מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא ביקורת פקחים של משרד התמ''ת עובדים זרים לא חוקיים: בפניי תובענה כספית בהליך של סדר דין מהיר מיום 22.9.2010 בסך של 30,577 ₪ . רקע עובדתי וטענות הצדדים : התובע הינו חקלאי בגיל 87 (גיל 85 נכון ליום הגשת כתב התביעה) ,בעל נחלה חקלאית במושב "דישון" שבצפון הארץ (להלן "המושב") . בתאריך 20.4.2005 סיירו במושב פקחים מטעם משרד התמ"ת לצורך איתור פועלים זרים המועסקים במושב שלא כדין כאשר תוך כדי הביקורת איתרו במשקו של התובע עובד זר אשר נהג על גבי טרקטור בתוך מטע חקלאי השייך לתובע (להלן : "הפועל" ו/או "העובד") . במהלך הביקורת נחקר התובע על ידי הפקחים ואף נדרש להציג בפני הפקחים את מסמכי ההעסקה של הפועל (חוזה העסקה ותלושי שכר) , אולם משלא עלה בידי התובע לאתרם הוחתם על גבי מסמך בו התחייב להמציא את אותם מסמכים בדואר למשרדי יחידת הסמך לעובדים זרים בחיפה עד ליום 15.5.2005 בכדי למנוע את העמדתו לדין . בתאריך 5.6.2005 נשלחה אל התובע דרישה נוספת להמצאת המסמכים בתוך 14 יום מיום קבלת מכתב הדרישה . למרות שהתובע המציא את אותם מסמכים ליחידת הסמך של משרד התמ"ת בתאריך 19.6.2005 ,החליט משרד התמ"ת כעשרה חודשים לאחר מכן בתאריך 6.4.2006 להטיל על התובע קנס מינהלי קצוב בסך של 5000 ₪ בשל אי הימצאות המסמכים בחזקתו של התובע במהלך ביצוע הביקורת, בהתאם להוראת סעיפים 2(ב)(5) ו - 11 לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) , התשנ"א - 1991 . בתאריך 30.5.2006 פנה התובע אל הנתבעת בכתב בבקשה לביטול הקנס המינהלי אשר הושת עליו . בתאריך 14.9.2006 הודיע ב"כ דאז של התובע (עו"ד שמעון בן-הרוש) למשרד התמ"ת על החלטתו של התובע להישפט בביה"ד לעבודה ושלא לשלם את הקנס . בתאריך 22.6.2009 נשלח אל תובע זימון לדיון בביה"ד לעבודה ליום 12.1.2010 בפני כב' השופטת דלית גילה זמן קצר לפני הדיון בביה"ד לעבודה ,שלח ב"כ משרד התמ"ת בתאריך 6.12.2009 הודעה לפיה המאשימה חוזרת בה מכתב האישום מחוסר עניין לציבור. בתאריך 7.12.2009 הורה ביה"ד לעבודה בחיפה (כב' השופטת דלית גילה) על ביטול כתב האישום . לטענת התובע , כתב האישום הוגש בחוסר תום לב לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה במקום לביה"ד האזורי לעבודה בנצרת ,מתוך מגמה לנצל את גילו הקשיש ולאלצו להודות בעובדות כתב האישום במקום לכתת רגליו בדרכים , וכי ב"כ (עו"ד אלי סגל) נאלץ להשקיע זמן רב על מנת לאתר את ב"כ משרד התמ"ת , מאחר ומדובר במשרד עו"ד פרטי/חיצוני המטפל בתיק , ולשכנעם בצדקת טענות התובע וכן בצורך לבטל את כתב האישום לאלתר . עוד טוען התובע ,כי ב"כ (עו"ד אלי סגל) נאלץ להגיש בקשה בכתב לדחיית דיון אשר נקבע מבעוד מועד וכן להתכונן לדיון הנוסף וכל זאת מבלי שב"כ משרד התמ"ת יידעו אותו אודות כוונתם ואודות פנייתם בפועל אל ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה בבקשה לבטל את כתב האישום למעלה מארבע שנים לאחר ביצוע הביקורת בחצריו של התובע . לאור התנהלות הנתבעת פנה ב"כ התובע אל הנתבעת מחוץ לכותלי ביהמ"ש בתאריך 15.2.2010 בדרישה לפצותו , אולם מכתבו לא נענה כלל . התובע מדגיש בכתב התביעה כי מחדליה הרשלניים של הנתבעת גרמו לו לצער רב תוך פגיעה קשה בבריאותו ובשלוות נפשו . התובע אף מייחס לנתבעת בכתב התביעה עוולות נזיקיות נוספות , ובכלל זאת עוולת הנגישה , עוולת הפרת חובה חקוקה מתחום הפלילים (הוצאת דבר במרמה , הונאה , הטעייה וכו') . אי לכך , עותר התובע לשפותו בסכום כולל של 30,577 ₪ בהתאם לפירוט הבא : החזר הוצאות שכ"ט עו"ד בגין טיפול משפטי לאחר כתב האישום בסך של 7077 ₪ . החזר הוצאות שכ"ט עו"ד בגין טיפול משפטי לפני הגשת כתב האישום בסך של 2000 ₪ . החזר הוצאות כלליות (נסיעות , טלפונים , מכתבים וכו') בסך של 1500 ₪ . נזק כללי , צער כללי , עוגמת נפש ופגיעה בבריאותו של התובע בסך של 20,000 ₪ . מאידך , אליבא דעדמת הנתבעת פקחי משרד התמ"ת שהו במקום במשך כשעתיים , וכי לתובע לא הייתה כל זכות שבדין לביטול כתב האישום שכן על פי הוראות הדין היה על התובע להחזיק ברשותו את חוזה ההעסקה של הפועל באותו יום שבו בוצעה הביקורת בנחלתו , ולכן כל עוד לא החזיק ברשותו את המסמך הרי שלא נפל רבב בדרך התנהלות משרד התמ"ת , אשר מצאה לקבוע כי אי החזקת המסמכים הרלוונטיים בחזקתו של המעסיקה הישיר של הפועל ,מהווה עבירה מינהלית לכל דבר ועניין . עוד גורסת הנתבעת כי עצם המצאת המסמך בשלב מאוחר יותר איננה פוטרת את התובע מבחינת הוראות הדין , וכי אי עמידה במועדים בהם נדרש להמציא את המסמכים לידי משרד התמ"ת מהווה אף היא עבירה , אולם מאחר ולא הוטלה על התובע שום סנקציה על אף העובדה שהמציא את המסמכים באיחור , הרי שאין כל רלוונטיות לשאלה באיזה מועד הגיעו המסמכים הרלוונטיים לרשות משרד התמ"ת . הנתבעת מוסיפה וטוענת , כי כתב האישום בוטל לפנים משורת הדין על אף שהיה מקום להעמידו לדין וכי בין עדויותיהם של התובע ובנו , אשר הגיש תצהיר מטעמו והעיד בביהמ"ש , לבין המכתבים אשר נשלחו אל משרד התמ"ת נתגלעו סתירות מהותיות הן ביחס למועד המצאת המסמכים ודרך המצאתם . אשר לסוגיית הוצאות המשפט מדגישה הנתבעת כי התובע ו/או ב"כ לא נאלצו להגיש כל בקשה מהותית לביה"ד לעבודה ואף לא התייצבו פיזית בביה"ד לעבודה בחיפה מאחר וכתב האישום בוטל זמן רב לפני ישיבת ההקראה . בנוסף לכך מציינת הנתבעת ,כי מעדות בנו של התובע עולה ,שהתובע לא הוכיח כל קשר בין חשבוניות המס אותן הגיש לביהמ"ש לבין ההליך דנן , קל וחומר משתובע הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש,כי עו"ד סגל טיפל במכלול רב של עניינים משפטיים הצריכים לנחלת התובע , וכן בשל כך שעל גבי אחת מחשבוניות המס נרשם בכתב ידו של עו"ד סגל כי החשבונית נמסרה לתובע לצורך מתן "ייעוץ וטיפול משפטי בענייני נחלה ועסק" . עוד גורסת הנתבעת ,כי התובע אף לא צירף את הסכם שכה"ט עם עו"ד סגל , לא צירף כל תיעוד המלמד על תשלום שכ"ט לעוה"ד הנוסף אשר טיפל בתיק (עו"ד בן-הרוש) , אשר כל פעילותו התמצתה בהכנת מכתב בן משפט אחד בלבד , וכי אין זה סביר שהתובע ישלם לעורך-דינו שכר טרחה העולה עשרות מונים על פני גובה הקנס בו חויב . דיון והכרעה : על אף שהתובע עותר מבית-משפט זה לשפותו בגין החזר הוצאות שכ"ט