להלן פסק דין בנושא הכרה בפגיעה בשמיעה כתאונת עבודה: עניינה של תביעה זו בפרשנותו של סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). העובדות הצריכות לעניין השאלה העולה בתובענה זו הינה משפטית ובהסכמת הצדדים הוחלט כי ההכרעה בתיק זה תעשה על פי כתבי הטענות מטעם הצדדים וסיכומיהם. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן: התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו. לתובע נערכה בדיקת שמיעה ממנה עולה כי בבדיקת הולכת אוויר ירדה שמיעת התובע בתדרי הדיבור באוזן ימין ב 25 דציבל בממוצע ובאוזן שמאל ב 28.33 דציבל בממוצע. לעומת זאת על פי בדיקת הולכת עצם ירדה שמיעתו של התובע בתדרי הדיבור באוזן ימין ב 11.66 דציבל בממוצע וב 23.33 דציבל באוזן שמאל. בדיקת הולכת העצם בודקת את הנזק לשמיעה שנגרם כתוצאה מרעש מזיק בעוד שבדיקת הולכת האוויר בודקת את הירידה הכללית בשמיעה ללא אבחנה בגורם לה. סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; ..." סעיפי המשנה של סעיף 84(א) הינם סעיפים הקובעים תנאי-סף להכרה בפגיעה בשמיעה. כלומר, ככל שאחד מהתנאים איננו מתקיים תביעתו של מבוטח תידחה ללא דיון בה לגופו של עניין. הצדדים חלוקים בשאלה האם הירידה בשמיעה לפי סעיף 84א(א)(2) צריך שתימדד בבדיקת הולכת עצם או שמא די בירידת השמיעה הנמדדת בבדיקת הולכת אוויר. התובע סבור כי תנאי-הסף לעניין הירידה בשמיעה מטרתו לסנן את כל מי ששמיעתו לא ירדה בשיעור העולה על 20 דציבל, ללא שייכות למקור הפגיעה. לשיטת התובע, זוהי הפרשנות אשר יש לתת לסעיף וכל פרשנות אחרת, תחמיר שלא כדין עם המבוטחים. התובע סבור כי פרשנות זו נלמדת מפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבוד בעב"ל 188/08 אלון ואח' - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פסק הדין מיום 12/11/08 מצוי במאגרים האלקטרוניים) (להלן: פרשת אלון). הנתבע לעומתו סבור כי את החוק יש לפרש בהתאם לתכליתו וכי תכלית החוק הינה לפצות בגין ירידה בשמיעה שהינה תוצאה של פגיעה בעבודה. אף הנתבע מבסס טענותיו על פרשת אלון, כאשר לשיטתו כוונת בית הדין בפסק הדין הייתה לירידה בשמיעה כפי שהיא נמדדת במבחני הנכות, היינו בדיקה תחושתית - עצבית. הכרעה לאחר שעיינו במלוא חומר הראיות אשר הוצג בפנינו, סבורים אנו כי דין התביעה להתקבל. סבורים אנו כי פרשנות הנתבע אין לה על מה שתסתמך וכי מקום בו שתק המחוקק וקיים ספק באשר לפרשנות החוק, מן הראוי שישחק ספק זה לטובת המבוטח. אין חולק כי סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי שותק באשר לזיקה בין הירידה הנדרשת בשמיעה לבין סוג הבדיקה אשר מגלה ירידה זו. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אלון, יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה יותר עם המבוטח. קביעה זו סויגה בעב"ל 414/09 חג'וג' - המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, פסק הדין מיום 11/04/10 מצוי במאגרים האלקטרוניים) (להלן: פרשת חג'וג') שם קבע בית הדין הארצי לעבודה כי הבדיקה המיטיבה תועדף רק מקום בו שתי הבדיקות זהות באיכותן. בענייננו השאלה אינה נוגעת לאיכות הבדיקות אלא למידת הקונקרטיות שלהן. בדיקת הולכת העצם בוחנת את מידת הנזק לעצבי השמיעה בעוד שבדיקת הולכת האוויר תצביע על נזק לשמיעה באופן כללי. נוסף על כך, כפי שמציין התובע, בפרשת אלון קבע כב' השופט פליטמן כי בדיקת הירידה בשמיעה הינה בדיקה טכנית ואין בשלב זה לבחון את הקשר הסיבתי בין הירידה בשמיעה לבין הרעש המזיק. לדעתנו פרשנות הנתבע מחמירה עם המבוטחים ומוסיפה תנאי נוסף אשר זכרו לא בא בחוק הביטוח הלאומי. תנאי זה יצמצם עוד יותר את שיעור המבוטחים אשר נפגעה שמיעתם כתוצאה מעבודתם וזאת מבלי שנתן לכך המחוקק ביטוי מפורש בחוק. מעבר לכך, כפי שמציין התובע, התנאים הנקובים בסעיף 84א הינם תנאי סף. כלומר, אין מניעה לשלול קשר סיבתי בין רעש מזיק לבין פגיעה באוזניו של מבוטח או להפחית את הנכות בגין מצב קודם, לאחר בדיקת ועדה רפואית. על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי דין התביעה להתקבל. הנתבע ישא בשכר טרחת בא-כוח התובע בסך 4,000 ₪ ובהוצאות התובע בסך 500 ₪. שמיעה