קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עובד זר לא חוקי - תאונת עבודה: א. העובדות העותר הגיע לעבוד בישראל באופן חוקי לפני כחמש וחצי שנים ביוני 1995. לאחר מספר כניסות ויציאות, נכנס לאחרונה לישראל ביום 2.11.1997 ושהה בישראל עד ליום בו נעצר ב- 14.10.2003. היינו, העותר שוהה בישראל מעבר לתקופה מצטברת של 63 חודשים (לענין זה ראה סע' 3א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952) ומכאן שהעותר שוהה בישראל שלא כדין. ביום 25.8.2000 נפגע העותר בתאונת עבודה בה נפגעה כף ידו הימנית ומסתבר גם, לטענתו בגבו. בעקבות התאונה הגיש העותר, המצוי מאז התאונה בטיפוליים פיזיוטרפים, תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי. בשל תקלה בטיפול בתביעתו, לא הוכרו עבור העותר פיצויים בגין הנזקים בגבו, ולעניין זה הוא מטופל כעת על ידי עו"ד זלצברג. לענין הפגיעה בכף היד, זו הוכרה ואף הוענקו לו אחוזי נכות על ידי המל"ל. ב-15.10.03 הופיע העותר בפני בית הדין למשמורת, וזאת מבלי שהיה מיוצג על ידי עו"ד. בהחלטתו קבע בית הדין למשמורת כי העותר שהה בישראל - ביודעין - ללא אשרה במשך תקופה ארוכה, ודחה את בקשת העותר לשחרור. העותר הופנה לעו"ד זלצברג על מנת שזו תגיש מסמכים המעידים על הטיפול לו הוא זקוק ועל נחיצות הישארותו בישראל. נכון לכתיבת פסק דין זה לא הוגשה תביעה למוסד לביטוח לאומי לענין הגב. ב. העתירה/ערעור במסגרת העתירה המינהלית שהוגשה לבית משפט זה נתבקש בית המשפט להורות על ביטול צו ההרחקה שהוצא כנגד העותר, להורות כי ישוחרר ממאסרו וכי תינתן לו אשרת שהייה עד לאחר סיום הטיפול ועד לסיום ההליך המשפטי בו הוא מצוי. ב-23.11.03, בעקבות הנחיית בית המשפט, הוגש ערעור מינהלי, בו נתבקש בית המשפט להורות על ביטול צו המשמורת שהוצא כנגד המערער, ולהורות כי המערער ישוחרר. הדין בעתירה ובערעור אוחד. ב"כ העותר טוענים, כי אם יגורש העותר תמנע ממנו היכולת לסיים את ההליך המשפטי בו הוא מצוי, וכן ימנע ממנו הטיפול הרפואי לו הוא זקוק. טענה עיקרית של ב"כ העותר היא בדבר מדיניותו של משרד הפנים, לפיה תינתנה אשרות שהייה זמניות לעובדים זרים אשר נפגעו בתאונות עבודה. לעניין זה מפנים ב"כ העותר לבג"צ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר (מיום 21.11.03), ולעמדת המדינה כפי שהובעה במסגרת ההליכים באותו בג"צ. ג. דיון שוהה שלא כדין יורחק מישראל בהקדם האפשרי, ויוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל (ראו סעיפים סעיפים 13 ו - 13א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952). באשר להחזקה במשמורת; סעיף 13ו(א) לחוק הכניסה לישראל קובע כי : "ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין בהתאם להוראות סעיף זה; לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה: (1) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי שהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, וכי יצא מישראל במועד שקבע לו; (2) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי יצא מישראל בעצמו בתוך מועד שקבע לו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא יצא בעצמו במועד שנקבע; (3) השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי מחמת גילו או מצב בריאותו החזקתו במשמורת עלולה לגרום נזק לבריאותו, או שקיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שחרורו