עו"ד והחזר הוצאות כלליות כתוצאה מן ההליך המשפטי אותו ניהל כנגדו משרד התמ"ת , הרי שבראש ובראשונה יש לבחון ,האם הסמכות העניינית מסורה לבית-משפט זה או שמא לערכאה אשר הורתה על ביטול כתב האישום , דהיינו , ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה , שכן כידוע אין בהסכמת הצדדים להתדיין בפני בית-משפט אשר איננו מוסמך לדון בתיק כדי להקנות לו סמכות זו . לפיכך , מוסמך בית-המשפט להעלות מיוזמתו בכל שלב של ההתדיינות את סוגיית הסמכות העניינית (ראה : ע"א 119/87 מהרג' נ' רמדעאן ואח' , פ"ד מ"ד(4) , 377; בקשה להוצאות הגנה מהמדינה קבועה במסגרת סעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וכן במסגרת תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב - 1982 . סעיף 80(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 הדן בנושא הוצאות ההגנה מאוצר המדינה קובע,כי ככל שבית המשפט סבור שלא היה יסוד להאשמה , או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, או אז רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט. התקנות אף קובעות ,כי בקשה לתשלום הוצאות הגנה בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק העונשין תוגשנה בדרך של המרצה אל הערכאה הפלילית הראשונה אשר דנה בעניינו של המבקש/נאשם ועם תום הדיון בעניינו . סעיף 9 לתקנות אף מוסיף וקובע ,כי הסכום המרבי לתשלום הוצאות הגנתו נאשם לפי הוראת סעיף 80 לחוק העונשין, יהיה כמפורט בתוספת , דהיינו, סכומים קצובים אשר נקבעו בתקנות בהתאם לפעולות אותן נדרש ב"כ לבצע לצורך הטיפול בתיק (לימוד התיק, עבודות הכנה , התייצבות לישיבות וכו') . עם זאת , התקנות קובעות כי ככל שבית המשפט נוכח כי בנסיבות העניין מן הצדק לקבוע לעצור או לנאשם תשלום הוצאות בעד שכר טרחת עורך דין גבוה מזה שנקבע בפריט המתאים בתוספת אזי רשאי הוא לקבוע סכום גבוה יותר בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים מהסכום הקבוע באותו פריט בצירוף מע"מ כחוק . בענייננו , כתב האישום בעניינו של התובע הוגש לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה המוסמך לדון בשורה ארוכה של עבירות מינהליות מתחום דיני העבודה המנויות בתוספת השנייה לחוק זה ,מכח הוראת סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה , התשכ"ט - 1969 , ובכלל זאת גם עבירות הנגזרות מחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין) , התשנ"א-1991 - חיקוקים המהווים הוראות דין ייחודיות בעניין תשלום הוצאות המשפט לנאשם אשר זוכה בדין . בקשות מעין אלו להחזר הוצאות ההגנה וכן להחזר הוצאות תשלום שכ"ט עו"ד מאוצר המדינה ,מוגשות לבתי הדין לעבודה חדשות לבקרים הדנים בהתאם לעקרונות אשר הותוו על ידי הדין הפלילי . כך למשל , בפס"ד אשר יצא לאחרונה מלפני ביה"ד האזורי לעבודה בבאר-שבע בתיק אשר עניינו דומה ביותר מבחינה עובדתית למקרה נשוא עניינו (הע"ז 31472-06-10 מדינת ישראל - משרד התמ"ת נ' סופר נירוסטה אשקלון בע"מ מיום 9.9.2012) , חייב ביה"ד לעבודה את אוצר המדינה לשפות נאשמים בגין הוצאותיהם השונות (שכירת שירותי