פסק דין 1. ערעור על גזר דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת הדסי-הרמן) לפיו נגזרו על המערער 42 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 15,000 ₪. 2. המערער ו-11 חברות בבעלותו ובניהולו עברו שורה ארוכה של עבירות על הוראות חוק מע"מ. המערער כפר תחילה באורח כללי וגורף בכל העובדות שבכתב-האישום, אך לקראת סיום מסכת ההגנה חזר בו מכפירתו, הודה בכל העבירות שיוחסו לו ואף צירף שני תיקים נוספים. 3. השופטת המלומדת הדגישה בגזר-הדין כי העבירות בהן הורשע המערער הן מהחמורות שבתחום עבירות המס, הן מעצם מהותן והן לנוכח התקופה הממושכת בה נעברו. המערער הקים מספר רב של חברות העוסקות בתחומים שונים, כרך את פעילותן החשבונאית זו בזו, תוך ביצוע מעשי מרמה באמצעות חשבוניות זיהות שהועברו מחברה אחת לשניה. במהלך תקופה ממושכת רכש חשבוניות פיקטיביות, רשם אותן בספרים כתשומות והוציא חשבוניות שלא כדין, תוך גרימת נזק רב למדינה. חרף כל האפשרויות שניתנו לו לא הסיר המערער את מחדליו, ומשום כך וכן בהתחשב בעברו הפלילי בתחום זה יש לגזור עליו ענישה הולמת ומשמעותית, חרף מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה וחרף בעיותיו המשפחתיות. 4. מטעם המערער נטען בפנינו כי הוא ניסה להגיע לעיסקת טיעון, אלא שלא יכול היה לעמוד בכך לנוכח מצבו הכלכלי הקשה, דבר שאף לא איפשר לו להסיר את מחדליו. כמו כן נמסר לנו תיאור קשה לגבי מצבו הבריאותי של המערער, אדם בגיל מתקדם, המטפל בבן החולה בשיתוק מוחין. לגופו של ענין נטען כי מדובר בכספים שלא התקבלו בפועל ע"י המערער ומשום כך לא דיווח עליהם ולא שילם את המע"מ בגינם. במצבו הקשה של המערער ברי שלא יחזור עוד לעבודה עצמאית ועיסקית ולפיכך אין מקום להרתעתו בענישה כה כבדה שהינה מעל לרף המקובל בעבירות אלה. 5. לאחר בחינה מדוקדקת של גזר-הדין וטיעוני הצדדים המסקנה היא כי אין הצדקה להתערב במקרה זה בענישה הראויה שהושתה על המערער. מדובר בשלושה תיקים, בסכומי עתק, כאשר החוב האזרחי של המערער מגיע כדי כשלושה וחצי מיליון ₪ שבגינו לא שולם דבר, ובעבירות שבוצעו בשיטתיות ובתכנון. לא זו בלבד, אלא שאין זו נגיעתו הראשונה של המערער עם עבירות מסוג זה, שהרי כבר הורשע בעבר בעבירות מס ואף על פי כן חזר לסורו וביצע את העבירות הנוכחיות. הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות נגרם במידה לא מעטה בעטיו של המערער שבחר לנסות ולנהל משפט ממושך ורק לקראת סיומו חזר בו מכפירתו. אכן, מדובר בענישה כבידה, אך זו עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות, תכנונן, משך ביצוען והעבר הפלילי של המערער. לא אחת נפסק שלא ניתן להתוות תחימה מדוייקת ונוקשה של ענישה לגבי עבירות מעין אלה, וכי אין ספק שאין הצדקה להקל בענישה בתחום זה (השוה רע"פ 4654/92 בענין ארגוב). גם במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, אנו עדים לתופעה שבה עברייני המס קובלים על בעיותיהם הכלכליות הקשות לאחר תקופות של ניהול עסקים בהיקף ניכר, אך אין בכך כדי להקל בעונש. יש להמחיש גם לעבריינים בתחום זה כי עבריינות מסים תיענש בכל חומרת הדין ואין הצדקה לכך שעברייני המס יזכו באהדה יתירה לעומת גנבים וגזלנים אחרים, שהרי את קופת המדינה הם גוזלים, זאת למרות שבדרך כלל מדובר באנשים מן היישוב שיש כלפיהם אהדה טבעית. כאשר מדובר בעבירות כה חמורות הכרוכות בסכומים כה ניכרים, כאשר המחדלים לא הוסרו כלל, כאשר העבירות בוצעו על פני תקופה ארוכה באורח מתוכנן, ומדובר בנאשם בעל עבר פלילי בתחום עבריינות המס, אין מקום להתערבות בשיקולי הענישה הראויים של בית-משפט השלום, גם לאחר שמביאים בחשבון את נסיבותיו האישיות, הכלכליות, המשפחתיות והבריאותיות של המערער. יש גם לזכור כי ערכאת הערעורים בדונה במידת העונש אינה דנה בענין כאילו היא באה להטיל את העונש מעיקרו ואינה מטילה את העונש שהיתה גוזרת לנאשם לו ישבה היא כערכאה ראשונה (רע"פ 4484/92 פ"ד מו(5) 176). על כל אלה יש להוסיף כי הגיעה העת שלא להשלים עם המציאות המתקיימת אולי בבתי-המשפט ולפיה הענישה בתחום זה נוטה לעתים לקולא מופרזת, אלא יש הצדקה להטיל ענישה הולמת לגבי עבריינים אלה (ראה רע"פ 1776/94 בענין עובדיה). 6. סוף דבר - גם לאחר בחינת כל טענות המערער, לרבות מצבו האישי, הבריאותי והמשפחתי- אין מקום להתערב בשיקולי הענישה שנבחנו כדבעי ע"י בית-משפט השלום. הערעור נדחה. משפט פלילימיסיםעבירות מסערעור