המחלוקת העיקרית הייתה לגבי איזו מבין הדירות קיימת התקשרות מחייבת בין בעלי הדין. להלן פסק דין בנושא מחלוקת על זהות דירה מקבלן: פסק דין א. מהות הדיון 1. בפני שתי תביעות אשר הדיון בהן אוחד, כדלקמן: ב-ת.א. 187870/02 הגישה התובעת (להלן: "נוף ים") תביעה כספית נגד הנתבע (להלן: "אפשטיין") לתשלום יתרת חוב בסך 326,621 ש"ח אשר לגרסתה חייב לה אפשטיין כיתרת דמי המכר בגין רכישת דירה B-522 (להלן: "דירה 522"). 2. ב-ת.א. 208462/02 הגיש אפשטיין נגד נוף ים תביעה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום סך - 614,843 ש"ח בגדרה טען כי התקשר עם נוף ים בהסכם לרכישת דירה B-125 (להלן: "דירה 125"), שילם לה את מלוא התמורה המוסכמת בסך 431,000 ש"ח, אך נוף ים הפרה את התחייבותה למסור לו את החזקה בדירה 125, כמו גם, לרשום את הזכויות בה בשמו, גלל כן ביטל אפשטיין את ההסכם ותבע את השבת המחיר ששילם וכן, פיצויים קבועים מראש. ב. המחלוקת הפלוגתא העיקרית הצריכה להכרעה הינה לגבי איזו מבין הדירות קיימת התקשרות מחייבת בין בעלי הדין. בחינתה של שאלה זו מחייבת הכרעה בפלוגתאות משנה כדלקמן: האם ההתקשרות שבין בעלי הדין לגבי דירה 125 בוטלה בהסכמה. האם קיימת בין הצדדים התקשרות בת תוקף לרכישתה על ידי אפשטיין של דירה 522. האם היפר אפשטיין את התחייבותו לתשלום דמי המכר של דירה 522 (כגרסת נוף ים) או דילמה, הפרה נוף ים את התחייבותה למסור לאפשטיין את החזקה בדירה 125. ג. דיון וממצאים 1. טענות בעלי הדין לגבי העסקאות בדירות 1.1 בתצהיר עדותה הראשית של נוף ים, שניתן מפיה של עו"ד מיה גבאי טובול (להלן: "מיה"), טענה נוף ים כי ביום 1.6.99 התקשרה בהסכם עם אפשטיין לרכישת דירה 522 (להלן: "הסכם דירה 522") בסכום של 553,000 ש"ח. 1.2 לגרסת נוף ים, ביקש אפשטיין להחליף את דירתו הקודמת (דירה 125) בדירה יקרה יותר בקומה חמישית (דירה 522) אלא שנמנע מלחתום על תצהירי ביטול המכירה לגבי דירה 125 ומכאן שהדיווח שהוכן על ידה על ביטול העסקה באשר לדירה 125 לא הועבר למס שבח. 1.3 נוף ים ממשיכה וטוענת כי עובר לאחר חתימת הסכם דירת 522, הודיע לה אפשטיין כי נקלע למצוקה תזרימית, אך הבטיח כי יפרע את התשלומים על חשבון המכר. יתר על כן, בניגוד לגרסת אפשטיין לפיה העביר לנוף ים סך 100,000 ש"ח על חשבון המכר - לא הועבר סכום זה לנוף ים אלא שמנהלת חשבונות מטעמה הנפיקה קבלה על תשלום הסך הנ"ל ומקור הקבלה נותר בתיק הדייר. נוף ים מוסיפה וטוענת כי רק ביום 8.7.99 שילם לה אפשטיין סך 331,000 ₪, אך חרף פניותיה החוזרות ונשנות לא שילם את יתרת התמורה. 