איך מוכיחים כי חתימה על צ'ק היא לא שלך ?

הנתבע טען, כי החתימה על השיק אינה חתימתו, וכי לא מסר אותו לתובע; ובאשר לשטר טען כי החתימה נחזית להיות חתימתו, אך ממילא אין היא מופיעה על גבי השטר במקום המיועד לחתימת עושה השטר, אלא במקום המיועד לחתימת ערב. דוגמא לפסק דין בנושא איך מוכיחים כי חתימה על צ'ק היא לא שלך: רקע 1. בפני תביעה שטרית ע"ס 31,000 ₪ (קרן), במסגרתה הוגשו לביצוע שני אלה: שיק בסך 21,000 ₪ ושטר חוב בסך 10,000 ₪. התובע הוא מר רחמים דוב, והנתבע הוא מר מואייד פדילה. השיק, משוך ליום 30.12.2007 ולפקודת "אלומל תעשיות בע"מ", הוצג בבנק בחודש אפריל 2008, וחולל מסיבת העדר כיסוי מספיק. שטר החוב ערוך לפקודת התובע. 2. הנתבע הגיש התנגדות ולאחר דיון וחקירה קצרה ניתנה רשות להתגונן. התובע הגיש תצהיר תמיכה בכתב תביעה (על פי הוראות תקנה 214ב1(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אולם לא הגיש תצהיר נוסף. הנתבע, בנוסף על תצהיר התמיכה שלו בהתנגדות, ערך תצהיר עדות ראשית והגישו. שניהם נחקרו. לא נשמעו עדים נוספים. הגרסאות 3. גרסת ההגנה, כפי שעלתה בהתנגדות, היתה בעיקרה טענת זיוף חתימות. הנתבע טען, כי החתימה על השיק אינה חתימתו, וכי לא מסר אותו לתובע; ובאשר לשטר טען כי החתימה נחזית להיות חתימתו, אך ממילא אין היא מופיעה על גבי השטר במקום המיועד לחתימת עושה השטר, אלא במקום המיועד לחתימת ערב. באשר למערכת היחסים ביניהם טען, כי אמנם רכש מהתובע סחורה, אולם סחורה זו סופקה תמיד כנגד תשלום במזומן או בשיקים, וכי תמיד מסר לתובע שיקים של לקוחות שלו (של הנתבע), ולא שיקים שלו-עצמו. 4. בחקירתו בשעת הדיון בהתנגדות, טען הנתבע כי החתימה על השטר אינה חתימתו (פרוטוקול מיום 4.1.2012, עמ' 1 שורה 18), ועוד טען, כי התובע ביקש ממנו לערוב לעסק השייך לאחיו (של הנתבע), אך הנתבע לא הסכים והלך לו. 5. בתצהיר העדות הראשית מטעמו, קיבלה גרסת הנתבע תפנית נוספת, ונטען בה, כי כל רכישותיו מהתובע היו בשם חברת איאד פדילה בע"מ, אשר הוא עובד שלה. 6. כאמור, בתצהיר התובע כל שנכתב הוא שהאמור בכתב התביעה הוא אמת. כתב התביעה הוא, כמובן, הבקשה לביצוע, וכל שנכתב בה הוא שהתובע אוחז בשיק ובשטר בחתימת יד הנתבע. 7. מאחר שהנטל להוכיח אמיתות חתימה מוכחשת על שטר רובץ לפתחו של התובע (וככלות הכל, וגם לאחר התפתחות גרסתו, טענת ההגנה המרכזית של הנתבע היתה ונותרה, כי החתימות הנחזות להיות חתימותיו זויפו), הרי שספק אם בגרסתו הלאקונית שבתצהיר התמיכה בכתב התביעה היה יוצא התובע ידי חובתו, אולם מאחר שהנתבע בחר לחקור את התובע בחקירה נגדית, וחקרו על מלוא רוחב יריעת המחלוקת, אפשר לו בכך להרחיב את גרסתו ולמלא בעדותו בעל פה את שהחסיר בעדותו בכתב. 8. כך שמענו, כי גרסתו היא, שהן