מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. יחד עם זאת, מכוח תקנה 467 רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע. ההלכה כפי שנקבעה הינה, איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל. סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: (1) כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור. (2) אם לא יעוכב הבצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין. עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה, ומושפעים זה מזה. מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור