מהו חיסון פוליו ? בעקבות מגיפות הפוליו שפרצו במהלך השנים בעולם, פותחו תרכיבי חיסון, אשר נועדו למגר את המגיפות ולהדביר את המחלה. שלושה תרכיבים עיקריים פותחו במהלך השנים; (1) תרכיב "סייבין" - (על שם מפתח החיסון), שמקורו בנגיף חי - מוחלש מכל אחד מן הזנים. התרכיב ניתן דרך הפה, מגיע למערכת העיכול וגורם ליצירת נוגדנים נגד המחלה ולחיסון המקבל. יתרונו של תרכיב "סייבין" בכך, שהוא גורם לחיסון סביבתי, עם הפרשתו של הנגיף, באמצעות מערכת העיכול. חולשתו, בכך שחיסון תרכיבי זה עלול לגרום להדבקת המחוסן במחלת הפוליו. על שיעור התחלואה כתוצאה מהחיסון התרכיבי מסוג "סייבין" והסכנה לחלות בנגיף התרכיבי נעמוד בהמשך. (2) תרכיב מומת - תרכיב אשר אינו כרוך בסיכון ללקות בנגיף התרכיבי, אך מנגד, אינו תורם דבר לחיסון הסביבתי. (3) חיסון משולב - המשלב מתן שני התרכיבים. בישראל הונהג החיסון החל משנת 1988 ובארה"ב הונהג משנת 1997. עד לתחילת שנות ה - 80, נהגו לחסן בישראל באמצעות תרכיב "סייבין", בין היתר, בשל החיסון הסביבתי שהעניק וזאת, לשם מניעת מגיפות והדברת המחלה. מתחילת שנות ה - 80, לא אובחנו בישראל מקרי פוליו, זולת מקרים נדירים ביותר של סיבוך תרכיבי. מהטעם הזה, החליט משרד הבריאות לעבור לתרכיב המומת, אשר אינו כרוך בסיכון שיתוקי. עם פרוץ "מגיפת הפוליו" בשנת 1988, שונתה המדיניות, נוכח מסקנת המומחים, לפיה, החיסון באמצעות הנגיף המומת אינו יעיל למניעת המחלה. בשל כך, החלו לחסן באמצעות החיסון המשולב. כ - 93% מכלל האוכלוסייה בישראל מחוסנים מפני מחלת הפוליו. בית המשפט ציין בפסיקתו כי חובתה של המדינה לדאוג לבריאות הציבור, באמצעות מתן חיסון המוני נגד מחלת הפוליו מוסכמת על הכל. זו הדרך למניעת התפרצות מגיפות של המחלה ולראיה, קיומן של המגיפות שפשטו בעולם, שנים טרם הנהגת החיסון ההמוני. נדיר הסיכון ללקות במחלה כתוצאה ממתן החיסון. מנגד, הסכנה שמא מגיפת המחלה תכה בציבור, אם לא יינתן חיסון להמונים - רבה וניכרת. פוליוחיסונים