הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין מעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 הקובע כי כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי כשישנם שני שותפים בלבד לנכס, ואחד מהם דורש פירוק השיתוף, אין השותף האחר יכול לדרוש שהשיתוף יקויים למרות רצון שותפו לפרקו. בעובדה שמדובר בבני זוג אין כדי להשפיע על הזכות לפירוק השיתוף. הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין הינה זכות קניינית עצמאית אשר אינה תלויה באיזון המשאבים. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע שכאשר נרשמו זכויות בני הזוג במקרקעין בחלקים שווים ביניהם הרישום הוא קונקלוסיבי ומשקף את זכויותיהם של הצדדים בנכס בפועל. כאשר מדובר בדירת בני הזוג מטשטשת החלקיות שבהשקעה עם חלוף השנים. להלן החלטה בבקשה לפירוק שיתוף בדירה: החלטה 1. ההליך במהלך קדם משפט אשר התקיים בתביעה רכושית אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע עתרה התובעת, כי תנתן החלטה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים הנמצאת ברח' ברץ 19, חולון הידועה כחלקה 339 בגוש 6049 (להלן - "הדירה") ובתכולה הנמצאת בה (להלן - "התכולה"). 2. העובדות הרלבנטיות לצורך ההחלטה: א. התובעת והנתבע הינם בני זוג אשר נישאו -זל"ז ביום 25.8.81. מנישואיהם נולדו לבני הזוג שתי בנות. שני, ילידת 22.3.82 וגלי ילידת 4.2.83 (להלן - "הבנות"). ב. עוד בשנת 1991 אירע קרע בחיי בני הזוג והתובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה למזונות, להחזקת הבנות ולסעדים נילווים בבית המשפט המחוזי (תמ"א 1871/91). תביעת התובעת נמחקה והצדדים המשיכו לחיות ביחד. לטענת התובעת, יחסי הצדדים לא השתפרו אלא ההיפך. ג. בחודש ינואר 1998 עזבה התובעת ביחד עם הבנות את דירת המגורים, עברה להתגורר בבית אחותה והגישה לבית משפט זה שורה של תביעות כמפורט להלן : תביעה למזונות ; תביעה רכושית בה עתרה למתן סעדים להבטחת זכויותיה ברכוש המשותף וכן לפירוק השיתוף בדירה ובתכולה ; תביעה להחזקת הבנות. ד. ביום 15.8.98 התובעת שכרה דירה למגוריה ולמגורי הבנות. מאז עזיבת התובעת את דירת המגורים, הנתבע מתגורר ומחזיק בה לבדו. ה. בפני ביהמ"ש התקיימו שלוש ישיבות. בשתיים מהן יוצג הנתבע על ידי עו"ד אדלשטיין ובמהלכן נעשו נסיונות לסייע לצדדים להגיע להסכם כולל, הנסיונות לא צלחו. המחלוקת בין הצדדים - א. במהלך קדם המשפט אשר התקיים ביום 21.10.98 עתרה התובעת, כי בהעדר הגנה ראויה בית המשפט יתף תהלטה בדברי-ירוק השיתוף כבר בשלב קדם המשפט מבלי-שנשמעו ההוכחות בתובענה. ב. . הנתבע התנגד לבקשה לטענתו, בין השאר, אין לבודד את העתירה לפירוק השיתוף בדירה ובתכולה משאר העתירות אשר נכללו בתביעה הרכושית ולאפשר לתובעת לאכול את "הצימוקים מהעוגה". לטענתו, כפי שטען בכתב ההגנה שהוגש על ידו (סעיפים 10 ו - 20), במהלך חיי נישואיהם צברה התובעת גם היא רכוש וכספים שונים אשר הינם ברי איזון והנתבע זכאי למחציתם. יתר על כן, לטענתו רכישת הדירה