אחריות על ליקויים בריצוף

המחלוקת העיקרית בין הקבלן לאדריכל נגעה לחלוקת האחריות ביניהם בכל הנוגע לליקויים בריצוף: להלן פסק דין בנושא אחריות על ליקויים בריצוף: פסק דין בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין שניתן בביהמ"ש השלום בחיפה (כב' הש' ר. למלשטרייך - לטר) ב- ת.א 5434/05. א. תמצית העובדות וקביעות ביהמ"ש קמא 1. ב- 19/10/99 נחתם הסכם להזמנת שירותי בניה בין המשיבה, שהנה אדריכלית, לבין המערער שהנו קבלן בניין, בו הוסכם כי המערער יבנה עבור המשיבה בניין מגורים ובו מספר דירות, כאשר ע"פ ההסכם שימש המערער כקבלן ביצוע עבודות הבניה ואילו המשיבה שימשה כמתכננת וכמפקחת על הבניה. 2. ביום 14/5/01 מכרה המשיבה דירה בבניין למשיבים הפורמאליים (להלן: "הרוכשים"). הדירה נמסרה לרוכשים ביום 13/9/01. 3. בדירה נמצאו ליקויים שונים, בגינם הגישו הרוכשים ביום 22/3/05 תביעה נגד המשיבה. לכתב התביעה צרפו הרוכשים חוות דעת של מומחה מטעמם, שנערכה ביום 21/10/02. המשיבה הגישה הודעת צד ג' נגד המערער. 4. הצדדים הסכימו כי במישור היחסים שבין המשיבה לרוכשים, יינתן פסק דין לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט ואילו במישור היחסים שבין המערער למשיבה, יינתן פסק דין מנומק, בהתאם לחומר שבתיק ולטיעוני הצדדים. 5. ביהמ"ש קמא מינה מומחה, אשר פרט את הליקויים שמצא בדירה, את סוגם (ליקויי תכנון או ליקויי ביצוע) ואת עלותם. סה"כ עלות תיקון הליקויים שנתגלו הנו 43,849 ₪ (כולל עלות פיקוח ומע"מ). מטעם המערער והמשיבה הוגשה הודעה מוסכמת, בה פרטו את הליקויים לגביהם הסכימו על חלוקת האחריות ביניהם. 6. המשיבה טענה כי על המערער לשפות אותה בגין הנזקים בהם תחויב, למעט אותם ליקויים עליהם הסכימו הצדדים בדבר חלוקת האחריות ביניהם. 7. מחוות דעת המומחה עלה, כי הליקוי המרכזי הוא ליקוי בריצוף. הדירה מרוצפת בשיש חברון, שפניו העליונים התפוררו בצורה משמעותית. המומחה מצא כי השיש ממשיך להתפורר. אמנם לא קיים תקן לריצוף באמצעות שיש, אך אליבא דהמומחה, יש להחיל לפחות את התקן הקיים לעניין ריצוף טרצו. לפיכך, ולנוכח קביעת המומחה כי השיש מתפורר, פניו מאד נקבוביים ולא אחידים הרי שלדידו "ברור שהשיש בו בוצע הריצוף אינו מתאים למטרתו" (עמ' 6 לחוות הדעת). אליבא דהמומחה, עלות החלפת הריצוף הקיים בריצוף חדש הינה, 25,503 ₪, בתוספת הוצאות פיקוח ומע"מ ובסך הכל 32,402 ₪. מעיון בהסכם שבין המערער למשיבה למד ביהמ"ש קמא כי המשיבה שמשה כנציג מוסמך ובלעדי של מזמיני הבניה, תחת הכותרת "אדריכל מפקח", קרי, למשיבה היה גם תפקיד פיקוחי פעיל במסגרת ההתקשרות. הצדדים הסכימו (בהודעה מוסכמת לביהמ"ש קמא) כי אריחי השיש נרכשו וסופקו למשיבה ע"י המערער וכי למשיבה