בהתאם לסעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי - "מציאותם של מום או מחלה אצל הנפגע בעבודה מלפני החבלה, עדיין אין בהם כדי לפסול את זכותו של הנפגע לקצבת נכות, אלא מחייבים הבאה בחשבון את דרגת הנכות שהיתה לנפגע עובר לפגיעה, בקביעת דרגת הנכות החדשה. עורכים כביכול חשבון עובר ושב. מחייבים את החשבון באחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה, ומזכים את החשבון באחוזי הנכות שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על-ידי הוועדה, וההפרש בין השניים נותן את דרגת הנכות של הנפגע עקב הפגיעה. לאור האמור, ככל שוועדה רפואית קובעת כי למבוטח שבפניה היה מצב קודם לפגיעה בעבודה, מחויבת היא לערוך למבוטח את אותו חשבון "עובר ושב". עוד נקבע, כי האפשרות לניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם, מותנית בקיומם של נתונים מוכחים, ובלשון בית הדין הארצי - "...כל אימת שהוכרה התאונה כ'תאונת עבודה', אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, המצביעים על 'מצב קודם' התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), אין מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המבוטח. ביטוח לאומי