פסק דין 1. המערער, יליד 1958, נפגע ביום 30.04.09 בתאונת שהוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה. זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים מיום 13.1.10 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% החל מיום 01.04.10 בהתאם לפריט ליקוי 41(10)ה לרשימת הליקויים, ולאחר היוועצות בוועדת רשות, החליטה שלא להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות בעבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנה 15"). הערעור נסב אך ורק על החלטת הוועדה להימנע מלהפעיל את תקנה 15.   2. להלן תמצית טענותיו העיקריות של המערער: א) הוועדה נמנעה מלהפעיל שיקול דעת עצמאי בעניין הפעלת תקנה 15, והסתפקה באימוץ גורף של החלטת ועדת הרשות. ב) הוועדה לא בדקה בכל הנוגע לפגיעה בהשתכרותו של התובע כבן 51 שעוסק בעבודות כפיים ולעובדה שעקב הפגיעה בכף ידו פוטר מעבודתו. ג) הוועדה טעתה בכך שנמנעה מלקבל דו"ח פקיד שיקום בטרם נתנה החלטתה. 3. במעמד הדיון שנערך בפני בית הדין, שב ב"כ המערער על טיעוניו, תוך שהוסיף כי הוועדה לא התייחס כראוי לפגיעה בידו השמאלית של התובע, שכן הוועדה כתבה שהמערער הינו ימני לאחר ששאלה אותו לגבי היד בה הוא כותב, בעוד שהמערער שמאלי כאשר מדובר בעבודה פיזית, ועל כן הייה צורך לקבוע נכות בגין פריט ליקוי 35(1)(ב) לפריטי הליקוי.   4. עיון בפרוטוקול הוועדה מראה כי התכנסה, לראשונה, ביום 18.08.10, קבעה את נכותו הרפואית של המערער, והחליטה להיוועץ בוועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15.   ועדת רשות התכנסה ביום 06.09.10 כדי לדון בעניינו של המערער, ובפרוטוקול דיוניה נרשמו הדברים הבאים: "בן 51, שיפוצניק, נקבעה נכות בשיעור 10% בגין...שבר בשורש כף יד שמאל. * יד ימין דומיננטית. לפי אישור מעביד - ב - 3/10 הפסקת עבודה עקב מוגבלותו והיעדרותו לצורך טיפולים. לפי ממצאי בדיקת הועדה אין הגבלה רפואית לביצוע עבודתו".  הוועדה שבה והתכנסה ביום 13.10.10, והחליטה כדלקמן: "הועדה עינה בדו"ח ועדת רשות ותגובת עו"ד, וקובעת כי אין להפעיל התקנה. ולפיכך מקבלת המלצתה. עפ"י הנכות שנקבעה ותיאור הפגיעה, הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו. עפ"י אישור מעביד פיטר עקב היעדרותו לצורך טפולים ויוכל לחזור לעבודתו".   5. כבר כעת אומר, כי סבורני שנפלו מספר טעויות משפטיות בפעולות הוועדה ומסקנותיה לעניין הפעלת תקנה 15, וזאת נוכח הנימוקים כדלקמן:   תקנה 15 לתקנות קובעת כדלקמן - "(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו, ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר, לדעתה, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". ברי אם כן שההחלטה בדבר יישומה של תקנה 15, או החלטה שלא להפעילה - דורשת הפעלת שיקול דעת עצמאי מצד הוועדה, וכן הנמקה אשר תעיד על האופן בו הופעל שיקול הדעת - על מנת שניתן יהא לבקרו בביקורת שיפוטית. בנוסף, העובדה, כאמור, שהרכב וועדת הרשות חייב לכלול פקיד שיקום מלמדת על כך כי השיקולים שעליה להביא בחשבון הם תעסוקתיים ולא רק רפואיים, וכבר יצוין, כי מאחר ועל הרכב וועדת הרשות נמנה פקיד שיקום, אין צורך שתזמין דו"ח שיקום נפרד, כטענת המערער. עינינו רואות כי החלטת הוועדה נומקה באופן מצומצם עד מאוד, תוך שהיא מתמקדת בשיקולים רפואיים גרידא, לפיהן "עפ"י הנכות שנקבעה ותיאור הפגיעה, הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו", זאת