מהות הבקשה ענינה - העברת הדיון בשאלת מזונות האשה לבית הדין הרבני להלן ההחלטה בבקשה: החלטה 1. בפני בקשה "למחיקה ו/או לדחייה על הסף" של תביעת אשה למזונות , מכוח סמכותי על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). 2. א. אשר למהות הבקשה שבפני מן הראוי להבהיר, את אשר ברור וידוע זה מכבר, כי אין עסקינן "בדחיה על הסף" מפאת חוסר סמכות על פי תקנה 101 (א) (2) לתקנות, שכן לבית המשפט לענייני משפחה יש ויש סמכות ענינית לדון בתביעת מזונות של אשה נגד בעלה על פי ס' 51 (א) (5) + 51 (ג) לחוק ביהמ"ש [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וס' 2 (א) + ס' 1 (3) לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. ב. מהות הבקשה שבפני, כמהותן של בקשות רבות זהות, המוגשות בתיקים אחרים, ענינה - העברת הדיון בשאלת מזונות האשה לביה"ד הרבני מפאת חוסר סמכות הנובעת מכלל הכיבוד הדדי בין ערכאות שיפוט בעלות סמכות שיפוט מקבילה לפיו, לא תדרש ערכאה שיפוטית אחת לענין שנתון לסמכותה הענינית, כל עוד נדרשת לפניה, לאותו ענין, ערכאה שיפוטית אחרת בעלת סמכות שיפוט ענינית מקבילה לה. כלל זה מוצא את ביטויו כיום, בכל הנוגע ליחס שבין ביהמ"ש לעניני משפחה וביה"ד הרבני, בס' 25 לחוק ביהמ"ש לעניני משפחה, התשנ"ה - 1995. (ר' לענין זה מאמרו של פרופסור מ. שאווה, "על כרוך ועל כנות - הייפסק מירוץ הסמכויות בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני, עיומ"ש (ב) 1972, 719, וכן דברי סגן הנשיא כבוד השופט פורת בעע"מ 81/97, פרידמן נ' פרידמן (לא פורסם) הקובע כי לא מדובר בחוסר סמכות ענינית אלא מדובר בסמכות מקבילה כאשר רק החלופה היא לביה"ד הרבני, בעוד שהאופציה היא לביהמ"ש הכללי, קרי: ביהמ"ש לעניני משפחה"). 3. מן הראוי אם כן שבבקשות כגון דא עסקינן יקפידו בעלי הדין ובאי כוחם על ניסוח מהות הבקשה והעתירה המתבקשת בה. העובדות הצריכות לענין 4. א. המבקש והמשיבה נישאו זל"ז בחו"ק וכדמו"י בשנת 1986. ב. מנישואין אלה נולדו לבני הזוג שלשה ילדים, כולם קטינים. 5. ביום 9.9.98 הגישה המשיבה בשמה ובשם שלשת ילדיה תובענה למזונות כנגד המבקש/הבעל - האב. 6. ביום 6.12.98 הגיש המבקש בקשה זו שבפני והטעם - כריכת ענין מזונותיה של האשה כדין ובכנות בתביעת גירושין כנה אשר הוגשה ביום 12.8.98, לפני הגשת תביעת המזונות. הדיון בבקשה 7. הבקשה נקבעה לדיון בקדם המשפט. המשיבה לא הגישה תצהיר נגדי מטעמה. בישיבת יום 15.12.98 נחקר המבקש על תצהירו התומך בבקשה. ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם כמצוות ביהמ"ש והנה אני בא ליתן החלטתי בבקשה. הטענה המשפטית 8. בישיבת יום 15.12.98 צמצם ב"כ המשיבה את טענותיו לדחיית הבקשה לטענה אחת ויחידה הנוגעת להשתייכותו הדתית של המבקש. לדבריו, המבקש אינו יהודי ומכל מקום יש ספק ביהדותו ועל כן לא יכול היה לכרוך את מזונות התובעת בתביעת גירושין, שכן ס' 1 לחוק שיפוט בית דין רבניים (נישואין וגירושין) מקנה לביה"ד הרבני את הסמכות לדון בעניני נישואין וגירושין של 'יהודים ודאיים' ומשאין הנתבע כזה ממילא אין סמכות לביה"ד הרבני לדון לא בתביעת גירושין שהגיש וגם לא בענינים שנכרכו לה. ב"כ המשיבה לא טען לדחיית הבקשה מהטעמים 'הרגילים' של עקרון 'מירוץ הסמכויות' ואף לא חקר את המבקש בכיוון זה. (ר' לענין זה גם ס' 4 להחלטתי מיום 15.12.98 עמ' 3 לפרוטוקול וס' 4 (ב) לסיכומי בא כוח המבקש). דיון 9. א. ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבנים (נישואין וגירושין) התשי"ג - 1953 (להלן: "החוק") קובע: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים". אין חולקין כי תביעת גירושין הינה ענין של גירושין והסמכות של בית הדין להיזקק לה קמה ועומדת כשהצדדים לתביעה זו, שניהם גם יחד, יהודים הם. ב. ס' 3 לחוק קובע: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים , אם ע"י האשה ואם ע"י האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת גירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג". ג. הסמכות של בית הדין הרבני מכוח ס' 1 לחוק היא הסמכות הראשונה והראשית והסמכות מכוח ס' 3 היא סמכות משנית הנגזרת על פי תנאיה מקיומה של הסמכות הראשית. באין סמכות לבית הדין הרבני להיזקק לתביעת גירושין, משום שלא מתקיימים תנאי ס' 1 לחוק, ממילא אין לבית הדין סמכות להיזקק לענינים הכרוכים בתביעה זו מכוח ס' 3 לחוק. ד. הפרשנות האמורה מתבקשת היא וברורה עד כי אין צורך להרבות במילים לביסוסה, ור' לענין זה ביד"מ 1/88, בנקובסקי נ' בנקובסקי , מ"ב (3) 404 שם קבע ביהמ"ש העליון כי קביעת בית הדין הרבני בדבר בטלות גיורה של האשה, שוללת את סמכותו היחודית לדון בעניניה, שכן לא התקיימה העובדה המקנה לו את הסמכות היחודית והיא, היות שני בני הזוג יהודים. מכאן, ממשיך ביהמ"ש ואומר שאין כל שאלה אם הסכסוכים בעניני הרכוש בין בני הזוג נתונים לסמכות יחודית של בית הדין הרבני. 10. העולה מהמקובץ הוא שבית דין רבני אינו יכול להיזקק לענינים כרוכים בתביעת גירושין, גם אם עונים הם על כללי 'הכרוך והכנות' אם תביעת הגירושין עצמה אינה בסמכותו. 11. במקרה שלנו, כך טוען ב"כ המשיבה, נשללת סמכותו הראשונה והראשית של בית הדין הרבני להיזקק לתביעת הגירושין שהגיש המבקש שכן לא מתקיים היסוד 'יהודים' שבס' 1 לחוק. 12. א. מבחינה עובדתית אכן קיים ספק ביהדותו של המבקש. הספק עולה ומתגלה מפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 9.11.98 ומפרוטוקול הדיון מיום 12.11.98. ב. פרוטוקול דיון בבית הדין הרבני מיום 9.11.98 עמ' 8 - המבקש - "... אמי התגיירה לפני 22 שנה ואני הייתי כבר חי אמי התגיירה באשקלון בבית הדין. הייתי בגיל 15 בגיור של אמי..." עמ' 9 - המבקש - "הורי אמי לא היו יהודים. היא התגיירה באשקלון אמי נשואה ליהודי. אחיות שלי גויירו יחד איתה. יש לי שתי אחיות. אני לא גויירתי...". פרוטוקול דיון בבית הרבני מיום 12.11.98 עמ' 1 - אם המבקש - "הורי שלי לא היו יהודים לא אבא ולא אמא. הגענו מיוגוסלביה. אני התגיירתי, יש לי 3 ילדים רעיה, מרים ועמיחי. עמיחי היה בן 9-10 כשהתגיירתי היה ילד מאד חולה אמרו לי לחכות ולכן הוא לא גוייר כשהתגיירתי. עשיתי כל מה שצריך אך בפועל לא גיירו אותו. לא יודעת איך הוא נרשם כיהודי. לפני שהתגיירתי הייתי רשומה כאורתודוכסית ואח"כ שינו ליהודי. עמיחי נולד בארץ. הוא לא התגייר, אולי זה טעות...". עמ' 2 - המבקש - "לפני כשנה עברתי הליך של טבילה, הקזת דם ולימודי יהדות...