הלכה פסוקה הוא כי אין ולא ניתן לכרוך מזונות ילדים בתביעת גירושין המוגשת ע"י האב לבית הדין הרבני הרבני כנגד אשתו זאת להבדיל מהשבת יציאותיה של האשה למזונותיהם. השיפוט הייחודי אותו קונה ביה"ד הרבני לדון במזונות ילדים בשל כריכתם בתביעת גירושין, אין בכוחו למנוע מהילדים לתבוע את אביהם בביהמ"ש לענייני משפחה בשמם שלהם באמצעות אימם כאפוטרופא הטבעית שלהם. להלן החלטה בסוגיית כריכת מזונות ילדים לתביעת גירושין בבית דין רבני: החלטה 1. בפני תובענה למזונות של אשה ושני ילדים קטינים מהבעל/האב - הנתבע. (להלן: "האשה"; "הקטינים"). 2. בכתב הגנתו טען הנתבע לחוסר סמכותו של בימ"ש להיזקק לתובענה משני טעמים: א. מזונות האשה והילדים נכרכו בתביעת הגירושין, כדין ובכנות. ב. מזונות האשה והילדים נפסקו ע"י ביה"ד, בדיון שהתקיים בפניו בנוכחות האשה, אשר לא מחתה ולא התנגדה בעניין זה. 3. א. ב"כ הנתבע לא הגיש בקשה מיוחדת להעברת הדין בנשוא התובענה לביה"ד. ב. בישיבת יום 24.3.99 התרתי לב"כ הצדדים לסכם טענותיהם בשאלה ומשהוגשו הסיכומים והתיק הגיע לביהמ"ש לאחר עיכוב מה במזכירות, הריני נכון ליתן את החלטתי. 4. מזונות ילדים קטינים א. הלכה פסוקה הוא כי אין ולא ניתן לכרוך מזונות ילדים בתביעת גירושין המוגשת ע"י האב לביה"ד הרבני כנגד אשתו זאת להבדיל מהשבת יציאותיה של האשה למזונותיהם. השיפוט הייחודי אותו קונה ביה"ד הרבני לדון במזונות ילדים בשל כריכתם בתביעת גירושין, אין בכוחו למנוע מהילדים לתבוע את אביהם בביהמ"ש לענייני משפחה בשמם שלהם באמצעות אימם כאפוטרופא הטבעית שלהם. (ר' לענין זה, פרופ' שאווה, "על 'כרוך' ועל 'כנות' - הייפסק מרוץ הסמכויות בעניני מזונות בין בית המשפט המחוזי לבית הדין הרבני"; עיומ"ש (ב) ח' 3 עמ' 719 בר"ע 120/69, שרגאי נ' שרגאי, כ"ג (2), 171; ע"א 22/70, זעירא נ' זעירא , כ"ד (1), 475 ועוד רבים אחרים. ר' גם ע"א 275/17, פלד נ' פלד , מ"א (4), 519. ב. משכך הם פני הדברים נמצאנו למדים שסמכותו של ביד"ר לדון במזונות קטין מוקנית לו על פי ס' 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953. כשמוגשת תובענה למזונות קטין לביה"ד, באמצעות אחד מהוריו, וההורה האחר מסכים להיזקק לסמכותו של ביה"ד לתובענה, בין באופן מפורש ובין מכללא גם על דרך התנהגות, קונה ביה"ד סמכות לדון בה. ג. ודוק! בתובענה למזונות קטין נאמר, בתובענה שהקטין עצמו הינה והינו צד לה. ואימתי נחשב הקטין צד לתובענה למזונותיו? · בד"כ, דבר היותו של קטין צד להליכים נקבע על פי האמור בכתב התביעה, כפי שהוגש לביה"ד והשאלה הנשאלת היא אם הקטין מופיע בו כתובע או לא. זהו מבחן 'טכני-פורמלי' המתבסס על 'הצורה והכותרת' של כתב התביעה למזונות שהוגש לביה"ד. · יתכן מקרה בו הקטין אינו צד פורמלי לדיון על פי מבחן 'הצורה והכותרת' אך בפועל נידונה שאלת מזונותיו בפועל בביה"ד. המבחן כאן הינו מבחן 'מהותי - ענייני' הבוחן את תוכן הדיון שהתקיים בביה"ד. אם ביה"ד נזקק לשאלת מזונות הקטין, שקל את צרכיו מחד ואת הכנסות אביו (ואמו) מאידך והכריע לגופו של עניין, יש מקום לראות את הקטין כצד לתובענה. ההלכה והאבחנה בענין זה נפסקה מפי הש' שמגר בע"א 289/82, דאובה נ' דאובה , ל"ו (4), עמ' 625 בעמ' 628. הש' שמגר מוסיף ואומר: "אכן כפי שנקבע לא אחת ע"י בית משפט זה, כדי שיהיה תוקף מחייב כלפי קטין לפסק דין בדבר מזונותיו. הניתן ע"י ביה"ד הרבני, לא די בכך, שמי מההורים התיימר ליצגו בתביעה כזו או להסכים בשמו לפסק הדין, שניתן למזונותיו. אם הדבר נעשה במסגרת יישוב סכסוך והסדר היחסים בין בני הזוג, ללא שתביעתו של הקטין היתה נושא בפני עצמו, כשהיא לבדה לנגד עיני ביהמ"ש - לא יהיה בו תוקף מחייב כלפי קטין". (ר' גם ע"א 17/81 סער נ' סער , ל"ו (3) 207 בעמ' 212). ד. במקרה עסקינן לא הוגשה כל תביעה למזונות בשם הקטינים. התובענה היחידה שהוגשה לביה"ד ומכוחה מבקש ב"כ הנתבע ל'כפוף' את הקטינים לסמכות ביה"ד היתה תביעת גירושין כרוכה למזונות והחזקת ילדים שהצדדים לה היו הנתבע כתובע והאשה כנתבעת. בתביעת שכזו, לא רק שהמבחן 'הטכני - פורמלי' לא התקיים והקטינים לא הפכו לצד לתובענה אלא שאין מה לדבר על המבחן 'המהותי - ענייני' שכן בתביעת גירושין מדובר ולא בתביעה למזונות של הקטינים. גם מעיון בדיון הקצר שהתקיים בביה"ד למדים אנו בבירור כי לא התקיים שום דיון ענייני בשאלת מזונותיהם של הקטינים, דיון עצמאי כשענינם לבדו לנגד עיני בית המשפט - כלשון הש' שמגר בענין דאובה (שם). ככל שהתקיים דיון בשאלת מזונות הקטינים, הרי שהוא התקיים במסגרת יישוב הסכסוך והסדר היחסים בין הנתבע ואשתו ואף קביעת ביה"ד בענין ניתנה בנשימה אחת עם החלטתו לשלוח את בני הזוג להגיע להסכם גירושין מפורט בענין חלוקת הרכוש ואחזקת הילדים. (ר' פרוטוקול הדיון בביה"ד מיום כ"ב תמוז תשנ"ח שצורף לכתב ההגנה). ה. העולה מהמקובץ הוא שהקטינים שבפני לא היו מעולם צד לתובענה למזונותיהם לא על פי המבחן 'הטכני פורמלי' ולא על פי המבחן 'המהותי-ענייני' ודין טענתו של הנתבע בענין זה להידחות. ו. למעלה מן הדרוש אוסיף ואומר את הדברים הבאים: · ס' 3 (ד) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995 היקנה לקטין את הרשות להגיש תובענה בעניינו, בין בעצמו בין ע"י ידיד קרוב, מקום בו עלולה זכותו להיפגע פגיעה של ממש. כן רשאי הקטין להגיש בקשה בעניינו במסגרת תובענה שהוגשה על ידי אחר ולרבות הופעה בביהמ"ש. בכך איפשר המחוקק לקטין להגיש תובענה לביהמ"ש לענייני משפחה שלא באמצעות אפוטרופוס. ס' 3 (ד) זה נחקק אחרי הצטרפות מדינת ישראל לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד משנת 1984 (אושררה באוגוסט 1991) אשר קובעת בס' 12: "(1) מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל ענין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד. (2) למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מנהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין באמצעות נציג או גוף מתאים בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הלאומי". בבסיס חקיקתו של ס' 3 (ד) הנ"ל אנו מוצאים את הדוקטרינה של 'זכויות הילד'. על פי דוקטרינה זו המושג של 'זכויות הילד' הינו מושג חוקתי נורמטיבי המבטא את ההכרה כי הילד הינו אישיות עצמאית במשפט בהיותו "ייצור אוטונומי בעל זכויות ואינטרסים עצמאים מאלה של הוריו". (דברי הנשיא שמגר בע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני , מ"ט (1), 221 ור' גם דברי השופט זילברג בע"א 209/54, שטיינר נ' היועמ"ש , ט', 241, 251 אשר טען להיות "הוא עצמו 'סובייקט' הוא גופו 'בעל דין'" ודברי הש' רוטלוי בעע"מ (מחוזי ת"א) 90/97 מורן נ' מורן (טרם פורסם). בס' 3 (ד) הנ"ל הרחיק המחוקק לכת בהקנותו את זכות הגישה לביהמ"ש לקטין גופו ולבצוע הוראת סעיף זה הותקנה תקנה 258 ה (ג) לתקנות סדר הדין הקובעת כי קטין רשאי להגיש תביעה בעצמו כאמור בס' 3 (ד) לחוק. · העולה מהמקובץ הוא שהילד כקטין אינו זקוק רק להגנה של בית המשפט אלא זכאי הוא גם לכיבוד זכותו לייצוג בהליך השיפוטי, זכות המוכרת כיום כזכות חוקתית מכוח המסגרת של כבוד האדם והצורך לכבד את זכויותיו כאדם, לרבות הזכות לייצוג בהליך שיפוטי. התפיסה הנורמטיבית כיום היא שבעל הדין הוא הקטין עצמו, בכל הנוגע לעניינים המהותיים הנוגעים לו. הקטין הוא בעל הזכות והזכויות המהותיות הנוגעות אליו הן זכויותיו שלו. בכך השווה המחוקק את מעמד הילד, ככל בעל זכות, לבעל דין למימוש זכויותיו לא רק באמצעות ייצוג של אפוטרופסיו - הוריו (ס' 15 לחוק הכשרות), אלא אף בעצמו או על ידי ידיד קרוב. תפיסה רחבה זו היא המשך להכרה בקטין כבעל דין הכרה שהיתה מצומצמת בדברי חקיקה שונים כמו: · ס' 13 א' לחוק הכשרות לענין המרת דת. · ס' 5, 5 א' לחוק גיל נישואין, תש"י - 1950. · ס' 7,8 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981. · ס' 4א' לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991 וס' 13 (ב) לחוק הנוער (טיפול והשגחה)" - סמכויות שיכולות להיות מופעלות גם על ידי בימ"ש למשפחה שלו סמכויות של בימ"ש לנוער לפי ס' 4 (א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה. · מסקירת המצב המשפטי לענין זכות הייצוג של הקטין כמפורט לעיל, למדים אנו על השינויים שנעשו בסביבה החקיקתית (כלשון ביהמ"ש בבש"פ 537/95, גנימאת נ' מדינת ישראל , מ"ט (3), 385) בנשוא דיוננו, שינויים ההולכים יד ביד עם השינויים החוקתיים שבאים לידי הביטוי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אשר העלה את כבוד האדם, וקטין בכלל אדם הוא, למעלה של זכות יסוד. שינויים אלה יחד עם העלאת זכותו של הקטין לייצוג כזכות חוקתית, כחלק מזכותו לכבוד על פי חוק היסוד, מחייבים מתן פרשנות שונה בכל הנוגע ל'הכפפתו' של הקטין לסמכות ביה"ד הרבני. · במספר רב של פסקי דין קבע ביהמ"ש העליון כי להוראות חוק היסוד יש השפעה נורמטיבית על הדין