האם מגיע פיצויים לנהג מונית ? מומלץ לקרוא את הקטע להלן אשר נבחר מפסיקת הערכאות השיפוטיות בנושא פיצויי פיטורים לנהג מונית: לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי נסיעות וכן לתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו אצל הנתבע. העובדות לענייננו: התובע עבד כנהג מונית במונית שירות אשר הייתה בבעלות הנתבע. בהתאם לרשימת המוסכמות שגיבשו הצדדים, אין חולק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד החל מיום 7.2.00 ועד לחודש מאי 2003. ביום 17.9.03 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה בתיק עב 6401/03 לתשלום פיצויי פיטורים, דמי נסיעות ולתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו אצל הנתבע (להלן: "התביעה הקודמת"). מנגד, הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד (עב 6401.1/03) בגין החזר הלוואות, חוב בגין אי העברת תקבולים של נסיעות במונית, וחוב בגין השתתפות בהוצאות בגין תאונות שאירעו למונית. בדיון בתביעה הקודמת (ובתביעה שכנגד), שהתקיים ביום 3.6.04 בפני כב' השופט טננבוים, הסכימו הצדדים להעברת התיק לבוררות: "בהתאם להסכמת הצדדים, יקבע בית הדין בורר שהוא רואה חשבון על מנת שיפסוק וייתן פסק בוררים וזאת לסיום הסכסוך שבין הצדדים. ההחלטה תישלח לצדדים". בהתאם להסכמת הצדדים, הועבר התיק לבוררות בפני רו"ח ירוחם (ג'רי) פ. גולד. משהליכי הבוררות נמשכו מספר שנים, וניסיונותיהם של הצדדים לקבלת הפרוטוקולים של דיוני הבוררות עלו בתוהו, הגיש התובע בשנית את התביעה דנן לתשלום זכויותיו. בדיון שהתקיים ביום 24.1.11 בפני כב' השופטת הדס יהלום הסכימו הצדדים כדלקמן: "מוסכם שיינתן צו המורה לבורר להעביר את כל החומר שנמצא אצלו לתיק בית הדין. מוסכם שיינתן פסק דין עפ"י החומר שיעביר הבורר לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש סיכומים. מוסכם שפסק הדין יינתן על בסיס כתבי הטענות, כפי שהיו בתיק עב 6401/03 . אנו מבקשים להבהיר שככל שהבורר לא ימלא אחר הצו בכוונתנו לנקוט נגדו בהליכים משפטיים". בהתאם להסכמה זו, ניתן ע"י כב' השופטת יהלום צו המורה לבורר להעביר את כל החומר שנמצא ברשותו הנוגע לבוררות שהתנהלה בין הצדדים, לרבות פרוטוקולים של דיונים, לתיק בית הדין. לאחר שהמציא הבורר את כל החומר שברשותו, ובהתאם להסכמת הצדדים, הגישו הצדדים את סיכומיהם. דיון והכרעה: כאמור, בהתאם להסכמת הצדדים, הוסכם כי פסק הדין דנן יינתן על בסיס כתבי הטענות שהוגשו בתביעה הקודמת. זאת, על בסיס כל החומר שהעביר הבורר בצירוף סיכומי הצדדים שהוגשו לתיק זה. בשלב ההוכחות שהתקיים בפני הבורר העידו מטעם התובע: התובע; מר פרויזיאן קמרן- עבד במשמרות יחד עם התובע על אותה מונית שבבעלות הנתבע (להלן: "מר פרויזיאן"). מר איסקוב יגאל- עבד אף הוא במשמרות יחד עם התובע על אותה מונית שבבעלות הנתבע (להלן: "מר איסקוב"). מטעם הנתבע העידו: הנתבע; גב' שולה חייט- אמו של הנתבע (להלן: "גב' חייט") ; מר גיורא חסון- בעל מניות בחברת המוניות "שי-לי בע"מ" שהפעילה את המונית שהייתה כאמור בבעלות הנתבע (להלן: "מר חסון"); גב' סוראיה וקסברג- מכרה של גב' חייט שהעידה לעניין שיחה שניהלה עם התובע במהלך נסיעה במונית בה נהג (להלן: "גב' וקסברג"). לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתי. יחסי עובד מעביד: בכתב ההגנה שהגיש הנתבע בתביעה הקודמת, כלל לא הוכחש קיומם של יחסי עובדי מעביד בין הצדדים (וראו לעניין זה גם סעיף 6 לתצהיר הנתבע). כמו כן, ברשימת המוסכמות שגובשו בין הצדדים בדיון שהתקיים בפני הבורר, הסכימו הצדדים במפורש כי (סעיף 1 לרשימת המוסכמות): "בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד החל מיום 7.2.00 ועד לסיומם במהלך חודש מאי 2003..". לאור זאת, ברור כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ויש לדחות את ניסיונות הנתבע לטעון לעניין זה אחרת בסיכומיו. נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע: התובע טוען כי ביום 12.5.03, בהיותו בשירות מילואים פעיל, הודיע לו הנתבע על פיטוריו וזאת תוך מתן הודעה מוקדמת של שבועיים בתקופת המילואים. לטענתו, הנתבע הודיע לו כי בכוונתו למכור את המונית שכן היא גורמת לו להפסדים. עוד טוען התובע כי הוא זה שתיווך לבסוף בעסקת המכירה של המונית (שיצאה לפועל ביום 26.5.03) ואף קיבל מהנתבע עמלה על כך. מנגד, הנתבע טוען כי בתחילת חודש מאי 2003 התפטר התובע מעבודתו, וזאת לאחר שציין בפניו כי ברצונו לעסוק בתחום תיווך המוניות. לטענתו, התובע התפטר טרם תחילת שירות המילואים שלו, ולבקשת הנתבע המשיך לעבוד מספר ימים נוספים עד ליום 14.5.03. אין חולק כי התובע שימש כמתווך בעסקה, במסגרתה נמכרה ביום 26.5.03 המונית של הנתבע. עוד אין חולק כי התובע קיבל עמלה כך (ראו סעיף 10 לרשימת המוסכמות). עם זאת, יש להכריע האם בטרם עסקת המכירה פוטר התובע מעבודתו או שמא התפטר. כפי שיפורט להלן, לעניין זה מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע כי פוטר על ידי הנתבע. מר פרויזיאן העיד לעניין זה בתצהירו (סעיפים 15-11 לתצהיר): "11.לעניין נסיבות סיום יחסי עובד מעביד עם זיו הריני לציין כי שבועיים לפני מכירת המונית, הודיע לי זיו כי הוא עומד למכור את המונית מאחר והעסק אינו רווחי וישנן הרבה הוצאות לאחזקת המונית. 12.לציין כי כחודש לפני מכירת המונית פנה אליי זיו והצהיר בפני כי הוא מתכוון להעסיק אותי לבד על המונית וזאת מאחר ואני מכניס לו קופות גדולות יותר מאיציק, דהיינו איציק כנהג מונית איננו רווחי ועל כן קבע כי ברצונו לפטרו, ואף הצהיר כי בכוונתו לתת לו שבועיים הודעה מוקדמת על מנת שיוכל למצוא מקום עבודה חלופי. 13.בהמשך הודיע לי זיו כי הוא פיטר את איציק ונתן לו הודעה מוקדמת כפי שהצהיר בפני. 14.לציין ולהדגיש כי במהלך השבועיים בו היה איציק בתקופת ההודעה המוקדמת נמצא קונה למונית והמונית נמכרה בתיווכו של איציק מאחר והוא הציע מחיר טוב והיה לזיו משתלם למוכרו, דהיינו עליי לומר בוודאות כי איציק פוטר לפני מכירת המונית. 15.עוד לציין כי זיו הודיע לי שאמשיך לעבוד עם הבעלים החדשים של המונית עד אשר אמצא מונית אחרת. הדבר לא יצא לפועל ולא עבדתי אצל הבעלים החדשים". בחקירתו לעניין זה חזר מר פרויזיאן על גרסה זו והעיד: "ש.תספר לי מה אתה זוכר על השתלשלות האירועים שהביאו לסיום העבודה שלך אצל זיו. ת.