את ההליך ערכו רבנים חשובים שהכירו אותי מספיק ...זהו תהליך של חזרה אל ארון הספרים היהודי, תהליך שלא הושלם, רציתי להיות יהודי שומר מצוות במשך הזמן...". ג. אם לא די בכך הספק מתחזק מהצהרתו של המבקש בס' 3-4 לפרק ב' של הרצאת הפרטים שלו אשר צורפה לכתב ההגנה לתביעת המזונות. שם מצהיר המבקש בתשובה לשאלה בדבר דתו - "ספק יהודי". בעדותו בביהמ"ש בישיבת יום 15.12.98 מעיד המבקש ומחזק את הספק: "שני ההורים של אמא שלי לא יהודים. אמא שלי התגיירה.. אני לא התגיירתי לפני 28 שנים. אני התגיירתי לפני שנה וחצי, שנתיים. מכיון שאמי גיורת ואני נולדתי אחרי שהיא עברה את תהליך הגיור ובמסמכים אני רשום כיהודי, הענין הזה לא הטריד אותי כי פורמלית אני רשום יהודי. הענין התחיל להפריע לי אחרי מות אבי, ואז מכיון שבדרך פורמלית אני רשום כיהודי אז לא עשיתי את הגיור דרך הרבנות אלא עשיתי זאת דרך רבנים אורתודוכסים. אין בידי תעודה שעברתי הליך גיור. קודם אני נולדתי ואח"כ אמא שלי עשתה את הגיור. אני בן 37. עשיתי הקזת דם במקווה אני עברתי גיור כהלכה". 13. מבחינה משפטית א. שאלת השתייכותו של אדם לדת היהודית אינה נקבעת על פי מניעיו הפנימיים, רגשותיו וכוונותיו, יהיו טהורים ככל שיהיו. אין מחלוקת שהקביעה מיהו יהודי לצורך ס' 1 לחוק צריך שתיעשה על פי דיני ישראל. (ר' לענין זה דברי השופט זילברג בבג"צ, 72/62, רופאייזן נ' שר הפנים ט"ז 2428, 2437 ודברי הש' ח. כהן בעמ' 2440; שאקי, ספק יהודי, בפני ביה"ד הרבניים וביהמ"ש העליון בישראל, עיומ"ש ב' 699, 703 - 701; אנגלרד, מעמדו של הדין הדתי במשפט הישראלי , משפטים ב', 268). ב. יהודי על פי דיני ישראל הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה, ולענין גיור כהלכה אין להסתפק בהצהרתו של אדם כי הוא מעונין להיות יהודי אלא יש צורך בגיור ע"י הגורמים המוסמכים ובתעודת גרות המעידה על כך. (ר' תעודות הגרות של אחיותיו של המבקש שצורפו לתיק). ג. אשר להיקף סמכותו של בית הדין הרבני על פי ס' 1 לחוק בכל הנוגע למונח 'יהודים' נפסק בבג"צ 214/64, אווה בסן נ' ביה"ד הגדול י"ח (4), 309, 318 כי: "נישואי ספק יהודי אינם בסמכותו של ביה"ד הרבני, לא בנוגע לאשה ולא בנוגע לבעל, כי בעטיו של ספק זה אינך יכול לקרוא עליהם את הדיבור 'נישואין של יהודים' שבו תלויה סמכות הרבנים על פי ס' 1 לחוק הנ"ל". ד. בהסתמך על קביעה זו ביטל בג"צ את פסק דינו של בית הדין הרבני בענין אווה בסן אשר, לאחר שמצא כי הגב' בסן הינה ספק יהודיה, העניק היתר נישואין למר בסן, בתנאי שישליש בבית הדין גט עבירה. הלכה זו אומצה ע"י