1.4 בתצהיר עדותו לגבי תביעת נוף ים, טען אפשטיין כי רכש מנוף ים על פי הסכם מיום 31.3.99 (להלן: "הסכם דירה 125") את דירה 125 ושילם את מלוא תמורתה לתובעת בסך 431,000 ש"ח. אפשטיין טען כי משסירבה נוף ים למסור לו את החזקה בדירה 125 וזכיותיו לגביה לא נרשמו, ביטל את ההסכם האמור במכתבו לנוף ים מיום 4.6.02. 1.5 בסעיף 17 לתצהירו, טען אפשטיין כי שעה שחתם על הסכם דירה 125, הוא "חתם על החלק על עותקים נוספים של אותו נוסח הסכם". 1.6 התייחסותו הלקונית היחידה של אפשטיין לדירה 522 הובאה בסעיף 21 לתצהירו, שם טען: "העסקה נשוא תביעת התובעת לא דווחה כלל למס שבח ואילו העסקה מיום 31.3.99 ..... דווחה למס שבח". 1.7 בחקירתה הנגדית טענה מיה כי היא מאמינה שהעסקה לגבי דירה 125 דווחה למס שבח והוצאו בגינה הודעות שומה (עמ' 5 לפרוטוקול ישיבת יום 28.10.04). מיה לא הביאה גרסה ואף לא נחקרה באשר לדיווח על העסקה לגבי דירה 522. מיה אף הוסיפה כי התקבול בסך 331,000 ש"ח מהווה סכום הלוואה מובטחת במשכנתא שהועבר לתובעת על ידי בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק") למימון רכישת דירה 522 (שם בעמ' 6). 1.8 חרף זאת, לא עלה בידי מיה להסביר הכיצד נרשם משכון לטובת הבנק דווקא על דירה 125, ולשיטתה, מדובר בטעות שעל הבנק היה לתקנה (שם בעמ' 7), לגרסתה: "מדובר בטעות וכי השעבוד שהיה צריך להירשם ברשם המשכונות צריך להתייחס לדירה B-522" (שם בעמ' 8). 1.9 אפשטיין טען בעדותו: "בחוזה ראיתי כל כך הרבה מספרים ואחר כך הבנתי שרכשתי את B-125 כי בשבילה לקחתי משכנתא וזה מה שרשום במס שבח" (שם בעמ' 17). 2. הלוואת הבנק ומסמכי שעבוד 2.1 נציג הבנק, מר מאיר גינזבורג, טען בעדותו כי ההלוואה שאושרה לאפשטיין הינה "ביחס לנכס הידוע כחלקה 113... באזור המרינה באשקלון דירה המסומנת B-125" (עמ' 23 לפרוטוקול וכן, המוצגים נ/1 ונ/5). 2.2 אפס, בהמשך עדותו טען גינזבורג כי הסכם הרכישה המצוי בידי הבנק אינו נושא תאריך ומתייחס לדירה B-522 (נ/4). בפיו של גינזבורג לא היה הסבר לתמיהה העולה לנוכח חוסר העקביות שבין הדירה המוגדרת בהסכם הרכישה מזה ובין זו המוגדרת במסמכי השעבוד מזה, תמיהה זו גוברת ביתר שאת לנוכח העובדה שכתב ההתחייבות עליו חתמה נוף ים לטובת הבנק (נ/8) מתייחס לדירה 522 (שם בעמ' 25) ובדומה לכך, ערבות נוף ים לטובת אפשטיין, על פי חוק המכר דירות, התייחסה אף היא לדירה 522 (מוצג נ/9, עמ' 27 לפרוטוקול). 2.3 במהלך ישיבת יום 7.3.05, הוגש אישור מיום 13.6.04 בחתימת נוף ים לפיו הדירה 522 רשומה על שם אפשטיין, בציון כי על הדירה רשום שעבוד לטובת הבנק על סך 331,000 ש"ח (נ/10). 