עו"ד , צילום חומר רלוונטי , התייצבות לדיונים ועוד) לאחר שאלו זוכו מאישום בגין העסקת עובדים זרים בלא חוזי העסקה . לא בכדי קבעו בתי המשפט לאור הוראות הדין המפורטות מעלה ,שורה של מבחנים משפטיים הנגזרים מתוך הדין הפלילי ייעד לצורך בחינת היקף הפיצוי לו זכאי בעל דין אשר זוכה בדין , ומכאן ברי כי ,אין סמכות מקבילה לשתי הערכאות לדון בסוגיה משפטית זו , קל וחומר משהערכאה האזרחית מוסמכת לפסוק לטובת הנאשם/תובע סכומים גבוהים בהרבה מן הסכומים אותם רשאית לפסוק הערכאה הפלילית - דבר אשר איננו סביר כלל . מכאן , מסקנתי היא כי יש לדחות את שלושת ראשי הנזק הראשונים שעניינם החזר הוצאות עו"ד והחזר הוצאות משפט מאחר והסמכות העניינית להידרש לכך מסורה אך ורק לערכאה אשר הורתה על זיכויו של הנאשם , ובעניינינו , ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה . למען הסדר הטוב יובהר כי בענייננו ,התובע בחר שלא להביא אסמכתאות כלשהן ביחס לשכה"ט אותו נדרש לשלם לעוה"ד הראשון אשר טיפל בתיק (עו"ד בן-הרוש) , ואף לא טרחו לפנות אל ביהמ"ש ו/או אל לשכת עוה"ד בבקשה להתיר את העדתו של עו"ד סגל בכל הנוגע למכלול פעולותיו ה"טכניות" בעניינו של התובע בהתאם למפורט בכתב התביעה וכן בתצהיר בנו של התובע (כגון : משך לימוד התיק , הוצאות כלליות , גובה שכר הטרחה , שיחותיו ופניותיו אל ב"כ משרד התמ"ת לצורך ביטול כתב האישום וכו') , וכן ביחס למכלול התמיהות עליהן עמדה הנתבעת בכתב הגנתה כפי המפורט מעלה . אשר על כן , הנני דוחה את התובענה בגין שלושת ראשי הנזק הראשונים (הוצאות שכ"ט עו"ד טרם הגשת כתב האישום ולאחריו וכן הוצאות כלליות) מחמת חוסר סמכות עניינית . רשלנות הנתבעת בעצם הגשת כתב האישום וביטולו זמן קצר לאחר מכן : כאמור מעלה , התובע סבור כי כתב האישום הוגש ברשלנות רבתי מתוך כוונת זדון ומרמה בעצם הגשת כתב האישום בביה"ד לעבודה בחיפה . לטענת התובע , הנתבעת עשתה שימוש לרעה בכוחה מתוך כוונת מכוון על מנת להתישו בנסיעות ארוכות וכן בהליכים בירוקרטיים מסורבלים , בין היתר באמצעות הגשת כתב האישום לבית-הדין לעבודה בחיפה הנעדר כל סמכות מקומית לדון בתיק. אי לכך , עותר התובע לפיצוי בגין הנזק לא ממוני בסך של 20,000 ₪ אשר נגרם לו כתוצאה מהגשת כתב האישום (צער , עוגמת נפש ופגיעה בבריאותו). כידוע , שלושה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות, כהגדרתה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודה: אשם (חובת הזהירות המושגית והקונקרטית והתרשלות), נזק וקשר סיבתי בין השניים (ראה : ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום , פ"ד נח((3), 385, 400 (2004) ; ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ מיום 19.3.07). יסוד האשם, נבחן על-פי קיומה של התנהגות, במעשה או במחדל, בלתי סבירה, בנסיבות בהן מן הראוי להטיל, בשל התנהגות זו, אחריות בנזיקין על המזיק (סעיף 35 לפקודה) . בשורה ארוכה של פסקי-דין נפסק על-ידי בית-המשפט העליון, כי על הגוף הציבורי (המדינה, עירייה, רשות מקומית) הקונה שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו, מוטלת חובה מיוחדת להפעיל סמכויותיו אלה בזהירות רבה (ראה : ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נט(5) 193, 203 (2005); ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ מיום 19.3.07) .