להלן פסק דין בסוגיית דייר ממשיך בדיור הציבורי: פסק-דין הנסיבות, העתירה והטענות 1. התובעת, עמידר חברה לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), הינה גוף ציבורי, המתנהל על פי דין, המנהלת מטעם המדינה השכרתן של דירות ציבוריות ובכלל אלו את הדירה המצויה ברח' הנרייטה סולד 12, דירה 12, בבת-ים (להלן: "הדירה"). 2. הדירה הושכרה בשכירות סוציאלית, למנוח גדסי רפאל, על פי חוזה שכירות מיום 26.12.95. המנוח הלך לבית עולמו ביום 17.8.05. הנתבעת מחזיקה כיום בדירה וטוענת לזכות מגורים בה. 3. בתביעה שבכאן, טענה התובעת כי הנתבעת פלשה לדירה, מחזיקה בה שלא כדין, בלא זכות חוקית ובלא הסכמתה. בהיות הנתבעת חסרת מעמד חוקי בדירה, עותרת התובעת לפינוייה הימנה ולחיובה בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 4,630 ₪, נכון למועד הגשת התביעה. 4. מנגד טענה הנתבעת, כי הינה בעלת זכויות בדירה, מכוח היותה "דייר ממשיך" כמשמעות הֵיגד זה בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הדיור הציבורי", או "החוק"). לגרסת הנתבעת, היא החלה להתגורר עם המנוח מחודש דצמבר 2001 ועד לפטירתו, ניהלו משק בית משותף וחיו חיי אישות כבעל ואישה. לא זו בלבד, אלא שנולד להם ביום 21.12.02 ילד משותף בשם יניב. בנסיבות אלו, כך לנתבעת, ובהיותה "הידועה בציבור" של המנוח עובר לפטירתו, היא רכשה מעמד של "דייר ממשיך" בדירה. גדר המחלוקת, דיון ומסקנות 5. השאלה העומדת להכרעה בתיק זה הינה, איפוא, האם הנתבעת היא בגדר "דייר ממשיך" כאמור בסעיף 1 לחוק המגדיר, בין היתר, דייר ממשיך "בן זוג של זכאי שנפטר... לרבות הידוע בציבור כבן זוג ... ובלבד שהתגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות, בסמוך למועד פטירת הזכאי ...". אין חולק על כך, כי המנוח הינו "זכאי", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק, שכן המנוח התגורר בדירה למעלה מ-5 שנים ולא הייתה בבעלותו דירת מגורים אחרת. המחלוקת אשר ניטשה בין הצדדים היא האם - אם לאו - נתקיימו בה בנתבעת שני התנאים הדרושים על מנת שזו תוכר כ"דיירת ממשיכה" תחת המנוח, קרי: היותה בת זוג, ובענייננו הידועה בציבור כבת זוגו של המנוח עובר לפטירתו וכן, מגורים בצוותא, יחד עם המנוח, למצער, 3 שנים טרם פטירתו, קרי: למן חודש אוגוסט 2002 ואילך. 6. כאן המקום להסיר מן הדרך טעות משפטית אשר יצאה מלפני ב"כ הנתבעת בסיכומי טענותיו, כי על התובעת מוטל הנטל להוכיח העדר קיומם של שני התנאים דלעיל (סעיף 12 לסיכומים). הנטל להוכחת מעמדה של הנתבעת כדיירת ממשיכה, מוטל על כתפיה, כמי שטוענת לזכות בדירה. סעיף 16 לחוק המקרקעין, מורה כי "בעל המקרקעין ומי שזכאי להתגורר בהם, זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בו שלא כדין". בתביעה כאמור, "די לו לתובע להוכיח כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין, ואז עובר נטל הראייה לנתבע, להראות שהוא רכש זכות כלשהי במקרקעין, אשר זכות הבעלות כפופה לה" [ע"א 16482/90 עירית ת"א יפו נ' גרינשטיין, פ"ד נ"ג 353; ע"א קפה נ' לוי]. משהלך המנוח לבית עולמו, פג תוקפו של חוזה השכירות וממילא זכאית התובעת - כבעלת הדירה או כמי שמייצגת את בעליה - לקבל את החזקה בדירה לידיה לאלתר, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ (ראו: סע' 27 לחוזה). הנתבעת, הטוענת לזכויות בדירה, עליה הנטל להוכיח כי עומדת לה זכות כזו. נמצא - בניגוד לעמדתו המוטעית של ב"כ הנתבעת - כי על הנתבעת להוכיח, במידה הדרושה בהליך אזרחי, התקיימותם של שני התנאים הדרושים על מנת שתוכר כ"דייר ממשיך" בדירה קרי: היותה ידועה בציבור של המנוח עובר לפטירתו, וכן מגורים עמו בדירה, למצער 3 שנים טרם פטירתו (השוו: ע"א 20541/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' ואחניש). 