לא היה כל קשר עם הגורם שמכר את השיש וכן כי המשיבה אישרה לרצף הדירה באריחי השיש, לאחר שמספר חבילות נפסלו על ידה בשל קיומם של כתמים. באריחים שהותקנו בדירה לא נראו ליקויים בעת ההתקנה. בסעיף 8.03 ב' להסכם נקבע כי לגבי מוצרים שאין להם תו תקן ישראלי , ישתמש המערער בחומרים שיאושרו ע"י המשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי המשיבה כבעלת מקצוע אמורה לדעת שיש מקורות שונים להשגת שיש חברון וכי ישנן איכויות שונות. היה עליה לוודא כי האבן שנרכשה היא אבן מסוג איכותי. גם למערער, שזה עיסוקו ואשר הצהיר כי ישתמש בחומרים מעולים (סעיף 8.02 להסכם) אמורה להיות ידיעה מקצועית מהיכן יש לקנות שיש חברון באיכות גבוהה ומתי המחיר זול יותר והאיכות נמוכה יותר. לפיכך החליט ביהמ"ש קמא לחלק את האחריות בין המשיבה לבין המערער בנוגע לליקוי בריצוף כך ש- 75% מהאחריות תחול על המערער ו- 25% באחריות המשיבה. 8. לסיכום קבע ביהמ"ש קמא כי על המשיבה לפצות את הרוכשים בסך של 51,661 ₪- 43,961 ₪ עלות סה"כ הליקויים לפי חוות הדעת (כולל עלות פיקוח, מע"מ וכשהסכום משוערך ליום מתן פסה"ד), בצירוף 1,700 ₪ בגין פינוי הדירה ל- 4 ימים לצורך ביצוע הריצוף, 1,000 ₪ עבור ניקיונה ו- 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש. עוד נקבע, כי המשיבה זכאית לשיפוי מהמערער בסך של 33,909 ₪- קרי, המשיבה תשא בעלות הליקויים עליהם הסכימו הצדדים כי הנם באחריותה וכן ב- 25% מנזק הריצוף בסה"כ 8,641 ₪, בתוספת עלות פיקוח, מע"מ ושיערוך ליום פסה"ד - 16,502 ₪ + 25% מהפיצוי בגין עוגמת נפש (1250 ₪) ובסה"כ 17,752 ₪. כמו כן תשא המשיבה בשכ"ט הרוכשים ובעלות הוצאות עבור המומחים והמערער ישפה אותה בסכום זה ביחס שנקבע. ב. טענות הצדדים בערעורים ב(1) הליקוי בריצוף 9. לטענת המערער, שגה ביהמ"ש קמא בהטילו על המערער אחריות ל- 75% מעלות תיקון הליקוי בריצוף. לדידו, מחוות דעת המומחה עולה כי סוג השיש שנבחר, אינו מתאים למטרתו. בחירת סוג החומר הנו עניין המצוי באחריותה הבלעדית של המשיבה, ששמשה כמזמינת העבודה, כמתכננת וכמפקחת על ביצועה והיא זו אשר בחרה את סוג הריצוף. עוד נטען כי המערער בחר את השיש בהתאם למחיר שהוקצב לכך ע"י המשיבה. המשיבה ידעה מה איכות השיש הנמכר במחיר שקבעה. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שכשפנו אליה הרוכשים, ציינה בפניהם המשיבה כי הפגמים בשיש אופייניים לסוג השיש שהותקן בדירה. מכאן, שקביעת ביהמ"ש קמא לפיה המערער בחר לרכוש שיש זול ובאיכות נמוכה, בטעות יסודה. בנוסף, לא הוכח כי השיש היה באיכות ירודה, שכן אליבא דהמומחה, השיש לא התאים למטרתו. כן נטען כי שגה ביהמ"ש קמא משלא נתן דעתו לעובדה שהמשיבה היא שמנעה מהמערער לממש את זכותו המוקנית לו לפי חוק המכר (דירות) ולתקן הפגמים שנוצרו בריצוף. משפנו הרוכשים למשיבה, הנחתה המשיבה את המערער לתקן מספר פגמים בדירה, אך עמדה על כך כי המערער לא יתקן את הריצוף, מאחר ולטענתה, הפגמים שנוצרו בשיש אופייניים לסוגו. 