בגדול אנחנו מאוד הסתדרנו, גם היום אין לי שום דבר נגדו, מה שהיה, לא מעבר לזה. בגדול שזה היה שאני עבדתי עם איציק אצל זיו עד כמה שאני יודע היה מאוד מרוצה מהעבודה שלי. אז לכן היה מקרה שהוא פנה אליי שהוא רוצה לפטר את איציק, שאל אותי אם אני מסוגל לעבוד לבד על האוטו, אם אני צריך עזרה להביא נהגים אחרים על האוטו, שלא אעבוד לבד על האוטו. הוא אמר לי שהוא נותן לו תקופת זמן כדי שהוא יוכל למצוא משהו אחר, הם היו חברים מאוד טובים. אחרי שהוא הודיע לו שיש לו תקופה של שבועיים, במהלך השבועיים האלה מכר את הרכב, היה לו קונה לרכב בזמנו, הוא דאג שאני אעבוד אצל הקונה של הרכב אבל אני התחלתי לעבוד אצל מישהו אחר". לעומת גרסה קוהרנטית זו בדבר פיטוריו של התובע משיקולי רווחיות (ראו גם עדותו של התובע- עמ' 2 לפרוטוקול), הנתבע הציג גרסה תמוהה לפיה התובע התפטר בשל רצונו לעסוק בתחום תיווך המוניות (ראו גם עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול: "העסקים שלו בתחנה עם התיווכים שלו"). טענה זו לא הוכחה אף בראשית ראיה. הדעת נותנת כי אם אכן פנה התובע לעסוק בתחום תיווך המוניות, הרי שהיה ניתן להוכיח זאת בנקל תוך הצגת עסקאות שתיווך בהן, או לכל הפחות להעיד חברים מחברת המוניות ששמעו על כך. לא הוצגה כל ראיה כזו ומר חסון כלל לא העיד לעניין זה בתצהירו. לאור זאת, מצאתי את עדותו של הנתבע לעניין זה כלא מהימנה. כמו כן, ברור שאין בכך שהתובע תיווך בעסקת מכירת המונית עליה עבד במהלך השנים, כדי להופכו לעובד ב"תחום תיווך מוניות". לזאת נוסיף, כי העובדה שהמונית נמכרה מיד עם סיום עבודתו של התובע אצל הנתבע, מחזקת את גרסת התובע כי אכן פוטר על ידי הנתבע משיקולי רווחיות. הנתבע לא סיפק כל הסבר סביר מדוע מכר את המונית מיד עם סיום עבודתו של התובע. אף לא נטען כי ניסה למצוא מחליף לתובע (וראו לעניין זה עדותו- עמ' 11 לפרוטוקול). לאור האמור, אנו מקבלים את גרסת התובע, שלא נסתרה, כי פוטר על ידי הנתבע ביום 12.5.03. משאין חולק כי המונית נמכרה ביום 26.5.03, אנו מקבלים גם את גרסת התובע כי עבד עד ליום 22.5.03. בכך לא סגי. אין חולק כי חודשים מספר בטרם סיום עבודתו, חתם התובע על מסמך (שאינו נושא תאריך וסכום) לפיו: "אני יצחק אסולין מאשר בזאת שקיבלתי את כל סכומי הפיצויים המגיעים לי עברו עבודתי בסך של כמו כן, אין חולק כי ביום 18.5.03, חתם התובע על כתב ויתור וסילוק תביעות לפיו: "אני יצחק אסולין מודיע שקיבלתי את מלוא זכויותיי כחוק ואין לי תביעות כספיות נוספות מזיו חייט". עוד אין חולק כי למרות חתימתו על מסמכים אלה, לתובע לא שולמו כלל פיצויי פיטורים והוא לא קיבל מכתב פיטורים (סעיף 8 לרשימת המוסכמות). באשר לנסיבות החתימה על המסמך שאינו נושא תאריך וסכום - כאמור אין חולק כי מסמך זה נחתם מספר חודשים בטרם סיום עבודתו של התובע. לאור העובדה שגם אין חולק כי התובע כלל לא קיבל פיצויי פיטורים, הרי שאין בחתימה על מסמך זה כדי ללמד על דבר. עם זאת, ניתן ללמוד ממסמך זה כי כבר בתקופת זמן זו, הנתבע גילה דעתו כי אין בכוונתו לשלם לתובע פיצויי פיטורים. הנתבע העיד לעניין זה כי טרח להחתים את התובע על מסמך זה כדי להבהיר שבכל מקרה הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים (עמ' 17 לפרוטוקול): "לגבי המסמך הראשון, הוא נחתם תקופה ארוכה לפני שהתפטר מעבודתו איציק, המכתב נכתב על רקע מכתב שכתבתי לאבא של איציק להסתדרות. אבא של איציק עבד כפועל בניין אצל קבלן. איציק ביקש שאני אנסח לו מכתב תביעה על פיצויים. רשמתי לו את המכתב. אחרי שהוא הלך התחלתי לחשוב שמשהו פה לא בסדר...