הקיים. ההשפעה היא על הפרשנות והמובן שיש ליתן לדין הישן. הכיצד? אומר על כך ביהמ"ש בבש"פ 537/95, גנימאת נ' מדינת ישראל , מ"ט (3) 355 בעמ' 411 ה - נ: "מובנו של הדין הישן נעשה על פי כללי הפרשנות, לרבות כלל הפרשנות (ההילכתי) כי את הדין הישן יש לפרש ברוח הוראות חוק היסוד החדש. על כן, סעיף 10 לחוק היסוד לא מקפיא את מובנו של הדין הישן למובן שניתן לפני חקיקתו של חוק היסוד. ס' 10 לחוק היסוד לא בא לשנות מכללי התקדים (שפירושו דין ישן) והסטייה ממנו. ס' 10 לחוק היסוד לא בא לשנות מכללי הפרשנות המקובלים. אכן, הקפאת תוקפו של דין ישן אינה שקולה כנגד הקפאת מובנו. המובן עשוי להשתנות עם השינויים בסביבה החוקתית והחקיקתית. גורם מכריע 'בסביבה' זו מהווה חקיקתו של חוק היסוד. מכאן הגישה כי חוק היסוד ישמש השראה לפרשנות". בהתאם לכך, ממשיך ביהמ"ש וקובע בענין גנימאת, כי בקביעת התכלית החקיקתית המונחת ביסוד דבר חקיקה (ישן) יש ליתן משקל חדש ומוגבר לזכויות היסוד הקבועות בחוק היסוד. (עמ' 412 ו - ז), וזאת באותם דברי חקיקה בהם ניתן לעצב נקודות איזון חדשות במסגרתו של הטקסט הישן (עמ' 414 ה'). (ר' לענין זה גם בש"פ 8087/95, זאדה נ' מ.י. נ' (2), 133 וכך דבריו הציוריים של הש' חשין בבג"צ 7357/95 ברקי פטה המפריס נ' מ.י. , נ' (2), 769). · על סמכותו של ביהמ"ש ליתן פרשנות שונה לדין הקיים ולהלכות שנפסקו בביהמ"ש לגביו, לאור עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ניתן ללמוד מפסק דינו של השופט חשין בע"א 3077/90, פלונית נ' פלוני , מ"ט (2), 578 אשר קבע כי הילכת אבו אנג'לה לא יכולה לעמוד יותר בפני זכות ראשונים של הקטין לדעת מי הוא אביו מולידו, זכות הנגזרת מכבוד האדם שהוכרה כזכות יסוד. לצורך פתרון הבעיה לא היסס ביהמ"ש להבחין בן 'אבהות אזרחית' ל'אבהות דתית' ובדרך פרשנות הגיע לפתרון הראוי והצודק בנסיבות אותו ענין. דוגמא נוספת לשימוש שנעשה בהוראות חוק היסוד, דווקא בשאלה הנוגעת לזכויות הילד אנו מוציאים בפסק דינו של סגן הנשיא, כב' השופט פורת בעע"מ 17/98, בורוחוב נ' בורוחוב , (לא פורסם) שם ראה ביהמ"ש את עצמו בן חורין לסטות מהלכות יסוד של ביהמ"ש העליון אשר קבעו כי בבחינת היותו של קטין צד לדיון בביה"ד הרבני לעניין מזונותיו יש לבחון את תוכן דיונו ביה"ד כדי להיווכח אם מבחינה מהותית יש לראות את הקטין כתובע ולא להסתפק במבחן הצורה והכותרת. ביהמ"ש קבע כי היום, בעידן זכויות האדם בכלל וזכויות הילד בפרט (חוק היסוד והאמנה בדבר זכויות הילד) יש להקפיד הקפדת יתר בהבטחת מעמדם של ילדים ואין מקום לחקור ולחפור כאשר מבחן הכותרת והצורה לא מותירים ספיקות שהקטין אינו צד לתובענה. · עם כל הכבוד מקבל אני את קו המחשבה של סגן הנשיא כב' השופט פורת, שיש בו מתן פרשנות ראויה לס' 9 לחוק שיפוט ביד"ר ולהלכות הפסוקות שנקבעו בענין זה, נוכח השינויים החקיקתיים והתחוקתיים במעמדו של הקטין. יחד עם זאת ובמלוא הענווה לא הייתי מבטל לחלוטין את המבחן "המהותי - עניני" ובלבד שההסכמה לסמכות תינתן, בצורה מפורשת בכתב, או בהצהרה מפורשת לפרוטוקול, תוך מודעות של נותן ההסכמה לכך ושאכן יתקיים דיון עניני, נפרד ועצמאי בשאלת מזונותיו של הקטין. 