סוזוקי סוויפט - ביטוח גניבה

פסק-דין בפני תביעה להשבת תגמולי ביטוח על סך 25,406 ש"ח, אשר שולמו לנתבעת ביום 12/07/05, בגין גניבת רכב ביום 01/06/05 מחניית ביתה. התובעת (להלן "התובעת" או "המבטחת") ביטחה את הרכב, מסוג סוזוקי סוויפט. אשר היה בבעלות מר בני חג'ג' ובחזקתה ובשימושה של הנתבעת, היא המבוטחת. לטענת המבטחת, לאחר תשלום תגמולי הביטוח, הובא לידיעתה החשד כי האירוע בויים על ידי הנתבעת, על כן הגישה תביעתה. התובעת מבססת תביעתה על ס' 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן "חוק הביטוח") לפיו, במקרה של מרמה, פטורה חברת הביטוח מחבותה לתשלום תגמולים. טענות התובעת: התובעת טוענת כי לאחר תשלום תגמולי הביטוח, יצרה עימה קשר הגב' אושרית חג'ג' (להלן: "אושרית" או "המודיעה"), והודיעה כי גניבת הרכב בוימה על ידי הנתבעת ו/או מי מטעמה. בעקבות המידע החדש, שכרה התובעת חוקר פרטי, מר עוזי שפיגל, אשר ממסקנתו עלה, כי הנתבעת מסרה דיווח כוזב בעניין הגניבה. המודיעה סיפרה לחוקר, כי בעלה, סוחר מכוניות (להלן "בני חג'ג'"), ניהל רומן עם הנתבעת ומסר לשימושה את הרכב ללא העברת בעלות. המודיעה סיפרה, כי הרכב נשוא התביעה, נשרף תוך כדי נסיעה ביום 14/03/05, משם נגרר לשכונה בנתניה, ונותר עומד שרוף ללא שימוש כחודשיים, עד שהגישה הנתבעת תביעתה. עוד הוסיפה המודיעה כי עובדה זו התגלתה לה במקרה, לאחר שקיבלה לביתה את הדרישה לתשלום ממכבי האש. כן נטען, כי הנתבעת החליפה את פוליסת הביטוח (צד ג' בלבד) שהיתה לרכב, בסמוך לארוע השריפה, בפוליסת ביטוח מקיף אצל התובעת, טלפונית, על ידי סוכן ביטוח מחיפה, המרוחק ממקום מגוריה. החוקר העיד, כי על אף חשש שדבריה של המודיעה, מונעים מנקמה, אין בכך כדי לפגוע באמינותם. כן העיד, כי הנתבעת לא שיתפה עימו פעולה וכי לאחר שביקש ממנה להמציא פירוט של שיחות הטלפון, על מנת להוכיח כי אכן נערכה שיחה למשטרה לאחר הגניבה, סרבה הנתבעת בטענה כי מצוי בידה מכשיר מסוג "טוקמן" שלא מאפשר זאת. התובעת מבקשת להסיק כי פוליסת הביטוח המקיף נרכשה לאחר שהרכב נשרף, מבלי שתוקן, באמצעות סוכן ביטוח שלא ידע על שריפת הרכב, ולאחר זמן דיווחה הנתהעת על אירוע גניבה שלא היה, על מנת לקבל תגמולי ביטוח במרמה. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי מעולם לא מסרה דיווח שקרי, וכי רכבה אכן נגנב מחניית ביתה בכפר יונה. כן מוסיפה הנתבעת, כי בטרם קיבלה את הפיצוי מחברת הביטוח, שכרה התובעת חוקר פרטי שיבדוק את נכונות הצהרתה ורק לאחר בדיקה מקיפה שערך ביום 08/06/05 (כשבוע לאחר הארוע) החליטה התובעת להעביר לה את הפיצוי על נזקיה. בענין אירוע השריפה - הנתבעת טוענת כי בזמן נסיעה ברכב, החל לצאת עשן מחלקו הקדמי של רכבה, וכי חששה, שהרכב עולה באש, ועל כן הזמינה את מכבי האש. עם זאת, לאחר מכן התברר, כי מדובר אך בתקלה. לאחר הארוע האמור, השאירה את ענייני תיקון הרכב בידי בן זוגה, בני חג'ג', אשר תיקנו במוסך בטייבה. באשר להחלפת סוכנות הביטוח, מסרה הנתבעת כי לאחר אירוע השריפה, ולמרות התיקון, חששה ממקרה חוזר, שנטלו הכלכלי, יהא עליה, והחליטה לבטח את הרכב בביטוח מקיף. לטענתה, סוכנויות הביטוח שפנתה אליהן סרבו לבטח את הרכב בשל השנתון (שנת 