מומנה, בין השאר, מכספי תמורת מכירת דירה אחרת שהיתה בבעלותו לפני הנישואין ומכספים נוספים שהביא עמו לנישואין. לפיכך, זכאי הוא, כי בבוא ביהמ"ש לאזן את כלל נכסי בני הזוג יקח בחשבון את שיעור הכספים אשר הנתבע השקיע ממימוש נכסים שהיו לו לפני הנישואין ויורה על חלוקת תמורת מכירת הדירה שלא בחלקים שווים בין הצדדים. בנסיבות אלה, יש לאפשר לו להוכיח את טענותיו האמורות טרם מתן החלטה בדבר פירוק השיתוף בדירה . דיוו א. . בטרם אבחן את טענות הצדדים אקדים ואציין, כי תקנה 9(143) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 מסמיכה את בית המשפט ליתן בקדם לנתבע הגנה בפני התביעה. במסגרת זו מוסמך גם בית המשפט ליתן החלטה בדבר פירוק שיתוף בזכויות הצדדים בדירת המגורים היה והתברר לו כי אין לנתבע הגנה מפני התביעה. השאלה האם להעתר או לדחות את הדרישה של מי מהצדדים כי תנתן ההלטה כאמור, כבר בקדם משפט תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. ב. לגופו של ענין, הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין מעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969 (להלן - "חוק המקרקעין"), הקובע : "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף" בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי כשישנם שני שותפים בלבד לנכס, ואחד מהם דורש פירוק השיתוף, אין השותף האחר יכול לדרוש שהשיתוף יקויים למרות רצון שותפו לפרקו. בעובדה שמדובר בבני זוג אין כדי להשפיע על הזכות לפירוק השיתוף (ראה למשל, ע"א 2626/90 ראש חודש נ. ראש חודש, פ"ד מו(3) 210,205) (להלן - "פרשת ראש חודש"). עם זאת, כפי שמציין פרופ' רוזן צבי ז"ל בספרו, דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (הוצאת פפירוס) בעמ' 460, יש וטענות שמקורן, למשל, בדיני משפחה ישפיעו על זכות זו, כמו לדוגמא, טענות בדבר זכות האשה למדור (ראה פרשת ראש חודש, בעמ' 210 - 211). ג. כאמור, הנתבע טען, כי שיעור השקעתו בזכויות בדירה עלה על שיעור השקעותיה של התובעת ולפיכך, למרות העובדה שהזכויות בדירה נרשמו על שם שני בני הזוג בחלקים שווים מוסמך בית המשפט מכח סעיף 8 לחוק יחסי ממון תשל"ד - 1974 .(להלן - "חוק יחסי ממון" או "החוק") לקבוע, כי במסגרת האיזון הכולל יהא הנתבע זכאי לקבל חלק גדול יותר ברכוש אשר נצבר על ידי בני הזוג במהלך חיי נישואיהם. לפיכך, ועל מנת שיהיה לנתבע מקור ממנו יוכל לגבות את חלקו בתביעה, יש לעכב פירוק השיתוף עד להכרעה כוללת בתביעת התובעת. ד. יש לדחות הטענה. ראשית, יצוין, כי כבר נפסק, כי הזכות לפירוק השיתוף במקרקעין הינה זכות קנינית עצמאית אשר אינה תלויה באיזון המשאבים (ראה עע"מ 25/97 פלוני נ. פלונית (לא פורסם) וכן בר"ע 63/98 לפיד נ. לפיד (לא פו רסם)) . שנית, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע שכאשר נרשמו זכויות בני הזוג במקרקעין בחלקים שווים ביניהם הרישום הוא קונקלוסיבי ומשקף את זכויותיהם של הצדדים בנכס בפועל (ראה ע"א 67/88 דקר נ. ד ער, פ"ד מג(1) 122). יתר על כן, בפסק