פסק דין 1. המערער, יליד 1963, המשרת במשמר הגבול, הגיש בקשה להכרה בנכותו בגין ארוע מיום 4.8.02 , שבו התפוצץ אוטובוס שירד ממנו זמן קצר קודם לכן. המערער טען לנכות פוסט טראומתית בשל ארוע זה. עוד טען המערער למצב של טנטון קבוע בשל חשיפתו במהלך שירותו במשמר הגבול למכשירי קשר וטלפונים. 2. ועדה רפואית מחוזית מיום 3.1.05 , 1.3.05ו- 10.4.05 דנה בעניינו של המערער קבעה על בסיס בדיקה שהתבקשה מהחטיבה הפסיכיאטרית במרכז רפואי רמב"ם כי לתובע תסמונת בתר חבלתית בדרגה קלה, וקבעה את נכותו בשיעור של 10% כנכות זמנית עד לחודש ינואר 2007. 3. לגבי טענת הטנטון טען המערער בפני הועדה המחוזית "יש לי צפצופים שהם כרעש מתמשך. אני סובל מזה כשנתיים...כעת יש לי רעשים באוזניים. בזמן רעשים או דיבורים אני חש את החוזק חלש יותר". באותו מעמד הוועדה לא השתכנעה מתלונתו שמדובר ברעשים בעלי אופי תמידי (שכן טען שממשיך לשמוע רעשים גם בסביבה רועשת, אם כי חלש יותר) והפנתה אותו לבדיקת מאפייני טנטון. הועדה המחוזית קבלה את תשובות הבדיקה וכך כתבה : "בבדיקה מיום 28.3.05, בטרם ביצוע מבחן מאפייני הטנטון בוצעה בדיקת שמיעה אשר בה ניכרת מגמת התחזות במידת ליקוי השמיעה בכל התדרים בשתי האוזניים וזאת לאור הפער שבין תוצאת הבדיקה בצליל טהור לבדיקת S.R.T ובין תוצאות הבדיקות הקודמות. לאור זאת לבדיקת מאפייני הטנטון אין כל משמעות שכן הטנטון הינה תלונה סוביקטיבית שקבלתה או שלילתה תלויים באמינות הנבדק". לפיכך, לא קבלה הועדה המחוזית את טענת הטנטון של המערער. יצויין כי בין חברי הועדה המחוזית היה פרופ' גולץ, אשר בדק את התובע ביום 7.2.05 ובתיעוד בדיקה זו נרשם בקטע האנמנזה - "...שומע צפצוף בשתי האוזניים שאינו פוסק. נשמע גם במקום רעש אך בצורה חלשה יותר". הועדה המחוזית קבעה בסעיף הטנטון 1% נכות בשל חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע. 4. המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר בהחלטה מיום 4.12.05 דחתה את ערעור המערער. על כך עתר המערער לבית המשפט המחוזי ושם נקבע בהסכם פשרה כי התיק יוחזר לועדה הרפואית העליונה אשר תתיחס לטענות ב"כ המערער בתחום השמיעה, בתחום הנפשי לרבות הטענה לענין קביעת נכות נפשית לצמיתות. 5. הנכות הנפשית - 5.1 ביום 14.1.07 דנה הועדה הרפואית העליונה בעניינו של המערער, והחלטתה היא נשוא הערעור שבפני. המערער צרף חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר שאטאן צ'ילה. המומחית מציינת כי בחודשים האחרונים חלה החמרה במצבו על אף שקודם לכן, בשל העברתו להדרכה בבית הספר לשוטרים היתה הקלה בסימפוטמים שלו. במקביל צורפה חוות דעת מיום 28.11.05 של עובדת סוציאלית המטפלת במערער לאורך זמן אשר מצאה כי החוויה הטראומטית פחות נוכחת בחיי היום יום של המערער. חוות דעת של אותה עובדת סוציאלית מיום 3.12.06 התייחסה לכך כי בתום סדרה של 20 מפגשים חל שיפור במצבו, הצליח להרגיע את עצמו, הסימפטומים הפוסט טראומטיים הופיעו ברמה מינורית ובעוצמה פחותה. משבר נוסף פרץ עקב מלחמת לבנון. ובזמן זה חלה החרפה משמעותית . הועדה קבעה כך : " מאחר ותמה תקופת הנכות שנקבעה על ידי ועדת הערעורים הקודמת ומדובר במשבר חדש שהופיע אחר המלחמה (על פי דברי המטפל) הוועדה ייעצה לבא כוחו להגיש החמרת מצב לועדה המחוזית.". הועדה הרפואית העליונה קבעה כי אותם 10% נכות שקבעה יהיו בתוקף באופן זמני עד אפריל 2007. 