קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 3743 גן רווה: זוהי בקשה שהגיש המבקש לביטול צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות, שניתן על ידי בית משפט זה מכוח סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). רקע עובדתי 1 .המבנה נשוא הבקשה מצוי בפרדס הנמצא באזור שבין מושב בית חנן למושב בית עובד (להלן: "המבנה"), בחלקות 37 ו- 38 בגוש 3743, בשטח שיפוט המועצה האזורית גן רוה (להלן: "המקרקעין"). 2 .ביום 27.12.09 הגישה המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" (להלן: "הועדה"), בקשה לצוות על המבקש ו/או מי מטעמו, להימנע מלאכלס ו/או לעשות שימוש כלשהו במבנה ו/או להפסיק את השימוש וכן צו לסגירת המבנה. בהחלטה מאותו יום, בית המשפט נעתר לבקשה וניתן צו כמבוקש. 3 .יצוין כי בין הצדדים התנהל הליך משפטי נוסף בקשר לאותו מבנה - במסגרת בקשה למתן צו הריסה לגבי תוספת שנבנתה למבנה (צ"ה 09 - 12 -21466). ביום 24.12.09 התקיים דיון בבקשת המבקש לביטול צו ההריסה, ובאותו דיון, לבקשת הועדה, ניתן צו הפסקה שיפוטי. בהחלטה מיום 29.12.09 בית המשפט דחה את בקשת המבקש לביטול צו ההריסה של התוספת למבנה וניתן צו הריסה מנהלי. על החלטה זו הוגש ערעור התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי. 4 .ביום 5.1.10 המבקש הגיש בקשה לביטול צו הפסקה שיפוטי וצו זמני למניעת פעולות. ביום 13.1.10 התקיים דיון בבקשת המבקש במעמד הצדדים, במהלכו נחקרו המצהירים מטעם הועדה, המבקש ועד מטעמו, ולבקשת הצדדים, נדחתה ההחלטה עד לאחר הגשת סיכומיהם בכתב. טענות הצדדים בסיכומיהם טענות המבקש 5 .המבקש טען כי הועדה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר, כי ביצע עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, היינו, ביצע עבודה ו/או שימוש ללא היתר, מקום בו נדרש היתר או בסטייה מההיתר או מתכנית. 6 .לטענת המבקש, הועדה לא הוכיחה מתי המבנה הוקם, ומהי התכנית שחלה על המבנה ביום הקמתו, לא הוכח כי לפי תכנית זו נאסר שימוש במקרקעין למטרת מגורים, לא הוכח אם מבנה זה חייב בהיתר בנייה לשם הקמתו, ולא הוכח שהמבנה לא שימש למגורים עוד לפני שנת 1965. 7 .המבקש טען כי התכנית החלה על המקרקעין היא התכנית המנדטורית R6, ולפיה ניתן היה לבנות באזור חקלאי "בית מגורים של האיכר". 8 .המבקש טען כי הוראות חוק התכנון והבניה אינן חלות על מבנים שהוקמו טרם כניסתו של החוק לתוקף, ועל כן, המבנה לא היה חייב לקבל היתר טרם הקמתו. כמו כן, המבקש טען כי על פי פקודת בניין ערים, שקדמה לחוק, לא היה צורך להוציא היתר בנייה למבנים. 9 .המבקש טען עוד כי לא הוכח שהמבנה הוקם על קרקע חקלאית מוכרזת, זאת ועוד, אף בקרקע חקלאית מוכרזת, שימוש שהיה קיים טרם ההכרזה ימשך כשימוש מותר, לפי הוראות תכנית תמ"מ/ 3 /21, וכן לא הוכח כי קרקע זו הוכרזה כקרקע מסוג 'מתרוקה'. 10 .המבקש טען כי אין משמעות לצו הפסקת עבודות שניתן נגד הבעלים הקודמים של המבנה, ושניתן נגד שימוש במבנה כמסעדה ולא נגד שימוש למגורים. כמו כן, אם הבעלים הקודמים של המבנה בחר לוותר על זכויותיו, אין משמע שגם המבקש צריך לוותר על זכויותיו הקנייניות והמשפטיות. טענות הועדה 11 .הועדה טענה כי המבקש נוהג בחוסר תום לב ובאי ניקיון כפיים, ומפר בריש גלי את צו ההפסקה השיפוטי הזמני והצו הזמני למניעת פעולות, שניתנו על ידי בית המשפט ביום 27.12.09. 