7. ההשכילה הנתבעת להרים הנטל המוטל עליה להוכיח היותה דיירת ממשיכה בדירה? מחומר הראיות עולה, כי לא עלתה בידה כזאת. נבהיר דברינו. תקופת מגורי הנתבעת בדירה 8. אני דוחה על הסף טענת הנתבעת כאילו היא התגוררה עם המנוח בדירה, החל מחודש דצמבר 2001 ועד למועד פטירתו. לא זו בלבד שהנתבעת לא השכילה להוכיח טענתה זו, אלא שמחומר הראיות עולה בעליל, כי אין בטענה האמורה אמת וזו בלשון נקייה. 9. לתצהירו של מר הרצל כהן (ת/1), רכז שטח אצל התובעת, צורף אישר המצביע על סיוע במימון דמי שכירות, אותו קיבלה הנתבעת מהמדינה, החל מיום 23.1.91 וכלה ביום 30.5.06 (נספח א' לת/1). מהאישור האמור עולה, כי בתקופה האמורה, שכרה הנתבעת 4 דירות בבת-ים (להלן: "הדירות השכורות") בסיוע המדינה בכתובות שלהלן: א. רח' הנרייטה סולד 12, דירה 10 - למן 12/99 ועד 1/00. ב. רח' מבצע סיני 23, דירה 10 - למן 1/00 ועד 7/01. ג. רח' הנרייטה סולד 13, דירה 14 - למן 7/01 ועד 6/04. ד. רח' הגבעות 1, דירה 5 - למן 7/04 ועד 30/5/06. הנתבעת לא הכחישה בתצהירה כי היא שכרה את הדירות הנ"ל משך תקופה של למעלה מ-5 שנים מעת עלייתה ארצה, תוך שהיא נוטלת מהמדינה משך אותם שנים, מידי חודש, סיוע בדמי שכירות (סעיף 37 לתצהיר נ/1). בחקירתה הנגדית שבה הנתבעת והבהירה, הבהר היטב, כי משך כל התקופה האמורה היא אכן קיבלה סיוע מהמדינה לשכירת הדירות האמורות לעיל, בהעידה - "כשעליתי לארץ קיבלתי כסף לדירה ברח' הנרייטה סולד 12... דירה 10. אחר כך שכרתי דירה ברח' מבצע סיני. שם גרתי אולי שנה אחת... השכרתי בהנרייטה סולד אולי עד 2003 - למשך שנתיים... עד 2001 הייתי בדירה במבצע סיני... אחרי זה לקחתי דירה 13/14 ברח' הנרייטה סולד - שם הייתי עד 2003 וקיבלתי כסף בשביל זה. עברתי לרח' הגבעות ב-2004 ורשמתי במשרד הפנים ששם אני גרה וקיבלתי על זה כסף ממשרד השיכון. אני מזהה את חתימתי על הבקשה לקבל כסף מהמדינה. הסבירו לי על מה אני חותמת כדי לקבל כסף על דירת מגורים" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 10.12.07). הנה כי כן, הנתבעת מודה ב"פה מלא" כי אכן התגוררה בדירות בכתובות דלעיל, ואף מודה היא, כיד דרשה וקיבלה מהמדינה סיוע בשכר דירה, למן עלייתה ארצה ועד לחודש מאי 2006. לא זו אף זו, בחודש אוגוסט 2005, הגישה הנתבעת בקשה למשרד השיכון לסיוע בדיור (להלן: "בקשת הסיוע"), בה הצהירה כי היא חסרת דיור ובשל כך זכאית היא לסיוע בשכר דירה (נספח א' לת/1). עוד הצהירה הנתבעת בבקשת הסיוע, כי היא אינה מתגוררת עם ידוע בציבור (ראו סעיף 3 לבקשה). 