הפרת התחייבות להתגרש בהסכם גירושין

העיקרון המנחה את בתי המשפט הוא כי הסכמי גירושין יש לכבד. הפרת התחייבות להתגרש, הגם שאינה ניתנת לאכיפה, אינה פוטרת את המפר מן החיובים הממוניים והרכושיים הכלולים בהסכם הגירושין. בית המשפט לא ראה בהפרת ההתחייבות לגירושין מניעה לביצוע התנאים הממוניים והרכושיים . בית המשפט מנע מן המפר טענות בדבר דחיית ביצועם של תנאים אלה בשל עיכוב הגירושין. לבקשת הצד המקיים התייחס בית המשפט לחלק הממוני שבהסכם הגירושין כאילו יצאו הגירושין לפועל. ע"א 316/65 , ברוק, כ' (2) 6 ; ע"א 508/70 , נתוביץ, כה (1) 603; ע"א 757/70 , אורבוך, כה (2) 104; ע"א 109/75 , אברהם, כט (2) 690 ; ע"א 259/75 , שטראוס, ל (2) 358; ע"א 51/78 , פלוני, לג' (2) 505; ד"נ 4/82 קוט, לח (3) 197; ע"א 451/62 , כהן, יז 1605 ; ע"א 208/64 , בלגור נ. אריאלי, יח (4) 189; ע"א 231/66 , הכרי, כ (2) 685; ע"א 115/73 , וייס, כט (1) 48. בית המשפט הרחיק לכת עוד יותר. הוא פירש את הסכם הגירושין בדרך מרחיבה לטובת המקיים. הוא מנע עד כמה שאפשר ניצול לרעה מצד בן הזוג, המסרב לבצע את הגירושין. כך, למשל , פירש בית המשפט סעיף , המורה על ביטול מלא של הסכם הגירושין, עם הסירוב לבצע את הגירושין, כמעניק אופציה של ביטול ההסכם לצד המקיים בלבד. יתר על כן, למרות אי ביצוע הגירושין אכף בית המשפט, לטובת הצד המקיים, תוצאה המתחייבת מן הגירושין, גם אם תוצאה זו לא נקבעה במפורש בהסכם עצמו. משום כך, נשללה זכות המזונות מאשה שחזרה בה מהסכם הגירושין אם כי בהסכם לא נכללה תנייה כל שהיא בנוגע למזונות. בית המשפט העמיד את הצדדים להסכם כאילו קיימו את ההסכם וביצעו את הגירושין, והסיק את המסקנות המשפטיות המתחייבות לכך. ראה הילכת וייס הנ"ל. חוזהגירושיןהסכם גירושין