רופא ומוסד רפואי חב חובת זהירות כלפי מטופל. תוכנה של החובה אשר חבים רופא ומוסד רפואי כלפי מטופל העובר ניתוח היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק במהלך הניתוח. שאלת הפרת החובה תבחן לא לפי מבחן התוצאה אלא לאור בחינת האמצעים שננקטו למניעת הסיכון. החובה המוטלת על רופא אינה לתוצאה אלא למאמץ, שהרי רופא אינו חב באחריות מוחלטת לנזקים, גם אם נגרמו במהלך טיפול רפואי. שאלת רמת ההתנהגות של רופא סביר או מוסד רפואי סביר היא שאלה נורמטיבית המסורה להכרעתו של בית המשפט, אך מקובלת ההנחה כי אם הצוות הרפואי פעל באופן העולה בקנה אחד עם הפרקטיקה הרפואית המקובלת והידועה באותה עת או התבססה על אחת מהאסכולות הרפואיות המוכרות יש בכך כדי להצביע על כך שפעלו באופן סביר וללא התרשלות. המבחן אינו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של הרופא הסביר בשעת מעשה וההנחה היא כי כל רופא עלול לטעות, אלא שלא כל טעות מהווה רשלנות. אי הצלחת ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית. להלן רשימת פסקי דין בנושא חובת הזהירות של רופאים: דנ"א 1833/91 קוהרי נ' משרד הבריאות ע"א 4960/04 ע.ס. נ' קופ"ח הכללית ע"א 7705/98 המרכז הרפואי סורוקה נ' חגית כהן ע"א 4025/91 צבי נ' קרול ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש שיבא ע"א 4384/90 ואתורי נ' בי"ח לניאדו ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' הרישנו 8. דנ"א 7794/98 משה נ' קליפורד רפואהחובת הזהירותרופאים