10. חרף האמור לעיל, ולמרות הצהרת הנתבעת כי קיבלה סיוע בשכר דירה עד לחודש מאי 2006, טוענת הנתבעת כי היא לא התגוררה בפועל בדירות השכורות וכי היא התגוררה יחד עם המנוח, כבר מחודש דצמבר 2001 ואילך. משנשאלה הנתבעת על ידי בית המשפט בחקירתה הנגדית, הכיצד זה ההִינה לבקש מהמדינה סיוע בשכר הדירה אם אכן לא התגוררה בהן, היא השיבה ללא כל מורא, כך: "אני ביקשתי סיוע בשכר דירה, כי רפי אמר שאם יש הזדמנות לקבל כסף מהמדינה, אז תקבלי. הוא רצה ..." (שם, עמ' 5). לא מצאתי שמץ של אמת בטענה זו של הנתבעת. בהמשך חקירתה הנגדית, נשאלה הנתבעת ע"י בית המשפט "כמה זמן התגוררת בדירה ברחוב הגבעות בבת ים", וזו השיבה: "ברחוב הגבעות שכרתי דירה וגרתי אולי כמה חודשים. הייתה שכירות לשנתיים. גרתי שם שנה אחת. לא זוכרת תאריכים" (שם, שם). אם אומנם התגוררה הנתבעת בדירה ברח' הגבעות משך שנה אחת - כפי הודאתה - הרי שחישוב מתמטי פשוט מלמד כי היא התגוררה בדירה האמורה, למצער, עד לחודש יולי 2005, שכן השכירות בדירה זו החלה בחודש יולי 2004 (ראו האישור נפסח א' לנ/1). זאת ועוד זאת, טענת הנתבעת כי החלה להתגורר בדירה יחד עם המנוח כבר בחודש דצמבר 2001, נסתרת מעדותה שלה בחקירה החוזרת, עת השיבה לשאלת בא כוחה כך: "כשאמא הייתה חולה גרתי איתה בנהרייטה סולד 13, אמא הייתה חולה משך שנה וחצי לפני שנפטרה" (שם, עמ' 6). עיון בתעודת הפטירה (מב/1) מלמד כי, אמה המנוחה של הנתבעת הלכה לבית עולמה בחודש אוגוסט 2002. נמצא איפוא, מהאמור לעיל, כי אין שחר לטענת הנתבעת כאילו היא לא התגוררה בדירות השכורות למן חודש 12/01. בעליל מוכח - זאת על פי הודאתה שלה - כי עד לחודש אוגוסט 2002 התגוררה הנתבעת יחד עם אמה המנוחה בדירה ברח' הנרייטה סולד 13, ולמן חודש 7/04 ולמצער עד לחודש 7/05, היא התגוררה בדירה השכורה ברח' הגבעות 1. 11. די היה באמור לעיל כדי לקבוע פוזיטיבית, כי הנתבעת לא התגוררה עם המנוח 3 שנים טרם פטירתו. ברם, הפרכת טענת מגורי הנתבעת עם המנוח בדירה, מוכח בעליל אף מהמסמכים האחרים אותם צירפה התובעת לתצהיר העדות מטעמה. לתצהירו של מר כהן צורפו דו"חות ביקורי מעגל (להלן: "הדו"חות"), אותם עורכת התובעת כחלק מנוהל ביקורים שהיא מבצעת בדיור הציבורי (נספחים ב1-ב5 לת/1). מהדו"חות עולה, כי בביקורים בדירה מהימים 12.3.02, 24.7.03, 2.6.04 ו-28.6.05 - לא נמצאה הנתבעת כמי שמתגוררת בדירת וכי המנוח מתגורר בה בגפו. אם אומנם התגוררה הנתבעת בדירה כבר למן 12/04 - כטענתה - נפלא ממני, הכיצד זה נפקד שמה מדו"חות ביקורי המעגל? בחקירתה הנגדית נתבקשה הנתבעת לזהות את חתימתו של המנוח על הדו"חות והיא השיבה: "...אני מזהה גם את החתימה של רפי על ב/1. זה דומה לחתימה של רפי. ב/1 ב/2 זיהיתי את חתימתו של רפי... מסמכים ב/1 עד ב/5 נראה שזו חתימת המנוח" (שם, עמ' 4). משנמצא כי דו"חות המעגל חתומים על ידי המנוח, ברי כי הביקורים אכן נתקיימו במועדים הנקובים בהם, וזה האחרון אישר את תוכנם. אני דוחה על הסף את טענת ב"כ הנתבעת, כאילו אין בדו"חות כדי לשקף את המציאות, שכן המדובר בדו"חות אשר מולאו מראש "...תוך שהם מעתיקים הפרטים מדו"חות קודמים בלי לעדכן שינויים אשר חלו בתא המשפחתי של המנוח". לא מינה ולא מקצתיה. איני המוצא כל פסול בהכנת תדפיסי דו"חות המעגל טרם ביצוע הביקור, שהרי אלה (הדו"חות המודפסים) משקפים את המידע הקודם שבידי התובעת המתעדכנים על ידי רכז השטח בעת הביקור. עובדה היא, כי בדו"ח מיום 18.6.05 (ב 1 לת/1), נכתב בכתב ידו של רכז השטח במקום שנועד לרישום הערות "הנ"ל מתקיים מעבודה כשליח, מתגורר בדירה לבד. נרקומן לשעבר שמשתקם". כך