סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, מונה שלושה מקרים בהם ניתן יהיה לתקן את רישום ספרי המקרקעין לאחר העתקת לוח הזכויות לספרי המקרקעין, ואלה הם המקרים: (א) כאשר רישומה של זכות בספרי המקרקעין הושג במרמה; (ב) כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש; (ג) כאשר זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים נרשמה בו שלא כשורה; יש להיעתר לבקשה לתיקון רישום פנקסי המקרקעין (תיקון רישום בטאבו) לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, רק במקרים חריגים וזאת לנוכח העובדה כי סעיף זה מהווה חריג לעקרון סופיות המרשם (כאמור בסעיף 81 לפקודה). סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין פורש לאורך הפסיקה באופן מגביל ביותר, וזאת כדי להגשים את מטרת סופיות הרישום. כך נקבע כי אי ידיעה על קיום הליכי הסדר איננה עילה לתיקון הרישום וכי רשלנות של פקיד ההסדר אף היא איננה עילה לתיקון. מטרתו של סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין אינה לשמש מקצה שיפורים למי שלא טרח להגיש תביעה לפקיד ההסדר ונזכר לעשות כן כעבור שנים כה רבות. החלטה 1. מונחת בפני בקשת המבקשים, לדחות את תובענת המשיב על הסף בשל העדר עילת תביעה וכן מכח התיישנות התובענה. המשיב הגיש תובענה לתיקון מרשם זכויות במקרקעין באופן שהזכויות במקרקעין, כמפורט בכתב התביעה, שחלק הארי שלהם נרשם עוד בשנת 1984, וחלק קטן אחר נרשם בשנת 1997, על שם מדינת ישראל, לאחר הליך הסדר זכויות במקרקעין, ירשמו על שם המשיב, וזאת מכוח הוראת סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה"), המאפשרת תיקון פנקס הזכויות מכוח טענת מרמה. 2. טוענים המבקשים כי גם על פי הנטען בכתב בתביעה ובפרט לאחר שהגיש המשיב תצהירי עדות ראשית מטעמו, גם אם יוכיח המשיב את העובדות הנטענות בתביעתו, נעדרת תביעתו כל עילה. לא הוכחה לכאורה זכות המשיב במקרקעין ואף לא בוססה טענת המרמה. יתרה מכך טענו המבקשים כי יש לקבוע כי תביעת המשיבים התישנה ולהורות על סילוקה על הסף. 3. המשיב בתגובה לבקשה זו טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף וזאת מאחר וישיבות קדם משפט בתיק זה הסתיימו זה מכבר והתיק קבוע לשמיעת הראיות. לטענת המשיב מקום שהסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק זה, אין לשוב ולדון בבקשות מקדמיות. המשיב בתגובתו לא התייחס לאף לא אחת מן הטענות המהותיות וכבדות משקל שהעלו המבקשים בבקשתם. הפן הפרוצדוראלי. 4. תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כי: "(א) ענין שהוחלט בו בקדם-משפט אין לפתוח שנית במשפט,והמשפט יתנהל על פי ההכרעות בקדם-משפט, זולת אם ראה בית המשפט הדן בתובענה לשנות מהן, מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין. (ב) לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם-משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין." אכן, מטרתה של ישיבת קדם משפט הינה לרכז את כל השאלות המוקדמות המחייבות התייחסות על מנת שהתיק יהיה מוכן לקראת המשפט עצמו והצדדים ידעו בבירור מהן השאלות השנויות במחלוקת ומה עליהם להוכיח ולטעון במסגרת ההליך המתנהל , הכל כדי להבטיח דיון יעיל. בענייננו זה, כבר בכתב ההגנה שהגישו המבקשים טענו הם לדחיית התובענה על הסף אך לא ביקשו לברר טענה זו לגופם של דברים במהלך ישיבות קדם המשפט שהתקיימו בפני. בקשתם זו באה לאחר שנקבע התיק לשמיעת הראיות ובפרט לנוכח פסק דין שניתן על ידי בנסיבות דומות לחלוטין במסגרת תיק א 3194/04. הגם שהיה זה מחובתם של המבקשים למצות את בקשתם במסגרת ישיבות קדם המשפט, סבורתני כי כאשר מדובר בבקשה לדחיית התובענה על הסף, אשר תוקפת את עילת התביעה ואשר יש בה לכאורה כדי לייעל את הדיון ואף לחסוך מזמנו היקר של בית המשפט יש לראות בכך נסיבות מיוחדות המצדיקות קיום דיון על אף שהתיק קבוע כבר לשמיעת הראיות. אשר על כן, לא מצאתי לנכון לדחות בקשה זו על הסף מטעמים פרוצדורלים כפי שטען המשיב. 