1. בפנינו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 22.12.09 אשר התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 1924/09. 2. הערעור הוגש ביום 26.4.10, ב"כ המערערת טען כי החלטת הוועדה הרפואית התקבלה במשרדו לראשונה ביום 15.4.10 ולא התקבלה קודם לכן אצל המערערת. המערערת טוענת כי הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין. 3. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות, משהוגש הערעור למעלה מ 30 ימים אחרי קבלת החלטת הוועדה . המשיב טען כי ההחלטה נשלחה אל המערערת ישירות מיד אחרי החלטת הוועדה לכתובתה ת.ד. 511 ב"ש. המשיב הציג מסמכים ולפיהם כל התשובות נשלחו ישירות למערערת לכתובת ת.ד. 511 באר-שבע ובכלל זה החלטת הוועדה הרפואית נשוא הערעור וגם הזימון אליה. 4. המערערת טענה כי כבר מחודש 3/09 המשיב שלח את כל החומר ישירות למשרד ב"כ. לטענת המערערת, ההחלטה נשלחה לב"כ לאחר שפנה ביום 3.2.10 למשיב וביקש את הפרוטוקול. המערערת צירפה תצהיר כי מעולם לא קיבלה את החלטת הוועדה, אלא רק לאחר פניית ב"כ. 5. לאחר שעיינתי בחומר שצירפו הצדדים אני מקבל את טענת המשיב כי ההחלטה נשלחה לכתובתה של המערערת. המערערת בתצהירה לא מציינת מי עוד משתמש בתיבת הדואר 511 בבאר-שבע, האם מלבדה יש נמענים נוספים, אלא מסתפקת בהצהרה שהיא לא קיבלה את ההחלטה, אלא רק לאחר שנשלחה למשרד בא כוחה , לבקשתו בחודש אפריל 2010. 6. בחומר שצירף המשיב, ובכלל זה הזימונים לוועדות וההחלטות של המשיב בעניינה של המערערת, מצוינת תיבת הדואר של המערערת , ולא כתובת בא כוחה. משכך אני קובע כי ההחלטה נשלחה לכתובתה ת.ד. 511 ב"ש, ורק לאחר פניית ב"כ נשלחה ההחלטה גם לבא כוחה. 7. סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971, קובע כי מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, רואים את ההמצאה, אם אין הוראה אחרת משתמעת, כמבוצעת במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר. 8. לאור האמור אין מנוס מלקבל את טענת ההתיישנות. 9. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשנ"ז - 1997, קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער".   הלכה פסוקה היא:   "כי בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק". (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת- המוסד פד"ע כא' 132). 10. אין לבית הדין סמכות להאריך את המועדים להגשת ערעור, וזאת מאחר ושעה שמדובר במועד לביצוע פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לא חלה תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינה הארכת מועדים מנימוקים שירשמו, להבדיל מביצוע פעולה במהלך המשפט עצמו. (דב"ע מח/104-0 סבאג ניסים - המל"ל פד"ע כ 127, עב"ל 31/98 אליהו סולאן - המל"ל פד"ע לד 481). 11. גם לגופו של עניין, נראה כי דין הערעור להידחות, אמנם המשיב עמד על הכרעה בטענת ההתיישנות לפני שמיעת הדיון לגופו , אך בכל זאת גם בדקנו את פרוטוקול ההחלטה לגופו. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 1924/09 מיום10.11.09 שם נקבע : - "עניינה של המערערת יוחזר לוועדה עררים בנכות על מנת שתתייחס התייחסות מנומקת לחוות הדעת ד"ר אומנסקי מיום 18.3.09 . הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם להעלות טענותיהם לעניין הנ"ל. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה". 12. הוועדה נשוא הערעור בדקה את המערערת וקבעה:- " הוועדה עיינה בפסק הדין וכן בחוות הדעת של ד"ר אומנסקי מיום 18.3.09 . מבחינה פסיכיאטרית: ברשות הוועדה מ- 4/09 עמדה חוות דעת של פסיכולוג דובר ערבית בלבד. לפיו לא נמצאו סימנים של הפרעה נפשית אלא נקבע על התנהגות מגמתית ושיתוף פעולה סלקטיבי בבדיקה. למרות זאת הועדה התרשמה מאנמנזה ותמונה קלינית במהלך הבדיקה וקבעה 30% בשל מצב דיכאוני קשה. חוות דעת של ד"ר אומנסקי לא עמדה בפני הועדה ולכן גם לא הייתה התייחסות. לאחר עיון בחוות דעת של ד"ר אומנסקי הועדה מתרשמת מהעדר שיתוף פעולה של התובעת, לא ידוע על אישפוזים או שינויים באורח חייה בתקופה לאחר ועדה רפואית מ- 4/09. הועדה קראה בעיון את חוות הדעת של ד"ר אומנסקי מ- 3/09 שהתרשם בדומה להתרשמות הועדה. הועדה מקבלת חוות דעת זו בחלקה וקובעת וחוזרת על קביעתה 30% לפי סעיף 33 ג' אך משנה זמניות וקובעת נכות יציבה. " 13. הוועדה בדקה את המערערת עיינה בחוות הדעת של ד"ר אומנסקי התייחסה אליה ואף קבעה נכות קבועה למערערת חלף הנכות הזמנית.מבחינה זו קיימה הועדה את המוטל עליה.קביעת דרגת הנכות הינו ענין רפואי שאין לבית הדין כלים להכריע מי צודק. בענין זה קביעת שעור דרגת הנכות נעשה בהתאם לשיקול דעתה המקצועי של הועדה ואין מקום להתערב בכך. ככל שחלה החמרה במצבה של המערערת, פתוחה בפניה הדרך להגיש תביעה להחמרה. 14. כאמור, הערעור נדחה. נכות כלליתערעורנכותהתיישנות