לפיכך , הנתבעת על אורגניה , עובדיה ושלוחיה חבים חובת זהירות מושגית וקונקרטית כאחד כלפי התובע , ולכן נשאלת השאלה האם במקרה דנן,אכן החלטת הנתבעת לשלוח אל התובע הודעת ברירת קנס לאחר שקיימה עימו הליך בירור ממושך , וכן החלטתה לבטל את כתב אישום מספר שנים לאחר ביקורת פקחי משרד התמ"ת בחצרי התובע , נגועים ברשלנות . אמנם , נקודת המוצא היא כי רשויות החקירה והתביעה פועלות על-פי הדין ויש להעמידן על חזקת חוקיות ותקינות של פעולותיהן למעט במקרים חריגים בהם מתגלה כי נפל רבב בהתנהלותם של החוקרים והתובעים (ראה : ד"נ 23/85 מדינת ישראל נ' טובול , פ"ד מב (4) 309, 357 (1988). עם זאת , המשפט הפלילי נועד ליצור ולקיים מסגרת חברתית ומדינית תקינה וראויה. הוא גם נועד להגן על הסדר הציבורי ועל עקרונות היסוד והערכים שבלעדיהם חברה בת-תרבות, נאורה ומתוקנת לא תיכון. כמבואר, שיקול-הדעת של התובע בהליך הפלילי הוא רחב ביותר. זהו שיקול דעת שלטוני, בעל אופי שיפוטי. הוא חייב לעמוד במבחן הוראות חסד"פ, העקרונות הכלליים של המשפט המינהלי ופסקת ההגבלה של חוק-היסוד , שכן העמדה לדין היא עניין רציני ביותר, שיש בה כדי לשנות את חייו של אדם, מן הקצה אל הקצה האחר (ראה : ע"פ 1767/94 יוסף נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 505, 518-517 (1999). בדומה למערכת בתי המשפט לעניינים מקומיים וכן לבתי משפט השלום ,הרי שגם במסגרת בתי הדין לעבודה מוסמכים עו"ד שהינם בעלי משרדים פרטיים לייצג את המדינה מכח הסמכה מיוחדת המוענקת להם על ידי היועמ"ש מכח הוראת סעיף 12(א)(1)(ב) (נוסח משולב) , תשמ"ב - 1982 .תובע המוסמך לכך רשאי מכח סעיף 62(א) לחסד"פ להעמיד אדם לדין, על יסוד ראיות חומר החקירה המובאות בפניו , זולת אם היה סביר שאין במשפט עניין לציבור . במילוי תפקידו על-פי הדין, מייצג התובע, הלכה למעשה, את האינטרס הציבורי המהותי והכולל: בירור האמת והגשמת האחריות הפלילית, תוך שמירת זכויות החשוד, הנאשם, קורבן העבירה והציבור בכללותו . בסמכותו השלטונית של התובע כרוך שיקול דעת שלטוני רחב ביותר, בעל אופי שיפוטי והמוגבל בדלת אמותיו של חוק סדר הדין הפלילי (ראה : בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה מיום 26.2.08; בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מ"ד(2), 485, 508 (1990). על הפעלת שיקול דעתו של התובע בהעמדת אדם חולשות הן הוראות החסד"פ וכן הוראות המשפט המינהלי . כאמור בהודעת הקנס ההודעה נשלחה מכח הוראת חוק העבירות המינהליות , התשמ"ו - 1985 המסדירה את מכלול הנהלים הפרוצדוראליים והסמכויות המוקנים לאורגנים השונים מטעם המדינה והרשויות השונות החל משלב החקירה ועד לשלב ההתדיינות בביהמ"ש . מהוראות החוק עולה כי מפקח מוסמך להטיל קנס מינהלי על אדם ככל שיש לו יסוד סביר להניח, כי אותו אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב . לאחר