גם אמורים הדברים בשאר דו"חות המעגל. סבורני, כי הנוהל הננקט על ידי התובעת, מלמד על נכונות המידע שבדו"חות המעגל, עת אלה מתעדכנים מידי שנה באמצעות ביקורים שנתיים בדירות הציבוריות. כך או כך, לא מצאתי כי יש בעובדת הכנת תדפיסי הדו"חות מראש, כדי לגרוע מאמיתות הפרטים המופיעים בהם, ואלה משקפים נכונה ונאמנה את זהות המתגוררים בדירה במועד ביצוע הביקור. לו אמת היה בפי הנתבעת, כי היא ובנה התגוררו בדירה כבר למן שלהי שנת 2001, ברי כי רכז השטח אשר ערך את הדו"חות, היה מבחין בה באחד מהביקורים שערכו בדירה. העדר שמה של הנתבעת מדו"חות המעגל, מצביעה בעליל על כך שזו האחרונה לא התגוררה בדירה כלל ועיקר, למצער עד למועד הביקור האחרון 28.6.05. לא למותר לציין, כי המימצא האמור העולה מדו"חות המעגל , מאשש את שהוכח לעיל - מכוח הודאת הנתבעת - כי היא התגוררה בדירה השכורה ברח' הגבעות 1 במשך שנה, קרי: עד לחודש 7/05. ואם לא די באמור עד כה, הרי שמדו"ח החקירה, אשר נערכה בשנת 2004 מטעם התובעת, לשם בירור מצבו הסוציואקונומי של המנוח (נספח ג' ל-ת/1) עולה ברורות כי האחרון התגורר בדירה בגפו. בסעיף 3 לדוח החקירה קובע החוקר כך - "הדייר רפאל מתגורר ברחוב הנרייטה בבניין מס' 12, דירה מס' 12, קומה ב' בת-ים. הנ"ל מתגורר בגפו.... התרשמתי, כי הדייר מנהל רמת חיים צנועה ובסיסית למדיי...". ובסעיף 7(א)לדוח, קובע החוקר, כי "הדייר רפאל, גרוש, ללא ילדים במחיצתו, מתגורר בגפו בדירה החוזית, בכתובת האחרונה". הנה כי כן, אף מדו"ח החקירה, אשר נערך ביום 8.6.04, עולה ברורות כי המנוח מתגורר בדירה בגפו, ושמה של הנתבעת (כמו גם ילדם המשותף) אינו מופיע בדוח החוקר כמי שמתגוררת בדירה יחד עמו. ב"כ הנתבעת לא ביקש לחקור את עורך דו"ח החקירה ואף לא התנגד להגשתו, כך יש לקבל את האמור בו כאמת וכמשקף את המציאות. 11. להבדיל מראיות התובעת המצביעים בעליל על כך שהנתבעת לא התגוררה בדירה יחד עם המנוח לפני חודש 7/05, עדי הנתבעת אשר היו אמורים לתמוך בגרסתה נמצאו בלתי ראויים לאימון. בתצהיר עדות ראשית של העד ולדימיר קוצ'גין, הצהיר הלה כי "ידוע לו כי בחודש יוני 2004 מרינה .... שכרה על שמה דירה מס' 5 בבנייני" (סעיף 4 לתצהיר) והוסיף והצהיר כי "גב' שמצוב מעולם לא התגוררה בדירה ששכרה ואף לא ראיתי אותה יוצאת ו/או נכנסת לדירה" (סעיף 5 לתצהיר). לא זו בלבד שעדותו של מר קוצ'גין נסתרת מניה וביה מהודאת הנתבעת כי התגוררה ברח' הגבעות משך שנה, אלא שהלה חזר בו מהאמור בתצהירו עת טען בחקירתו הנגדית "אני לא יודע אם היא שכרה דירה ברחוב הגבעות" (עמ' 6 לפרוטוקול) ואף הודה כי ראה את הנתבעת ברחוב "פעם בחצי שנה". כך גם אמורים הדברים באשר לעדותה של הגב' ילנה צ'רניאק אשר הצהירה בתצהירה כי הנתבעת התגוררה יחד עם המנוח החל מחודש דצמבר 2001 (סעיף 7 לתצהיר). דא עקא, שבחקירתה הנגדית טענה עדה זו כי החלה להתגורר בבניין ברח' הנרייטה סולד בחודש ינואר 2001 וכי במועד הגעתה לבניין "... הם היו יחד כשהגעתי לשם, אני באתי והם היו שם יחד אצל רפי" (שם, עמ' 7). הנה כי כן, אין אמת בפי עדה זו. עדותה הייתה מבולבלת וחסרת פשר שכן, אף הנתבעת אינה טוענת למגורים משותפים עם המנוח החל מחודש ינואר 2001, כנטען על ידי הראשונה. כך או כך, אין בעדותם של עדי הנתבעת כדי לסתור את הודאתה שלה בדבר מגוריה בדירות המושכרות, למצער, עד לחודש 7/05. 