1991), ועל כן ביטחה בעזרת סוכן מחיפה. הנתבעת טענה, כי דברי המודיעה, נובעים ממניעים אישיים, ומונעים מנקמנות ושנאה. וכי אין בהם אמת. עוד הוסיפה בתצהירה, כי המודיעה הנ"ל, הגב' אושרית חג'ג' נוקטת באמצעים נוספים למרר את חייה. דיון: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שבפני החלטתי לדחות את התביעה. נטל ההוכחה במקרה שבפנינו מוטל במלואו על התובעת, בהיותה "המוציא מחברו עליו הראיה". זאת, מבלי להיזקק להלכות שנקבעו בנושא חלוקת נטלי ההוכחה ביחסי מבטח-מבוטח, אשר אף הן פועלות לחובת התובעת. (ראה: ע"א 78/04, המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ). התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. התובעת שילמה לנתבעת תגמולי ביטוח לאחר שנערך תחקיר מטעמה על ידי חוקר הפרטי. לאחר קבלת ההודעה מהמודיעה, אושרית, פנתה אל החוקר בשנית לשם ביצוע חקירה נוספת, ובהתבסס על כך, הגישה תביעתה. ביום 20/03/07, מסרה התובעת, כי לשם הוכחת תביעתה, תרצה להעיד את החוקר ואת המודיעה. על אף האמור, בחרה התובעת שלא להעיד את המודיעה וכן לא צרפה תצהיר של המודיעה. התובעת צרפה את דו"ח החוקר והעידה אותו בבית המשפט, ועל עדותו היא סומכת את תביעתה. דו"ח החוקר ועדותו: החוקר טוען כי הגיע אל הנתבעת, ללא תאום מראש. לטענתו, הנתבעת הותירה עליו רושם בלתי אמין. כשנשאל על כך, ענה כי זה הרושם שקיבל, וכי הסיק זאת, בעזרת נסיונו רב השנים בפרשנות שפת גוף ותשובות (עמוד 5 שורות 28-31). החוקר נשאל האם ראה בביקור (הלא מתואם) אצל הנתבעת, את הרכב נשוא התביעה, דבר שיכול היה לבסס את חשדה של התובעת. החוקר ענה בשלילה ( עמוד 5 שורות 18-20). החוקר טען כי הוא זה שערך את הדו"ח (עמוד 4 שורה 19). עם זאת בדו"ח עצמו, בחר החוקר לתאר את הארועים, לעיתים בגוף ראשון ולעיתים בגוף שלישי/רבים. החוקר לא סיפק תשובה לפשרם של הדברים. ובאשר לתאורו בדו"ח, כי מר בני חג'ג' "איים על נציגנו" ענה כי כיוון לעצמו וכי הוא "נציגנו" (עמוד 5 שורות 26-27). החוקר טען כי את הדו"ח הראשון, אותו ערך כשבוע לאחר הארוע, ביסס על בדיקת עברו הביטוחי של הרכב בלבד, וכי לעיתים חברת הביטוח אינה דורשת חקירה פרונטלית (עמוד 5 שורות 34-39 וממשיך בעמוד 6 שורות 1-2). הנתבעת בתצהירה טענה כי החוקר נפגש עימה לצורך הדו"ח הראשוני ובעדותה (עמוד 6 שורות 32-33) טענה כי החוקר התקשר אליה. עובדה זו לא נסתרה. ההודעה למשטרה - אחד הבסיסים למסקנת החוקר בדבר אי אמינות הנתבעת, הינו סרובה להמציא פירוט שיחות ומכך הסיק החוקר שלא פנתה למשטרה והודיעה את דבר הגניבה. אמנם הנתבעת עצמה לא צרפה לכתב ההגנה את אישור המשטרה על ההודעה, אולם החוקר בעצמו (סעיף ח' לדו"ח החקירה) מציין כי פנה למשטרה וכי נמסר לו כי הוגשה תלונה בעניין (פ"א 7948/05). היות וגם התובעת לא צרפה את אישור המשטרה, על מנת להדגיש את מועד ההודעה למשטרה, על אף שפרטי ההודעה/התיק, היו מצויים בידי החוקר (או שיכל להשיגם בזמן הבירור במשטרה), אין בידי אלא לקבל את דברי הנתבעת בדבר ההודעה. אם כן, אין בעובדה זו כדי להטיל ספק בדברי הנתבעת. הנתבעת קיבלה את תגמולי הביטוח ביום 12/07/05 וביום 20/07/05 נפגש חוקר התובעת עם המודיעה, אושרית, בעקבות