בערובה, לרבות מקום שעקב החזקה במשמורת ייוותר קטין בלא השגחה; (4) הוא שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות." בענייננו, בית הדין למשמורת קבע כי שהייתו הבלתי חוקית של העותר בישראל אין יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב. לפיכך, אין מקום להורות על שחרור העותר על יסוד טענה זו. יתר על כן, בנסיבות דנן ובהינתן שהטיפול לו נזקק העותר הוא טיפול פיזיוטרפי וקבלת משככי כאבים, החזקתו במשמורת איננה עלולה לגרום נזק לבריאותו. כך גם אינם קיימים טעמים הומניטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שחרור העותר בערובה. תביעת אזרחית פוטנציאלית איננה מקימה טעם כזה, בפרט כשנטען כי העותר מטופל לעניין התביעה על ידי עו"ד זלצברג, אשר יכולה להמשיך ולטפל בענייניו, אף אם הוא מוחזק במשמורת, ואף אם הוא מגורש. אשר על כן, אין העותר נכנס לגדר החריגים לכלל לפיו שוהה בארץ שלא כדין יוחזק במשמורת עד להרחקתו, ואין גם במקרה זה להורות על שחרורו. העותר הינו שוהה בלתי חוקי שדינו להיות מורחק מישראל. הרשויות הפעילו במקרה הנדון את שיקול דעתן. ההחלטות סבירות ואין דרכו של בית המשפט להתערב בהחלטות גם אם היה הוא עצמו מחליט אחרת. לעניין אשרת השהייה; מהחומר שנמסר לבית המשפט ומתגובות המשיב עולה, כי עמדת המדינה, כפי שהובעה בבג"צ 1911/03 הינה, כי תינתן אשרה לתקופה מוגבלת לעובדים זרים השוהים שלא כדין בישראל אך שהו כדין בעת הפגיעה, ואשר יש צורך בשהייתם בארץ לשם סיום הליכים בפני וועדות רפואיות, ניתוחים וטיפול רפואי כיוצא בזה. אלא שמובהר, כי משרד הפנים איננו מוכן ליתן אשרות שהייה לצורך טיפולים רפואיים שגרתיים, טיפולי פיזיוטרפיה או לצורך תביעות משפטיות (לעניין זה אני מפנה למכתבה של עו"ד אלטשולר מיום 26.10.03 אשר נמסר לבית המשפט בדיון ביום 3.12.03, וכן לנספח א' לתגובת המשיב). על פי אישור רפואי מיום 28.10.03, העותר מקבל טיפולי פיזיוטרפיה ומשככי כאבים. באם טיפול זה לא יפסיק את הכאבים מהם סובל העותר, ייתכן ויהא צורך בטיפול ניתוחי. כמו כן טוענים ב"כ העותר, כי מאחר ובמסגרת התביעה כנגד הביטוח הלאומי לא הוכרה תביעת העותר בכל הנוגע לפגיעה בגבו, העותר מטופל כעת ע"י עו"ד זלצברג על מנת להשיג עבורו פיצוי מלא. בהודעה שנמסרה לבית המשפט ביום 30.10.03 במסגרת הבקשה למתן צו זמני הובהר, כי לדברי עו"ד זלצברג עדיין מתקיימת בדיקה לעניין הגשת התביעה, היינו, טרם נפתח הליך משפטי. עינינו הרואות, כי עניינו של העותר נופל בגדר אותם מקרים בהם לא תינתן אשרה, כמפורט לעיל. ב"כ המשיב הבהיר, כי בהתאם לצורך, ובמידה ותוגשנה הבקשות המתאימות, ישקול המשיב לאפשר לעותר לשוב ולהיכנס לישראל לצורכי קיום משפט או לצורך טיפולים רפואיים. נוכח האמור לעיל, ולאור העובדה שהעותר איננו שב למדינת עולם שלישי נחשלת ומפגרת, כי אם למדינה אירופאית עם מערכת רפואית תקינה, אני סבורה כי בנסיבות העניין החלטת המשיב סבירה היא, ואין מקום להתערב בה. כפי שכבר צויין, הליכים פוטנציאלים שיכול ויתקיימו כנגד הביטוח הלאומי, אין בהם כדי להצדיק שהיית העותר בישראל. כך גם מצבו הרפואי אין בו כדי להצדיק את המשך השהות באשר טיפולי הפיזיוטרפיה שהוא נזקק להם אינם מצילי חיים או משמרי חיים. ד. סוף דבר אשר על כן דין העתירה והערעור להידחות. בנסיבות דנן, לא ראיתי ליתן צו להוצאות.עובדים זריםתאונת עבודה