החייאת קרקעות

מהי "החייאת קרקעות" ? עד לחקיקתה של פקודת הקרקעות (מתות) משנת 1921, מי שהחיה ועיבד קרקע מתה ברשות השלטונות היה זוכה בה בתוקף ההחייאה והיה זכאי לקבל קושאן עליה בתור קרקע מירי, ואילו אם החיה אותה ללא נטילת רשות היה יכול לזכות בה על-ידי תשלום דמי שוויה (בדל-מיתל). הפקודה משנת 1921 שינתה את המצב תכלית שינוי. היא קבעה, כי מיום פרסום הפקודה ואילך, אדם המחיה ומעבד אדמה מתה בלי שקיבל תחילה הסכמת הממשלה אינו רוכש לעצמו כל זכות לקבל קושאן עליה, והוא עלול להיתבע לדין כמסיג-גבול. אשר להחייאה שנעשתה לפני פרסום הפקודה בלי הרשאה מאת השלטונות, ניתנה האפשרות לבסס זכות חוקית לקבלת קושאן על הקרקע על-ידי מתן הודעה מתאימה לרשם הקרקעות תוך חודשיים מיום פרסום הפקודה. ב- 1921 חוקקה פקודת הקרקעות (מואת). בפקודה זו ניתנה אפשרות לכל אדם שהחיה אדמת מואת לפני תאריך הפקודה הזאת, להודיע במשך שני חדשים לשלטונות על הדבר הזה ותביעתו לאדמה כזאת היתה נתונה להסדר בהתאם להוראות הפקודה. הפקודה הזאת ביטלה את הסיפא של סעיף 103, כלומר שלאחר הזמן הקבוע אדם אשר החיה אדמת מואת ללא רשות כזאת לא היה זכאי לקבל רישום על שמו תמורת תשלום בדל - מיסל. קרקעותפקודת הקרקעותמקרקעין