1. בפניי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 26.5.2010, אשר קבעה למערער 0% נכות בגין הפגיעה בעבודה מיום 3.1.2003. 2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה לעררים בהתאם לפסק דין שניתן על ידי, בהסכמת ב"כ הצדדים, ביום 18.3.10, בתיק בל 2854/09 (להלן:"פסק הדין"), לפיו העניין הוחזר לוועדה "שתעיין במסמכים הרפואיים של ד"ר חביבאללה גאזי, בתחום האורטופדי, שבדק את המערער גם לאחר 16.10.05, זאת מאחר והוועדה רשמה שלא נמצאו מסמכים רפואיים על מעקב רפואי לאחר 16.10.05. כמו כן, תיתן הוועדה את דעתה גם באופן מנומק על ממצאי בדיקת EMG האחרונה מיום 2.3.09 ותבחן שוב את החלטתה לאחר עיון והתייחסות למסמכים שיועברו אליה, תוך נימוק דעתה. המערער יוזמן לוועדה ויהיה רשאי להופיע בנוכחות בא כוחו". 3. להלן עיקר טענות ב"כ המערער: א. הוועדה לא עשתה חשבון עו"ש לגבי המצב הקודם, כפי שהיה צריך. ב. הוועדה סותרת את עצמה כאשר היא מציינת כי אין חסרים נוירולוגיים קליניים, עת בוועדה מיום 17.12.08 צוין "ירידה בתחושה ברגל שמאלית בפיזור 1S-4L". ג. הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר צינמן, מומחה מטעם בית הדין במסגרת התביעה לדמי פגיעה. ד. הוועדה לא התייחסה לבדיקת EMG ברצינות, ציינה כי מדובר בהפרעה שורשית כאשר בבדיקה עצמה צוין קיום של נזק שורשי. ה. לא ברור אם בדיקת ה- EMG מיום 20.5.03 הייתה בפני הוועדה. ו. הוועדה לא התייחסה לתקופת אי הכושר של המערער ולא קבעה נכות זמנית. 4. ב"כ המשיב הסכימה כי הוועדה תקבע באופן מנומק האם הפגיעה בעבודה גרמה להחמרה של המצב הקיים ובאיזה מידה. ב"כ המערער לא הסתפק בהסכמה הנ"ל, אלא ביקש שהעניין יועבר לוועדה בהרכב אחר, כאשר המערער איבד את האמון בוועדה בהרכב הנוכחי. 5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. מדובר בוועדה שהתכנסה מכוח פסק דין לפיו, היא נדרשה להתייחס למסמכים הרפואיים של המומחה שטיפל במערער גם לאחר ה-16.5.2005 וכן נדרשה להתייחס באופן מנומק לממצאי בדיקת EMG האחרונה והוועדה מילאה את הנדרש ממנה בפסק הדין. ב. אין הצדקה להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר. ג. לפי פסק הדין הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר צינמן. 6. דיון ומסקנות: כאשר דובר בהחזרה לוועדה לעררים על פי פסק דין, יש לבדוק האם הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין, כי אם לא כן, קיימת הצדקה להתערבות בהחלטתה. לפי האמור בפרוטוקול הוועדה מיום 26.5.120, היא עיינה במסמכים הרפואיים של ד"ר חביבאללה וכן בבדיקת ה-EMG מ-2.3.09 בה קיימת עדות לנזק שורשי דו צדדי ונשלל נזק עצבי. יש לציין כי הוועדה לא נדרשה בפסק הדין לבדוק שוב את המערער, אלא שהדיון היה צריך להיות בנוכחותו, תוך מתן אפשרות להעלות טיעונים. כן, הוועדה לא נדרשה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר צינמן ועל כן, אין לקבל טענות אלה של ב"כ המערער. הוועדה התייחסה לבדיקה קלינית שנערכה על ידה בטרם פסק הדין, שלא הראתה הגבלות בתנועה או חסרים נוירולוגיים קליניים. הוועדה התייחסה לרישומים של ד"ר חביב אללה, רופא המטפל של המערער, תלונות על כאבי גב אשר טופלו שמרנית, כאשר הביקור האחרון הוא מיום 14.11.07. הוועדה גם התייחסה לתלונות על כאבי גב והגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני מלפני התאונה (משנת 1994), אשר מעידות על מחלה שקדמה לתאונה. על אף זאת, לאור הרישומים הרפואיים לאחר התאונה, היה על הוועדה לקבוע האם התאונה גרמה להחמרת המצב הקיים ובאיזה מידה, תוך קביעת נכות זמנית אם יש הצדקה לכך. בנקודה זו הסכימה ב"כ המשיב בהגינותה. בהתאם לפסק הדין על הוועדה היה להתייחס לבדיקת EMG מ-2.3.09 באופן מנומק. הוועדה עיינה באותה בדיקה וציינה שהיא מצביעה על נזק שורשי, כפי שמופיע בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה. אולם, אין התייחסות מנומקת כפי שנדרש, לגבי ממצאי הבדיקה הנ"ל והאם הם קשורים לתאונה. בנקודה זו לא קיימה הוועדה את הנדרש ממנה בהתאם לפסק הדין. ב"כ המערער ביקש להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר. דרך המלך בהתאם לפסיקה היא להחזיר את העניין לאותה ועדה. יש לסטות מאותו כלל רק כאשר קיים חשש מבוסס שהוועדה בהרכבה הנוכחי לא תוכל לשנות את החלטתה, גם אם יהיה צורך בכך. על אף שהעניין כבר הוחזר לוועדה בהתאם לפסק הדין, שלא קוים באופן מלא, לא הוכח חשש ממשי שהוועדה "נעולה על דעתה". הטענה כי המערער "איבד אמון בוועדה" אינה מספקת כדי להצדיקה העברת העניין לוועדה בהרכב אחר. 7. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: א. תתייחס באופן מנומק לבדיקת EMG מיום 2.3.09 ותקבע האם יש בממצאיה כדי לקבוע נכות למערער בגין הפגיעה בעבודה. התייחסות זו חייבת להיות מנומקת. ב. לאחר עיון מחדש במסמכים הרפואיים, תקבע הוועדה באופן מנומק האם הפגיעה גרמה להחמרה של המצב הקיים ובאיזה מידה. יובהר לוועדה כי החלטתה חייבת להיות מנומקת, על מנת שתהיה מובנת גם למי שאינו רופא. על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. 8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. רפואהביטוח לאומיועדה רפואית