כב' הנשיא אגרנט בבה"נ 1/72, וידה ושמעון הולצמן כ"ו (2), 85 והוחלה על פירוש ס' 1 לחוק שיפוט בעניני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), תשכ"ט - 1969 ובבג"צ 113/84, בנקובסקי נ' ביה"ד הרבני , ל"ט (3), 365 שם קבע ביהמ"ש העליון כי קביעת ביה"ד הרבני בדבר בטלות גיורה של העותרת, שומטת מידיו את הסמכות לדון בתביעת הגירושין שהיתה בפניו. (ר' לענין זה גם בג"צ 257/81, אלטר נ' ביה"ד הרבני , ל"ו (2), 441). ה. הילכת אווה בסן נשתרשה בפסיקה הישראלית חרף הבקורת שנמתחה עליה (ר' לענין זה א. מעוז, סמכות התלויה בספק , עיומ"ש ד, 598; א. מעוז, שיפוט בעניני ספק יהודים , דיני ישראל ח' (תשל"ז), קפט'; ד"ר פנחס שיפמן, ספק נישואין 128-129; א. שאקי, ספק יהודי - בפני בתי הדין הרבניים וביהמ"ש העליון בישראל , עיומ"ש ב', 699). משמעות ההלכה היא כי בית הדין הרבני מוסמך להיזקק לתביעות בעניני נישואין וגירושין של 'יהודים ודאיים' ואם אחד הצדדים אינו יהודי או שהוא 'ספק יהודי' אין לבית הדין הרבני סמכות להיזקק לתביעות בעניניו. 14. ולמקרה שלנו - א. לא נעלמה מעיני העובדה כי בהבדל מהמקרה שלנו, בפסקי הדין שנסקרו לעיל, קבע כבר בית הדין הרבני עמדה בנוגע להשתייכותו הדתית של בעל הדין שענינו נידון בפניו. במקרה שלנו אין עדיין קביעה כי המבקש הינו 'ספק יהודי'. ב. יחד עם זאת, את הספק ביהדותו עורר המבקש עצמו בישיבה הראשונה שהתקיימה בבית הדין הרבני בעקבותיה נקבעה ישיבה מיוחדת בהולה ליום 12.11.98 שכל כולה נועדה "לבירור יהדותו של המבקש". לישיבה זו התייצבו הצדדים ואם המבקש וביה"ד חקר ודרש בענין. ניתן היה לצפות כי בסיומה של ישיבה זו או בסמוך לאחריה יתן בית הדין החלטה ברורה בענין זה שהרי כל סמכותו תלויה בהכרעה בשאלה אם המבקש שבפניי 'יהודי ודאי' הוא אם לאו. בהחלטה של בית הדין שניתנה ביום 15.11.98 ואשר צורפה לבקשת המבקש, לא מצאתי החלטה, בין לחיוב ובין לשלילה בענין חשוב ומהותי זה. כל שביה"ד כותב בהחלטתו הוא "ביה"ד חקר את הבעל על אופן הגרות הפרטי שעשה כמופיע בפרוטוקול בית הדין". ביה"ד הרבני מבלי שקבע כל קביעה בענין סמכותו הענינית כאמור, לאמור מבלי שיקבע שהמבקש 'יהודי ודאי' הוא, נזקק לענין החזקת הילדים והסדרי הראיה (כענין כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין) וקבע דיון נוסף בנושא תביעת הגירושין. ג. בכך הותיר ביה"ד, את שאלת סמכותו שלו בספק! בית הדין בחר להתעלם בשלב זה משאלת יהדותו של המבקש אותה שאלה שההכרעה בה אמורה לקבוע את סמכותו, ולהמשיך בדיוניו כאילו זו אינה קיימת. ד. השאלה היא אם כן, האם מן הראוי שבימ"ש זה ימתין עד להכרעתו של ביה"ד הרבני בשאלת יהדותו של המבקש או שמא נכון יהיה שביהמ"ש יזקק לתביעת המזונות שבפניו כענין שנמצא בסמכותו כבר כעת, בלא להמתין להכרעת בית הדין? ה. הלכה פסוקה היא שבענין שלפנינו אין אנו מדברים על שלילת סמכותו של ביהמ"ש זה לדון בתביעת המזונות של המשיבה, שהמבקש הקדים אותה בתביעת גירושין בה כרך את מזונותיה. הנכון הוא לומר