הדין בע"א 806/93 הדרי נ. הדרי, פ"ד מ"ח (3) 685, נקבע כי כאשר מדובר בדירת בני הזוג מטשטשת החלקיות שבהשקעה עם חלוף השנים. באותו מקרה דובר -בשאלת זכויות התובעת בדירת מגורים אשר כל הזכויות בה היו רשומות על שם הנתבע קל וחומר שיפים הדברים הם בעניננו שעה שמדובר בדירה אשר הזכויות בה נרשמו על שם שני בני הזוג בחלקים שווים ביניהם. שלישית, על יחסיהם הרכושיים של בני הזוג חל חוק יחסי ממון. לפיכך, כל עוד לא פקעו (ואפילו טרם ניתנה החלטה בדבר חיוב מי מבני הזוג להתגרש) נישואיהם, לא ניתן לבצע את איזון המשאבים בין בני הזוג (ראה ע"א 1915/91, 2084/91, 3208/91 יעקובי נ. יעקובי, ואח', פ"ד מט(3) 529). נוסיף ונציין, כי, כפי שהתברר במהלך הדיוון הנתבע עתר גם בתביעה לשלום בית לבית הדין הרבני ולפיכך, נראה כי רחוק היום בו יאוזנו משאבי הצדדים. בנסיבות אלה, יפים לעניננו דבריו של כב' השופט א. מצא בע"א 1692/97 גולדברג נ. גולדברג (טרם פורסם) : "אילו נוכחתי שבני הזוג מצויים לפני מהלך שיוביל, בתוך זמן לא סיכויו של הערעור, שבעיניי אינם גדולים, אלא מתוך התחשבות באינטרס של המבקשת להסדר רכושי כילל. אף עליי מקובל שכל בדירתם של בני זוג לא כענין נפרד אלא במסגרת בירורן של כלל הסוגיות הרכושיות השנויות ביניהם במחלוקת. דא עקא, שלא אלה הם פני הדברים בענייננו. תביעת המבקשת לפני בית המשפט לעניני משפחה אינה לאיזון המשאבים בינה לבין המשיב, אלא להבטחת וכויותיה ברכוש המשותף לקראת איזון משאבים עתידי, ששעתו תגיע רק לאחר פקיעת נישואיהם של בני הזוג; ובענייננו כלל לא ניתן לשער ולהעריך אם ואימתי יגיעו הנישואים לקיצם. פירודם של בני -הזוג נמשך כבר שנים. המשיב טוען והמבקשת אינה מכחישה - שכל עוד לא תאות המבקשת להתגרש עתידים נישואיהם להמשך עול ועוד. דירת מגוריהם המרווהת (קוטג' בן חמישה חדרים) מצויה בחזקתה ומשמשת למגורי המבקשת והבת; בעוד המשיב מסתופף בדירה שכורה בת שני חדרים בה מתגוררים עמו שני הבנים. עיכוב ביצועו של פסק הדין, כבקשת המבקשת, עלול להותיר מצב זה בעינו תקופה לא מבוטלת. בהעדר מחלוקת שהמשיב זכאי לחלקו, בדירה המשותפת, אין למנוע ממנו מימוש פסק הדין שניתן לזכותו." ו. רביעית, סעיפים 7 ו - 8 לחוק יחסי ממון הקנו לביהמ"ש שיקול דעת וסמכויות לשנות את בסיס האיזון או את יחסי האזון, לקבוע את שווי הנכסים שעומדים בפני האיזון או את המועד על פיו יערך האיזון. אולם, אין בסעיפים אלו כדי להקנות למי מבני הזוג את הזכות לשלול ממשנהו את הזכות לפירוק השיתוף ואף הנתבע לא תמך טענתו בענין זה באסמכתא כלשהי. ז. חמישית, טענת הנתבע, כי גם התובעת צברה רכוש וכספים נטענה באופן סתמי ללא כל פירוט (ראת ס' 20 לכתב ההגנה). הנתבע לא הגיש כל תביעה על מנת לתבוע את זכויותיו הנטענות. אמנם, מובן שאם וכלל שיעלה בידו להוכיחן, ניתן היה להתחשב בהן שעה שביהמ"ש יידרש לקבוע את זכויות התובעת ברכוש הרשום על שם הנתבע ואשר פורט בכתב התביעה. אולם, לדעתי, אין לאפשר באמצעות טענה סתמית לחסום את דרכה של התובעת לפירוק השיתוף ולמימוש הזכויות אשר הינן