחות טענה זו, שאף לא הוזכרה בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת. הוסיפה התובעת וטענה, כי בינואר 2010 מר אמיתי מטעם הנתבעת 3, מסר צ'ק בסך של 43,665 ₪ לנתבעת 2, אשר הוסב לטובת התובעת ונפרע ביום 10.4.2010. אין בכך כדי להוסיף או לגרוע. אין מחלוקת כי הצ'ק ניתן לנתבעת 2. אמנם הצ'ק הוסב לתובעת, אולם לא מן הנמנע שההסבה בוצעה על ידי הנתבעת 2, וזאת כתשלום עבור עבודות האינסטלציה שביצעה התובעת נכון למועד מסירתו בינואר 2010. הצ'ק המוסב אינו מהווה הוכחה להתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת 3 כפי שטענה התובעת כי הצדדים הסכימו בעל פה. הסבת הצ'ק מתיישבת באותה מידה עם העובדה כי הנתבעת 3 שכרה את הנתבעת 2 כקבלן משנה וכי הנתבעת 2 אשר שכרה את שירותי התובעת, שילמה לתובעת באמצעות הצ'ק האמור. אין בהסבה זו כשלעצמה, בפרט שעה שאינה מלווה בראיות נוספות, כדי להצדיק הטלתה של אחריות חוזית, כזו או אחרת, במערך היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 3. עולה כי ההתקשרות עד למועד 14.4.2010 הייתה בין התובעת לבין הנתבעת 1 ולאחר מכן הנתבעת 2, כנגדן, כאמור ניתן פסק דין בהעדר הגנה. נוכח כך יש לראות בתובעת ובנתבעת 3 כמי שנתנו דעתם לכלל השיקולים הצריכים לעניין, ומצאו לסייג ולהורות כי מערכת יחסיהם תהא בהתאם לאמור בהסכמות בכתב. חרף טענותיה של התובעת כי כתב ההתחייבות נחתם לאחר שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לתשלום ולאחר שנציג התובעת עמד על חתימה לשם ביצוע העבודה, לא הוכח כי התובעת המשיכה בביצוע העבודות ולא קיבלה את התשלום. החתימה על כתב ההתחייבות מתיישבת עם טענת הנתבעת לפיה משלא שעתה התובעת להמשך בביצוע עבודות האינסטלציה לאחר חתימת ההסדר, נערך כתב התחייבות לשם החשת ביצוע המלאכה על ידי התובעת. נוסח ההסדר וכתב ההתחייבות מצביעים על התניית ההתקשרות והתשלום בהמשך ביצוע העבודות בעתיד. לשון ההסכמים לטעמי תומכת בעמדת הנתבעת, לפיה התובעת לא עמדה בהתחייבותה להמשך ביצוע העבודות בפרויקט. בע"א 462193 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום בע"מ פ"ד מט (2) 265, 312 נקבע: "חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים האינטרסים והתוכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגישם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני." מגמת ההלכה הפסוקה בשנים האחרונות הטתה את כובד המשקל להוראות החוזיות כפשוטן: "יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט ..." (ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח' (טרם פורסם). בהתאם אף תוקן סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973: "25. (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." ההסכמים שבין התובעת לבין הנתבעת הינם פשוטים מאוד, קצרים וברורים מאוד ואין לקרוא לתוכם את שאינו מצוי בו. אילו ביקשה התובעת לכלול במסגרת ההסכם התחייבות לתשלום על חובות העבר, היה עליה לציין עובדה זו במפורש. גם אילו היה מקום לנסות להתחקות אחר כוונת הצדדים, מעבר לתוכנו הכתוב של ההסכם (אף שלשיטתי אין לעשות כן במקרה שבפני), הרי שעדיין דרך התנהלותם של הצדדים, לאחר חתימת ההסכם, מלמדת אף היא, כי ההסכמות נתגבשו בין התובעת לנתבעת רק בנוגע לעתיד. החשבונות לתשלום אשר הוצאו ביחס לתשלומי התובעת עבור העבודות שייכות כולן לעבר (2.11.2009, 5.1.2010, 5.3.2010, 14.3.2010) מלבד אחת אשר הוצאה ביום 20.5.2010 ועל כן עומדות בניגוד מוחלט לטענותיה של התובעת. כך גם מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, שנשלח