פסק דין 1. בפני תביעת תחלוף של התובעת להחזר הסכום אותו שילמה למבוטחתה בגין נזקי רכוש שנגרמו למשאית מסוג מרצדס (להלן: "המשאית"), בתאונה מיום 7/7/02 (להלן: "התאונה"). 2. התובעת טוענת כי תוך כדי נסיעה ברחוב עזרא בסמוך לבית מספר 58 בבני ברק, נפגעה המשאית מענף בולט של עץ שהיה נטוע על המדרכה ומופנה לכביש באופן מסוכן, ללא כל סימן ו/או אזהרה וגרם לה נזק. התובעת טוענת, כי ענפי העץ הבולטים אשר גרמו לתאונה נמצאים בתחום האחריות, השליטה והתחזוקה של הנתבעת ומשהתרשלה הנתבעת בתחזוק וגיזום ענפים בולטים מהעץ הנמצא בתחום שיפוטה באופן שלא יפריעו לתנועה הזורמת בכביש שבסמוך להם, חייבת הנתבעת בנזקי התובעת, מתוקף אחריותה כרשות מקומית. התובעת טוענת כי חובת הראיה כי לא התרשלה רובצת לפתחה של הנתבעת מכוח הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"הפקודה") שעניינה "הדבר מדבר בעדו". 3. הנתבעת מכחישה מצידה כל אחריות לנזקי התובעת וטוענת כי אין מקום לדרישה להסיר עצים משטח העיר ואין מקום לטענה כי הם מהווים מפגע. לטענתה, מדובר בפעם הראשונה שבה טוען מאן דהוא כי העץ מהווה מפגע וגורם נזק. הנתבעת טוענת כי המשאית היא שפגעה בעץ, תוך סטייה מנתיב נסיעתה בכביש, ועל נהגה מוטלת האחריות לנזק. כן טוענת הנתבעת כי נהג המשאית נהג במשאית בעלת מימדים גדולים מן המותר בנסיבות העניין וגרם ע"י כך בעצמו לנזק. בנוסף חולקת הנתבעת על גובה הנזק למשאית. 4. על מנת להכריע במחלוקת, שבין הצדדים שמעתי את נהג משאית מבוטחת התובעת, מר אליעזר מיכל (להלן:"נהג המשאית") את מר פרלמוטר יעקב עד ראייה לאירוע (להלן:"מר פרלמוטר") ואת מר צביקה פוזנסקי מנהל מחלקת גנים ונוף בעירייה (להלן:"פוזנסקי"). א. נהג המשאית העיד כי נסע במהירות של כ-30 קמ"ש, כאשר בכוונתו לפנות ימינה, בצומת אשר במרחק של כ- 30 מטרים קדימה ממקום האירוע. כן העיד כי מאחר ומדובר במשאית ארוכה, היה עליו לקחת סיבוב רחב ימינה ולשם כך, נסע כהרגלו מימים ימימה, במרחק של כחצי מטר משפת הכביש שמימין. לגרסתו, האירוע אירע כאשר מולו, במסלול הנסיעה הנגדי, הגיח אוטובוס שעצר בתחנת אוטובוס לשם הורדת ילדים ומשכך, נדרש נהג המשאית לסטות מעט ימינה להתקרב מעט אל המדרכה אשר מימין ואז נפגעה המשאית מהעץ. בנוסף ציין נהג המשאית כי גובה המשאית כ- 4.5 מטר וכי הפגיעה במשאית הינה בארגז כ- 30-40 סמ' מהקצה העליון. גירסתו של נהג המשאית הייתה עקבית ותאמה את הגרסאות הקודמות שמסר בטופס ההודעה ת/1 הן בתמליל עדות שמסר לחוקר ת/2. ב. מר פרלמוטר, עד ראייה לאירוע, ציין כי הינו מתגורר בסמוך ומול מיקום העץ נשוא התביעה מזה כ- 30 שנים. מר פרלמוטר העיד כי ראה את המשאית נוסעת במהירות איטית, נפגעת מהעץ ונהדפת לאחור, וכי המפגע הינו גזע שיצא מהגזע המרכזי לכיוון הכביש ולא ענף גמיש, וכי העץ אינו מטופל והגיזום הינו מתחת לכל ביקורת. ג. מנגד, העיד מר פוזנסקי, כי צוות הגיזום של העירייה מבצע סיור גיזום בעיר פעמיים בשנה, בסביבות תחילת נובמבר וביולי. מר פוזנסקי הוסיף כי הנתבעת אינה מבצעת רישום ותיעוד של מועד הגיזום ומשכך, אינו יכול לומר בדייקנות מתי נגזם העץ נשוא התובענה. כן העיד כי לפעמים יש צורך בגיזום יותר מפעמיים בשנה וכי העץ מהסוג הנדון מוציא ענפים אחרי שבועיים שלושה. 