בית המשפט העליון הפך על פיה את ההלכה שנפסקה (בדעת רוב) בע"א 186/78 טור נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ואח' (פ"ד לד(2) 265), ולפיה שינוי ייעוד לחוד ואיחוד וחלוקה מחדש לחוד, ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה. בפרשת טור ראה בית המשפט העליון להבחין בין שינוי ייעוד - שהוא עניין בין הרשות לבין הפרט, ולפיכך מקום שהשינוי השביח את הקרקע יחוייב בעליה בתשלום מס השבחה, ואם הסב לה נזק יהיה זכאי לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק - לבין חלוקה חדשה, שהיא עניין בין בעלי הקרקע לבין עצמם, כשהוועדה המקומית משמשת "כעין סוכן" ביניהם, כלשון בית המשפט העליון (שם, בעמ' 268). כאמור, בבג"צ 4914/91 נהפכה ההלכה, ובית המשפט העליון נימק זאת, בין היתר, בכך שהליך של איחוד וחלוקה מחדש, שלא בהסכמת הבעלים, אף הוא בגדר מעשה שלטוני, בדיוק כמו הליך של שינוי ייעוד, "וכבר נפסק, שהליך של איחוד וחלוקה חדשה, הנכפה על ידי הוועדה המקומית על בעלי המקרקעין, הינו בגדר 'דרך אחרת' לגיטימית להקנות לעצמה את המקרקעין; והיא רשאית לנקוט בהליך כזה גם כשהשימוש בו מכוון, אך ורק, לנגוס מן המקרקעין את הקרקע הדרושה לה למימוש יעדים ציבוריים, תוך הימנעות מהפקעה הכרוכה בתשלום פיצויים" (שם, בעמ' 767. יוער, כי בעע"מ 5839/06 הנ"ל, קבע בית המשפט העליון כי מאחר שהמדובר בהפקעה לכל דבר ועניין, מתחייב תשלום פיצויים ככל שנגרעו מן המקרקעין יותר מ-40% משטחם, לצרכי ציבור. עם זאת נקבע, כי הפיצוי יכול להשתלם בדרך של העלאת שווי המקרקעין באמצעות התכנית). כך גם מצא בית המשפט העליון, כי אין מקום לראות בתשלומי האיזון עליהם מורה סעיף 122(3) לחוק כאילו הם עניינם הפרטי של בעלי המגרשים בינם לבין עצמם, בעוד הוועדה המקומית משמשת "סוכן" עבורם. החובה לשלם תשלומי איזון, כך נקבע, אינה במישור המשפט הפרטי, אלא במישור המשפט הציבורי. החייב בתשלום נושא בחבות זו כלפי הוועדה המקומית ולא כלפי מי מהבעלים האחרים, והזכאי בתשלום אינו רשאי לתובעם מן החייב בהם, אלא מן הוועדה המקומית בלבד: "כך, במפורש, עולה מנוסחו של סעיף 122(3), וכך מתחייב מן התפיסה, שחלוקה חדשה ללא הסכמת הבעלים הינה מעשה שלטוני, שהוועדה המקומית מופקדת על ביצועו" (שם, בעמ' 768).   על היטל השבחה  "ביסוד היטל ההשבחה מונח רעיון של צדק חברתי. הרשות הציבורית השקיעה בתכנון ובפיתוח. כתוצאה מכך עלה ערכם של המקרקעין. בעל המקרקעין מתעשר מכך. מן הראוי שבעל המקרקעין יישא בהוצאות התכנון והפיתוח ... אכן, 'פגיעה והשבחה אינן אלא שני צידיה של אותה מטבע...' (השופט חשין בע"א 4809/91 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' קהתי ואח'...). כשם שבעל מקרקעין זכאי לפיצוי מקום שתכנית פגעה במקרקעין שבבעלותו (סעיף 197 לחוק), והציבור כולו חייב '...לשאת בנזק שנגרם לבעל מקרקעין כתוצאה מתכנית מיתאר, המביאה תועלת ורווחה לכלל הציבור' (הנשיא שמגר בע"א 4390/90 אלישר נ' מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז המרכז ואח'...), כן חייב בעל מקרקעין לשאת בהיטל השבחה אם תכנית השביחה את המקרקעין שבבעלותו" (ע"א 1341/93 סי אנד סאן ביץ' הוטלס בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תל-אביב - יפו, פ"ד נב(5) 715, בעמ' 719, וראו גם רע"א 4217/04 פמיני נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד סא (3) 386). מיסיםקרקעותמס שבחאיחוד וחלוקה מחדש