אנשים שחתמו על שטר משכון על פי שטר המשכון ויתרו על הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972, וכן ויתרו על דיור חלוף לפי סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. להלן פסק דין בנושא ויתור על הגנת הדייר: פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כב' הרשם (כתוארו אז) מר ד' מאזן) מתאריך 20.9.2006 בתיק הוצל"פ 02-38449-04-2. 2. לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, ניתנת בזה הרשות לערער, והנני דן בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה. 3. המשיבים חתמו על שטר משכון בעת שקיבלו הלוואה לרכישת דירת מגורים, שטרם נרשמה בבעלותם בלשכת רישום המקרקעין. בשטר המשכון שעבדו המשיבים את זכויותיהם בדירה שרכשו לטובת המשיב, כבטוחה למקרה ולא יפרעו את ההלוואה. 4. על פי שטר המשכון, המשיבים ויתרו על הגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972, וכן ויתרו על דיור חלוף לפי סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967. 5. מכיוון שהמשיבים לא עמדו בתשלומי החזר ההלוואה, נקט המבקש בהליכים למימוש המשכון, ובין היתר נקט בהליכים לפינוי המבקשים מהדירה, על מנת שניתן יהיה למכור אותה כפנויה. משנודע למבקשים כי ניתן צו לפנותם מהדירה, פנו המשיבים לראש ההוצאה לפועל וביקשו לעכב את הליכי הפינוי. בין יתר טענותיהם טענו המשיבים, כי "לא הוסבר להם, בעת נטילת המשכנתה, את מהותו של סעיף 3(ב) לשטר המשכון בדבר אי חלותו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולא ידעו ש[הם] מוותרים על זכותם לסידור מגורים חלופי, ולכן צפויים להיזרק לרחוב הם וילדיהם ...". 6. לאחר דיון ובחינת טענות הצדדים, קיבל ראש ההוצאה לפועל את טענת המשיבים, וקבע, כי המבקש לא הסביר למשיבים כי הם מוותרים על הגנת הדיור החלופי, וכי דברי המשיבים בעניין זה מתחזקים לאור העובדה, כי המבקש לא העיד את פקידת הבנק שטיפלה במתן ההלוואה למשיבים, כדי לסתור את טענת המשיבים בדבר אי קבלת ההסברים הדרושים. על כן, כב' ראש ההוצאה לפועל הגיע למסקנה, כי המשיבים לא ויתרו על זכותם לדיור חלופי. מכאן הערעור שלפני. 7. טענת המבקש היא, כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לקבוע את שקבע. לדעת ב"כ המבקש, דינו של שטר המשכון, לעניין הליכי ההוצאה לפועל, כדין פסק דין, וכשם שאין לראש ההוצאה לפועל סמכות לשנות פסק דין המוגש לביצוע, כך אין לו סמכות לשנות את שטר המשכון המוגש לביצוע. על כן, וכל עוד לא ניתנה קביעה מאת בית המשפט המוסמך, לא היה ראש ההוצאה לפועל מוסמך לקבוע, כי לא היה ויתור מצד המשיבים על הזכות לדיור חלוף, מקום בו שטר המשכון קובע את ההיפך הגמור. לעומת טענות המבקש טוען ב"כ המשיבים, כי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל ניתנה בסמכות. לדעתו, מכיוון שפינוי חייב מדירת מגורים כרוך בהסדרת דיור חלופי, הרי משבאה טענת המשיבים, כי לא היה ויתור על הזכות לדיור חלופי, היה על ראש ההוצאה לפועל לברר טענתם, ולהורות בדבר הסידורים לדיור חלופי שיש לבצע קודם שהמשיבים וילדיהם יפונו מדירתם. 