10. המשיבה והמערערת שכנגד טענה מנגד, כי לא היה מקום לחייבה אף לא ב- 25% מעלות תיקון הליקוי בריצוף. לטענתה, מומחה ביהמ"ש לא קבע כי סוג השיש שהותקן בדירה אינו מתאים באופן גורף לריצוף דירות, אלא כי השיש הספציפי שהותקן, הנו באיכות ירודה ועל כן אינו מתאים למטרתו. ביהמ"ש קמא קבע כי המערער הוא שרכש וסיפק את אריחי השיש וכי למשיבה לא היה כל קשר עם הגורם ממנו נקנה השיש, קרי, לא היה באפשרותה לוודא שאריחי השיש הנם מסוג איכותי והיא נאלצה לסמוך על המערער בעניין זה. כן נטען, כי בשום אופן לא הוסכם עם המערער כי ירכוש שיש באיכות ירודה בשל מגבלות תקציב. המערער התחייב לחומרים מאיכות מעולה (סעיף 8.02 להסכם) במסגרת תקציב שהוסכם ולא נכפה עליו לרצף דווקא בשיש. כמי שרכש את הריצוף אמורה להיות לו ידיעה מקצועית מהיכן יש לקנות שיש חברון באיכות גבוהה. על המערער היה לבחור בספק אמין ואיכותי, אשר ימכור לו ריצוף איכותי וראוי ואף יהא אחראי לטיבו. ביהמ"ש קמא קבע כי המערער בחר לקנות ריצוף זול ובאיכות ירודה. המערער מטעמיו הוא, מן הסתם משיקולים כספיים, העדיף שלא לרכוש הריצוף מספק כאמור. אין זה מתפקידה של המשיבה לבדוק את איכות הריצוף במעבדה או במכון תקנים. המשיבה לא מנעה מהמערער לתקן הפגמים שנתגלו בריצוף. תגובתה כי מדובר בפגמים האופייניים לסוג שיש כזה, שיקפה אמנם את דעתה, אולם אין לפרש עמדתה זו כאילו עמדה על דעתה שהמערער לא יתקן הליקויים. כן נטען כי בפסק הדין של ביהמ"ש קמא נפלה טעות קולמוס בחישוב הסכומים בהם תחוב המשיבה. הסך שנקבע- 8641 ₪, הנו 25% מכלל הליקויים שנמצאו בדירה (שעלותם הכוללת היא 34,565 ₪) ולא 25% מעלות תיקון הריצוף (25% * 25,503 ₪ = 6376 ₪). ב(2) הטענות באשר ליתר הליקויים 11. המערער טען כי שגה ביהמ"ש קמא עת חייבו לשפות את המשיבה בגין אי התקנת סורג (ליקוי 3.003 בחוות הדעת) ובגין אי ביצוע גגון (ליקוי 6.021 בחוות הדעת). שני הליקויים הוגדרו ע"י המומחה כליקויי תכנון ועל כן מצויים באחריות המשיבה. עוד נטען, כי שגה ביהמ"ש קמא עת חייב המערער לשפות המשיבה בליקוי 6.005 שבחוות הדעת, שעניינו פגם באמבטיה. הליקוי סווג כ"ליקוי ביצוע". יחד עם זאת, ע"פ הסכמת הצדדים בהודעתם לביהמ"ש מיום 25/12/06, אישרה המשיבה כי האמבטיה נמסרה לה ע"י המערער במצב תקין וכי הפגם שנוצר באמבטיה, נוצר לאחר המסירה. באשר לליקוי 6.026, פגם בצינור גז למזגן, נטען כי המערער ביצע הכנה למיזוג אויר בלבד, ללא התקנת צינור