קבלת הודעת הקנס רשאי הנקנס להודיע למפקח בתוך 30 יום כי ברצונו להישפט על העבירה , וככל שעשה כן ,על אזי התובע המוסמך להגיש כנגד הנקנס כתב אישום לביהמ"ש המוסמך לדון בעבירת ברירת הקנס . עוד קובעות הוראות החוק ,כי הנקנס רשאי לפנות בתוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס אל התובע המוסמך מטעם הרשות בבקשה לביטול הודעת הקנס . ככל שהתובע המוסמך מטעם הרשות שוכנע כי העבירה לא נעברה על ידי הנקנס , או לחילופין ,כי בנסיבות המקרה אין עניין לציבור בהמשך ההליכים אזי על התובע המוסמך ליתן החלטה מנומקת בתוך זמן סביר ולהמציאה לפונה ולתעד זאת ברישומיו . עם זאת , ככל שהנקנס הגיש בקשה לביטול הודעת הקנס אזי אין הוא רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו . ככל שהתובע המוסמך דחה את הבקשה לביטול הודעה, או אז רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה אף אם שילם את הקנס לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו הדוחה את הבקשה (ראה גם יעקב קדמי , על סדר הדין בפלילים , תשס"ט - 2009 , עמודים 2114 - 2119) . מן הכלל אל הפרט , התובע מייחס לנתבעת בכתב התביעה וכן בסיכומיו, שיקולים פסולים אשר הנחו את אורגניה החל משלב החקירה , המשך במשלוח הודעת ברירת הקנס וכלה בעצם הגשת כתב האישום בביה"ד לעבודה בחיפה ועד לשלב ההחלטה הנוגעת לביטול כתב האישום . הנתבעת העידה מטעמה את הממונה על ענף האכיפה במשרד התמ"ת , מר אברהם וקנין , אשר אף ביצע את החקירה בחצרי התובע בתאריך 20.4.2005 . העד וכן התובע מסרו גרסאות שונות ביחס למשך הזמן אשר ניתן לתובע לאתר את המסמכים הרלוונטיים , אולם אין חולקין כי המסמכים הרלוונטיים לא היו בחזקת התובע במועד עריכת הביקורת והומצאו על ידי התובע למשרד התמ"ת בדואר בשלב מאוחר יותר . העד הבהיר בתצהירו וכן בעדותו בביהמ"ש ,כי עיקר השיקול לשלוח אל התובע את הודעת ברירת הקנס נבע לאור פרשנותו והבנתו את הוראת סעיף ו'1 והוראת סעיף 2ב'(5) לחוק עובדים זרים , תשנ"א - 1991 הקובעים כי כל אדם המעסיק עובד זר אשר איננו מחזיק במקום העבודה של הפועל הזר את חוזה העבודה שלו בצירוף חוזה מתורגם וכן מסמכים רלוונטיים נוספים הקבועים בתקנות צפוי לקנס כספי . עוד עולה מחקירתו הנגדית של העד בביהמ"ש, כי לשיטתו תפקידו איננו מצריך אותו להיוועץ ביועץ המשפטי של משרד התמ"ת טרם קבלת ההחלטה על משלוח הודעת הקנס מאחר וההחלטה בכל הנוגע למשלוח הודעה על קנס מינהלי קצוב/הודעת ברירת קנס, הינה פרי החלטתו האישית בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק העבירות המינהליות , התשמ"ו - 1985 . העד מוסיף ומדגיש, כי הלכה למעשה מתקיימת הפרדה מוחלטת בין החלטת מחלקת האכיפה לשלוח אל הנחקר הודעת ברירת קנס עם תום הליך הבירור והחקירה לבין שיקולי היועץ המשפטי בכל השלבים המשפטיים לאחר הגשת כתב האישום בעקבות בקשת הנחקר להישפט בביה"ד לעבודה (ראה : עמוד 12 שורות 11 - 18 לפרוטוקול) . הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את התובעים המוסמכים אשר טיפלו בתיק , אולם למקרא כתב ההגנה עולה ,כי בתאריך 16.8.2006 השיבה