5. מזונות האשה א. כריכתם בתביעת גירושין אין בכוונתי להכביר מילים בשאלה זו. לעניות דעתי על פי כל המבחנים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע למבחני 'הכנות והכריכה' לא ניתן לומר שהנתבע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו עד כדי שלילת סמכותו של בימ"ש זה להיזקק לתובענה של האשה למזונותיה. ב. שאלת כנותה של תביעת הגירושין ושאלת כנות 'הכריכה' של מזונות האשה בתובענה זו הינן שאלות שבעובדה. משום כך דורשת הפסיקה מהטוען להן להגיש בקשה בכתב בצירוף תצהיר המפרט את רצונו של הנתבע ואת התנהגותו כדי ללמוד על קיומם של האלמנטים הללו. ג. במקרה עסקינן לא הוגשה בקשה שכזו וכל שיש בפני הינו כתב התביעה לגירושין שהוגש ע"י הנתבע. מעיון בכתב התביעה לגירושין ניתן לומר כי אין בפנינו כלל כריכה של מזונות האשה. בכריכת מזונות אשה מכוון הבעל את דעתו כי ביה"ד יזקק לשאלת זכותה של האשה למזונות, יבחן אותה במישור העקרוני ואם יתברר כי זכאית היא למזונות יתכבד ויכריע בשאלת גובה הסכום לו היא זכאית. האם ניתן לומר שבמקרה עסקינן כריכה שכזו בפנינו? התשובה היא שלילית. כל שכתב המבקש הוא: "לאור כל הנסיבות אני דורש להתגרש ואני מבקש בבית הדין שהוא יקבע את גובה המזונות שלי לשלם למשפחתי" ; "על סמך הנ"ל הנני מבקש את כב' ביהמ"ש לחייב את אשתי בגירושין כריכה למזונות והחזקת ילדים". אין בכתב התביעה שום עתירה מפורשת הדורשת מביה"ד לדיון ולהכריע בשאלת מזונותיה של האשה. ד. אם לא די בכך כדי לדחות את בקשת המבקש, אוסיף ואומר כי בהנחה שהבעל כן ואמיתי, ברצונו בגירושין ותביעת הגירושין כנה היא ובהנחה שאכן בכריכת מזונות אשה מדובר, אין הכריכה כנה והמבקש רחוק מלשכנע את ביהמ"ש בקיומו של יסוד זה. הטעם לכך הוספת המילה "מזונות" בצורה סתמית וכוללנית והייתי אומר מלאכותית אין בה משום כריכה ובודאי אין בה משום כריכה כנה. על מהות כריכת מזונות אשה בתביעת גירושין עמדתי בהרחבה בהחלטתי בבש"א 6932/98 תמ"ש 56132/98, בן טובים (פורסם בסקירה משפטית). בהחלטתי קבעתי כי כריכה שכזו כמוה כתביעת מזונות ועליה לעמוד בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג הדורשים הרצאת פרטים וכיוצ"ב, ור' לענין זה תקנות כ"ו (4) ולג' (1) לתקנות הדיון. כריכת מזונות ראויה, היא זו המספקת תשתית עובדתית המאפשרת פסיקת מזונות או דחייתה. על כך עומד אליאב שוחטמן עוד טרם השינוי שהוכנס בתקנות הדיון בבתי הדין כשהוא מדבר על משפטים בעניני מזונות: "במשפטים בעניני מזונות חיוני הוא לצורך קביעת החיוב במזונות ושיעור דמי המזונות - שביה"ד ידע את כל פרטי מצבם הכלכלי של בעה"ד, החלטה עקרונית בדבר חיובם של בעלי הדין בתביעות בעניני מזונות, במילוי טופס הרצאת פרטים ובו דיווח מפורט בדבר הכנסותיהם ורכושם, וכן מידע נוסף הדרוש לצורך מתן פסק דין צודק בנסיבות הענין, התקבלה לאחרונה ע"י מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הגדול לערעורין בירושלים, ומעתה שורר איפוא בבתי הדין הרבניים נוהל דומה לזה שבבתי משפט בסוגיה זו". (סדר הדין, ספריית המשפט העברי, 142). ר' לענין זה גם עע"מ 15/98, וקנין נ' וקנין (לא פורסם) ובר"ע 21/96, זידנברג נ' זידנברג (לא פורסם) בהם עומד סגן הנשיא כב' הש' פורת על אי קיומה של "כריכה" בכריכה סתמית של סוגית "המזונות". 6. הסכמה לסמכות א. אכן נכון הדבר שביה"ד הרבני יכול לקנות לעצמו סמכות לדון במזונות אשה מכוח הסכמה שלה לדון בשאלת מזונותיה, גם כאשר אין היא משתמשת בזכות הברירה המוקנית לה על פי ס' 4 לחוק שיפוט ביד"ר רבניים ומגישה בעצמה לביה"ד תביעה למזונות. ב. בבג"צ 86/55, דרעי נ' יו"ר ההוצל"פ ט' 1938 , נפסק לענין צורת ההסכמה כי חשוב שהסכמת בעלי הדין לשיפוט תינתן באופן ברור וללא ספק. רצוי הדבר שביה"ד הרבני יחתים את בעלי הדין על כתב הסכמה, אולם אין חובה לעשות כן. ניתן להסיק על הסכמה זו על פי התנהגותם של בעלי הדין בפני ביה"ד. בעל דין שהופיע בפני בי"ד רבני בכמה ישיבות, הרצה בפניו את טענותיו ולא התנגד לסמכותו, אין שומעים בעל דין כזה כשהוא בא לאחר מכן וטוען שלא הסכים לשיפוטו של ביה"ד הרבני. ג. דברים אלה מלמדים אותנו כי הסכמת אשה לסמכות ביד"ר לדון בשאלת מזונותיה צריכה להינתן במפורש, באופן ברור וללא כל ספק והייתי מוסיף ואומר תוך מודעות למשמעות הדברים. המודעות של האשה יכולה להלמד ממתן הסכמה בכתב, בעל פה וגם על דרך של התנהגות ברורה כגון שטוענת היא בפני ביה"ד בשאלת מזונותיה ועותרת היא בעצמה מביה"ד שיפסוק את מזונותיה. (ר' לענין זה את ביקורתו של פרופ' שאוה לענין ההסכמה הנדרשת על פי ס' 9 לחוק שיפוט ביה"ד הרבניים במאמרו "המוסמך ביה"ד הרבני לדון בהסכמה בעניני נישואין וגירושין מכוח ס' 9 לחוק של בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953)? הפרקליט כז' ח' ד עמ' 479 בעמ' 487. ד. במקרה עסקינן, הדיון אליו התייצבה האשה היה אמור לעסוק בגירושי בני הזוג על פי בקשה משותפת לשניהם. לאחר שבני הזוג הביעו הסכמתם להתגרש ביקש הבעל קבוע את סכום המזונות שעליו לשלם. לשאלת ביה"ד ענתה האשה "אני מבקשת 7,000 ש"ח עד היום חיינו בסך 15,000 ש"ח לחודש". ביה"ד פסק מה שפסק. (ר' פרוטוקול הדיון וההחלטה שצורפו לכתב ההגנה). אינני סבור שתשובתה של האישה, שיתכן וניתנה מתוך כבוד לביה"ד, יש בה כדי ללמד על הסכמתה לסמכות ביה"ד לדון במזונותיה. 7. סוף דבר - א. דוחה את טענות הנתבע וקובע כי בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעת האישה והקטינים למזונות. ב. הנתבע ישלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ צמודים ונושאי ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. קטיניםבית דין רבנימזונות ילדיםמזונות