גז, אשר בוצע לאחר המסירה (ע"י המשיבה או ע"י הרוכשים). לבסוף, בכל הנוגע לליקוי רטיבות ונזילות, נטען כי שגה ביהמ"ש קמא בקובעו כי על המערער לשפות את המשיבה בגין ליקויי הרטיבות שנקבעו בסיפא לחוות דעת המומחה. הליקויים הועלו לראשונה בחוות דעת המומחה ביום 27/8/06 והדבר לא הופיע בחוות דעת המומחה מטעם הרוכשים. לפיכך, מדובר בליקויים שנתגלו בחלוף תקופת הבדק ועל כן אין המערער נדרש לחוב בהם. כן נטען, כי אין בהמחאת זכויות המשיבה לרוכשים, בקבלת תיקונים מהמערער, ע"פ הוראות חוק המכר (דירות), כדי להאריך את משך תקופת הבדק והאחריות שנקבעו בחוק. 12. המשיבה והמערערת שכנגד טענה מצידה, כי לגבי הפגם באמבטיה (6.005), הרי שמדובר בליקוי ביצוע והאחריות לו חלה על המערער. אמנם בהודעתם המוסכמת לביהמ"ש הצהירו הצדדים כי האמבטיה נמסרה לרוכשים במצב תקין וכי הליקוי נוצר עקב שימוש של הרוכשים, אך אין בכך כדי ללמד על אחריות המשיבה לליקוי. באשר לפגם בצינור גז למזגן, נטען כי צדק ביהמ"ש קמא בקובעו כי העלות תחול על המערער, שכן ע"פ המפרט, ההכנה למיזוג אויר כוללת פתחים ושרוולים דרכם תועבר צנרת הגז. הצינור נתגלה כסתום וזהו ליקוי ביצוע. לגביי ליקוי הרטיבות והצנרת- תקופת הבדק לליקויים אלו לפי חוק המכר (דירות) הנה שנתיים לליקויי צנרת ו- 3 שנים לליקויי רטיבות. תקופת האחריות היא 3 שנים מתום תקופת הבדק, קרי, סך תקופות הבדק + האחריות הן 5 ו- 6 שנים. הדירה נמסרה ב- 13/9/01 והליקויים נמצאו ע"י המומחה ב- 27/8/06- פחות מ- 5 שנים ממועד מסירת הדירה לרוכשים. ג. דיון והכרעה 13. כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לחלוקת האחריות ביניהם בכל הנוגע לליקוי בריצוף. טענתו של המערער כי אין הוא אחראי לטיב אריחי הריצוף, דינה להידחות, משני הטעמים המצטברים הבאים: א. אין בידנו לקבל את טענת המערער לפיה מחוות דעת המומחה עולה כי סוג הריצוף שהותקן אינו מתאים באופן גורף למטרתו. נראה, כי כטענת המשיבה, כוונת המומחה היתה לכך שהשיש הספציפי שהותקן היה באיכות ירודה וזו הסיבה לליקוי שנמצא. ב. ע"פ ההסכם, המערער התחייב לעשות שימוש בחומרים מעולים (ס' 8.02). לפיכך, היה עליו לוודא כי הוא רוכש האריחים ממקור מהימן, שכן הוא זה אשר ביצע ההתקשרות עם ספק האריחים, בלא שלמשיבה היתה נגיעה לכך. יחד עם זאת, נראה לנו כי בדין קבע ביהמ"ש קמא כי גם המשיבה אחראית לפגמים החמורים שנתגלו בריצוף וזאת מהסיבות הבאות: א. המשיבה לא היתה רק צד לחוזה עם הרוכשים. היא גם שימשה, כאמור, כמפקחת על הבניה. בשני כובעיה: כצד לחוזה וכמפקחת, היה עליה לדאוג ולוודא גם בחירת אריחים שהנם באיכות נאותה. נראה, כי איכותו הירודה מאד של השיש בו נעשה שימוש, מעידה על כך שהמשיבה לא מילאה את