5.2. המערער אכן פנה לועדה להחמרת מצב, אשר הכירה בנכות זמנית של 20% בשל החמרת מצב, וקבעה נכות זו כנכות זמנית לשנתיים.(עד אפריל 2009). 5.3 ערעור של המערער מתרכז בכך שהועדה הרפואית העליונה לא דנה בשאלת נכותו הצמיתה בגין הארוע משנת 2002. (ללא קשר לשאלת ההחמרה שנובעת מארועים מאוחרים יותר). המערער מבקש להפריד בין אחוזי הנכות שהוענקו למערער בשל הארוע משנת 2002 לבין אחוזי הנכות שהם פועל יוצא של החמרת מצב. 5.4 ואכן , חסרה התייחסות של הועדה לענין זה. אם סברה הועדה שנכותו בגין הארוע משנת 2002 עדיין קיימת, היתה אמורה לקבוע האם הפכה לצמיתה, ואם לאו לנמק מדוע. אם סברה שנכותו בגין הארוע שנת 2002 התפוגגה או שמא נבלעה בהחמרה, גם לכך היתה צריכה להתייחס. עוד אמורה הועדה הרפואית העליונה להתייחס לשאלה האם מתאים במקרה זה, מהלך של כ-5 שנים מהארוע הראשון להכריז על הנכות כצמיתה, או שמא היא ממשיכה להיות "זמנית" ומדוע, או אולי היא כלל לא קיימת יותר. סתמה הוועדה ולא פרשה. 5.5 יש מקום להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתתייחס לנושא שהתבקשה מפורשות להתייחס אליו בהסכמת הצדדים הקודמת שקבלה תוקף של פסק דין ביום 10.5.06, שם נתבקשה הועדה הרפואית העליונה במפורש להתייחס ל..."קביעת הנכות הנפשית לצמיתות". 6. לטענת הטנטון - 6.1 המערער צרף לישיבת הועדה חוות דעת של ד"ר גולדשר מיום 21.11.05 (שכבר הובאה קודם לכן בפני הועדה הרפואית העליונה מיום 4.12.05) . חוות דעת ד"ר גולדשר מציינת בקטע האנמנזה תלונות המערער על צפצופים תמידיים, ובקטע הדיון הוא מציין כי התלונות "נשמעות לו אמינות ביותר". 6.2 הטנטון הקבוע הינו תלונה סוביקטיבית . חלק חשוב בקבלת תלונתו של נפגע לגבי קיומו של טנטון קבוע הינה מידת אמינותו. אמינות זו מוסקת מתוך הנסיבות של המקרה, ובדיקות תומכות. 6.3 הועדה השוותה גרסאות שונות של המערער לגבי תיאור הטנטון ממנו הוא סובל - ביום 1.3.05 אמר המערער בפני הועדה מדרג ראשון (ואישר זאת בחתימתו) כי "הרעש הוא כל הזמן אותו הדבר". גם אם התייחס לפי פרשנות ב"כ המערער לכך שהרעש כל השנים הוא באותה עוצמה הרי שבהמשך דבריו בפני אותה ועדה ציין " בזמן רעשים או דיבורים אני חש את החוזק חלש יותר". קדמה לכך אמירה בבדיקה מיום 7.2.05 בפני פרופ' גולץ, שהיה אחד מחברי הועדה המחוזית. "שומע צפצוף בשתי האוזניים שאינו פוסק. נשמע גם במקום רעש אך בצורה חלשה יותר". הועדה מצאה כי תיאור זה איננו מתאים למצב של טיניטוס קבוע, שכן הצפצופים לא אמורים להישמע ברעש חזק. 6.4 בנוסף, בדיקות השמיעה שנערכו למערער הראו תוצאות בלתי עקביות. הבדיקה מיום 28.3.05 שונה משמעותית מתוצאות הבדיקה מיום 7.2.05. הבדיקה מיום 28.3.05 לכשעצמה מלמדת על אגרבציה הרבה מעבר לאי דיוקים בין הבדיקות השונות שמציין ד"ר גולדשר, כך לדעת הועדה. (20 - S.R.T P.T. - 50 ד"ב ). 