את השיק והן את השטר מסר לו הנתבע עצמו, וחתם על שניהם (משתמע מדבריו כי החתימה היתה בפניו - עמ' 6 שורה 22 לפרוטוקול מיום 21.1.13; ועמ' 8 שורה 31). עוד שמענו, כי השטר ניתן כביטחון לדרישת התובע, אך בשל התעקשות הנתבע שלא לערוך אותו על סך 30,000 ₪ נערך על סך 10,000 ₪ בלבד (שם). בנוסף הוצגו באמצעות התובע תעודת משלוח, 2 חשבוניות וקבלה (הקבלה היא עבור השיק) - כולן ערוכות לטובת הנתבע עצמו. עוד שמענו, כי השיק, שנמסר לתובע ללא ציון שם נפרע, הועבר על ידי התובע לנפרעת על פי השיק, אלומל תעשיות בע"מ, והופקד על ידה, אולם משחולל על ידי הבנק, הוחזר לתובע כנגד תשלום סכומו, ועל כן הוא אוחז בו כמי שפרעו (עמ' 10, שורות 21-27). 9. מאידך, את הנתבע שמענו מעיד, כי השיק נלקח מתוך פנקס שיקים שאבד או נגנב כולו, מספר שנים קודם לאירועים נשוא התביעה (שהתרחשו בסוף 2007 לערך) (עמ' 12, שורות 13-14); כי התלונן על כך במשטרה, ובשעתו קיבל אישור על התלונה, ואף הציגו בבנק (עמ' 11, שורות 28-29); אולם כי לא יכול היה לקבלו בשנית, מהמשטרה משום שלדבריהם אז היו מוציאים אישורים ידניים, ואילו עתה הכל ממוחשב, ולא ניתן לאחזר את האישור הידני (שם, שורות 24-26), ומהבנק משום שלדבריהם מבוערים אישורים כאלה לאחר 7 שנים (שם, שורה 31). עוד שמענו, כי איאד פדילה בע"מ, החברה שלגרסתו (בתצהיר העדות הראשית) היתה זו שניהלה עסקים מול התובע, היא נגרייה השייכת לאחיו של הנתבע, בשם איאד (שם, שורה 20). דיון 10. כאמור, בסופו של יום המחלוקת העיקרית היא זהות החותם על השיק ועל השטר. הנטל הוא על כתפי התובע, ולטעמי התובע עמד בו, והשכיל לבסס כי גרסתו, כי שני המסמכים נחתמו על ידי הנתבע, מסתברת יותר מגרסת הנתבע, כי לא נחתמו על ידו. 11. גרסתו של התובע - שנתוודענו אליה רק בשלב שמיעת החקירות - עשתה עלי רושם מהימן, חרף היותה בלתי ברורה בחלקים רבים, מפאת קשיי התנסחות והתמקדות שאפיינו את מתן העדות. התובע דיבר מנהמת לבו והיה נסער; בכך, כמובן, אין די, אולם הגרסה התאפיינה לכל אורכה בעקביות ובנחרצות. אמנם, כאמור, לא כל פרטי הגרסה היו ברורים, בעיקר בכל נושא ההתחשבנות, אולם העמימות בנושא זה לא הקהתה את הרושם הכללי של עדותו. אף בכך לא הייתי מסתפק, אלמלי החולשות והבקיעים שנתגלו בגרסת הנתבע, כפי שאפרט מייד. 12. בסיכומיו, מפנה הנתבע למספר נקודות הפוגמות, לדעתו, במהימנות גרסת התובע. א. העיקרית שבהן נוגעת לתעודת המשלוח מס' 3114 (מוצג נ/1), שהוגשה לתיק, ככל הנראה כפי שנתקבלה בידי ב"כ הנתבע, בדרך של צילום חסר. ניכר מהצילום, כי על הפינה השמאלית-תחתונה של תעודת המשלוח, מעל המקום המשמש לרישום סיכום פריטים או סכומים, מוכלבת פתקית לבנה, המסתירה רישום כלשהו. הנתבע מבקש להסיק, מהרישום הקטוע (במיוחד המילה "נשאר", הנראית מימין לפתקית, בלא שניתן לדעת מה עוד כתוב שם, כלומר: מה נשאר), כי התובע מסתיר מידע, כגון, שיתרת החוב לתשלום על פי תעודת המשלוח (שהיא, ככל הנראה, האחרונה שהוצאה) נמוכה בהרבה מסכום התביעה, וכיו"ב. ב. עניין נוסף הוא הסכומים הנקובים בחשבונית 5745 (מוצג נ/4), הנחזים להיות רשומים בכפל, שכן הסכום הראשון, ככתוב בחשבונית, הוא ההפרש שנותר מחשבונית 5665 (מוצג נ/2), שהיא לפי הרשום בה, מבוססת על תעודת המשלוח (נ/1), ואילו הסכום השני, ככתוב באותה חשבונית נ/4, היא היתרה שנותרה מאותה תעודת משלוח נ/1. התובע נחקר בנקודה זו ארוכות, אך הסבריו נותרו עמומים, כפי שכבר ציינתי. 13. לטעמי, הנקודה הראשונה - הגם שבמחשבה ראשונה היא אכן מעוררת אי-נחת - אינה יכולה לסייע לנתבע, שכן הוא מושתק מלהתבסס על העדר מסמך המקור והפנקס עצמו. כפי שניתן לראות בהשתלשלות התיק, שאלת העיון במסמכים עלתה לא פעם. לאחרונה עלתה זו בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 8.7.2012, אז נקבע בזו הלשון: "תוך 30 יום יתאמו ב"כ הצדדים מועד נוח לשם עיון בפנקסים מהם הוצאו תעודות המשלוח והחשבוניות הרלבנטיות, לשם העתקתם, ככל שיחפוץ ב"כ הנתבע לעשות כן. ככל שתתעורר בעיה המצריכה החלטה, תוגש בקשה מתאימה על ידי הצד המעוניין." מאז לא הוגש דבר עד לישיבת ההוכחות; חזקה על ב"כ הנתבע, כי עיין בפנקס ולא מצא בו ממצא מחשיד, שאחרת היה מעתיק בעצמו את תעודת המשלוח המקורית, בלא הפתקית המסתירה, ומציגה לתובע בחקירתו. 14. ובאשר לנקודה השניה, כבר עמדתי על העמימות בגרסת התובע, בכל הנוגע לפן החשבונאי, ולפגימה שלה במהימנות גרסתו, ברם, כפי שעוד ציינתי, החולשות שבגרסת הנתבע בולטות יותר, ומטות את הכף לטובת התובע. עתה נבחן את אלה. 15. כבר הראיתי לעיל כיצד התפתחה גרסת הנתבע, באלמנטים מהותיים מאד שלה, עם התפתחות התיק. מהכחשה כללית של החתימה על השיק ושל מסירת השטר, בשלב ההתנגדות, אגב הודיה בקיום קשרים עסקיים עם התובע; להכחשת החתימה על השטר בשלב הדיון בהתנגדות; להרחקת הקשרים העסקיים אל חברה מעסיקה, שהוא היה רק עובד שלה, בשלב תצהיר העדות הראשית; ואל גרסה של גניבת פנקס שיקים שלם, שנים קודם לכן, בשלב החקירה הנגדית. 16. בכך כמעט די כדי לקבוע שלא ניתן לתת אמון בגרסה זו, שכולה רבדים-רבדים של עדויות כבושות, המתגלות לפי הצורך. ברם, לא זו העיקר אלא זו: אל מול תעודת המשלוח, הקבלה והחשבוניות שהוצאו על שמו של הנתבע (ושהיו ברשותו של הנתבע הרבה קודם לדיון ההוכחות), לא הציג הנתבע תיעוד מינימלי שיכול היה לתמוך ברכיבי גרסתו שנוספו עם התפתחות התיק. לא הוצג תלוש משכורת שלו אצל איאד פדילה בע"מ; לא הוצגה כרטסת או מסמך כלשהו מהנהלת החשבונות של איאד פדילה בע"מ, שילמד כי היו עסקים כלשהם