תפקידה כיאות. בפרט נכונים הדברים, כאשר קודם לאישור המשיבה את האריחים בהם עסקינן, נתגלו פגמים בכמה חבילות של אריחים (בשל כתמים) ואלו נפסלו ע"י המשיבה לשימוש. עובדה זו היתה אמורה להדליק אצל המשיבה נורה אדומה באשר לאיכות האריחים שנקנו ע"י המערער. ודוק, המערער אף הוגבל ע"י המשיבה בסכום הקנייה המרבי של השיש (ס' 2.7 למפרט עבודות האדריכלות- נ/3). גם עובדה זו היתה צריכה לעמוד לנגד עיניה של המשיבה והדבר חייבה להיות זהירה בבדיקת איכותו של השיש. ב. ביהמ"ש קמא קבע ובצדק, כי ע"פ חוק המכר (דירות), התשל"ג- 1973, המשיבה, כמוכרת הדירה, איננה יכולה להתנער מחיוביה כלפי הרוכשים (על אף המחאת הזכות לרוכשים לגבי כל זכויותיה לתיקונים בתקופת האחריות והבדק מהמערער), שכן לא ניתן להתנות על החוק, אלא לטובת הרוכשים. ג. כיוון שהמשיבה היא האחראית כלפי הרוכשים, והיא זו אשר ביצעה את התכתובות מולם וקבעה מה מתוך תלונותיהם מצריך תיקון, הרי שהימנעותה מלהורות למערער לתקן הריצוף, בטענה כי הפגמים "אופייניים לשיש חברון", אכן הביאו, בסופו של יום, לעלויות גבוהות יותר, שיבוצעו בידי קבלן אחר. בנסיבות המקרה, כמפורט לעיל, נראה כי בחלוקת האחריות בין המערער למשיבה, היה ראוי לקבוע כי המשיבה אחראית ל- 50% מהנזק שנגרם בגין השימוש באריחים פגומים. 14. בהתאם לחוות דעתו של המומחה ולפי חישוב נכון שנערך ע"י ב"כ המשיבה, עלות תיקון הריצוף בתוספת הוצאות פיקוח ומע"מ מגיעה לכדי 32,402 ₪. המערער ישא במחצית סכום זה ובאותו שיעור בחיובים שהוטלו על המשיבה כלפי הרוכשים, בגין עגמת נפש, הוצאות פינוי הדירה ונקיונה. לגבי ליקוי 3.003 שבחוות הדעת (אי התקנת סורג בחלון) וליקוי 6.021 שבחוות הדעת (אי התקנת גגון מעל דלת היציאה מהמטבח), אכן, כטענת המערער, ליקויים אלו סווגו ע"י המומחה כ"ליקויי תכנון". בנוסף, המשיבה לא טענה מאומה בעניין זה, ועל כן עליה לשאת בעלויות תיקון ליקויים אלו בעצמה. באשר ליתר טענות הצדדים בערעוריהם, הרי שלגבי ליקויי הרטיבות והצנרת, מקובלת עלינו טענת המשיבה, לפיה לא חלפה תקופת הבדק והאחריות הקבועה בחוק המכר (דירות) (ראו סעיף 4ג לחוק וכן סעיפים 1 ו- 2 לתוספת) ועל כן אין מקום לקבל את טענת המערער בעניין זה. 15. סוף דבר החיובים שהוטלו על המערער לפי פסק-דינו של בימ"ש קמא, יתוקנו בהתאם לאמור בסעיף 14 הנ"ל. באותו אופן גם יתוקנו חיוביו של המערער בגין הוצאות משפט שנפסקו לטובת הרוכשים. חישוב משוערך של החיובים הכספיים יערך ע"י באי כח הצדדים. הערעור שכנגד נדחה. אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערער הוצאות הערעורים בסך 5,000 ₪ + מע"מ. הפקדון יוחזר למפקידו. ליקויי בניהריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)ריצוף