ביום 26.5.12, נספח י"א לתצהיר מר שבתאי, שנראה כי נכתב משום שנודע לתובעת שבכוונת הנתבעת להעסיק קבלן אינסטלציה אחר באתר. בנוסף, דווקא אי צירופו של תצהיר עדות ראשית מטעם עוזי זקן, היה עומד לחובתה של הנתבעת מאחר ובהתאם להסכמות בכתב היה עליו לאשר התשלום. על פי תצהירו של מר שבתאי מטעם התובעת, לא ברור אם התובעת המשיכה בביצוע העבודות לאחר חתימת ההסדר או כתב ההתחייבות, לא כל שכן, לא ברור באיזה היקף המשיכה התובעת בביצוע העבודות. מחד, הצהיר מר שבתאי כי התובעת המשיכה את העבודות משך שבועיים לאחר החתימה על ההסדר, ומאידך גיסא הצהיר כי התובעת שבה לעבוד כשבוע לאחר החתימה על ההסדר ("התובעת לאחר חתימת ההסכם ביום 14.4.2010 שהיה ביום רביעי בשבוע חזרה לעבודה רק ביום רביעי שלאחר שבוע וזאת לאחר חג העצמאות" סעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית). מר שבתאי הטעים את העבודה החלקית בשל החגים. בהמשך התצהיר, מר שבתאי הצהיר כי לאחר ההסדר התובעת המשיכה לעבוד למשך שבועיים. כל זאת כאשר נטען כי ביום 28.4.2010 נחתם כתב ההתחייבות. טענות אלו של התובעת אינן דרות זו בכפיפה לזו וממילא לא ניתן להסיק איזה עבודות בוצעו לאחר 14.4.10. ממכלול הטעמים אשר נמנו לעיל הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסתה של הנתבעת. הדעת נותנת כי אילו היתה התובעת פועלת לצורך השלמת ביצוע העבודות, לא הייתה הנתבעת בוחרת למנוע ממנה לעשות כן. לפיכך לא ביצעה התובעת את העבודות בפרק הזמן שנטען. אשר לחוות דעת השמאי, לא היתה בה התייחסות מסויימת לעבודות שבוצעו לאחר יום 14.4.10, וזאת מבלי להידרש לכך שלא מן הנמנע שחלק מהעבודות שבוצעו ונסקרו על-ידי המומחה, בוצעו בחלקן ולו הקטן, על ידי חברת קלוגה פגס בע"מ. השמאי מטעם התובעת ביקר במקום מושא התובענה ביום 13.6.2010, דהיינו כחודשיים לאחר ההסכם הנטען עם נציג הנתבעת 3 לפיו לכאורה התחייב הלה להעביר לתובעת תשלומים עבור העבודות שתבצע בפרויקט. אמנם ביום 14.6.2010 נחתם הסכם בין הנתבעת 3 לבין קבלן אינסטלציה בשם חברת קלוגה פגס בע"מ, יום לאחר ביקור השמאי מטעם התובעת, אולם כפי שהצהיר מר קלוגין מטעם חברת קלוגה פגס בע"מ, החברה החלה בפועל בביצוע העבודות ביום 28.5.2010 עובר לחתימת ההסכם ואך ביום 3.6.2012 ניתן צו מניעה זמני להפסקת העבודות. משכך נראה כי אכן את החלק הארי בעבודות האינסטלציה בצעה התובעת ויתכן כי חלקן הקטן בוצע על ידי חברת קלוגה פגס בע"מ, וזאת לאחר שהתובעת חדלה לכאורה את ביצוע העבודות מטעמה בפרויקט. ואולם, חוות הדעת השמאי שהוגשה מטעם התובעת לפיה התובעת ביצעה עבודות אינסטלציה בפרויקט, לא ביארה את המחלוקת לשיטתי, בודאי שלא בחלופה הנוגעת לעניין והיא התקופה מיום 14.4.10. עוד אציין, כי התובעת לא הבהירה את הפער בין שווי העבודות הנוספות בחוות דעת השמאי לביו הנטען במכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, שנשלח ביום 26.5.12, נספח י"א לתצהיר מר שבתאי. כך גם לא ניתן לחלץ מהחשבון מיום 20.5.12 את חלק העבודות שביצעה התובעת מיום 14.4.10. סוף דבר על יסוד המפורט לעיל אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה. למסקנה זו הגעתי על אף שאני מודעת לטענה, הלא פשוטה של התובעת, כי ביצעה עבודות בפרוייקט שלא שולם לה עבורם, ואולם בעניין זה כנגד הנתבעות 1-2, כאמור ניתן פסק דין בהעדר הגנה. אף שקבעתי כי לא הוכח כי על הנתבעת 3 לשלם עבור עבודות כלשהן שביצעה התובעת, מאחר שאלו לא הוכחו לתקופה לאחר 14.4.10, הרי שלאור מעמדה של הנתבעת 3, כיזמית הפרוייקט, בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. אינסטלציה