6.5 ב"כ המערער מוחה על כך כי לא הועבר אליו הרישום במזכר של פרופ' גולץ, חבר הועדה המחוזית, אשר בדק את המערער ביום 7.2.05 שם נכתב כי המערער אמר "שומע צפצוץ בשת האוזניים שאינו פוסק. נשמע גם במקום רעש אך בצורה חלשה יותר". ב"כ המערער טוען כי נפל פגם בהחלטת הועדה העליונה בשל כך שמסמך זה לא הוצג למערער. טענה זו דינה להדחות מהטעמים הבאים : א. מדובר בדברים שאמר המערער עצמו, וחזקה שדברי האמת שלו חוזרים על עצמם בכל הזדמנות ואין בכך משום הפתעה. ב. הדברים נאמרו בפני רופא, חבר הועדה המחוזית, המתמחה בתחום א.א.ג. מועד הבדיקה הוא במהלך המועדים בהם עמד המערער לבדיקה בפני הועדה המחוזית. ג. המערער חזר בדיוק על דברים אלו בפני הרכב הועדה המחוזית ביום 1.3.05 כפי שרשום בפרטיכל הועדה המחוזית, ואין בכך להפתיע את המערער או את בא כוחו. (ראו עמ' 2 לפרוטוקול - "כעת יש לי רעש באוזנים. בזמן רעשים או דיבורים אני חש את החוזק חלש יותר". ) המערער חתם ליד דבריו אלו. ד. הועדה המחוזית התבססה על דברי המערער בפניה, לענין הטנטון ולכן דרשה בדיקת מאפייני טנטון . ניכרה מגמת התחזות ופערים בלתי מוסברים בבדיקה, ושיקול זה נוסף לשיקולי הועדה המחוזית. ה. גם הועדה הרפואית העליונה חזרה על תיאור המערער לגבי תופעת הטנטון (ההתייחסות למסמך של פרופ' גולץ 7.2.05 מהווה חזרה מדויקת של דברי המערער בפני הועדה המחוזית ואין בו כדי להוסיף). גם ועדה זו הוסיפה לשיקולי מסקנותיה את האגרבציה בבדיקת השמיעה. 6.6 ב"כ המערער טען כי על הועדה היה לדון במצבו של המערער היום, ולכן לא נכון היה מצדה להסתמך על בדיקות עבר. לכך ייאמר, כי המערער עצמו הציג בפני הועדה הרפואית שהתכנסה בינואר 2007 חוות דעת מומחה מיום 21.11.05. חוות דעת מומחה המערער מתייחסת לבדיקות שמיעה משנת 2005 ואחורה. טענות המערער בערעור התייחסו לממצאי הועדה המחוזית, שהקפידה לבצע בדיקות שונות מטעמה. אם חפץ המערער לטעון טענות חדשות לענין החמרה, פתוחה בפניו הדרך המקובלת לפנות לוועדה המחוזית, על מנת שתדון בהחמרה. 6.7 למעשה טענתו של המערער מתרכזת בעובדה שהועדה הרפואית החליטה שלא לקבל את טענתו לגבי טנטון קבוע, מבלי שהמערער יכול להראות מדוע היה צריך לקבל את טענתו לגבי טנטון קבוע. הועדה נמקה היטב את מסקנותיה. מדובר בערעור על הקביעה הרפואית, מבלי שיש טענה כלשהיא המצדיקה את הערעור , ששמור כידוע לטענה משפטית בלבד. 6.8 הערעור בטענה זו - נדחה. 7. לפיכך, הדיון יוחזר לועדה הרפואית לענין הדיון בנכות הנפשית הנובעת מארוע שנת 2002כאמור לעיל בס' 5.4 . הערעור בנושא הטנטון - נדחה. 8. המזכירות תחזיר את התיק הרפואי לידי ב"כ המשיב. צבארפואהחייליםועדה רפואיתמשמר הגבול (מג"ב)