התובעת המוסמכת במשרד התמ"ת לתובע כי אין מקום לביטול הקנס נוכח פרשנותה הדווקנית את הוראות החוק , וכי ככל שתוגש על ידי התובע בקשה להישפט או אז יוגש כנגדו כתב אישום . בתאריך 10.9.2006 שלח ב"כ דאז של התובע (עו"ד בן-הרוש) מכתב שבו הובהר כי התובע מבקש להישפט , וכי בתגובה לכך נשלחה אל התובע הודעה לפיה עניינו של התובע הועבר להמשך טיפול המחלקה המשפטית כאשר בשלב מאוחר יותר הועבר התיק אל תובע מוסמך "חיצוני" . מהאמור בסעיפים מספר 10ו- 11 לסיכומי התובע אף עולה ,כי לאחר הגשת כתב האישום התנהל מו"מ אינטנסיבי מחוץ לכותלי ביהמ"ש בין ב"כ התובע (עו"ד סגל) לבין התובע המוסמך "החיצוני" מטעם משרד התמ"ת (משרד עוה"ד סבוראי ושות' מאשדוד) ,בכל הנוגע לביטולו של כתב האישום , וכי בעקבות פניות אלו החליט התובע "החיצוני" בסופו של יום לאור מצבו הבריאותי וגילו של התובע להגיש לביה"ד הודעה על חזרה של משרד התמ"ת מכתב האישום (ראה גם : סעיפים 39 - 43 לכתב ההגנה) . מן המקובץ מעלה עולה ,כי התנהלות משרד התמ"ת נעשתה עקב בצד אגודל עם הוראות הדין , וכי כתב האישום הוגש לביה"ד לעבודה בעקבות בקשה מפורשת של הנאשם . התובע המוסמך מטעם הנתבעת אמנם לא זומן להעיד בביהמ"ש , אולם מסתמא כי לא היה צורך בכך מאחר ועל פי הוראת 94 לחסד"פ ,רשאי תובע לחזור בו מכתב אישום גם לפני ישיבת ההקראה וכפועל יוצא מכך שומה על בית-המשפט הדן בתיק לבטל את כתב האישום . אמנם , היה זה מן הראוי כי העתק מההודעה היה נשלח ישירות ממשרדו של עוה"ד סבוראי ישירות אל משרד ב"כ התובע , אולם מאחר והתנהלות זו איננה רלוונטית לענייננו אלא למוסדות לשכת עוה"ד ,הרי שאין בית-משפט זה קובע מסמרות בעניין . בפסה"ד בג"ץ 935/89 גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מד(2) , 485 (1990) פירט ביהמ"ש העליון את מערכת השיקולים העומדים בפני התובע כל אימת שהינו סבור כי ישנו מקום להורות על סגירת תיק תלוי ועומד מחוסר עניין לציבור . ברגיל , אמנם נקודת המוצא היא כי יש להעמיד חשוד לדין , אולם רק כאשר העניין הציבורי באי העמדה לדין עולה על זה שבהעמדה לדין, רשאי התובע להגיע למסקנה כי קיים עניין לציבור באי העמדה לדין , ובכלל זאת כאשר הגשת כתב האישום עלולה לפגוע באינטרסים ובערכים חברתיים באופן שאינו שקול את מול הפגיעה הנוצרת עקב אי ההעמדה לדין . בנוסף לכך , מפרט פסה"ד שורה של שיקולים נוספים העומדים בבסיס ההחלטה להורות על סגירת תיק מחוסר עניין לציבור , לרבות חומרת המעשה , נסיבותיו האישיות של החשוד (גילו , מצב בריאותו , עברו , שיתוף הפעולה עם הרשויות החוקרות , הליכים מינהליים קודמים , סנקציות קודמות שהוטלו על הנאשם וכן השלכות פסה"ד על הנאשם וכו') . על התובע המוסמך מטעם המדינה לקבל החלטה לאחר ששקל את כל הגורמים הרלוונטיים בתום לב ובלא שרירות או הפלייה ובלא כל לחץ חיצוני . בנדון דידן , מצאתי אף לדחות את טענות התובע בכל הנוגע לחוסר תום ליבם של עובדי משרד התמ"ת ובאי-כוחה בעצם הגשת כתב האישום בביה"ד לעבודה בחיפה . לא זו אף זו שטענה זו לא הוכחה , אלא שמעיון בתיק ביה"ד לעבודה בחיפה עולה אף עולה ,כי ההודעה ביחס לביטול