12 .הועדה טענה כי אין היתר בנייה למבנה ומעולם לא ניתן כזה, ואף המבקש אינו כופר בכך. לטענת הועדה, חוק התכנון והבניה ופקודת בנין ערים שקדמה לו, מתנים בניית מבנה בקבלת היתר בניה מהגוף המוסמך ליתן אותו, ושימוש ללא היתר מהווה שימוש חורג. המבקש משתמש במבנה תוך הפרת הוראות סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, ובכך מתמלאות דרישות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה. 13 .לטענת הועדה, התכנית החלה על המבנה היא תכנית מיתאר מחוזית למחוז מרכז, תמ"מ/3, ותוכנית תמ"מ/3/ 21, המייעדות את המקרקעין לאזור חקלאי /נוף כפרי פתוח. לטענת הועדה, אין תוקף לתוכנית 6R שקדמה להן, ובכל מקרה, גם על פיה היה צורך בקבלת היתר בניה. הועדה לשמירה על קרקע חקלאית הכריזה על המקרקעין כעל "קרקע חקלאית", ולפיכך, חלות על המקרקעין הגבלות בנייה לפי התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה. 14 .הוועדה הוסיפה וטענה כי טענת המבקש לפיה המבנה שימש לצרכי מגורים אינה נכונה ואף הפוכה. המבנה מעולם לא היה מחובר לתשתיות חשמל ומים והיה בו אולם ריק, ללא חלוקה לחדרים. הועדה טענה כי מביקורי המפקחים במקרקעין עלה כי מעולם לא נעשה שימוש למגורים במבנה, והמבקש פעל במרץ להשמשת המבנה למגורים, בניגוד לצו שניתן להפסקת עבודות הבנייה. 15 .הוועדה הוסיפה כי הוכח שכאשר המבקש רכש את המבנה, הוא ידע כי מדובר במבנה חקלאי ואף ידע שהמבנה הוקם על דרך. 16 .לאור זאת, לטענת הועדה, אין לקבל את בקשת המבקש, ויש להותיר את הצווים על כנם. דיון והכרעה כללי 17 .יאמר כבר בהתחלה, כי יש לדחות מכל וכל את בקשת המבקש. 18 .המבקש באופן בוטה, עשה דין לעצמו, רכש מבנה בקרקע חקלאית במטרה להתגורר בו, וזאת כאשר ידע כי מדובר בקרקע חקלאית שהמגורים בה אסורים, ומבלי לפנות לוועדה בבקשה לקבלת היתר בניה או לשימוש חורג. 19 .לא זו אף זו, המבקש נהג בחוסר תום לב, התעלם מהוראות החוק, מצווים שניתנו כחוק על ידי הועדה ומהחלטות בית משפט זה, המשיך לבצע עבודות בניה לצורך השמשת המבנה למגוריו ועבר להתגורר בו תוך כדי ההליכים שהתנהלו נגדו. 20 .מטרת בקשת המבקש לביטול הצווים הייתה רק על מנת לדחוק את הקץ, להשלים את עבודות הבניה ולעבור להתגורר במבנה בניגוד לחוק. המחלוקות העיקריות בין הצדדים 21 .מהמסמכים והראיות שהוגשו לבית המשפט, הדיון שהתקיים וסיכומי הצדדים, ניתן למקד את המחלוקות בין הצדדים במספר נקודות מרכזיות: - א. איזו תכנית חלה על המקרקעין. ב. האם היה צורך בהיתר בנייה לבניית המבנה. ג. איזה שימוש נעשה במבנה לאורך השנים. מטרת צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות 22 .חוק התכנון והבנייה, ובפרט סעיפים 239 ו- 246 לחוק זה, מעמיד לרשות רשויות התכנון כלים מגוונים לאכיפת דיני התכנון והבניה, במטרה להילחם בבניה הבלתי חוקית. החוק מעדיף את האינטרס הציבורי בדבר הפסקת פעולות, שנעשות בניגוד לדיני התכנון והבניה, על פני האינטרס האישי הצר של הפרט. 23 .מטרת צו הפסקה שיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים. מטרת צו להפסקת השימוש במקרקעין הינה הפסקת הפרה מתמשכת של הוראות חוק התכנון והבנייה, מוקדם ככל שניתן. 24 .