2.4 לאחר שנתתי את דעתי לראיות שבפני ולטענות ב"כ בעלי הדין, אני פוסק כדלקמן: גרסתו של אפשטיין בתצהיר עדותו גילתה טפח והסתירה טפחיים באשר למכלול עסקאותיו עם נוף ים. 2.5 אפשטיין נתפש על גרסתו לפיה זיהה את חתימתו על הסכם דירה 522 (עמ' 15 לפרוטוקול), כמו גם, על ייפוי הכוח הנוטריוני שנערך לצורך רישום זכויותיו בדירה זו (נספח ב' לתצהיר מיה). 2.6 המסקנה לפיה אפשטיין רכש מנוף ים את דירה 522 וגילה דעתו לקבלה לחזקתו, מתחזקת גם לנוכח האמור במכתב עו"ד גלילי (ב"כ של אפשטיין) מיום 25.4.01 המופנה לנוף ים (נספח ז' לתצהיר מיה), בו נרשם: "ביום 1.6.99 או בסמוך לכך רכש מרשי מחברת נוף ים כחול... דירה מספר B-522 בפרויקט נוף המרינה באשקלון". 2.7 יתר על כן, ממכתבו מיום 20.2.02 של עו"ד טמיר, שייצג את אפשטיין בהליכים שבפני, לנוף ים עולה בבירור כי אפשטיין מודע לעובדה כי רכש את דירה 522 וגילה דעתו לאמור: "מרשי רוצה לשלם את יתרת הסכום המגיעה לחברה כדי לקבל את החזקה בדירה" (נספח ט' לתצהיר מיה). 2.8 בפתח חקירתו הנגדית, הודה פינקלשטיין כי רכש בפרויקט האמור דירה אחת (שם בעמ' 14,15), אולם, דבק בגרסתו לפיה רכש את דירה 125 (שם בעמ' 15), לדבריו: "עורכי הדין שלי הראו לי שמה שרכשתי זו דירה 125" (שם בעמ' 17). גרסה זו האחרונה, עומדת בסתירה רבתי למכתבי עוה"ד גלילי וטמיר שצוטטו לעיל. אני פוסק כי מקבץ הראיות שפורט לעיל וכן, הממצאים שיפורטו להלן טופחים על פני גרסתו של אפשטיין, ובה בעת מבססים את גרסת נוף ים. 2.9 אוסיף כי ניסיונותיו החוזרים ונשנים של אפשטיין לזרוע ספקות באשר למודעותו לגבי הדירה אותה רכש בטענה כי נדרש לחתום על הרבה מסמכים (עמ' 15,18) וכן, כי "המספרים של הדירות לא נראו לי משמעותיים" (כגרסתו בעמ' 17) חותרת תחת אושיות העיקרון לפיו אדם נתפש על חתימתו וכי לא ישמע בטענה לפיה לא ידע על מה הוא חותם. השוו: ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו (פ"ד נ"ד(2) 559). 2.10 אטעים כי בעדותו בשלב הדיון בבקשת הרשות להתגונן, הודה אפשטיין כי ביקש להחליף את דירה 125 (הממוקמת בקומה ראשונה) בדירה גבוהה יותר (עמ' 1 לפרוטוקול הבר"ל מיום 25.12.02), בעוד שבעדותו בפני טען כי "דובר על החלפת דירות, אני לא יודע אם זה היה בפגישה או בטלפון כי לא הייתי נוכח" (שם בעמ' 15). 2.11 לא זו אף זו: גרסתה של נוף ים זוכה לתימוכין גם מעדותו של גינזבורג כפי שנסקרה לעיל. אטעים כי הגם שלא עלה בידיו של האחרון להסביר את חוסר העקביות שבין המסמכים השונים להם נדרש בעדותו, הרי שסקירה פרטנית של המסמכים האמורים מעלה כי באותם מסמכים שנערכו ונחתמו על ידי נוף ים, בולטת התייחסות עקבית לדירה 522 (המוצגים נ/4, נ/8 ו-נ/9) בעוד שהמסמכים שנערכו על ידי הבנק (נ/1: נ/5) נוקבים בדירה 125. 