5. לאחר שבחנתי, שקלתי ואיזנתי את מכלול הנתונים והנסיבות בהתאם לדין ולחומר הראיות שהונח בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל. בענייננו, אין חולק כי העץ נשוא התביעה נמצא בשליטתה ובאחריותה של הנתבעת, עיריית בני ברק, והיא אחראית על תחזוקתו. כחלק מחובותיה של העירייה עליה לטפח את העצים המצויים בתחומה, קל וחומר אלו המצויים בסמוך לנתיב תחבורה נוסע ועלולים להוות סכנה לעוברי הדרך (וכלי רכב בכלל זאת) - זאת גם מכח סעיף 235 לפקודת העיריות. ראה גם ת.א. (חיפה) 1108/01 יפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה , ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי וע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' ח. כהן ואח'. בנסיבות המקרה ולנוכח הראיות והעדויות שלפני, שוכנעתי כי המשאית נפגעה מענף עץ שהיה מופנה לכביש. כך גם עולה ממוצג ת/4 - תמונות של העץ הנדון - המלמד כי מגמת התפתחות הגזע הינו לכיוון הכביש, בו נוסעים רכבים, לרבות משאיות. אין חולק כי באזור בו ארע האירוע, אין כל שילוט המתריע בפני הנהגים מסכנת העצים הנטועים על המדרכה וענפיהם הפונים לכביש, וזאת בדומה לשילוט שתולים על גבי גשרים, העלולים להוות מכשול בפני משאיות וכלי רכב גבוהים. הנתבעת גם לא הביאה כל ראיה לכך כי נסיעה על הכביש, ואפילו בצמוד למדרכה הינו דבר אסור (ודוק, כל טענה כי המשאית עלתה על המדרכה, אלא כי סטתה ימינה והתקרבה למדרכה). נהג המשאית העיד כי נסע בנתיב נסיעתו (הגם שבד"כ נסע יותר במרכז הכביש, וכתוצאה מעצירת האוטובוס בנתיב הנגדי נדרש להתקרב למדרכה אשר מימין), במהירות סבירה לתנאי הדרך, ולמגבלות הרכב הנפגע, שכן הקבינה והשמשה הקדמית, המהווה את שדה ראייתו של נהג המשאית עברו ללא פגע ואילו רק קצה הארגז מימין נפגעו בידי ענפי העץ. משאית מהסוג שבה עסקינן, מטבע הדברים, גבוהה מכלי רכב פרטיים, גם לה זכות נסיעה בכביש וגם ביחס אליה יש לשקול חובת זהירות (ראה 114325/01 הדר בע"מ - חברה לביטוח נ' עיריית תל אביב (מפי כב' השופט בכר). הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי פעלה כפי שהיתה פועלת רשות סבירה בנסיבות העניין, וכי דאגה להסרת מכשולים ומפגעים אשר עלולים לסכן רכבים שנוסעים על הכביש. עד הנתבעת מר פוזנסקי, לא יכול ליתן פרטים בדבר אופן הטיפול בעץ, תדירות הטיפול בעץ ועדותו לא גובתה בתיעוד, שכן, לדבריו, צוות הגיזום אינו עורך רישום ותיעוד הגיזום. יתר