קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות מנהל על העסקת עובדים זרים ללא היתר: 1. הנאשמת 1 (להלן - הנאשמת), הורשעה בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר וזאת בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א -1991 (להלן - החוק) . הנאשם 2 (להלן - הנאשם) אשר היה מנהל פעיל בחברה, הורשע בהפרת חובתו לפקח ולמנוע את ביצוע העבירה על-ידי הנאשמת, בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק. 2. בתיק זה לפני שמיעת הטיעונים לעונש, ביקש ב"כ הנאשמים להפנות את הנאשמים לקבלת תסקיר של שירות מבחן לשם בחינת האפשרות של ביטול ההרשעה ובקשתו נדחתה. בהמשך לכך נשמעו טענות הצדדים לעניין העונש. 3. ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בהעסקת שני עובדים זרים ללא היתר במסגרת משלח ידם של הנאשמים וכי זו עבירה חמורה . מדובר בעבירה שהינה כלכלית במשמעותה ולפיכך יש להחמיר במישור הכלכלי. כיום בהתאם לסימן א' לפרק ו' לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע את מתחם הענישה ההולם, טרם ייגזר דינו של הנאשם הספציפי. במקרה הנדון לטענת המאשימה יש לקבוע כי הרף המינימאלי הראוי באשר לנאשמת הינו קנס כספי בשיעור שינוע בין 35,000 ₪ לבין 90,000 ₪. לגבי הנאשם המתחם ההולם הוא זה שנע בין קנס בשיעור 25,000 ₪ ל- 50,000 ₪. 4. ב"כ המאשימה ממשיך וטוען, כי במקרה הנדון מתקיים הרציונאל לחריגה ממתחם הענישה שבית הדין עצמו יקבע שכן יש להביא בחשבון את העובדה כי הנאשמת מעסיקה יותר מ- 300 עובדים חלקם עובדים זרים קשי יום ומתקיים נימוק ממשי להגנה על הציבור. בנוסף, התנהלות המאשימה מלמדת כי לא הפנימה את חומרת העבירות וקיים חשש ששמירה על זכויות העובדים שלה יפגע בהמשך. הנאשמת מגלגלת מחזור עסקאות של מיליונים ועל כן אין להישמע לטענה בדבר מצב כלכלי קשה. כמו כן הנאשמים נקטו בכל בקשה או הליך והכל מבלי שהציגו הגנה כלשהי והסתפקו בהבאת עד לא רלוונטי. הנאשם לא נראה בבית הדין והוא התייצב רק בדיון אחד וביקש לפטור אותו מהתייצבות לדיון הטיעונים לעונש. כל אלו מלמדים על זלזול וחוסר הפנמה של חומרת העבירות. יחד עם זאת בשל השיהוי מצד המאשימה בהגשת כתב האישום הוא אינו עותר לחריגה מהמתחם עד לגובה הקנס המקסימאלי ומבקש, כי בית הדין יפסוק לנאשמת קנס בשיעור 90,000 ₪ ולנאשם קנס בשיעור 50,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירה. 5. ב"כ הנאשמים טען, כי נעשו כל הניסיונות וכל המאמצים לסיים את התיק בעסקת טיעון ללא הרשעה, שכן הרשעה עלולה להיות קרדינאלית לחברה ולהמשך עסקיה ואולם המאשימה התעקשה על הרשעה. העבירה הנטענת נעברה בשנת 2003 וכתב האישום הוגש בשנת 2008. עניין השיהוי הינו בעל משמעות ניכרת שכן הזמן הרב שחלף פגע ביכולת הנאשמת להביא את העובדים עצמם לעדות, דבר שנעשה בתיקים אחרים שבהם באמת זוכתה לבסוף הנאשמת. הנאשם הורשע מכוח חזקה שבדין ואין לו כל ידיעה אישית לגבי קרות האירועים בכתב האישום ועל כן אין לנוכחותו כל משמעות. לגבי התנהלות החברה מאז 2005 אין כל כתב אישום ולא חקירה. החברה הפנימה את הדברים. מדובר בהרשעה ראשונה של החברה בתחום. החברה פועלת רבות למען הציבור, תורמת לעמותות ולארגונים ויש להתחשב בכך (במסגרת הטיעון לעונש הוגשו מספר תעודות הוקרה שקבלה הנאשמת עבור פועלה). דיון והכרעה 6. ביום 10.7.12 נכנסו לתוקפם הוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977, שחוקקו במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין ושעניינן הבניית הענישה. על פי תיקון מספר 113 לחוק העונשין, מלאכת גזירת הדין תיעשה בשני שלבים. בשלב הראשון יש לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם לעבירה, ורק לאחר מכן, בשלב השני, יש להכריע מהו העונש המתאים לנאשם אשר ייגזר, על פי רוב, ממתחם הענישה ההולם. על פי התיקון לחוק, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת המעשה ונסיבותיו לבין סוג ומידת העונש המוטל על המבצע. מלבד עיקרון זה, המבטא את עיקרון הגמול בענישה, קובע התיקון לחוק כי על בית המשפט הגוזר את הדין להשית ליבו גם לשיקולי ענישה נוספים, כגון הגנה על שלום הציבור; שיקומו של הנאשם; הרתעת היחיד והרבים וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם. 7. לאחר עיון בטענות הצדדים להלן החלטתי. עבירה של העסקת עובדים זרים ללא היתר הינה עבירה חמורה אשר השלכותיה עשויות להיות קשות על המצב הכלכלי והחברתי בישראל ועל שוק העבודה. יש ליתן משקל לעובדה כי מדובר בעבירה כלכלית אשר הדרך להרתיע מלעבור עליה הינה הטלת קנס משמעותי. מדובר בעבירה חברתית ומוסרית הפוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים. אין להתעלם מהעובדה, כי במקרים מסויימים העסקת עובדים זרים ללא היתר מהווה גם סיכון בטחוני. לאור זאת יש מקום לחייב בתשלום קנס שיוצר הרתעה מפני ביצוע עבירה של העסקת עובדים זרים שלא כחוק (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי נסים, פד"ע ל"ח 145) ויהפוך את ביצוע העבירה לבלתי כדאי. מנגד יש לקחת בחשבון במקרה דנן את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירה נשוא כתב האישום. 8. בשים לב לכל אלו, ראיתי לנכון לקבוע את מתחם הענישה הראוי במקרה זה לגבי הנאשמת, על הטווח שבין 20,000 ₪ לבין 75,000 ₪ לכל עבירה כשהקנס המקסימאלי הינו בסך 116,800 ₪. באשר לנאשם מתחם הענישה הראוי ינוע על הטווח שבין 15,000 ₪ ל- 45,000 ₪ לכל עבירה כשהקנס המקסימאלי הינו בסך 58,400 ₪. 9. בנסיבות העניין, לקחתי בחשבון את מכלול השיקולים הרלבנטיים: מחד האינטרס הציבורי לאכוף את החוק ולהרתיע מעסיקים פוטנציאליים מביצוע עבירות הנוגעות להעסקת עובדים זרים ללא היתר, והעובדה כי על פי דו"ח קנסות שהוגש הוטלו על הנאשמת קנסות נוספים בגין עבירות דומות שביצעה בשנים שלאחר מועד ביצוע העבירה נשוא כתב אישום זה. מאידך, מדובר בעבירה אשר נעברה בשנת 2003 וכתב האישום בגינה הוגש רק לאחר כ-5 שנים - דבר המפחית באופן ניכר את הגורם ההרתעתי ואף גורם לנזק ראייתי וכן כי מדובר בחברה אשר תורמת למען הציבור ועבורה זו לה ההרשעה הראשונה. נוכח האמור הנני משית על הנאשמת קנס בסך 60,000 ₪ ועל הנאשם קנס בשיעור של 15,000 ₪. הקנסות ישולמו בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון שבהם לא יאוחר מיום 15.10.13. 10. בנוסף, הנני מחייב את הנאשמים מכוח סעיף 72 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ליתן התחייבות להימנע מהעבירות בהן הורשעו תוך תקופה של שלוש מיום קבלת גזר הדין. היה ויפרו התחייבות זו, יחויבו מיד בקנס המרבי הקבוע בחוק בעת ביצוע העבירה. על הנאשמים לפנות למזכירות בית הדין תוך 7 ימים מיום קבלת גזר הדין על מנת לחתום על ההתחייבות האמורה. העסקת עובדים זריםעובדים זרים