2.12 בעוד שבידי גינזבורג לא עלה ליישב את הסתירה האמורה, העידה מיה: "לשאלתך כיצד אני מסבירה שנרשם משכון על דירה מספר B125 שנרכשה לפי הסכם מיום 31.3.99 - זו פעולה שלא אנו מבצעים אותה אלא בנק למשכנתאות ביצע אותה וכפי הנראה הוא הסתמך על ההסכם הראשון שאפשטיין חתם ושבוטל" (עמ' 6 לפרוטוקול). מיה אף רמזה בעדותה לגבי האפשרות כי הבנק טעה בייחוס השעבוד לדירה 125 (שם בעמ' 7,8). 2.13 לזכותה של נוף ים יש לזקוף את העובדה כי הביאה בפני בית המשפט את העובדות בדבר רכישתה של דירה 125 על ידי אפשטיין קודם לרכישת דירה 522, לעומת זאת, אפשטיין התעלם בתצהיר עדותו מן העובדה (שהוכחה) לפיה התקשר בהסכם לגבי דירה 522 ובחר לחסות בצל הטענה לפיה העסקה לגבי דירה 522 - לא דווחה למס שבח, כבסיס לטענה לפיה ה דירה היחידה אותה רכש הינה דירה 125. מנגד, הוכח בפני כי במסגרת הליכי הרכישה של דירה 522 על ידי אפשטיין - העמיד הבנק לטובתו של האחרון ערבות על פי חוק המכר (עדות גינזבורג בעמ' 27 והמוצג נ/9), בעוד שהזכויות בדירה 125 נרשמו בספרי נוף ים בשמו של אחד סטריליץ אריה (מוצג נ/11). נסיבה זו מגבה את טענת נוף ים לפיה חוזה דירה 125 בוטל בהסכמה. 2.14 גרסתו של אפשטיין אשר הופרכה למעשה בחקירתו הנגדית הינה בעוכריו ומוסיפה נדבך נוסף לבנין הראיות שהביאה נוף ים, לפיה התקשר עימה אפשטיין בעסקה רצונית ומודעת לרכישת דירה 522. אני פוסק איפוא כי אפשטיין נתן ידו והסכים לביטול הסכם דירה 125 לצורך המרתו בהסכם לרכישת דירה 522 שנחתם בינו ובין נוף ים ביום 1.6.99. 3. תשלום תמורת הרכישה 3.1 פינקלשטיין טען בכתב התביעה שהגיש כי שילם לנוף ים את מלוא תמורת המכר בסך 431,000 ש"ח בעבור דירה 125, כדלקמן: סך 331,000 ש"ח שולם על ידי הבנק, כספי הלוואה שנטל מן הבנק ובגינם רשם הבנק משכון על זכויותיו החוזיות של פינקלטיין מעם נוף ים. סך 100,000 ש"ח - תשלום "שאישרה" נוף ים לבנק על חשבון תמורת הדירה. 3.2 אין חולק בפני כי נוף ים קיבלה מן הבנק ביום 8.7.99 סך 331,000 ש"ח (עדות מיה בעמ' 6 לפרוטוקול, עדות אפשטיין בעמ' 16 ועדות גינזבורג בעמ' 23 לפרוטוקול). 3.3 בין בעלי הדין התגלע פולמוס באשר לתשלום הנוסף בסך 100,000 ש"ח. אקדים מסקנה לניתוח ואומר כבר עתה כי לא עלה בידו של אפשטיין להוכיח בצוע תשלום נוסף כלשהו מעבר לסך של 331,000 ₪, שהועבר לנוף ים ע"י הבנק. 3.4 מלכתחילה נקט אפשטיין לשון זהירה ונמנע מלטעון כי הוא שילם לנוף ים סך 100,000 ש"ח אלא שלגרסתו: "ביום 1.7.99 אישרה התובעת (נוף ים - מ.ב.ח) לבנק לאומי למשכנתאות על תשלום סכום של 100,000 ש"ח ע"ח התמורה..." (סעיף 5 לתצהיר עדותו). גרסה זו נסמכה על צילום קבלה מס' 212 מיום 1.7.99 (נ/6), בה נרשם: "עבור מספרינו 1265 התקבל מאת אפשטיין גיא ... סך 100,000 ₪". 