כי הדבר מסור לשיקול דעתו של בית משפט זה אם לעכב את הדיון שבפניו בתביעת המזונות עד לסיום ההליכים בבית הדין הרבני אם לאו. (ר' לענין זה פרופ' מנשה שאווה, על 'כרוך' ועל 'כנות' - הייפסק 'מירוץ הסמכויות' בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבית הדין הרבני? , עיומ"ש ב' ח' 3, 129). ו. סבור אני שבמקרה עסקינן נכון יהיה שלא לעכב את הדיון בתביעת המזונות שבפני ולהיזקק לה עוד לפני הכרעתו של בית הדין הרבני בשאלת יהדותו של המבקש. וכל כך למה? סמכות מספק מול סמכות שבוודאי - סמכות שבוודאי עדיף. מאחר ומדובר בסמכות מקבילה, יחול הכלל של כבוד ערכאות כאשר הסמכות של הערכאה המקבילה אינה מוטלת בספק. ברגע שהסמכות של בית הדין מוטלת בספק, ואין ספק שכך הוא במקרה עסקינן, גוברת הסמכות הודאית המוקנית לערכאה המקבילה והיא בית המשפט לעניני משפחה. לא נראה לי לנכון לעכב סמכות של ערכאה שפוטית מקבילה ולשלול ממנה את היכולת לדון בענין שנמסר לידיה, כאשר הערכאה שהקדימה אותה סמכותה שלה אינה ודאית ומוטלת בספק. ז. רשאי בית הדין לנהוג בענינים המסורים לסמכותו היחודית על פי סדרי הדין שראויים בעיניו, כפוף כמובן לבקורת שיפוטית של בג"צ. ולכן, רשאי הוא שלא להחליט בשאלת היהדות ולהותיר אותה לשלב מאוחר יותר. אין לי כל טרוניא בענין זה. ואולם, עומדת לה האשה בפתחו של בימ"ש זה ומבקשת סעד של מזונות, סעד המצוי בסמכותו. היעלה על הדעת שלא ניזקק לקריאתה רק בשל העובדה שקיים ספק אם ענין מזונותיה בסמכותו היחודית של בית הדין מכוח ס' 3 לחוק, בשל הספק שבסמכותו הייחודית מכוח ס' 1 לחוק זה? תשובתי היא שלילית. עלינו להיזקק לקריאתה. לו היה בית הדין הרבני מכריע בסוגיה ומחליט שיהודי הוא, היתה תביעת הגירושין בסמכותו וכמוה ענין המזונות כענין שנכרך בה. ח. ברצוני להדגיש שאינני פוסל את החלטתו של בית הדין הרבני ואינני מתיימר לעשות כן. משתמש אני בשיקול הדעת המוקנה לי ומחליט שבנסיבות הענין אינני מעכב את הדיון שבפני ואינני מעביר את ענין מזונותיה של המשיבה לבית הדין אשר אפילו לא קבע מועד לדיון בענין המזונות אלא בתביעת הגירושין. ט. טעם נוסף להחלטתי זו מוצא אני בעובדה כי המבקש, למרות שהיה מודע ל'ספק' ביהדותו, הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני אשר אינו מוסמך להיזקק לה כמובהר לעיל ומבלי לציין בכתב התביעה מאומה לענין זה. בהתנהגות זו פגם המבקש ב'כנות הכריכה' והגם שהצדדים הסכימו שלא לטעון בענין זה אין לדעתי להתעלם מכך שכן טעם זה שזור בטעמים האחרים שהעליתי. 15. א. לא אעשה מלאכתי שלמה אם לא אתייחס לטענת המניעות העולה ומבצבצת מטעוני ב"כ המבקש. לדבריו, המשיבה מנועה ומושתקת מלהעלות כל טענה בדבר העדר סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונותיה. ומדוע? · בס' 1 לכתב התביעה, שנתמך כמובן בתצהירה שלה נטען כי היא והנתבע נישאו זה לזה בחופה וקידושין וכדת משה וישראל. · בטופס הרצאת הפרטים הצהירה המשיבה כי דתו של הנתבע הינה יהודית. ב. "עקרון המניעות" אינו יכול