8. לאחר ששקלתי טענת ב"כ הצדדים, הנני סבור, כי הדין הוא עם המבקש. חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 קבע, כי ניתן לבצע שטר משכון בדרך שבה מבצעים פסק דין. על כן, מקבל אני את טענת ב"כ המבקש, כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לבחון את אמיתות ההצהרות שניתנו בשטר. משנרשם בשטר כי המשיבים ויתרו על זכותם לדיור חלופי, היה על ראש ההוצאה לפועל לקבל את הדברים ככתבם, ולא לאפשר למשיבים לסתור אותם. אין הדבר אומר שהמשיבים אינם יכולים לסתור את הדברים הכתובים בשטר. אם מבקשים המשיבים לסתור את הדברים הכתובים בשטר, עליהם לפנות לבית המשפט המוסמך, ולהביא בפניו את ראיותיהם. לשכת ההוצאה לפועל אינה יכולה לשמש תחליף ראוי לבית המשפט המוסמך, וראש ההוצאה לפועל אינו יכול לקיים דיון המחליף את ההליך המשפטי, שראוי לקיימו בבית המשפט על פי סדרי הדין הקבועים בבתי המשפט ודיני הראיות. רק אם בית המשפט המוסמך יגיע למסקנה, לאחר שמיעת ראיות, כי אכן האמת שונה מהדברים הכתובים בשטר המשכון, ניתן יהיה לחייב את המבקש לדאוג למבקשים לסידור חלוף. 9. אודה, כי כב' ראש ההוצאה לפועל סמך החלטתו , בין היתר, על החלטתי בבר"ע (חיפה) 1279/04 ורנסקי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזי ל"ד(8) 617 (2004), בה קבעתי, כי משהועלתה שם טענה דומה לטענת המשיבים שלפני, היה על כב' ראש ההוצאה לפועל לבררה. ואולם, שוכנעתי כי עלי לחזור בי מדברים אלה, מהנימוקים הבאים: (א) באותו עניין לא נטענו טענות לעניין סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לדון בטענת החייבת, ועל כן שאלת הסמכות לא נבחנה. עתה, משהתעוררה שאלת הסמכות, מצאתי כי יש לחראות את הדברים באור שונה מזה שראיתי אותם בפרשת ורנסקי. (ב) ב"כ המבקש הניחה לפני החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בבר"ע (ת"א) 2647/05 בדוסי נד בנק טפחות למשכנתאות בע"מ, דינים מחוזי ל"ו(1) 353 (2006) (מפי כב' השופטת י' שטופמן), שקבעה: "יש לאבחן בין מלאכת פרשנותו של סעיף בשטר המשכנתא, תנאיו ובחינת תוקפו, המסורה לבית המשפט המוסמך, אל מול, בחינת תנאי הדיור החלוף, המסורה לראש ההוצל"פ, כחלק מסמכויותיו לביצועו של שטר המשכנתא. ויודגש, אין המדובר בשאלת פרשנות הוראת סע' 38(ג) לחוק ההוצל"פ. המדובר הוא, בשאלת פרשנותה של תנית הויתור בשטר המשכנתא שנערך בין הצדדים. דומני, כי פרשנותה של תניה זו, כמו גם, נסיבות החתימה עליה, והשפעתה על חובת הזוכה בהסדרת דיור חלוף, מן הראוי שידונו בפני בית המשפט המוסמך, אשר ההליכים בפניו מותאמים לשמיעת עדויות הצדדים, הבאת ראיותיהם, והכרעה בין טענותיהם בשאלת תוכנו של שטר המשכנתא, כמו גם הסכם המשכון. זאת, במובחן, מהכרעה בשאלת מימושו של שטר המשכנתא או הסכם המשכון." דבריה של כב' השופטת שטופמן נכונים בעיני, ואני מאמצם. 10. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 20.9.2006. (ב) הנני מורה, כי הליכי הפינוי יעוכבו עד ליום 15.10.2007, על מנת לאפשר למשיבים להגיש תובענה לבית המשפט המוסמך ובקשה לסעד זמני. (ג) הנני מחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את הוצאות הבקשה, ובנוסף לכך הנני מחייבם לשלם למבקש שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ד) פקדון להבטחת הוצאות הבקשה, אם הופקד כזה על ידי המבקש, יוחזר למבקש באמצעות בא כוחו. דייר מוגן (הגנת הדייר)