בבעלותה ביחוד שעה שהתובעת והבנות מתגוררות כיום בשכירות ואילו הנתבע מתגורר בדירת המגורים לבדו. יתרה מזו, כפי שטען הנתבע לענין איזון הזכויות בין בני הזוג על פי חוק יחסי ממון, הרי, בשים לב להוראות סעיף 5 לחוק, טרם הגיע המועד לביצוע האיזון ולפיכך, גם טרם גמלה זכותו של הנתבע לקבל את חלקו ברכוש שצברה התובעת, בנסיבות אלה משמעות טענת הנתבע היא כי יש לעכב את פירוק השיתוף בדירה עד אשר יתמלאו תנאי סעיף 5 לחוק בדבר מועד איזון הנכסים. על טענה מעין זו עמד כבר בית המשפט העליון בפסק הדין בע"א 1915/91 יעקובי נ. יעקובי- ואח', פ"ד מט(3) 529 (להלן 8 "פרשת יעקובי"), בקובעו בין השאר (ראה דברי כב' הנשיא (כתוארו אז) מ. שמגר בעמ' 575) : "...בנסיבות ענין זה צדק בית המשפט קמא. המערער מבקש להשיג יתרונות כלכליים וטאקטיים, תוך שהוא משתמש ביתרונות שההסדר המשפטי הלקוי, שאת חסרונותיו אין הוא מכחיש, מעניק לו באופן אקראי. יושם הלב, כי אין מדובר-כאן בפירוק שיתוף רגיל בין בני זוג שיחסיהם מעורערים. במקרה זה מיתווסף נדבך נוסף משמעותי והוא עמדתו של המערער לגבי תביעתה של אשתו....". בפרשת יעקובי שימשה עמדת המערער עילה לדחיית התביעה. בענייננו יש בעמדתו טעם למתן צו לפירוק השיתוף דווקא. ח. שישית, טענת הנתבע לפיה, העובדה, כי נפסקו לתובעת הוצאות מדור במסגרת החיוב במזונות היא הנותנת שיש בדרישתה משום ניצול לרעה של הזכות לפירוק השיתוף, אינה ברורה. שהרי, ברור, כי משיפורק השיתוף יהא הנתבע זכאי שהחיוב במדור יופחת בהתחשב בחלקה של התובעת בתמורה שתועבר לידיה על ידי כונסי הנכסים (לענין זה ראה ע"א 569/89 לוי חקק נ. לוי חיק, פ"ד מה (4) 749, 778 ). בנסיבות אלה נראה לי, כי במקרה דנן יש ללכת בדרך שפורטה על ידי סגן הנשיא ח. פורת בעע"מ 25/97 פלונית נ. אלמוני (לא פורסם). לדבריו : "נכון שמאז אותו חוק (חוק בית המשפט לעניני משפחה ש ההערה שלי ח.ר.) ראוי לדון בכל התביעות בעת ובעונה אחת על מנת לקדם את הענין בין לכיוון של השלמה או לכיוון של גירושיה ולאו דווקא גירושין שמסתיימים בגט פיטורין על דרך החיוב או התפתחה הפסיקה האזרחית לאפשר את עשיית כל השלבים למעט שלב הגירושין עצמו כדי שהגירושין עצמם יפלו כפרי בשל לאחר שכל שאר המחלוקות בין בני הזוג סודרו". (ההדגשה שלי - ח.ר.). ולהורות על פירוק השיתוף מבלי להמתין להכרעה בעתירות האחרותשבתביעת התובעת (ראה גם בר"ע 56/96 ליבנה נ. ליבנה (לא פורסם)). 5 . אשר על כר א. ניתן בזה צו לפירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירת המגורים בדרך מכירתה בשוק חופשי כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ וזכויות הצדדים בה נקיות מכל זכות של צד שלישי כלשהו, ב. בשלב זה ממונים ב"כ הצדדים עוה"ד פ. אביב וא. דבירי ככונסי נכסים למכירת הדירה. ג. כונסי הנכסים ידווחו לבית המשפט תוך 60 יום מיום שתומצא להם החלטה זו על התקדמות הליכי כינוס הנכסים ועל הפעולות אשר ננקטו על ידם במסגרת תפקידם. ד. שאלת ההוצאות תידון בתום הליכי פירוק השיתוף. פירוק שיתוף במקרקעיןפירוק שיתוף