בפגישה הבאה שלנו, שלי ושל איציק דיברתי איתו על הנושא הזה ושאלתי אותו לגבי היחסים ביני לבינו, האם זה לא מובן מאליו. איציק כמובן הכחיש את זה ואמר שזה לא כמו ענף המוניות, זה לא ענף רגיל, הוא שכר רגיל, משהו שונה לחלוטין, הסכים ללא שהות, מיידית, לחתום על מסמך הבהרה..". באשר לנסיבות החתימה על כתב הויתור וסילוק תביעות מיום 18.5.03- גם על פי גרסת התובע, החתימה על מסמך זה הייתה לאחר שהודיע לו הנתבע על סיום עבודתו אצלו. התובע העיד לעניין זה כי חתם על המסמך לצורך קבלת מכתב פיטורים. עוד העיד כי לא קיבל לבסוף את מכתב הפיטורים, שכן בטרם מסירתו לידיו נדרש לחתום על מסמך נוסף (עמ' 4-3 לפרוטוקול): "ש.מדוע שבוע אחרי שקיבלת את הודעת הפיטורים חתמת על מסמך שבו אתה מוותר על זכויותיך. ת.ידעתי שזאת הדרך לקבלת את מכתב הפיטורים. כשבאתי לקבל את מכתב הפיטורים, חתמתי על מכתב ויתור על זכויות, לא קיבלתי את מכתב הפיטורים. אמרו לי לבוא אחרי כמה ימים. באתי אחרי כמה ימים והוא הכין לי מכתב פיטורין, שראיתי במו עיני, אמרתי בעבר ואני אומר כעת: אני מוכן לעבור בדיקת פוליגרף. לא נמסר לי המכתב, רצה שאחתום שוב על מסמך חדש, בהסתדרות יעצו לי לא לחתום על שום מסמך יותר.. .. ש.למה חתמת על המסמך הזה? ת.כדי לקבל את מכתב הפיטורין. ידעתי שלא קיבלתי כלום ממנו האמת. אני ידעתי שהוא יצטרך לשלם לי את הכל. עד שבהסתדרות אמרו לי לא לחתום. אמרו לי שעשיתי טעות שחתמתי. הוא הביא לי עוד טופס כדי לחתום...". הנתבע העיד לעניין זה כי אין מסמך נוסף שעליו התבקש התובע לחתום לאחר חתימתו על המסמך מיום 18.5.03 (עמ' 12 לפרוטוקול). עוד העיד כי התובע הסכים לחתום על המסמך מיום 18.5.03 ללא שום התניה (עמ' 17 לפרוטוקול). מכל מקום, בין אם היה מסמך נוסף ובין אם לא, יש להכריע מה נפקות חתימתו של התובע על כתב הויתור שנחתם כאמור לאחר שכבר הודיע לו הנתבע על סיום עבודתו אצלו. כלל יסוד במשפט העבודה הוא שזכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה והמגן אינן ניתנות לויתור. ראו לעניין זה דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) אדלר, בפרשת מנשרוף: "אשר לכך, יש לזכור ולהזכיר מושכלות ראשונים, לפיהם תכליתם של חוקי המגן במשפט העבודה היא לפרוש הגנה סוציאלית מינימאלית על העובד, שככלל, עמדת המיקוח שלו מוך המעביד היא חלשה יחסית, וזאת בהתאם לתפישת החברה הדמוקרטית הרואה בזכויות סוציאליות מינימאליות ערכי יסוד שיש להגן עליהם. איסור הויתור על זכויות מחוקי המגן נועד גם להגן על העובד מפני עצמו, במצבים בהם הוא כה זקוק לעבודה עד שיסכים לקבלה תוך התפשרות על פחות מהמינימום ההכרחי. לעיתים, עלול להיות מצב בו עובד יסכים לוותר על זכות קוגנטית המוקנית לו וזאת מתוך רצון להתקבל לעבודה או מחשש לפיטורים ועוד כיוצא באלה. על כן, כלל יסוד במשפט העבודה הינו כי אין ליתן תוקף משפטי לויתור עובד על זכות קוגנטית המוקנית לו" (עע 712/07 מנשרוף שמשון נ' חיים גלנצר, מיום 13.5.09)". משאין חולק כי התובע לא קיבל כלל פיצויי פיטורים, הרי שבכל מקרה אין ליתן תוקף משפטי לויתור על זכות קוגנטית זו. יצוין כבר עתה, כי כך גם באשר לזכאותו להודעה מוקדמת, דמי הבראה, ופדיון חופשה (רכיבים שיפורט לגביהם בהמשך פסק הדין). לאור כל האמור לעיל התובע זכאי לפיצוי פיטורים בגין תקופת עבודתו מיום 7.2.00 עד ליום 22.5.03. התובע חישב את השכר הקובע לתשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לשכר