בבסיס סמכותו של בית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי - "... עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבנייה ולמניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית". (רע"פ 47/07 תימור מור נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה, גבעת אלונים מיום 14.6.07). נטל ההוכחה 25 .המבקש חזר וטען בסיכומיו, כי היה על הועדה להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי בוצעה עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, וכי המבנה הוקם ללא היתר, ומהי התוכנית החלה על המקרקעין, ונטל זה לא הורם. המבקש הסתמך בטענתו על ע"פ 5633/93 מדינת ישראל נ' אומניפול (1957) בע"מ. פסק דין זה מתייחס לנטל ההוכחה הרובץ על התביעה במסגרת הליך פלילי, ולא כך בענייננו. יתרה מכך, בפסק דין זה נדון היתר בניה שניתן בשנת 1933, ומכאן, ובניגוד לטענת המבקש, גם למבנים שניבנו טרם כניסת חוק התכנון והבניה לתוקף היה צורך בהיתר בניה כדין. 26 .על פי הפסיקה, בקשה לצו הפסקה שיפוטי, הינה הליך שבמהותו דומה להליך ביניים של מעצר עד תום ההליכים, בו על בית המשפט לבחון ראיות לכאורה. אין ענייננו כאן בכתב אישום פלילי אלא בהליך מנהלי. רמת ההוכחה המוטלת על הועדה בהליך שבענייננו אינה רמת הוכחה של "למעלה מכל ספק סביר", ודי שהוכח כי יש יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה או כי נעשה שימוש בקרקע בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה (סעיף 3 (ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) התשמ"ג - 1982 ו - רע"פ 47/07 מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה אלונים, מיום 14.6.07). יתרה מכך, במקרה דנן, בעקבות בקשת המבקש, התנהל הליך הוכחות מלא ונשמעו העדים מטעם הצדדים, כך שהעובדות נתגלו במלואן. איזו תכנית חלה על המקרקעין 27 .הועדה טענה כי הן חוק התכנון והבנייה משנת 1965 והן פקודת בנין ערים משנת 1936, שקדמה לחוק, כוללים בתוכם הוראה המתנה בניית מבנה למגורים, בקבלת היתר בנייה כדין. התכניות החלות על המקרקעין הינן תכנית תמ"מ/3, שהיא תכנית מיתאר מחוזית, מחוז מרכז, משנת 1982, המייעדת את המקרקעין כ"אזור חקלאי", ותוכנית תמ"מ/3 /21 משנת 2003. 28 .לפי תוכנית תמ"מ 3, השימושים המותרים למקרקעין הם - עיבוד חקלאי של הקרקע, גידול בעלי חיים, ובניה ושימוש אשר דרושים במישרין למטרות אלה. בתכנית תמ"מ 3 (סעיף 1.5) נקבע כי היא לא פוגעת בתוקפן של תכניות מיתאר מקומיות ותכניות מפורטות שהיו בתוקף ערב תחילתה, זולת אם הן חלות על קרקע שהוכרזה להיות קרקע חקלאית לפי סעיף 5 של התוספת הראשונה לחוק. כלומר, תכנית תמ"מ/3 לא השאירה בתוקף תוכניות המיתאר הקודמות החלות על קרקע שהוכרזה כקרקע חקלאית ותכניות מיתאר קודמות הסותרות אותה, בכפוף לסעיף 7 המאפשר להשאיר שימושים שהיו קיימים כדין. במקרה דנן לפי עדות מהנדסת הוועדה, וגם לפי גרסת המבקש, למבנה לא ניתן היתר בנייה או שימוש חורג טרם כניסת תוכנית תמ"מ/ 3 לתוקף, כך שהשימוש לא היה כדין. 29 .תמ"מ/21/3 שפורסמה בשנת 2003, בדומה לתכנית תמ"מ/3 שקדמה לה, מייעדת את המקרקעין לאזור חקלאי/נוף כפרי פתוח, המוגדר כשטח המיועד לשימוש חקלאי וכן להגנה על נוף כפרי. כלומר, גם תכנית תמ"מ/3 וגם תכנית תמ"מ/21/3 מייעדות את המקרקעין לשטח חקלאי ואוסרות שימוש למגורים. 30 .לפי עדות מהנדסת הועדה, הועדה לשמירה על קרקע חקלאית הכריזה על המקרקעין כעל "קרקע חקלאית", ולפיכך, על המקרקעין חלות הגבלות בנייה לפי התוספת הראשונה לחוק, ועדותה לא נסתרה. 