לעמוד במקביל ל"עקרון הסמכות". ב - H.C, 105/45 Goldenberg V.Chief Execution Officer 13 P.L.R 180, 185 הודגש העקרון הבא - “No amount of consent, and no misapprehnsion of the facts, can give a court jurisdiction where that is jurisdiction dependant upon the law... if she is not a member of the community then any judgment or order given by the Rabbinical Court is a nullity”. בפסק דין נוסף אשר עסק בסמכותו של בי"ד רבני להיזקק לתביעות של יהודים שאינם חברים בכנסת ישראל, הסיק ביהמ"ש העליון את המסקנה כי אין בכוחה של מניעות אף לא של הסכמה, להקנות לבית דין רבני סמכות שיפוט על מי שאיננו חבר בכנסת ישראל. ר' IC.O.J 131,132 H.C. 5/30 Michahashwili V. Chief Execution Officer הלכה זו נכונה עוד יותר לענין חוק שיפוט בתי הדין רבניים, בכל הנוגע לסמכות יחודית של בית הדין מכוח ס' 1 לחוק, להבדיל מס' 9 לחוק ולכללים הנוגעים להקניית סמכות מכוח הסכמה מפורשת או מכללא. בס' 1, לחוק סמכות השיפוט של בית הדין הרבני, מבוססת על יהדותם של בעלי הדין. היהדות במקרה זה אינה ענין 'טכני פורמלי'. היא יסוד מהותי לעצם סמכותו של בית הדין ואין בידי בעלי הדין להתנות עליה, גם לא מכוח ס' 9 לחוק המדבר אף הוא על יהודים. (ר' לענין זה פרופ' מנשה שאווה, במאמרו המוסמך בית הדין הרבני לדון בהסכמה בעניני נישואין וגירושין מכוח ס' 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953 הפרקליט כ"ז ח' ד, 114 המשיב בחיוב על השאלה ובלבד שהתנאי של יהודים מתקיים בבעלי הדין. לענין זה ר' בג"צ 297/77 חן נ' בית הדין הרבני , ל"א (3), 679; בג"צ 573/77 ז'ק נ' בית הדין הרבני , ל"ב (1), 281; ע"א 370/77, היועמ"ש נ' וינטרוב ל"ב (2), 626). ג. בענין אווה בסן העלו המשיבים את טענת המניעות וטענו כי יסוד הסמכות הוא בעובדה ששני בני הזוג נישאו בחופה וקידושין וכדת משה וישראל. טענה זו נדחתה מינה וביה על ידי בית המשפט ור' לענין זה עמ' 316-317 לפסק הדין. ד. מעבר לכך, ספק בעיני אם ראוי שמבקש זה יעלה את טענת המניעות כאשר הוא עצמו כותב בהרצאת הפרטים שלו לענין השתייכותו הדתית - "ספק יהודי". 14. סוף דבר - א. אני דוחה את הבקשה וקובע כי בדעתי ובסמכותי להיזקק לתובענה של המשיבה למזונותיה. ב. ב"כ הצדדים יתאמו ביניהם מועדים מוסכמים לחודשים מרץ - אפריל 1999 לקדם משפט בענין המזונות הזמניים. ג. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאים ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. לתשומת לב ב"כ המבקש אשר הגיש בקשה להגשת סכומי תגובה. ביהמ"ש התייחס לבקשה זו והעניק 5 ימים נוספים. תגובה לא הוגשה ואלמלא ערנותו (המאוחרת קמעה) של ב"כ המשיבים, ספק אם תיק זה היה מגיע אלי למתן החלטה. מן הראוי שהתנהגות זו לא תישנה, שכן אם החליט ב"כ המבקש לוותר על זכות התגובה, מחובתו היה, כפקיד בית המשפט להודיע על כך לביהמ"ש ולדאוג להעברת התיק למתן החלטה ולא 'להרוויח' חודש נוסף. בית דין רבנידיוןהעברת דיוןמזונות