מבלי להתייחס להיבטים התעסוקתיים של המערער, ולנמק החלטתה, תוך שהיא מביאה בין יתר שיקוליה את מצבו בתחום זה. לא ניתן למצוא נימוק כלשהו לגישת הועדה לפיה המערער מסוגל לשוב לעבודתו. הוועדה לא הפגינה כל התייחסות לטענות המפורטות במכתב ב"כ המערער מיום 16.09.10, המפנה לאופי עיסוקו של המערער שעיקרו בהפעלת ידיו, ולכך שהמערער פוטר מעבודתו עקב הפגיעה ושאין ביכולתו לחזור אליה בהתחשב בין השאר בגילו, כבן 51 חסר מקצוע. בפני הועדה הוצג מכתב ממעבידו של התובע, אשר בו הוא מודיע למערער כי הינו מפוטר בשל מצבו הרפואי והעדרויותיו הרבות בגין הטיפולים הרפואיים להם הוא נדרש והועדה לא התייחסה למסמך זה. ביחס לגיל, נפסק כי חלופה זו רלוונטית כאשר הנפגע אינו חוזר לעבודתו, ומתעוררת שאלת יכולתו למצוא עבודה אחרת בהתחשב בין היתר בגילו (בר"ע 1540/02 גיא גונן נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, לג (31) 36). עמדה זו אף מתיישבת עם לשון התקנות - בתקנה 15(א) לתקנות נרשם בין היתר- "בשים לב למקצועו ולגיל" - משמע תנאים מצטברים. המערער בעניינינו הינו בן 51 ולטענתו לא חזר לעבודה מאחר ובהיותו חסר מקצוע לא הצליח למצוא ולהשתלב בכל עבודה אחרת. מפרוטוקול הוועדה עולה כי כלל לא הייתה התייחסות לעניין סיכויי המערער למצוא עבודה, בהתחשב בשיקולים אחרים - גיל, מקצועו ובעייתיות הפגיעה ועוד נתונים רלוונטיים לעניין סיכוייו הסבירים של המערער למצוא עבודה, מכאן, שהוועדה טעתה גם בכך שלא הביאה בחשבון את הנתונים הרלוונטיים אשר אינם רפואיים, ואשר היו נחוצים לשם שקילת סיכויי המערער למצוא עבודה כלשהי. לעניין טענת המערער בכל הנוגע לידו הדומיננטית, אינני סבורה שיש נפקות מהסוג שביקש המערער לייחס להקשר זה, לטענה שהינו "ימני בכתיבה ואילו שמאלי כאשר מדובר בעבודה פיזית", ועל כן - היה על הוועדה לבחור בפריט ליקוי כללי אם ההגבלה נובעת משינויים ניווניים של הגבלה לאחר שבר, שהרי הוועדה לא קבעה כלל כי בעניינו של המערער מתאימים 2 סעיפים, אלא קבעה שמתאים פריט 41(10)ה למבחנים, המקנה 10% נכות צמיתה. הוועדה קבעה את נכותו על פי פריט ספציפי זה ובדין נהגה כך. יחד עם זאת, ועל מנת להסיר כל ספק ביחס למוגבלותו של המערער עקב הפגיעה, ומאחר וממילא עניינו יוחזר לוועדה, סבורני שיהא זה נכון להורות לה להתייחס לתלונות המערער בעניין זה ולקבוע את ממצאיה ומסקנותיה בהקשר לכך. 6. אשר על כן אני מורה על השבת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתפעל כדלקמן - א) תעיין שוב בטיעוני ב"כ המערער כפי שהובאו במכתבו מיום 16.09.10, ובהתחשב בהערות שהופנו אליה בסעיף 5 לפסק דין זה, תשקול מחדש את שאלת הפעלת תקנה 15, תוך שהיא נותנת את הדעת ולוקחת בחשבון את מכלול הנתונים הקשורים לפרטי עיסוקו של המערער, לרבות הדרישות הפיסיות הכרוכות בו, נסיבות פיטוריו, כושרו לעסוק בעיסוקו זה לאחר התאונה בהשוואה לכושרו לפניה, והאם אכן ניתן לראות את המערער כמי שמסוגל לשוב לעיסוקו. בגדר האמור לעיל תתייחס הועדה לטענות המערער ותלונותיו בכל הנוגע לידו הדומיננטית ותקבע את ממצאיה ומסקנותיה בהקשר לכך. ב) ככל שתגיע למסקנה שהמערער אינו מסוגל - תשקול את שיעור יישומה של תקנה 15, בין היתר בהתחשב בגילו של המערער. ג) הועדה תוכל להיוועץ מחדש בוועדת הרשות לצורך האמור לעיל. ד) 7. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. תקנה 15 (ביטוח לאומי)תאונת עבודה