5. אין חולק כי באין עילה דין תובענה להימחק על הסף וזאת בהתאם להוראות סעיף 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. הגם כך, לא יזדרז בית משפט לחסום תובע לברר את תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו, על פי כתבי הטענות כי התובע יצליח בתביעתו (ראה ע"א 693/83 מעון שמש נ' רשם המקרקעין, פד' מ (2) 668), אלא אם כן, מתברר כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי בסופו של יום לסעד המבוקש על ידו. בנסיבות שכאלו, מאחר והתוצאה המשפטית ידועה מראש, אין טעם בהארכת הדיון ושמיעת הראיות ועל כן דין תובענה שכזו להמחק (ראה ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חב' העובדים העברות השיתופות בע"מ פד' לח (4) 1). 6. במקרה דנן עילת התובענה דנן מבוססת על הוראות סעיף 93 לפקודה המאפשר תיקון רישום הזכויות במקרקעין, לאחר שהוסדרו, בנסיבות בהן שוכנע בית משפט כי הרישום הושג במרמה. ואכן, טוען המשיב בכתב תביעתו לזכות נטענת במקרקעין וכי רישום המקרקעין על שם המדינה הושג במרמה. אשר להוכחת הזכות הלכאורית במקרקעין טוען המשיב בכתב תביעתו ובתצהירו כי אביו המנוח החזיק במקרקעין תקופה העולה על 50 שנה ברציפות, עיבד, חרש ורעה את צאנו במקרקעין. ולאחריו הוא עושה כן. טענה כללית זו של אחזקה לאורך שנים במקרקעין אין בה די. נדרש המשיב להתכבד ולהוכיח לא רק מה היתה התקופה בה החזיקו בקרקע, אלא גם שלפי סוג הקרקע החזקתם נותנת להם זכות להירשם כבעלים. דהיינו הוכחת סוג המקרקעין. (ראה ע"א 766/79 מגני ואח' נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד לה (4) 490.) מעבר לכך, המשיב לא הוכיח כי הוא בעל הזכות להחזיק במקרקעין, דהיינו כי הוא זה אשר ירש מאביו את הזכויות במקרקעין הנדונים וכי אלה הוקנו לו מכח צו ירושה או צו קיום צוואה . לפיכך, סבורתני כי המשיב על פניו לא הוכיח את זכותו הלכאורית במקרקעין הנטענים. גם אם היה עובר המשיב את המחסום הראשוני האמור אינני סבורה כי ביסס הוא לכאורה את טענת המרמה אותה חייב הוא לבסס כדי להוכיח את עילת תביעתו. במה דברים אמורים? גם אם לכאורה קיימת למשיב זכות לכאורית במקרקעין נדרש הוא לצורך תיקון הרישום להוכיח כי רישום הזכויות במקרקעין על שם המדינה הושג במרמה ובלשון סעיף 93 לפקודה: "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט יראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום-לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר". במילים אחרות, ניתן לומר כי עילת תביעתו של המשיב, בתביעתו לתיקון פנקסי המקרקעין, מבוססת על אדני עילת התרמית. על הוכחת התרמית נאמר כי: "על הטוען לתרמית ובמיוחד בהקשר לביטול הליכי הסדר ופסק דין הסדר בעקבותיהם, להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה במישור הטיעוני ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי. בהקשר זה נפסק "שטענת תרמית מהסוג הנדון לא מספיק שתיטען בעלמא. עליה להיות מפורטת ומבוססת, והנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים" (ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 653, 659 והאסמכתאות המופיעות שם). נפסק, כי "עול ההוכחה לעניין טענת המרמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי" [727] (ע"א 51/89, 52 האפוטרופוס הכללי נ' צ' אסעד אסעד אבו חמדה ואח'; מדינת ישראל ואח' נ' מגדלי ואח', פ"ד מו(1) 491, 501). המשיבים לא עמדו באף אחד מאלה. מבחינה טיעונית, נטענה טענת התרמית בעלמא וללא פירוט עובדתי של ממש". ראה ברע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עביד פד' נז' (2) 721 עוד נפסק, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי יש להיעתר לבקשה לתיקון רישום פנקסי המקרקעין לפי סעיף 93 לפקודה, רק במקרים חריגים וזאת לנוכח העובדה כי סעיף זה מהווה חריג לעקרון סופיות המרשם (כאמור בסעיף 81 לפקודה). (ראה ע"א 492/83, עיזבון המנוח אברהים חסן דיאב ואח' תאופיק מוחמד חסן דיאב (תק-על 88 (2), 642, ראה גם רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז עביד, פד' נז (2) 721 וכן החלטתי המפורטת בעניין בש"א 3859/05 מדינת ישראל נ' סלימאן קבועה (טרם פורסם)) נמצא כי סעיף 93 לפקודה פורש לאורך הפסיקה באופן מגביל ביותר, וזאת כדי להגשים את מטרת סופיות הרישום. כך נקבע כי אי ידיעה על קיום הליכי הסדר איננה עילה לתיקון הרישום (ע"א 518/86 אבו סולב ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' פד' מב (4) 518) וכי רשלנות של פקיד ההסדר אף היא איננה עילה לתיקון. (ע"א 4415/90 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח מוחמד נימר בכר, פד' מו (5) 200, 205). ואף טעות של פקיד ההסדר אין בה כדי לבסס עילה לתיקון לוח הזכויות (ע"א 72/89 ג'ורג' פרח פרטול נ' ע' ראגי נויסר ואח', פד' מה (4) 7, ורע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עביד תק-על 1451 (1) 2003). ברי כי מטרתו של סעיף 93 לפקודה אינה לשמש מקצה שיפורים למי שלא טרח להגיש תביעה לפקיד ההסדר ונזכר לעשות כן כעבור שנים כה רבות. 7. עובדתית, במקרה דנן, נמצא כי המקרקעין הנדונים נמצאו בהליכי הסדר במשך שנים ארוכות ובין היתר בוצעו הליכי הפרסום הבאים: א. פורסמה הודעה מוקדמת בדבר תחולת ההסדר לפי סעיף 5 לפקודה, אשר הוצאה ביום 2.4.71 ופורסמה בילקוט הפרסומים 1719 מיום 13.5.71. ב. הודעת הסדר לפי סעיף 9 לפקודה, הוצאה ביום 22.4.71 ופורסמה בילקוט הפרסומים 1725, ביום 4.6.71. ג. במסגרת הליך ההסדר סומנו בשטח תביעות הבעלות של בדואים תושבי הנגב לרבות בסמוך לאזור נשוא התביעה. ד. לוח הזכויות של גוש 400054 הוקרא והוצג לפי סעיפים 56 ו-57 לפקודה, ביום 25.6.96. הודעה על כך פורסמה בילקוט הפרסומים 4429, מיום 21.7.96. ה. לוח הזכויות של גוש 100061/5 הוקרא והוצג לפי סעיפים 56 ו-57 לפקודה, ביום 22.10.84. הודעה על כך פורסמה בילקוט הפרסומים 3121, מיום 11.11.84. ו. לוח הזכויות של גוש 100062/2 הוקרא והוצג לפי סעיפים 56 ו-57 לפקודה, ביום 22.8.83. הודעה על כך פורסמה בילקוט הפרסומים 2965, מיום 6.10.83. ז. העברת לוח הזכויות לרישום לרשם המקרקעין בהתאם לסעיף 60 לפקודה, של הגושים הנדונים נעשתה במועדים הבאים: גוש 100062 ביום 19.12.83, גוש 100061/05 ביום 3.12.84 וגוש 400054 ביום 28.1.97. ח. הזכויות במקרקעין נרשמו על שם המדינה בסמוך לאחר המועדים כמפורט בסעיף ז' לעיל. המשיב מבסס את טענת המרמה על בסיס הטענה כי על המשיב חלה החובה לבצע פעולות יזומות לאיתור וחקירה של חזקה בפועל של המקרקעין על ידי צדדים שלישיים ומקום שלא עשה כן פקיד ההסדר יש לזקוף לחובתו פעולת מרמה. לטענתו, מקום שלאורך כל השנים החזיק הוא ואביו המנוח במקרקעין הנדונים, היה זה אך פשוט לבצע בדיקת שטח ולגלות כי המקרקעין הנדונים תפוסים על ידו ועל ידי אביו המנוח. לטענה זו כי חלה על פקיד ההסדר לבצע פעולה יזומה על מנת לאתר שטחים מוחזקים, בכל האזורים שבהסדר, אין בנמצא כל עיגון משפטי. ובוודאי שאין בכך כדי לבסס טענת תרמית. היה זה על המשיב החובה להתייצב בפני פקיד ההסדר ולפרוש את טענותיו שם במסגרת המועדים אשר פורסמו בקרב הקהילה הבדואית. טענתו של המשיב כי אינו יודע קרוא וכתוב ולכן לא היה מודע להליכי הפרסום וההסדר עדין אין בה כדי לבסס את טענת התרמית ואף אין בה אף כדי להסביר את מחדלו מאחר ואחרים כמותו בקרב הקהילה הבדואית ידעו על הליכי ההסדר עוד בשנות ה-80 כאשר נפוצה הידיעה בדבר הליכי הסדר המקרקעין. המשיב ואביו המנוח ישנו על זכויותיהם שנים רבות. במילים אחרות, גם אם יוכח כל הנטען על ידו בתצהיר אין בכך כדי לבסס את עוולת התרמית אשר תביא לשינוי ברישום. לנוכח האמור לעיל, מקום שהמשיב לא הוכיח את זכותו הלכאורית במקרקעין ולא הציג כל תשתית ראייתית מפורטת המעידה כי נעשתה כלפיו או כלפי אביו המנוח פעולת תרמית, יש מקום לדחות את תביעתו על הסף מחמת העדר עילה. יש לומר כי אין המשיב עומד בנדרש על פי הוראות הפקודה ופניותיו אל בית משפט שנים רבות אחרי הסדר המקרקעין הנדון ובהעדר תשתית ראייתית לכאורה להוכחת מרמה בהליכי הרישום, פוגעת בתכלית ההסדר שהוא לקבוע זכויות במקרקעין אחת ולתמיד (ראה ע"א 492/83 לעיל). משקבעתי כך אינני נדרשת לשאלת ההתיישנות. 8. סוף דבר - התובענה נמחקת מחמת חוסר עילה. רישום בטאבותיקון רישום מקרקעין