סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה

גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בחמש עבירות של אי הגשת דין וחשבון- עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") מעובדות כתב האישום עולה כי בשנות המס 1998, 1999, 2000, 2001, 2002, לא הגיש הנאשם במועד, לפקיד השומה את הדו"ח על הכנסותיו וזאת בניגוד להוראות סעיפים 131,132 לפקודה. ב"כ המאשימה עותר להשית על הנאשם מאסר בפועל וכן להפעיל את המאסר המותנה העומד כנגדו. המאשימה לא תתנגד כי ריצוי המאסר יהיה בחופף. בנוסף, להשית על הנאשם מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס גבוה ומשמעותי. לטענת ב"כ המאשימה, הגשת דוחות היא חובה יסודית המעידה על יחסו של הנאשם כלפי רשויות המס והחובות שלו כבעל עסק. ללא הדוחות, לא ניתן לערוך שומה תקינה וצודקת ולא ניתן לגבות מס. במקרה דנן חלק מהמחדלים הוסרו. לנאשם יש עבר פלילי בעבירות מס ועומד לחובתו מאסר על תנאי חב הפעלה בתיק זה. הנאשם לא מגיש את הדוחות באופן שיטתי. יש לראות מעשים אלו בחומרה וזאת לאור העובדה כי הנאשם איננו נרתע ולא לומד לקח וממשיך לבצע אותן עבירות אף לאחר מתן גזר הדין כנגדו בו הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 8 חודשים. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הסיר את כל המחדלים ולא ברור מדוע לא העבירה המאשימה את שני הדוחות האחרונים ללשכה המשפטית. עוד ביקש ב"כ הנאשם להתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי. באשר למצבו הבריאותי, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם עבר אירוע מוחי וסובל משיתוק בפלג גוף ימין בפנים. יש לו בעיה בזיכרון ומתקשה בדיבור. הנאשם מקבל עזרה מהביטוח הלאומי ובעל דרגת נכות בשיעור של 100%, גם נסיבותיו המשפחתיות אינן קלות: הנאשם מטופל בשתי בנות, אחת נכה אף היא ורעייתו איננה עובדת. לאור נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם עתר ב"כ הנאשם שלא להחמיר עם הנאשם ולהאריך את המאסר המותנה העומד כנגדו. לחילופין, להשית עליו מאסר בעבודות שירות וקנס סמלי. הנאשם ציין כי הגיש את כל הדוחות. כיום מצבו בכי רע, הוא נכה ומרבה להתאשפז בבית החולים. הנאשם ביקש את התחשבות בית המשפט. הנאשם יליד 1952, לחובתו 2 הרשעות קודמות בגין עבירות מס. הראשונה משנת 2003 והשנייה מיום 06.01.04 בגין עבירות דומות אשר בהם נידון, בין היתר, לקנס בסך 5000 ₪ וכן ל-8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה בניגוד לסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה - ת.פ. 2483/98, בית משפט השלום באר שבע. באשר למצבו הבריאותי של הנאשם, מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לעיוני מיום 28.07.05, עולה כי מדובר בנאשם בן 53. בתאריך 15.07.05 עבר אירוע מוחי, בעקבותיו אושפז בבית החולים "סורוקה" ולאחר מכן הועבר למחלקה השיקומית ב"נווה שבא בע"מ" ושוחרר בתאריך 28.07.05. עוד מצויין, כי בזמן שהייתו במחלקת השיקום: "הגיע למחלקתנו כמטופל נייד באופן עצמאי ללא כל עזרי עזר ועודנו כך... יש לציין שניכר שיפור במצבו של המטופל... ממליצה על המשך טיפול במסגרת אמבולטורית" בע"פ 7271/02 בית המשפט המחוזי באר שבע התייחס לשאלה אם העובדה שהנאשם הנו אדם חולני שיש לו ילד מתבגר ושאמו חולה וכנראה לא יכולה לטפל בו, צריכה להוות שיקול נגד שליחת הנאשם למאסר. על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה בקובעו: "כי העובדה שבנו המתבגר נפגע משליחת הנאשם למאסר, לא יכולה שתשמש מטריה והגנה לעברייני מס מפני שליחתם לבית הסוהר. בית המשפט הוסיף וקבע, שבנסיבות המקרה, יתחשב במצבו הבריאותי לגבי אורך המאסר ולא לשאלת השלכתו למאסר אם לאו". לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הן לחומרא והן לקולא ובהתחשב בדברי ב"כ הצדדים כמפורט לעיל, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ב. הנני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 8 חודשים מת.פ. 2483/98, בית המשפט השלום באר שבע באופן חופף למאסר שהושת בסעיף א. ג. קנס בסך 5000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-עשרה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 01.09.07. ד. 8 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא, שלא יעבור עבירה בה הורשע. זכות ערעור תוך 45 יום. מיסיםמס הכנסהחוקי מס הכנסה