המינימום לתקופה זו. משלא הוגש תחשיב נגדי, מתקבל תחשיבו של התובע והוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 10,963 ₪. לא מצאתי לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים. דמי הודעה מוקדמת: התובע טען כי פוטר בהיותו בשירות מילואים פעיל. על פי אישורי השמ"פ שצורפו לתיק עולה כי היה בשירות מילואים מיום 8.5.03 עד ליום 11.5.03 ומיום 15.5.03 עד ליום 18.5.03. לאור זאת, הרי שגם על פי גרסתו (לפיה פוטר ביום 12.5.03) כלל לא פוטר בהיותו בשירות מילואים פעיל. זאת ועוד, אין חולק (סעיף 5 למוסכמות) כי התובע עבד במהלך תקופת המילואים לפחות יום אחד. יש לציין גם כי שתי תקופות המילואים כללו את ימי שישי- שבת. לאור זאת, לא מצאתי לקזז את תקופת המילואים ממניין ימי ההודעה המוקדמת להם זכאי התובע. התובע טען בעצמו כי קיבל מהנתבע שבועיים הודעה מוקדמת. על כן, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 הוא זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת של שבועיים ימים נוספים. לאור האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 1668 ₪. דמי נסיעות: בפלוגתאות המוסכמות בין הצדדים צוינה, בין היתר, הפלוגתא הבאה לעניין דמי הנסיעות: "האם כטענת התובע הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישלם לו הוצאות נסיעה עפ"י שווי כרטיס חופשי חודשי כטענת הנתבע, או שהשכר שהוסכם עליו כלל בתוכו גם הוצאות נסיעה". לעניין השכר ששולם לתובע, אין חולק כי התובע נטל לעצמו 35% מן הפדיון היומי של המונית וסכום זה היווה המשכורת הכוללת שלו. עוד אין חולק, כי התובע קיבל לידיו תלושי שכר פיקטיביים בסך 3000 ₪ ברוטו לחודש. תלושים אלה אינם משקפים כלל את השכר שקיבל בפועל. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א- רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על ידי שר העבודה והרווחה". לעניין סעיף זה, נקבע כי אין כל סיבה והצדקה להגביל בפסיקה את חופש ההתקשרות החוזית, המוגבל משמעותית בתחום משפט העבודה המגן, מעל ומעבר למה שנקבע בחקיקה. מכאן, שאין בהוראת סעיף זה כדי למנוע הכללת דמי נסיעה (וכן דמי הבראה וחגים) בשכר הכולל, ואין בכלילת דמי הנסיעה בשכר הכולל כדי לפגוע בזכויות עובד מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה לאותם דמי נסיעה (דב"ע שן/1-7 אליקים הדי נ' אוריינט קולור תעשיות צילום בע"מ פד"ע כג 45). אולם, הסכמה כאמור חייבת להיות מפורשת וחד משמעית (דב"ע 36-3/98 גדי בובליל נ' א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ פד"ע לב 91; עע 228/08 דפנה אקרמן נ' אמאב צעצועים בע"מ, מיום 6.7.10 (להלן: "עניין אקרמן"). בענייננו, התובע לא הציג כל ראיה לפיה במשך שלוש שנות עבודתו דרש תשלום נוסף בגין דמי נסיעות. לדידי, עולה מהראיות כי הצדדים פעלו לאורך כל השנים בהתאם לכך ששולם לתובע 35% מהפדיון היומי, כאשר היה ידוע לצדדים כי תשלום זה כולל גם את דמי הנסיעה. ראו לעניין זה דברי בית הדין הארצי לעבודה בעניין אקרמן: "יהיה מי שיטען, כי הסכמה בדרך התנהגות להכללת הרכיבים הנ"ל בשכר אינה הסכמה מפורשת אלא הסכמה מכללא. ברם, במקרה הנוכחי לפחות לעניין הנסיעות והחגים- היה מקום לצפות שהמערערת תדרוש תשלומים אלה כבר בראשית הדרך, בתחילת העבודה, כשאלה לא שולמו. אולם, חרף זאת שתקה