3.5 עיון בקבלה האמורה מעלה כי העמודות המיועדות לתיאור התשלום (מספר השיק, הבנק הנמשך וכו') נשארו ריקות, לעומת זאת, נרשם על הקבלה בכתב יד: "אישור ה"ת (מילה בלתי ברורה) עצמי של אפשטיין גיא". רישום נוסף בכתב יד מלמד כי הקבלה האמורה נשלחה לבנק. 3.6 אפשטיין הציג קבלה נוספת מס' 198 מיום 10.6.99 אשר נוסחה תואם את הקבלה נ/6, אך, ללא כיתוב כלשהוא בכתב יד (נ/7). 3.7 בתצהיר עדותה, טענה מיה נחרצות כי אפשטיין לא שילם מעולם לנוף ים סך 100,000 ש"ח. במהלך חקירתה, עומתה מיה עם הקבלות האמורות: אין לכחד כי גרסתה באשר לנסיבות עריכתן ומשלוחן של הקבלות, כמו גם, ההסברים שניפקה לנוכח העובדה כי העתקי הקבלות מצויים בידי אפשטיין הינם מביכים עד כדי "הרמת גבה" (עדותה בעמ' 12-9 לפרוטוקול). בקליפת אגוז, טענה מיה כי נוף ים נהגה להוציא קבלות לרוכשים גם ללא שוידאה כי בוצע תשלום בפועל על ידי הרוכש, לעומת זאת, לא היה בפיה של מיה הסבר מדוע נשלח עותק הקבלה נ/6 לבנק, ללא שנוף ים קיבלה את התשלום האמור בו. 3.8 בעדותו, טען גינזבורג כי הבנק קיבל את הקבלה נ/6 וכי בהתבסס עליה אישר הבנק לאפשטיין מתן הלוואה ע"ס 331,000 ש"ח (עדותו בעמ' 25-24 לפרוטוקול). 3.9 עד כאן העובדות העולות מגרסת מיה וגינזבורג; גרסתה המביכה של מיה ועדותו של גינזבורג משמשים לכאורה מצע הולם לביסוס גרסתו של אפשטיין באשר לתשלומים הנוספים, אלא שבעקבות עדותו של אפשטיין עצמו נהפכה הקערה על פיה. 3.10 כבר בשלב בירור בקשתו של אפשטיין לרשות להתגונן מפני תביעת נוף ים הסתבר כי הוא לוקה "בשכחה" באשר לסכומים אשר לטענתו שילם (עמ' 2,11 לפרוטוקול הדיון מיום 25.12.02). בעדותו בפני הפגין אפשטיין רמת זיכרון טובה יותר ובתשובה לשאלה כמה כסף שילם על הדירה שרכש, הוא משיב: "לשאלתך כמה כסף שילמתי על הדירה שרכשתי מן החברה - בפועל לא שילמתי שום סכום. אני חתמתי על מסמכים לבנק לאומי שהעביר את המסמכים ישירות לחברה". 3.11 מהמשך הילוך חקירתו של אפשטיין עולה בבירור כי טענתו לגבי "אישור" נוף ים על תשלום בסך 100,000 ₪, אינה מבוססת כלל ועיקר. הנה כי כן, השיב לשאלת בית המשפט: "לאור דברי "רק על פי קבלות שיש" אם עוד כסף הועבר לחברה - מישהו העביר כנראה כסף אני לא ניסיתי לבדוק ואין לי הוכחות של העברת כסף... ישנם שתי קבלות דהיינו לפי דבריהם החברה קיבלה עוד 200,000 ₪". 3.12 משהופנה אפשטיין לעובדה כי הן בכתב תביעתו והן בבקשתו לרשות להגן מפני תביעת נוף ים - טען לתשלום נוסף בסך 100,000 ש"ח בלבד - הוא משיב ללא ניד עפעף: "כשבית המשפט אומר לי שלפני דקה העדתי שהיו 200,000 ש"ח - לאחר מכן התגלה לי על עוד קבלה של 100,000 ₪" (שם בעמ' 16,17 לפרוטוקול). אפשטיין הודה בעדותו כי מעולם לא נשלחה לו קבלה מקורית המעידה על התשלומים "שאושרו" כביכול על ידי נוף ים (שם בעמ' 17). 