31 .המבקש טען כאמור, כי חלה על המקרקעין תכנית מנדטורית המאשרת שימוש בקרקע לבניה - תכנית R6, שקדמה לתוכנית תמ"מ/3. המבקש צירף לתצהירו רק עמוד אחד מתקנון התכנית R6 המתייחס לאזור חקלאי, וטען כי התוכנית מתירה בניית בית מגורים לאיכר, ומכאן, שגם המבקש מתייחס למקרקעין כאל אזור חקלאי. לפי האמור בסעיף 20 לתקנון תכנית R6, באזור חקלאי מותר לבנות - "(א) בנינים המתוכננים משמשים למטרות חקלאות, גינון ומשק כלליות לרבות בית מגורים של האיכר. (ב) מבני מחסה לשומרים. (ג) מבנים וצנרת הדרושים לאספקת מים וחשמל ובכלל זה תחנות מים. (ד) בניני מגורים ובניני ציבור בהסכמה ספציפית של הועדה המחוזית". אין חולק שהמבקש איננו "איכר" - לפי עדות המבקש הוא עוסק בתחום מוצרי הקוסמטיקה, כלומר, אינו עומד בתנאי סעיף 20 (א) לתוכנית 6 R. 32 .זאת ועוד, גם לפי שיטת המבקש לפיה הקמת המבנה הייתה אפשרית בזמנו לפי תכנית R6, הרי שהיה צורך בהיתר בנייה כעולה מהוראות סעיף 20 (ד) לתכנית 6R, היתר שלא ניתן. אין לקבל את טענת המבקש, לפיה אם המבנה הוקם לפני שנת 1965, אין ולא הייתה כל חובה לקבל היתר בניה. פרשנות זו של המבקש היא אבסורדית, ומשמעותה הכשרת כל מבנה שהוקם ללא היתר בניה, כולל מבנה שהוקם באזור חקלאי, ופרשנות זו עומדת בסתירה לכל תכליתם של דיני התכנון והבנייה. המבקש הפנה ל-עתמ (נצ) 1010/05 מועצה אזורית משגב נ' חברת חשמל - כאסמכתא לטענתו כי הוראות חוק התכנון והבניה לא חלות על מבנים שהוקמו טרם כניסת החוק לתוקף. פסק דין זה אינו רלוונטי לענייננו, מאחר שהוא דן בעתירה מנהלית נגד חברת החשמל - והשאלה שם הייתה האם קיימת חובה לקבל אישור מהמועצה טרם חיבור הבית לחשמל. 33 .מהנדסת הועדה העידה כי במיקום של המבנה, לא ניתן היה לתת לו היתר מאחר שהוא נמצא על דרך חקלאית, שנועדה לשמש נגישות לכל החלקות באזור. עדות זו של מהנדסת הועדה לא נסתרה על ידי המבקש בכל ראיה שהיא. 34 .כאמור, המבקש לא הציג לבית המשפט היתר בניה או היתר אחר לפיו ניתן להשתמש במבנה לצורך מגורים, ונראה שאין חולק כי אין בידיו של המבקש היתר כזה, והוא אף לא פנה בבקשה למתן היתר. המבקש חזר וטען כי אין צורך בקבלת היתר בניה למבנה. 35 .על פי הפסיקה, גם כאשר מדובר במבנה שנבנה במועד לא ידוע, ועוד טרם נחקק חוק התכנון והבנייה, יש צורך בהיתר בנייה - רע"פ 1253/00 חסימבה סבג נ' מדינת ישראל, 2000 (פורסם במאגרים המשפטיים) - "כל עוד עומד מבנה על תילו ללא היתר, עוברת המבקשת על הוראות פרק י' לחוק התכנון, ולמועד המדויק של הקמת המבנה אין, על-כן, חשיבות של ממש... הדרך בה ראוי לפעול במקרה שבו נבנה מבנה ללא היתר, ובמועד בלתי ידוע הוא הגשת בקשה למתן צו הריסה...". 36 .לסיכום, כל הקמת מבנה ושימוש בו מחייבים היתר, גם אם השימוש תואם לייעוד המקרקעין לפי התכנית, מה שאין כך בענייננו. איזה שימוש נעשה במבנה לאורך השנים 37 .המבקש טען בתצהירו כי ידוע לו שבית מגורים היה קיים במקרקעין עוד מתקופת הטורקים, וכי אופן בניית המבנה והפונקציות הקיימות בו מעידות כי הוקם לצרכי מגורים. מחקירתו הנגדית של המבקש עלה כי מדובר בטענת סרק, והמבקש הודה שלא היה לו שום קשר למקרקעין טרם הרכישה, וכלשונו: "ביררתי עליה קצת אינפורמציה לפני שקניתי", פנה לטענתו לקבל מפה ממרכז המיפוי לצורך פנייה לחברת החשמל לחיבור לחשמל (עמ' 15 ש' 11-13). מעדות המבקש עלה עוד כי כאשר שכר את המבנה בשנת 2006 המבנה היה ריק ולא נעשה בו כל שימוש (עמ' 15 ש. 20-28), ועד שהוא עבר להתגורר בו סמוך לפני הדיון, לא עשה בו כל שימוש. 