החלטה 1. בפניי שלוש בקשות, הנוגעות לשאלת החזרת ערבות בנקאית, לפי תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת: "(ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו". מדובר בשתי ערבויות, ע"ס 20,000 ₪ וע"ס 80,000 ₪ (להלן: "הערבויות"), אשר הפקיד המשיב כנגד צו מניעה זמני, אשר ניתן כנגד המבקשים, להבטחת תביעה אשר הגיש המשיב כנגדם בת.א. 1662/00 (להלן: "התובענה"). התביעה נדחתה בפסק דין, אשר ניתן ע"י כבוד השופט יצחק כהן, ביום 24.1.06 (להלן: "פסק הדין"). 2. ביום 2.2.06 ביקש המשיב לעכב את ביצוע פסק הדין ולהותיר את צו המניעה על כנו, עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ידו, וכבוד השופט כהן נעתר לבקשה (בהחלטתו מיום 26.2.06), בכפוף להשארת הערבויות. 3. בדיון בערעור, אשר התקיים בבית המשפט העליון ביום 27.12.06, קיבלו בעלי הדין את הצעת ביהמ"ש, לפיה, בין היתר, יבוטלו קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי בנוגע לסוגית תוקף המתנה והחזרה ממנה (אשר נדונה בפסק הדין), וסוגיה זו תידון בביהמ"ש לענייני משפחה, וכן כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי יישאר על כנו בכל הנוגע להכרעה אשר בו, בין העסקאות הנוגדות (להלן: "ההסכמה בערעור"). 4. בעקבות ההסכמה בערעור, הגיש המשיב, ביום 15.1.07, בקשה לשחרור הערבויות לידיו, ולאחר דיון שהתקיים ביום 8.5.07 ניתן, ע"י כבוד הרשמת הורוביץ (כתוארה אז), תוקף להסכמת הצדדים, לפיה: "הערבות תישאר בתיק ביהמ"ש עד תום 6 חודשים מיום 27.12.06, ואם עד מועד זה תוגש תביעה כספית כתבי הערבות יועברו לתיק ביהמ"ש בו הוגשה התובענה" (להלן: "ההסכמה"). עוד יצויין, כי ביום 29.1.07 ניתנה ע"י כבוד השופט כהן החלטה, בעקבות דחיית הערעור, בה נאמר: "... הנני מבטל את צו המניעה שניתן כנגד המבקשים..." (להלן: "החלטת הביטול"). (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור). רק ביום 1.7.07 הגישו המבקשים תביעה, כנגד המשיב, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בגין צו המניעה (להלן: "התביעה"). 5. ביום 12.7.07, הגישו המבקשים (בבש"א 11084/07), בקשה להורות על עיכוב שחרור הערבויות. ביום 15.7.07, שלושה ימים לאחר הגשת הבקשה הנ"ל, הגיש המשיב בקשה להורות על שחרור הערבויות לידיו (בש"א 12362/07). 6. בתגובתם לבש"א 12362/07 טוענים המבקשים, כי צו המניעה פקע רק ביום 29.1.07, הוא יום החלטת הביטול. עוד נטען, כי אין לראות בהסכמה, הסכמה של המבקשים (או החלטה), כי צו המניעה בוטל ביום 27.12.07, אלא רק הסכמה והחלטה להעברת הערבות, באופן אוטומטי, לתיק ביהמ"ש בו תוגש התביעה לפיצוי. לטענת המבקשים, מאחר שלצורך ביטול רישום ההערה על הצו, אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, היה צורך בהחלטה על ביטול הצו (היא החלטת הביטול), ולאור כך שבהחלטת הביטול לא נאמר שהצו פקע, אלא ניתנה החלטה על ביטולו, הרי שעד למועד החלטת הביטול, היה הצו שריר וקיים. במסגרת תגובה וכן בש"א 12362/07, ביקשו המבקשים להאריך את המועד להגשת תביעת הפיצוי, בחמישה ימים, תוך שהם טוענים, כי מדובר בטעות, אשר הביאה לאיחור של ימים ספורים בלבד, כי המבקש הינו אדם בא בימים וכי סיכויי התביעה טובים. לעומת זאת, לטענתם, אם יוחזרו הערבויות עלול להיגרם למבקשים נזק משמעותי, העולה עשרות מונים על הנזק אשר עלול להיגרם למשיב אם לא ישוחררו הערבויות. 