כתב האישום נמסרה לנאשם באיחור כתוצאה מטעות במזכירות ביה"ד . עיון בתיק ביה"ד לעבודה אף מלמד כי כתב האישום הוגש לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה בתאריך 17.6.2009 כאשר על גבי כתב האישום חתום עו"ד יבגני יעקובוב ממשרד עוה"ד סבוראי ושות' מאשדוד המייצג את משרד התמ"ת עוד עולה מהתיק ,כי בתאריך 6.12.2009 הוגשה על ידי עו"ד יעקובוב הודעה בכתב על חזרת משרד התמ"ת מכתב האישום מחוסר עניין לציבור . מתיק ביה"ד עולה, כי ב"כ התובע (עו"ד סגל) הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בתיק מאחר וככל הנראה לא היה מודע לכך שכתב האישום בתיק בוטל מבל כל צורך לקבל את תגובת הנאשם כאמור בהחלטת ביה"ד בתאריך 7.12.2009 . עוד עולה מהחלטת ביה"ד מיום 24.1.2010 ,כי החלטת ביה"ד בכל הנוגע לביטול כתב האישום נשלחה על ידי מזכירות ביה"ד ישירות אל ביתו של התובע ולא אל ב"כ . עוד עולה מהחלטת ביה"ד, כי מזכירות ביה"ד לא טרחה לסגור את התיק ברישומיה , ולפיכך נקבע בטעות מועד לדיון הוכחות ליום 21.4.2010 , וזאת למרות שכתב האישום כבר בוטל על ידי ביה"ד מבעוד מועד בלא כל צורך בקבלת תגובת הנאשם . אי לכך , הבהיר ביה"ד בהחלטתו, כי הדיון אשר נקבע ליום 21.4.2010 נדחה אף הוא . לפיכך , נוכח קביעות שיפוטיות חלוטות אלו הרי שאין לתובע להלין בעניין זה על משרד התמ"ת אלא אך ורק על מזכירות ביה"ד לעבודה .הנני גם מוצא לנכון לדחות את הטענה לפיה עצם הגשת כתב האישום בביה"ד לעבודה בחיפה נגועה ברשלנות ובחוסר תום לב שכן התובע עצמו כלל לא טרח להבהיר מדוע ב"כ בחר שלא להגיש בקשה מתאימה להעברת התיק לביה"ד לעבודה בנצרת , ואף לא נתן בחקירתו הנגדית כל הסבר לתמיהה מדוע בחר להגיש גם את התובענה הזו בבית-משפט הממוקם פיזית במרחק רב ממקום מגוריו בה בשעה שישנם בתי-משפט אחרים הקרובים יותר מבחינה גיאוגרפית למקום מגוריו . מעבר לאמור מעלה , הנני מוצא לנכון לדחות את טענת התובע לפיה התנהלות הנתבעת ואנשיה נגועה בזדון ובחוסר תום לב שכן מעבר לכך שלא הובאה כל ראייה להגשת תלונה כנגד מי מאנשי משרד התמ"ת אשר טיפלו בעניינו של התובע , הרי שגם לא הובאה כל אסמכתא לכך כי בריאותו נפגעה כתוצאה מהתנהלות הנתבעת . התובע עצמו כלל לא צירף תצהיר מטעמו התומך בטענות אלו , מה גם שמתצהיר בנו של התובע ומעדותו בביהמ"ש ניכר כי מדובר בעדות מגמתית אשר מרביתה התבססה על סמך מידע מפי השמועה אשר הובא לידיעתו על ידי התובע מבלי שלתצהיר זה צורף כל אישור רפואי התומך בטענה זו . יודגש , כי עיון בתיק מעלה ,כי ההחלטה ביחס לביטול מועד הדיון בתיק נמסרה לב"כ התובע ולתובע עצמו מבעוד מועד זמן רב לפני הדיון וכי התובע וב"כ לא התייצבו פיזית לאף דיון בביה"ד , מה גם שהבקשות אשר הוגשו לביה"ד לעבודה על ידי ב"כ התובע הינן בקשות טכניות קצרות אשר עניינן דחיית מועדי דיון . לאור כל המקובץ מעלה הנני דוחה את התובענה על הסף . לפנים משורת הדין ונוכח גילו הקשיש של התובע אינני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעת . כל צד יישא בהוצאותיו . העסקה שלא כדין (שבחי"ם ועובדים זרים)משרד התמ"תעובדים זריםפקחים