פנייתה היזומה אל משרדי התובעת. בעלה של המודיעה, אושרית, היה בן זוגה של הנתבעת בזמן הארוע, וידוע שהמודיעה ביקשה לנקום בתובעת ולהתנכל לה. בסיכומיה, טוענת התובעת כי "האמת אודות המקרה הביטוחי, התגלה למודיעה במקריות מוחלטת" (סיכומי התובעת עמוד 3). המודיעה, אושרית, הסיקה כי הוגשה תביעת מרמה באשר לגניבת הרכב, לאחר שקיבלה דרישת תשלום ממכבי האש. הן החוקר, והן התובעת, לא מצאו לנכון לאמת את הדברים. דרישת תשלום זו, שהעלתה את החשד בדבר ניסיון לקבלת תגמולי ביטוח עבור הרכב השרוף, לא הוצגה מעולם בביהמ"ש, ולא צויין התאריך בו התקבלה (האם לפני תשלום תגמולי הביטוח או אחריו). לא ברור על בסיס מה הסיקה המודיעה מדרישת התשלום שהתובעת הגישה תביעת מרמה לחברת הביטוח. לכל אלה לא ניתן מענה בדו"ח החוקר, והמודיעה עצמה לא הובאה לעדות. המודיעה, מסרה לחוקר כי הרכב עמד זמן רב לאחר השריפה, ללא שימוש וכי אירוע הגניבה בויים. כן טענה כי ראתה את הרכב עומד במשך תקופה ארוכה, וכי היא בטוחה שמדובר במעשה הונאה ומוכנה להיבדק בבדיקת פוליגרף. החוקר, ו/או התובעת, לא ראו צורך לקיים בדיקה זו (עמוד 5 שורות 21-23), וכאמור לעיל, המודיעה עצמה לא זומנה לעדות. המודיעה מסרה לחוקר, כי קיימים עדים נוספים, ממשפחת בעלה, שיעידו על נכונות טענתה. על אף זאת, לא שאל החוקר את המודיעה לשמות העדים הנוספים, ובעדותו מסר כי לא "לחץ עליה" לבירור פרטיהם. לאחר זמן קצר התקשרה אליו המודיעה וטענה כי העדים חזרו בהם מנכונותם להעיד, והחוקר לא העלה שאלות נוספות בעניין, למרות שלדבריו, אמרה לו המודיעה כי תמסור את שמות האנשים האמורים מאוחר אם יהיה צורך בכך (עמוד 5 שורות 6-17). ראוי לציין כי בפני בית המשפט לא הוצג תמליל העדות שמסרה הנתבעת לחוקר והנתבעת לא עומתה עם דבריה לחוקר. עדות הנתבעת: הנתבעת לא הכחישה את מקרה "השריפה", ואף הסבירה בצורה מספקת כי לאחר שראתה בזמן נסיעה, כי עולה עשן מצידו הקדמי של הרכב, נלחצה והזמינה את מכבי האש. לאחר מכן התברר כי הרכב לא נשרף, ומדובר בתקלה אשר תוקנה על ידי בן זוגה של הנתבעת. התובעת מטילה ספק בעניין תיקון הרכב היות ולא הומצאה קבלה בעניין. סביר בעיני כי רכב שלא בוטח, הועבר על ידי בעליו, סוחר מכוניות, לתיקון בטייבה, הן בשל מיקומו של המוסך והן בשל החיסכון העלויות וביחוד נוכח שנתון הרכב. (שנת 1991). כשנשאלה התובעת מדוע לא מסר בן זוגה, בני חג'ג', תצהיר בדבר תיקון הרכב, ענתה, כי נמנע מכך בשל חששו מפגיעה נוספת באשתו אושרית, וכי חשש שאושרית תהא נוכחת במעמד הדיון (עמוד 8 שורות 7-11). הסבר זה מספק בעיני. ובכל מקרה, יכולה הייתה התובעת להזמינו לעדות. סוף דבר, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, ומלבד חשדות ורכילות אין בידה ראיה ממשית כלשהי להוכחת תביעתה. מנגד, מסרה הנתבעת גרסה מהימנה, וגם אם יכולה היתה להציג ראיות נוספות, להוכחת צדקתה, הרי שאין עליה חובה לעשות כן באשר נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת. מנימוקים אלה החלטתי לדחות את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כולל מע"מ, ושכר בטלה בסך 1,000 ₪. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. ביטוח פריצה / גניבה