7. המשיב מפנה, בתגובתו, לתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וטוען, כי הצו הזמני פקע עם מתן פסק הדין בערעור וכי החלטת הביטול רק הצהירה על המצב הקיים, דהיינו - על כך שהצו פקע. עוד טוען המשיב, כי המועד אשר עליו הסכימו הצדדים, בהסכמה, דהיינו - יום 27.12.06, כמועד ממנו יימנו 6 חודשים, אינו מקרי, אלא הינו מועד מתן פסק הדין בערעור. המשיב טוען, כי לא ניתן להאריך מועד אשר כבר עבר, חלף, ומאחר שהבקשה להארכת המועד הוגשה לאחר תום 6 חודשים, לא ניתן להיעתר לה, ולחילופין - כי מאחר שהמועד נקבע בהסכמת הצדדים, הרי גם אם ניתן להאריכו, מן הדין שהדבר ייעשה רק מטעמים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות, במיוחד לאור כך שהארכת המועד פוגעת בזכויותיו הקנייניות של המשיב, כאשר, לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אשר לסיכויי התביעה, טוען המשיב, כי מדובר בתביעה סתמית, אשר סכום הנזק הועמד בה ע"ס 100,000 ₪, רק מאחר שזהו סכום הערבויות, וכי לא פורטו בה כל נתונים לענין הנזק. דיון ; 8. לכאורה, צו המניעה פקע ביום 27.12.06, עת הסתיים ההליך, בהסכמה, בבית המשפט העליון. הצדדים עצמם היו ערים למועדים, דבר המתבטא בהסכמה הנ"ל, שכן ברי כי התאריך המצוין בהסכמה - 27.12.06, הוא תאריך מתן פסה"ד בביהמ"ש העליון וששת החודשים אשר נקבעו בה, הינם ששת החודשים האמורים בתקנה 371(ג) לתקנות. גם אם לא נרשם בהסכמה מה ייעשה עם הערבויות במידה שלא תוגש תביעה, הרי יש לילך לפי הדין, דהיינו - לפי תקנה 371(ג). לפיכך, התביעה הוגשה באיחור של 5 ימים. עם זאת, סבורתני, כי בנסיבות הענין, יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת התביעה, עד למועד הגשתה בפועל. ראשית אומר, כי אין ממש בטענת ב"כ המשיב, לפיה אין ביהמ"ש מוסמך להאריך את המועד, לאחר שעבר המועד לעשיית המעשה. תקנה 528 לתקנות, הדנה בהארכת מועדים, מסמיכה את ביהמ"ש, במפורש, להאריך מועד, "אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה". 9. גם אם נאמר שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, שאז יש צורך בטעמים מיוחדים הארכת המועד, סבורתני כי מתקיים במקרה דנן, טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. לפי תקנה 370 לתקנות, פוקע סעד זמני באחד מארבעה מקרים: "(1) עם הפסקת התובענה, עם ביצוע פסק הדין או בתום המועד שנקבע בו, לפי המוקדם; (2) אם הצו הזמני ניתן לפני הגשת התובענה והמבקש לא הגיש לבית המשפט את התובענה במועד, כאמור בתקנה 363(א); (3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אהד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; (4) עם ביטולו על ידי בית המשפט". קרי: סעד זמני יכול שיפקע עם הפסקת התובענה (ס"ק 1) ויכול שיפקע עם ביטולו ע"י ביהמ"ש (ס"ק 2). אמנם, נראה כי באפשרות האמורה בס"ק (4), שהיינו - ביטולו ע"י ביהמ"ש, הכוונה לביטול הצו טרם פקיעתו עקב הפסקת התובענה, שכן, לכאורה, אם הופסקה התובענה, ממילא, לכאורה, כבר פקע הצו ואין מה לבטל, אולם בענייננו, לא בהכרח כך, שכן החלטת כבוד השופט כהן, אשר ניתנה לאחר שהסתיים הערעור בביהמ"ש העליון, לא הצהירה, כלשונה, על בטלותו של הצו, אלא קבעה, כי ביהמ"ש מבטל את הצו. לאור כך סבירה טענת המבקשים, כי החלטה זו יצרה אצלם אי הבנה, אשר הביאה להגשת התביעה באיחור. 10. גם כאשר סיבת האיחור הינה טעות עוה"ד המטפל בעניין, יכול ביהמ"ש, במקרים המתאימים, להאריך המועד - רע"א 9073/01 - יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים . תק-על 2002(1), 746 ,עמ' 747, שם נאמר: "...בעבר נהג הכלל כי טעות שבחוק של עורך דין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד (ראו: בר"ע 45/76 מדינת ישראל נ' פלורנס, פ"ד ל(2) 617; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמ' 891). כך גם עצם היותו של האיחור קטן אין בו בלבד כדי להצדיק הארכת המועד (ראו: י' זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 897). לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד". כל מקרה צריך להידון לנסיבותיו, ובענייננו, מדובר באיחור של ימים ספורים בלבד, כך שמצד אחד - הפגיעה בציפיותיו של המשיב איננה כה גדולה עד כדי שכשלעצמה תחייב דחיית הבקשה, ומנגד - ראוי שהמבקשים יוכלו להגיש תביעתם לפיצוי בגין הנזקים הנטענים, אשר נגרמו להם עקב היות הצו בתוקף במשך תקופה של 6 שנים (כולל התקופה שבין המועד בו זכו בתביעתם ועד לסיום ההליך בביהמ"ש העליון), כאשר תביעתם מובטחת בערבות אשר הופקדה כנגד מתן הצו, שכן זו, למעשה, מטרתה של תקנה 364(א) לתקנות ומטרת הפקדת הערבות, מלכתחילה. 12. לענין סיכויי התביעה אומר, כי לאור העובדה שצו המניעה, אשר אסר על כל דיספוזיציה במקרקעין, עמד בתוקפו במשך 6 שנים, נראה, כי סיכויי התביעה טובים. אמנם, בכתב התביעה לא מובא חישוב הנזקים להם טוענים המבקשים, אולם סוגי הנזק הנטענים, פורטו (בסעיף 9 לכתב התביעה), ואף נרשם בה כי יוגשו בענין זה חוו"ד מפורטות, כך שאין באי פירוט הנזקים, בשלב זה, כדי לפגוע בהערכתי בדבר סיכוייה הטובים. לעניין שאלת הארכת המועד, יפים דבריו של כבוד השופט אוקון (כתארו אז), בבש"א 6708/00 - יוסף אהרן נ' אהרון אמנון . פ"ד נד(4), 702, עמ' 705-706: "התשובה לשאלה זו חייבת להלום את מטרותיו של הדין. לא ניתן להותיר אי מבודד של חוסר התחשבות בטעות שבדין, רק בתחום סדרי הדין. סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן...." "בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על ידי הזכויות המוגנות. לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין". 13. סופו של דבר - אני נעתרת לבקשה ומאריכה את המועד להגשת התביעה, אשר הוגשה בת.א. 12451/07, עד מועד הגשתה בפועל, ובהתאם - אני נעתרת לבקשת המבקשים ומורה, כי הערבויות יועברו לתיק תביעה זו, ויישארו בו עד למתן פסק דין בתביעה, או עד להחלטה אחרת. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. צוויםצו מניעהערבות