פסק דין 1. בפניי תביעה כספית שעניינה אי תשלום פרמיות בגין שתי פוליסות ביטוח שרכשה נתבעת מס' 1 ( להלן "הנתבעת" ) אצל התובעת, על פי הנטען. התביעה כנגד נתבע מס' 2 נמחקה ביום 15.5.01 בהסכמת הצדדים, ופסק הדין יתייחס אך ורק לנתבעת ולמנהלה ובעל מניותיה שהינו נתבע מס' 3 ( להלן "הנתבע" ). הנתבעים הנ"ל הכחישו בכתב הגנתם את טענות התובעת וטענו כי לא רכשו כל פוליסה מאת התובעת וכי לא חתמו על כל מסמך לרכישת פוליסת ביטוח מכל סוג שהוא ( ראה סעיף 6 לכתב ההגנה ). 2. לעניין הפוליסה הראשונה הפוליסה הראשונה ( נספח א' לתצהיר התובעת ת/1 ) הינה פוליסה אחריות למוצר לעסק של מוסך, שמספרה 00/16/34/000097 בעבור תקופת ביטוח המתחילה מיום 26.3.00. ביום 25.8.00 בוטלה הפוליסה עקב אי תשלום פרמיה, והחוב שנותר בגינה עמד על סך של 4,048 ₪. הנתבעת טענה כי לא הזמינה ולא רכשה שום פוליסה אחריות למוצר לעסק מאת התובעת ( ראה סעיף 13 לתצהיר הנתבע נ/1 ), על כן יש לדחות את התביעה נגדה בנוגע לחוב הנ"ל. 3. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי דין טענה זו להדחות. בטרם אפרט את נימוקי, אומר כבר עתה כי עדותו של הנתבע, עליה הושתתה הגנתה של הנתבעת, עשתה רושם שלילי ביותר, נתגלו בה סתירות מהותיות ולא היה ניתן לסמוך עליה כפי שיתואר להלן. 4. מחומר הראיות התברר כי הנתבע ניהל תחת השם של הנתבעת עסק של מוסכים. תחילה, ומתוך מגמה לחזק את טענתו כי הנתבעת לא רכשה פוליסות אצל התובעת, ניסה הנתבע לטעון כי אין לנתבעת כל קשר עם מוסכים אלא שמדובר בחברה העוסקת בנדל"ן ( ראה עדותו בעמ' 7 ש' 5 וכן בש' 18-19 לפרוטוקול ), אולם, במהרה התברר כי טענתו הנ"ל הינה מופרכת מיסודה ועומדת בסתירה מוחלטת לאמור בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית שלו (נ/1 ). 5. בנוסף, ולביסוס טענתה כי הפוליסה הנ"ל הונפקה לבקשת הנתבעת, הפנתה התובעת לנספח ט' לתצהירה שכותרתו "אישור עריכת ביטוח". אישור זה הופנה לחברת דלק מוטורס בע"מ ובו מאשרת התובעת כי הנתבעת רכשה אצלה ביטוחים ובכללם הביטוח המדובר. כן התברר כי בין הנתבעת לבין חברת דלק מוטורס שררו יחסי עבודה שהתבטאו בתיקון רכבים השייכים לחברה אצל הנתבעת ( ראה עדות הנתבע בעמ' 6 ש' 14 ). כשנשאל הנתבע, מדוע נשלח אישור זה לחברת דלק מוטורס שעימה עבדה הנתבעת בזמן הרלוונטי כאמור, ניסה להתחמק בכל מיני תשובות מתוחכמות וביניהן שאישור זה אינו מופנה ספציפית אליו כדבריו, אלא לכל המוסכים ( ראה עדותו בעמ' 7 ש' 4 ). אולם תשובה זו התבררה כחסרת כל יסוד לאור כותרתו של המסמך המזכיר במפורש את שמה של הנתבעת. בנוסף טען, כי אישור זה מתייחס לביטוח עסק בלבד להבדיל מביטוח אחריות למוצר. אולם גם תשובותיו בהקשר הזה, לא עמדו במבחן השכל הישר כפי שעלה בחקירתו הנגדית ( ראה עדותו בעמ' 6 ש' 17-28 ). לעומת זאת, ב"כ התובעת הבהיר את משמעותו של האישור הנ"ל ומקובלים עלי דבריו שבהם אמר כי " התובעת וחברת הביטוח לא נותנת אישורים מן השרוול לכל דורש, וכי עצם נתינת האישור תחייב את התובעת ויוצרת אחריות כלפי דלק מוטורס" ( ראה סיכומיו בעמ' 9 ש' 21-22 לפרוטקול ). 6. בנסיבות אלה, כאשר לא היה ניתן לייחס אמון לדבריו של הנתבע בדבר אי הזמנת הפוליסה המדוברת מהתובעת מחד, וכאשר אין זה מתקבל על הדעת שהתובעת תוציא מתחת ידיה אישור ( נספח ט' הנ"ל ) המטיל עליה אחריות ללא כל דרישה מאת הנתבעת מאידך, הנני קובעת כי הפוליסה המדוברת אכן הוזמנה על ידי הנתבעת וכי על הנתבעת חלה חובה לשלם לתובעת את יתרת החוב שנוצרה בה. 7. לעניין הפוליסה השנייה הפוליסה השנייה ( נספח ג' לתצהיר התובעת ת/1 ) הינה פוליסה אחריות לבית העסק, שמספרה 00/16/63/001562 בעבור תקופת ביטוח המתחילה מיום 26.3.00 ועד ליום 31.12.00. ביום 25.8.00 בוטלה הפוליסה עקב אי תשלום פרמיה, והחוב שנותר בגינה עמד על סך של 4,881 ₪. 