3.13 אין צורך להכביר מילים כי גרסתו של אפשטיין לוקה בסתירה פנימית ובחוסר סבירות קיצונית המאיינת את משקלה לחלוטין; יתרה מזו, בצדק נטען בפני על ידי ב"כ נוף ים (בעמ' 11.4 לסיכומיו) כי מכתבי ב"כ של אפשטיין בהם נכללת משאלה להשלים את דמי המכר טופחים על פני גרסתו, ובכך הונחתה לטעמי "מכת החסד" על גרסתו המיתממת (והשקרית בעליל) של אפשטיין. 3.14 אני פוסק איפוא כי אפשטיין לא שילם לנוף ים סכום כלשהוא וזו לא קיבלה תמורה כלשהיא מטעמו למעט העברת סכום הלוואת הבנק בסך 331,000 ש"ח. ד. סוף דבר הראיות והעדויות שהובאו בפני במהלך הדיון בתובענה זו, שופכות אור בלתי מחמיא על הנהלים וסדרי העבודה הלקויים אצל נוף ים, כמו גם, על טיפול מרושל ובלתי מאובטח באימות קבלת תקבולים על חשבון התמורה ובוידוא רישום שעבודים מול הבנק. ביקורת זו מופנית גם כלפי הבנק אשר העד מטעמו (גינזבורג) "נתפש" לא אחת כמי שמתקשה לשחזר את האירועים הכרוכים ברישום השעבוד וליישב בין המסמכים הסותרים. על כך מעידים דבריו בהקשרים שונים במהלך עדותו: "משהו נעלם קרה פה שבסופו של דבר חוזה ההלוואה מדבר על B-125 וכנראה היה משהו בהסכמת הצדדים אין לי הסבר לוגי אחר, אני לא יודע" (עמ' 29 לפרוטוקול וכן, עדותו בעמ' 25). בצד ממצאים אלו, מלמד חומר הראיות כי אפשטיין לא בחל בשום הזדמנות לנצל לטובתו את החולשות ונקודות התורפה שהתגלעו בקשר שבין נוף ים מזה והבנק מזה וכי טענותיו נגד נוף ים הן בתביעתו נגדה והן במסגרת כתב ההגנה שהגיש בתביעת נוף ים הינן שקריות וציניות. נוף ים טענה בתביעתה ובסיכומיה כי הינה נכונה למסור לאפשטיין את החזקה בדירה 522 כנגד תשלום יתרת דמי המכר בסך 326,621 ש"ח ומן המוצג נ/10 עולה כי הזכויות בה כבר רשומות בספרי נוף ים בשמו של אפשטיין. אשר על כן, אני מקבל את תביעת נוף ים ב-ת.א. 187870/02 ומחייב את גיא אפשטיין לשלם לנוף ים את סכום התביעה בסך 326,621 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובלבד שכנגד תשלום הסכום האמור תמסור נוף ים לאפשטיין את החזקה בדירה B-522 ותרשום את זכויות החכירה בשמו לגביה על פי הוראות ההסכם מיום 1.6.99 שצורף כנספח א' לכתב התביעה הנ"ל. אני דוחה את תביעתו של אפשטיין נגד נוף ים ב-ת.א. 208462/02. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את גיא אפשטיין (הנתבע ב-ת.א. 187870/02 והתובע ב-ת.א. 208462/02) לשלם לנוף ים כחול השקעות ופיתוח פרויקטים (1995) בע"מ את הוצאות המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח. הודעה זכות הערעור. מקרקעיןקבלן