ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958) סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". משהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה והוא קובע שני דברים: 1. את האורך של תקופת התיישנות ביטוח; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן". בית המשפט העליון הבהיר כי יש לפרש את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כבא לקצר את תקופת התיישנות ביטוח, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים, תוך שהוא מדגיש כי לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת שלפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות ההתיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסויימים. כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת התיישנות ביטוח המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם את היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד התיישנות ביטוח תקפים ורלוונטיים. במקרים כאלו יש ליתן להוראות ההתישנות את מלוא תוקפן. לפי סעיף 31 לחוק הביטוח, תקופת התיישנות ביטוח מתחילה עם קרות "מקרה הביטוח". בית המשפט ציין כי המועד הקובע לצורך חישוב תקופת התיישנות ביטוח הוא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. מסקנה זו נלמדת, בראש ובראשונה, מהגדרת המושג "מקרה הביטוח", כאמור בסעיף 53 לחוק חוזה הביטוח. "מקרה הביטוח" בביטוח נכות מוגדר בסעיף 53 לחוק כ"נכות שלקה בה" המבוטח. משמע, מקרה הביטוח מורכב משני יסודות מצטברים: תאונה ונכות. באין נכות- אין מקרה ביטוח. על כן עילת התביעה של המבוטח קמה רק עם התגלות והתגבשות הנכות הצמיתה. עוד נפסק כי כל עוד מצב הנכות איננו מוגדר וברור, וניתנות החלטות באשר לנכויות זמניות וארעיות, אין אפשרות שהמבוטח יתייחס לנושא, וגם אין אפשרות שחברת הביטוח תסיק מסקנות ברורות לגבי המקרה. כאשר הנכות לובשת צורה הניתנת להגדרה קבועה, היינו נכות תמידית (כמוגדר בפוליסה) מתחיל לעניות דעתי מרוץ הזמן כאמור בסעיף 31 הנ"ל. התיישנות תביעות ביטוחהתיישנות