שבר באצבע ביד - תאונת עבודה

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.6.2010, אשר קבעה למערער נכות אורטופדית בשיעור 8% לפי פריט ליקוי 43(4)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: התקנות) לאחר שקבעה כי נכותו של המערער היא בגדר "קשיון לא נוח של האצבעות" לפי פריט 44(1) לתקנות. המערער יליד 1944, אינסטלטור, נפגע ביום 9.5.2007 בידו הימנית בתאונת עבודה. ביום 28.1.2010 התכנסה ועדה מדרג ראשון. במסגרת הדיון בוועדה הרפואית טען ב"כ המערער כי: "שבר באצבע v ביד ימין. עבר קיבוע, סובל מכאבי ראש יש הגבלה בתנועות אצבע v לא יכול לאגרף. ירידה בכוח היד וירידה בתחושה בגליל העליון ומתקשה בביצוע עבודה מנואלית. יד דומיננטית ימנית" (ההדגשה אינה במקור). הועדה הרפואית מדרג ראשון בדקה את המערער וקבעה, בין היתר, כי למערער נכות אורטופדית יציבה בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 44(4) לתקנות החל מיום 9.8.2007 (נספח ב' לכתב הערעור). יצוין, כי לא קיימת כל קביעה של הוועדה מהי ידו הדומיננטית של המערער. המערער הגיש ערעור על קביעת הועדה הרפואית מדרג ראשון. ביום 2.5.2010 התכנסה ועדה רפואית לעררים, ערכה למערער בדיקה קלינית, וקבעה לעניין התחום האורטופדי כך: "הוועדה מקבלת את הערר בתחום האורטופדי וקובעת כי מדובר בקשיון לא נוח, וקובעת נכות בשיעור 8% לפי סעיף 44(3)ב' מופנה מסעיף 44 בגין הפרעות התחושה באצבע...". הוועדה לא סיכמה את ממצאיה שכן לעניין התחום הנוירולוגי ביקשה לקבל את תיקו הרפואי והנוירולוגי של המערער. ביום 20.6.2010 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, ללא נוכחות המערער או מי מטעמו וקבעה כדלקמן: "מבחינה נוירולוגית - הוועדה קובעת כי אין נכות בגין כאבי ראש הקשורה לתאונה הנדונה. כפי שנקבע בישיבת הועדה מיום 2.5.2010, מבחינה אורטופדית מדובר בקשיון לא נוח, נכותו בשיעור 8% לפי סעיף 44(1) מפנה לסעיף 44(3)ב'. בגין הפרעות התחושה באצבע נכותו בשעור 0% לפי סעיף 29(6)I ...". המערער הגיש ביום 18.11.2010 ערעור על החלטה הוועדה הרפואית לעררים לעניין נכותו האורתופדית בלבד. לטענת המערער שגתה הוועדה עת קבעה את נכותו האורטופדית בשיעור 8% ולא בשיעור 10% לפי פריט 44(3)ב'. המערער טען כי ידו הימנית הפגועה היא ידו הדומיננטית כשהוא מפנה לפרוטוקול הועדה מדרג ראשון ומשכך הוא זכאי בהתאם לפריט 44(3)ב' לנכות בשיעור 10%. עוד טען המערער כי מדובר בטעות משפטית ולא רפואית שלבית הדין סמכות לתקנה מבלי להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לעררים. בדיון שהתקיים ביום 13.1.2010 טען המשיב כי הקביעה בדבר היות ידו הימנית של המערער יד דומיננטית היא קביעה רפואית-עובדתית הנמצאת בסמכותה של הועדה הרפואית לעררים. עוד נטען כי האינדיקציה היחידה בעניין ידו הדומיננטית של המערער היא אמירה של בא כוחו בישיבת הועדה הרפואית מדרג ראשון. לפיכך הסכים המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע מהי ידו הדומיננטית של המערער ותשקול מחדש את שיעור הנכות שנקבע. נוכח עמדת המשיב השאלה היחידה שנותרה לדיון היא האם מוסמך בית הדין לקבוע במקרה דנן כי דרגת נכותו של המערער היא בשיעור 10% ולא 8% כפי שקבעה הוועדה הרפואית לעררים. לטעמי יש להשיב על השאלה בשלילה כפי שיפורט להלן. בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל(ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006)). משמצא בית הדין טעות שבחוק בהחלטת ועדה רפואית לעררים, מעמיד הוא את הועדה על טעותה ומחזיר אליה את הענין לקביעת דרגת הנכות. רק במקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי יתקן בית הדין בעצמו את הטעות. סעיפי הליקוי הרלוונטיים לענייננו הם פריטים 44(1) ו-43(4)ב'. פריט 44(1) קובע "קשיון לא נוח של האצבעות - "ייקבעו אחוזי הנכות כפי שנקבע לגבי קטיעה בלי ראש עצם המסרק". פריט 43(4)ב' קובע "קטיעה לפחות 1 2 גלילים (ימין) 10% (שמאל) 8%" בתקנה 11(ו) לתקנות נקבע כי "דרגת נכות בגין פגימה ביד שמאל לאיטר יד שמאל, תיקבע לפי המבחנים ליד ימין, ופגימה ביד ימין לאותו נפגע תיקבע לפי המבחנים ליד שמאל". מכאן שאם אכן נכונה טענת המערער ולפיה ידו הימנית היא ידו הדומיננטית, אזי לכאורה היה על הוועדה הרפואית לעררים לקבוע כי שיעור נכותו הוא 10% ולא 8%. הוועדה הרפואית לעררים היא הגוף המוסמך לקבוע אם ידו הימנית של המערער היא ידו הדומיננטית, אם לאו. שכן מדובר בקביעה עובדתית רפואית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה של הוועדה. משאין בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים כל התייחסות לעניין זה הרי שיש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבדוק את המערער ותקבע אם אכן ידו הימנית היא ידו הדומיננטית ואם יש מקום לשנות את דרגת הנכות שנקבעה לו. איני מקבלת את טענת המערער, לפיה מדובר בטעות משפטית של הועדה שלבית הדין סמכות לתקנה. אין כל קביעה של הוועדה הרפואית לעררים ואף לא של הוועדה הרפואית מדרג ראשון בדבר היות ידו הימנית של המערער בגדר "יד הדומיננטית". דבריו של ב"כ המערער בדיון בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון אינו בבחינת קביעה רפואית-עובדתית. בנוסף אין מדובר בטעות אשר אינה מחייבת שיקול דעת רפואי. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתקבע מהי ידו הדומיננטית של המערער. בהתאם לאותה קביעה תשקול הוועדה מחדש את אחוזי הנכות שנקבעו למערער. המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום . על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. אצבעותידייםשברתאונת עבודה