בינה לבין התובע; ובמיוחד בולט בהעדרו תצהיר של אותו אח, איאד פדילה, שיאשר משהו מהגרסה, או הסבר לכך שתצהיר כזה לא הוגש. 17. הגרסה נותרה סתמית, איפוא, ונטולת עיגון בראיות אובייקטיביות כלשהן. זאת ועוד, דברים שניתן היה לצפות לשמוע לא נשמעו: לא הוצג הסבר לכך שמסמכי התובע הוצאו על שם הנתבע בלא כל מחאה מצדו, ולא הוצע כל הסבר לכך שהשיק - שלכאורה, לאחר ההתפתחות האחרונה בגרסה, נגנב שנים קודם כחלק מפנקס - מצא את דרכו דווקא אל התובע. 18. הווה אומר, לא זו בלבד שהגרסה סתמית, אלא שנגד הנתבע עומדת גם החזקה, לפיה ראיה, שהיה בידי בעל דין להציגה, וניתן היה לצפות כי יציגה, אך לא הציגה, היתה פועלת לחובתו אילו הוצגה. משמע, הגרסה אינה רק סתמית, אלא אף בלתי-סבירה. 19. לטעמי, מכלול הפגמים שבגרסת הנתבע מאפילים על הקשיים שבגרסת התובע, ואינם מאפשרים לתת אמון בגרסתו הבסיסית, כי החתימות על השיק ועל השטר אינן חתימותיו. מנגד, עומדת גרסת התובע, אותה העדפתי, לפיה חתם הנתבע על השיק ועל השטר בנוכחותו ומסרם לו. גרסה זו מתיישבת טוב יותר עם מכלול הראיות שהוצגו, ובעיקר עם הראיות שלא הוצגו, וניתן היה לצפות כי יוצגו. הכרעה 20. אני מאמץ, איפוא, את גרסת התובע, ואף על פי כן איני מקבל את התביעה במלואה. כזכור, עסקינן בשיק ובשטר, שהתובע עצמו העיד לגביו כי הוא שטר ביטחון, ובא להבטיח חוב נתון; דהיינו - אינו יוצר חוב עצמאי ואינו מעיד על חוב עצמאי. במקביל, עומדים דברי התובע מייד עם תחילת עדותו (עמ' 6 לפרוטוקול, בשורות 22-23): "ש. כמה החוב שהנתבע חב לך? ת. ...השיק על סך 21,000 ₪... זה החוב שהוא חייב לי. לא יותר ולא פחות...". 21. גם המשך עדותו, באשר לנסיבות מתן השיק, תומך באמירה זו (עמ' 8 לפרוטוקול, בשורה 11): "הבן אדם הזה לקח סחורה, הסחורה האחרונה שלקח היה בסכום שהצטבר ל 21,000 ₪." וכן ראה עוד התייחסויות משתמעות לכך בהמשך העדות, עד עמ' 9 לפרוטוקול. 22. הווה אומר: התובע עצמו מעיד, כי החוב שגילם השיק ע"ס 21,000 ₪, הוא החוב האמיתי על פי עסקת היסוד, ומכאן כי סכום השטר חופף לסכום השיק, ואין מקום לפסוק אותו בנוסף עליו. 23. אני מקבל, לאור כל האמור, את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 21,000 ₪, ליום 30.12.2007, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מאותו מועד. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות התביעה, בשים לב הן לסכום התביעה, הן לכך שחלק מהתביעה נדחה, והן לסכומי הוצאות שהנתבע כבר שילם עד כה בשל מחדלים דיוניים, בסך של 3,600 ₪. 24. תיק ההוצאה לפועל 1709356094 ישופעל לגביית הסכום הפסוק בלבד. כל סכום ששולם במסגרת תיק ההוצאה לפועל - אם שולם - עד היום ינוכה מהסכום הפסוק, משוערך לפי מועדו. שיקיםמסמכיםשאלות משפטיות