מהי תקופת התיישנות בביטוח ? סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. משמעות המונח "תביעה" בהקשר זה היא, תביעה לתגמולי ביטוח כנגד המבטח המוגשת לבית המשפט. לגבי תביעה לתגמולי ביטוח נקבעה, אפוא, תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים. אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים, אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת את חברות הביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. הכבדה זו אף עלולה לגרום להאמרת תעריפי הביטוח. כדי למנוע את כל אלה קוצרה, כאמור, תקופת ההתיישנות והועמדה על שלוש שנים. קיצורה של תקופת ההתיישנות להגשת תביעה לתגמולי ביטוח והעמדתה על שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח, יצר בעיה מיוחדת לגבי ביטוחי האחריות. יסוד הבעיה בחוסר הסימטריה הקיים בין תקופות ההתיישנות של תביעות הצד השלישי והמבוטח, מחד, ובהוראתו של סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, כי מקרה הביטוח בביטוח אחריות חל ביום שבו נולדת עילת התביעה של הצד השלישי נגד המבוטח, מאידך. במצב דברים זה, עלול המבוטח למצוא עצמו מול שוקת שבורה, שהרי כאשר תביעת הצד השלישי נגדו תוגש לאחר חלוף שלוש שנים ממקרה הביטוח, תביעתו שלו כלפי המבטח כבר עלולה להתיישן. אמנם ייתכן שלמבוטח תקום במקרה כזה עילה חוקית המצדיקה את הארכת תקופת ההתיישנות, אך כדי להסיר כל ספק נחקק סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו: "סייג להתיישנות", הקובע, כי בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח. בבואנו לבחון את סוגיית התיישנותה של תביעת המבוטח לתגמולי ביטוח אחריות, יש להבחין בין שתי שאלות: האחת, מהו היחס בין התיישנותה של תביעת הצד השלישי נגד המבוטח, לבין התיישנותה של תביעת המבוטח נגד המבטח. נושא זה מוסדר בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, הקובע סימטריה ("גב לגב") בין תקופות ההתיישנות של שתי התביעות, לאמור: כל עוד לא התיישנה תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח, לא מתיישנת גם תביעתו של המבוטח נגד המבטח; השאלה השנייה היא, ממתי יש למנות את תקופת ההתיישנות של תביעת השיפוי נגד המבטח, ומהו הזמן העומד לרשות המבוטח להגשת תביעת השיפוי מרגע שהומצאה לו תביעתו של הצד השלישי. בעניין אחרון זה ניתן להעלות על הדעת מספר תשובות אפשריות: האחת, כי על המבוטח להגיש את התביעה תוך שבע שנים ולחילופין, תוך שלוש שנים מיום מתן פסק הדין נגדו בתביעת הצד השלישי; השנייה, כי עליו לעשות כן תוך שבע שנים מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי; השלישית, כי עליו להגיש את התביעה תוך שלוש שנים מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי, כאמור בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח; הרביעית, כי עליו לעשות כן תוך שנה מיום שנודע לו על תביעת הצד השלישי, על יסוד היקש מסעיף 16 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958; החמישית, כי עליו לעשות כן תוך שבע שנים מיום מקרה הביטוח, החל,לפי סעיף 65 לחוק, ביום שבו נולדה עילת תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח. בכל אחת מהאפשרויות שציינו עשוי לעמוד לרשות המבוטח פרק זמן ארוך יותר, אם רק יעלה בידו להצביע על עילה חוקית המצדיקה את הארכת התקופה, כגון: קטינות, או ליקוי נפשי כאמור בסעיפים 10-11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, או אי ידיעת העובדות המהוות את עילת התובענה כאמור בסעיף 8 לאותו חוק. חוזההתיישנות תביעות ביטוחהתיישנות