12. הפועל היוצא מהאמור לעיל היא כי לא זו בלבד שהנתבעת לא השכילה להוכיח מגוריה עם המנוח - בצוותא חדא -משך 3 שנים קודם לפטירתה, אלא שהוכח בעליל כי זו לא התגוררה בדירת המנוח למצער עד לחודש 7/05. ברי, איפוא, כי למן חודש 7/05 ועד לפטירת המנוח (8/05), לא חלפה התקופה המינימאלית הדרושה לשם רכישת מעמד של "דייר ממשיך" בדירה. הנתבעת ידועה בציבור של המנוח - אמנם? 13. למעשה, יכול הייתי להסתפק באמור לעיל ולסיים את פסק הדין בכאן. ברם, למעלה מן הצריך לענייננו, אוסיף ואומר, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח אף את התנאי השני הדרוש לשם הכרה בה כ"דיירת ממשיכה", קרי: היותה ידועה בציבור כבת זוגו של המנוח, עובר לפטירתו. הטוען להיותו "ידוע בציבור" של בן זוג אחר, עליו הנטל להוכיח כי הוא ובן זוגו ניהלו "חיי משפחה במשק בית משותף", קרי: קיומם של חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. ניהול משק בית משותף משמעותו "... שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר הדברים שאדם נזקק להם... בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו" [ע"א 69/321 ניסים נ' יוסטר, פ"ד כ"ד (1) 617, 619]. בענייננו אנו, לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת על היותה הידועה בציבור של המנוח עובר לפטירתו, לא הציגה הנתבעת לבית המשפט ראיה כלשהי על ניהול חיי משפחה ומשק בית משותף עם המנוח. הנתבעת לא השכילה להציג אף לא בדל ראייה על מגוריה בצוותא חדא עם המנוח, על שיתוף בחשבונות בנק, רכישת מצרכים ו/או מוצרי מחייה המשותפים. הנתבעת סמכה טענתה בדבר היותה ידועה בציבור של המנוח על עובדת לידת בנם המשותף. הגדיל ב"כ הנתבעת לטעון כי "עצם עובדת לידת הקטין, כתוצאה ממגורים משותפים מעידה בעד עצמה על ניהול משק בית משותף". דא עקא, כי אין בעובדה זו כדי ללמד על חיים משותפים, כלל ועיקר. משהוכח כי הנתבעת לא התגוררה עם המנוח בדירתו, טרם לידת הקטין ואף לא לאחר מכן, ובהעדר ראיות כלשהן בדבר ניהול משק משותף (להבדיל מקיום יחסים אינטימיים בינותם), אין בעובדת לידת בנם המשותף כדי ללמד על היות הנתבעת ידועה בציבור של המנוח. אני קובע, איפוא, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח אף טענתה בדבר היותה ידועה בציבור של המנוח, עובר לפטירתו. הסעדים המבוקשים 14. משלא הוכיחה הנתבעת אף לא תנאי אחד מאלה הנדרשים על מנת שתבוא בגדרו של ההיגד "דייר ממשיך", אין היא זכאית להמשיך ולהחזיק בדירה. התובעת זכאית, איפוא, לסעד הפינוי המבוקש על ידה. עם זאת, לא מצאתי כי יש להיעתר לסעד הכספי המבוקש בעתירת התובעת. לבד מטענה סתמית ובלתי מבוססת באשר לדמי השימוש הראויים, לא הניחה התובעת תשתית ראייתית כלשהי להוכחת היקפם של אלה. פלט מחשב של "מצב חשבון" אשר צורף לתצהיר מר כהן, אינו יכול לשמש תחליף לחוות דעת מומחה לעניין זה. התוצאה 15. סוף דבר ולאור המקובץ לעיל, התוצאה הינה כדלקמן: א. הנני מורה לנתבעת לפנות ולסלק ידה מהדירה המתוארת בסעיף 1 לעיל, ולהחזירה לתובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ מטעמה. ב. אני מחייב הנתבעת בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום במלא בפועל. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דייר ממשיך