המערערת ולא דרשה את תשלומם, למרות שידעה היטב, שאלה לא שולמו לה מלכתחילה. זו יכולה להתפרש כהסכמה מפורשת. יש עוד לציין כי המערערת בחרה לדרוש תשלומים אלה רק כשנה לאחר שנכרת הסכם ההעסקה וכ-3 שנים לאחר תחילת עבודתה. גם נתון זה יכול להצביע על אלמנט של השלמה עם הקיים במשך כשנה לאחר כריתת ההסכם וכשנתיים עד לכריתתו (ההדגשה לא במקור- א' ד"ט)". וכך גם בענייננו. עולה מהראיות כי התובע נזכר לדרוש תשלומים אלה רק לאחר סיום תקופת שלוש שנות עבודתו אצל הנתבע. ברור שיש בנתון זה כדי להעיד על אלמנט של השלמה עם הקיים. יצוין כי טענת התובע, לפיה סוכם עם הנתבע כי מעבר לתשלום הגלובלי יקבל גם תשלום בגין הוצאות נסיעה, לא הוכחה אף בראשית ראיה ועל כן יש לדחותה. כאמור, העובדה שכלל לא דרש במהלך השנים תשלום זה, מחזקת את המסקנה כי לא היה כל הסכם כזה. עוד נזכיר כי מעדויות עדי התובע עולה כי המקובל בענף הוא שתשלום 35% כולל הוצאות נסיעה, מה גם שאין חולק שבחלק מן הימים התאפשר לנהגים לעשות שימוש במונית לצורך נסיעה לביתם. לאור האמור, אנו קובעים כי הייתה הסכמה מפורשת בין התובע לנתבע כי התשלום שקיבל, בשיעור 35% מהפדיון, כולל בתוכו את הוצאות הנסיעה. על כן, דין תביעתו ברכיב זה להידחות. מעבר לדרוש, יצוין, כי גם לעניין תחשיב התובע התגלו אי דיוקים. בעוד שבכתב התביעה המקורי דרש החזר מלא של הוצאות נסיעה והכחיש כי נסע עם המונית לביתו, בתצהירו נאלץ להודות כי בתקופות עבודה מסוימות נסע עם המונית לביתו לפחות פעמיים בשבוע. גם בכך יש כדי להעיד על חוסר תום ליבו של התובע בתביעתו לדמי נסיעות. דמי הבראה: בהתאם לאמור לעיל, אין מניעה כי גם דמי ההבראה ייכללו בשכר הכולל אם הוסכם לכך במפורש. לדידי, בניגוד לעניין דמי נסיעות, באשר לרכיב דמי ההבראה לא ניתן לומר כי הוסכם במפורש בין הצדדים כי התשלום הכולל יכלול בחובו רכיב זה. נראה כי התובע כלל לא ידע על זכאותו לקבלת רכיב זה במהלך עבודתו. לזאת נוסיף, כי במכתב מיום 13.8.03 ששלח ב"כ הנתבע לב"כ התובע, הודה הנתבע במפורש כי התובע זכאי לתשלום בגין דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בדבר תשלום קצובת הבראה (י"פ 4689 התשנ"ט, 189), עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו. לאור האמור, התובע זכאי לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו. משתחשיב התובע לא נסתר, התובע זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 2509.8 ₪. פדיון חופשה: כאמור לעיל, סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר הכללת תשלום בגין דמי חופשה בשכר הכולל. למעשה, הנתבע אף לא טען בכתב הגנתו (ובתצהירו) כי התשלום שקיבל התובע כלל בחובו פדיון חופשה. עם זאת, טענה זו מופיעה, משום מה, בסיכומיו (סע' 127 לסיכומים) וברור כי יש לדחותה. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") חייב מעביד לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215. דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584). הנתבע הודה כי לא ניהל כל רישום לגבי יציאות התובע לחופשה (עמ' 18 לפרוטוקול). לאור זאת, הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בדבר ימי החופשה שניצל התובע. בהתאם לסעיף 13 לחוק חופשה שנתית, בסיום העבודה זכאי עובד לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאותו לימי החופשה בשנה השוטפת (עע 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 8.10.07). על כן, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבע. יצוין כי טענת הנתבע לפיה התובע עבד בימי חופשתו (עבורם קיבל שכר מהנתבע) אצל נהגי מוניות אחרים לא הוכחה אף בראשית ראיה ועל כן נדחית. משתחשיב התובע לא נסתר, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 5336.4 ₪. תביעה שכנגד: הנתבע הגיש כנגד התובע תביעה שכנגד בה טען כי זכאי לקבל מהתובע החזר הלוואות בסך 82,000 ₪; חוב בגין אי העברת תקבולים של נסיעות במונית בסך 5294 ₪; חוב בגין השתתפות בהוצאות בגין תאונות בסך 5150 ₪ (ראו סע' 28-22 לתצהירו). יצוין, כי בניגוד לתובע שהגיש תביעתו בשנית ושילם אגרה על כך, הנתבע אף לא טרח להגיש בתיק זה את התביעה שכנגד (שהוגשה בתביעה הקודמת) ולשלם אגרה כדין. לכן, יש לראות בטענותיו כטענות קיזוז בלבד. באשר להחזר הלוואות- הנתבע בתצהירו חזר בו מתביעתו ברכיב זה. יצוין, כי עולה בבירור מהראיות כי התשלום בסך 35% מהפדיון איננו בגדר הלוואה אלא שלפי המוסכם זהו שכר עבודתו של התובע, שנגזר כאמור לפי הפדיון היומי של המונית. באשר לאי העברת תקבולים של נסיעות במונית- למרות האמור בתצהירו של הנתבע כי בידיו "נתונים בדוקים ומאומתים", לא הוצג על ידו כל נתון כלשהו שיש בו כדי לתמוך בטענה זו. בחקירתו אף טען כי כלל אינו זוכר תאריכים (עמ' 19 לפרוטוקול). כשהופנה לאמור בתצהירו בדבר "נתונים בדוקים", טען כי לא זוכר מהם אותם נתונים וזאת למרות שחתם על התצהיר מספר חודשים בלבד בטרם עדותו (עמ' 19 לפרוטוקול). לאור זאת, גם טענה זו נדחית. באשר להשתתפות בהוצאות בגין תאונות- גם טענה זו נטענה בעלמא ולא הוגשה על ידי הנתבע כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בתביעתו ברכיב זה. התובע הודה כי אירעו 3 תאונות למונית וטען כי בהתאם לסיכום עם הנתבע שילם לו מחצית מגובה ההשתתפות העצמית (ראו עדותו עמ' 8-7 לפרוטוקול). הנתבע לא טרח להגיש כל ראיה שיש בה כדי לסתור טענה זו. יצוין, כי העובדה שעם סיום עבודתו קיבל התובע עמלת תיווך בגין עסקת מכירת המונית, מלמדת כי לא היה לו כל חוב לנתבע. שהרי אם היה חוב כזה, יש להניח כי הנתבע היה יכול לקזז זאת מעמלת התיווך. כנשאל הנתבע בחקירתו מדוע לא קיזז את הסכום המגיע לו לטענתו מעמלת התיווך, השיב כי ויתר לתובע על חובותיו (עמ' 19 לפרוטוקול). גם בעדותו זו יש כדי לייתר לחלוטין את כל טענותיו בתביעה שכנגד. לאור האמור לעיל, כל טענותיו של הנתבע בתביעה שכנגד שהגיש כנגד התובע, נדחות. סוף דבר: הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 10,963 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/9/03 ועד לפירעון. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 1668 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/9/03 ועד לפירעון. פדיון דמי הבראה בסך 2509.8 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/9/03 ועד לפירעון. פדיון חופשה בסך 5336.4 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 17/9/03 ועד לפירעון. הנתבע ישלם לתובע, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, סך כולל של 3000 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםנהג מוניתמוניתשאלות משפטיות