8. הנתבעת טענה כי בחודש 1/00 רכשה מאת התובעת פוליסת ביטוח לבית העסק שמספרה 00/42/48/020127, בעבור תקופת הביטוח המתחילה מחודש 1/00 ומסתיימת בחודש 12/00. לגרסתה, היא שילמה את מלוא הפרמיה עבור הפוליסה הנ"ל לידי סוכן הביטוח, על כן אין זה מתקבל על הדעת שהיא תרכוש מהתובעת פוליסה חופפת לאותה תקופה. 9. לא רק שטענתה הנ"ל עומדת בסתירה מוחלטת לאמור בכתב הגנתה בדבר אי רכישת כל פוליסת ביטוח מאת התובעת מה שמהווה שינוי חזית אסורה ( ראה סעיף 1 לעיל ), אלא שהתברר כי הפוליסה שהוזכרה על ידי הנתבעת אכן הונפקה בחודש 1/00, אלא שהיא בוטלה החל מיום 26.3.00 ( ראה נספח תוספת לביטול - רב ביטוח בתי עסק שצורף לתצהיר התובעת ), ובמקומה נכנסה לתוקף הפוליסה נשוא התביעה עבור תקופת ביטוח החל מיום 26.3.00 כמצויין לעיל. לא זו אף זו, אלא שהנתבעת לא הציגה כל אישור או הוכחה אחרת בדבר תשלום מלוא הפרמיה עבור הפוליסה הנטענת על ידה, כאשר מנגד, התובעת הצהירה כי סכום הפרמיה החלקי בסך של 3,287 ₪ ששולם על ידי הנתבעת עבור הפוליסה הנ"ל, קוזז מהחוב המגיע לתובעת במסגרת תביעה זו. על כן, הנני קובעת כי לא הוכח על ידי הנתבעת קיומה של פוליסה חופפת בת תוקף, לתקופה הרלוונטית. 10. אוסיף עוד כי מתוך ניסיון נוסף להתחמק מתשלום, ניסה הנתבע להתכחש לדו"ח הסוקר שהוצא על ידי התובעת לצורך עריכת הפוליסה נשוא התביעה, אולם גם תשובותיו בהקשר זה היו מתחמקות ולא ניתן לסמוך עליהן ( ראה עדותו בעמ' 8 ש' 15-27 לפרוטוקול ). 11. אשר על כן, הנני קובעת כי התובעת הוכיחה את תביעתה בנוגע לחוב שנוצר בגין הפוליסה לביטוח בית העסק נשוא תביעה זו, וכי על הנתבעת לשלם לה את החוב הנ"ל. 12. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה במלואה ומחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 8,929 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ( 19.4.01 ) ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. כמו כן הנני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בסכום ההוצאות הנ"ל, נלקחה בחשבון העובדה שהנתבעים דחו כל הצעה לקיצור הדיון ועמדו על ניהול התביעה עד תום. יודגש כי התביעה שסכומה הועמד על סך של 8,929 ₪, הוגשה בשנת 2001 לבית משפט השלום בתל-אביב. שם התקיים דיון במעמד הצדדים שבמהלכו הוצע על ידי בית המשפט הסדר לסילוק התביעה. הסדר זה לא נתקבל והתביעה הועברה לבית משפט זה מחמת חוסר סמכות מקומית. בדיון הראשון שהתקיים בפניי, ולאחר בחינת טענות הצדדים ומתוך מגמה לחסוך בהוצאות, התוויתי לב"כ הצדדים דרך הנראית לי נכונה לסילוק התביעה, הן לאור מהות המחלוקת והן לאור סכום התביעה, ונתתי להם שהות בכדי לגבש הסדר ביניהם. אולם, גם הפעם הנתבעים לא השכילו לנצל הזדמנות זו ובא כוחם דבק בעמדתו לגבי ניהול התביעה עד תום, אף לאחר שנשמעה עדותו של הנתבע שהתגלו בה סתירות רבות כמתואר לעיל. 13. התביעה כנגד נתבע מס' 3 נדחית מחמת חוסר יריבות. בנסיבות העניין, ומאחר והן כתב ההגנה והן תצהיר עדות ראשית הוגשו בשם הנתבעת מס' 1 ונתבע מס' 3 ביחד, והואיל והתייצבותו של נתבע מס' 3 לדיון היתה מתחייבת מכח תפקידו כבעל מניותיה ומנהלה של נתבעת מס' 1, ולנוכח חוסר האמון שייחסתי לעדותו כאמור לעיל, אינני עושה צו להוצאות לטובתו. פרמיה