על כן, הודה מר פוזנסקי כי העץ מהסוג הנדון מוציא ענפים אחרי שבועיים שלושה, דבר המחזק את גרסת התביעה, בדבר רשלנות הנתבעת. במאמר מוסגר יצויין כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת - לפיה הנתבעת לא יכלה ולא צריכה הייתה לצפות מעבר כלי רכב במידות החורגות מאלו המותרות עפ"י התקנות ועל כן, אינה חבה חובת זהירות כלפי נהג המשאית, שנהג במשאית בעלת מימדים גדולים מן המותר בנסיבות העניין - משלא נטען, קל וחומר לא הוכח, כי הנתבעת הציבה תמרור ו/או שילוט מתאים המזהיר מפני סכנה הצפויה למעבר כלי רכב גבוהים. משפגעה המשאית בעץ, מבלי שהוכח כי המשאית סטתה מנתיב נסיעתה ועלתה למשל על המדרכה, כי אז על הנתבעת הנטל להוכיח כי עשתה כל שלאל ידה, בסבירות הראויה, על מנת למנוע מענפי העץ מלהוות מפגע ביחס לתנועה בכביש, משבכל זאת נפגעה המשאית מעץ שכזה, הרי המסקנה כי העץ לא טופל כהלכה. מן המקובץ עולה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי לא התרשלה, ולפיכך, אחראית היא לנזקי התובעת. יחד עם זאת, מצאתי כי יש לקבוע רשלנות תורמת להתרחשות התאונה מצד נהג המשאית, שכן אין חולק כי נהג המשאית היה מודע לכך כי הינו נוהג ברכב עם מידות חריגות, דהיינו כי גובה המשאית המבוטחת חרג מהגובה המקסימאלי המותר לרכב ( 4 מטרים) עפ"י תקנה 313 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), כי הינו עובר במקום בו בצד הדרך נטועים עצים, ולאור העובדה כי פגיעת ענף העץ במשאית הייתה לכל היותר במרחק של 40 סמ' מהקצה העליון של ארגז המשאית. לפיכך חלה על נהג המשאית החובה לנהוג במשנה זהירות תוך הקפדה שלא לפגוע בעצים. לאור מכלול הנסיבות כפי שתוארו בפני, מצאתי לחלק האחריות באופן שהנתבעת תישא ב -70% מהאחריות לאירוע התאונה ואילו התובעת ב - 30% מהאחריות לאירוע התאונה. גובה הנזק: אין גם חולק כי התובעת פיצתה את מבוטחה בסך 17,595 ₪ ביום 24.9.02, כך נשאה בתשלום גרר בסך של 117 ₪ וכן שילמה הוצאות שכ"ט שמאי בסך 1,261 ₪. סה"כ נכון ליום הגשת התביעה, 19,455 ₪. יצויין כי מדובר באירוע מיום 7.7.02, התובענה הוגשה ביום 17.8.03, כתב ההגנה הוגש ביום 3.12.03 ואילו דרישה ראשונה של הנתבעת לבדוק את המשאית נשלחה רק כשנה לאחר מכן, היינו ביום 22.11.04, ואולם בשלב זה כבר נמכרה המשאית לאחרים ושוב לא התאפשרה בדיקה עניינית. מן המפורסמות שחברת ביטוח אינה נדרשת לשלם למבוטחיה מעבר למתחייב, ובכל מקרה לא הוכח בפני כי התובעת שילמה כמתנדבת למבוטחה. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשאת ב - 70% מנזקיה המוכחים של התובעת כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה כדין, כן תישא בשכר עדי התובעת, בסך 250 ₪ לכל עד, באגרת המשפט כפי ששולמה ובשכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪ בתוספת מע"מ. רכבנפילת עץ על רכבנזק לרכב