38 .המבקש ואשתו שכרו את המבנה מבעליו, מר זאב אילני, לפי חוזה שכירות מיום 18.5.2006 - (ת/1) (להלן: "חוזה השכירות"). לפי חוזה השכירות, מטרת השכירות הבלעדית היא - "ניהול מועדון לאנשים מוגבלים" (סעיף 5א). בחוזה השכירות המבקש הצהיר ואישר כי - "...בדק בכל הרשויות, לרבות במע"צ, במועצה האזורית גן רווה ובוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות", את הדרישות לצורך קבלת אישורים, רישיונות והיתרים למועדון כאמור..." (סעיף 5ג). המבקש התחייב להוציא רישיונות והיתרים - "למען הסר ספק, מודגש בזה, כי השוכר בלבד ינקוט בכל הפעולות הדרושות להגשת הרישיונות וההיתרים הדרושים למימוש מטרת השכירות" (סעיף 5ד). המבקש הצהיר ואישר - "כי ידוע לו שלמוכר הוצא צו סגירה ו/או צו הפסקת פעילות אשר עדיין עומד בתוקפו" (סעיף 5ה). לפי חוזה השכירות המבקש ידע את שמותיהם של אלו להם הושכר המבנה בעבר, ויקטור אלקסלסי ושלמה שטרית (סעיף 5ו). 39 .בתאריך 31.1.2007 נחתם חוזה מכר בין בעלי המבנה, מר זאב אילני, לבין אשתו של המבקש. בחוזה המכר אשתו של המבקש הצהירה כי היא והמבקש: "בדקו את כל הנתונים הפיזיים והתכנוניים..." (במבוא להסכם, סעיף ג' להצהרות הקונה). "על פי התב"ע, מע"צ מתעתדת, לסלול כביש, אשר יעבור בתוך הממכר במיקומו של המבנה", וכי היא והמבקש "פועלים מול מע"צ ושאר הגורמים הרלוונטיים, להעתקת מיקום הכביש כך שלא יעבור במיקומו של המבנה..." (במבוא להסכם, סעיף ה' להצהרות הקונה). המבקש חתם כערב לכל התחייבויות אשתו בהסכם המכר, וידע כי המבנה בנוי על דרך. 40 .בהסכם השכירות ובהסכם המכר, לא מוזכר כי המבנה מיועד למגורים או כי יש אישור לשימוש כזה. 41 .מחיר הרכישה של המבנה - המכר לפי חוזה המכר כלל את המבנה בשטח של כ- 160 מ"ר וקרקע ששטחה 3,995 מ"ר, במחיר רכישה של 170,000 $ בתוספת מע"מ. המבקש הודה בחקירתו הנגדית כי בית מגורים על חצי דונם באזור זה עולה כחצי מליון דולר (עמ' 22 ש. 3). כלומר, ברור כי המחיר בו רכש המבקש את המבנה אינו מחיר ריאלי לבית מגורים באזור. כמו כן, העובדה שמחיר המבנה כולל תשלום מע"מ, מעידה על כך שמדובר בעסקה מסחרית ולא ברכישת בית למגורים. 42. זאת ועוד, המבקש פנה לוועדה לקבלת אישור עבור לשכת רישום המקרקעין להעברת הזכויות ממר אילני. באישור שניתן למבקש מתאריך 13.8.09 (ת/5) נרשם - "אין לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שורקות" התנגדות להעברת הנכס שבגוש: 3743 חלקה 37, 38 בשטח של 3,995 מ"ר - קרקע חקלאית". כלומר, המבקש ידע כי מדובר בקרקע חקלאית. 43 .המבקש צירף לבקשתו תצהיר של מר ניסים דהן, לפיו מר דהן מכיר את המבנה וכי משפחות לרר ופצ'ורניק, עסקו בייצור דבש וכוורות, הקימו בפרדס את הכוורות והתגוררו במבנה לסירוגין. עוד טען מר דהן בתצהירו כי בשנת 2003 ביצע שיפוץ, פינה דיירים שגרו שם והמבנה אוכלס בעובדים שעבדו בפרדס. בחקירתו הנגדית של מר ניסים דהן התברר כי הטענות העובדתיות בתצהיר אינן נכונות, ולמעשה, הגירסה העובדתית הזו התמוטטה - התברר כי הידע הנטען של מר דהן מתבסס רק על מה שנאמר לו לטענתו מזאב אילני, על כן, כל מה שנטען על ידי מר דהן לגבי כל התקופה עד שנת 2000 זו עדות מפי השמועה בלבד (עמ' 25 ש. 22-29). מר דהן טען כי בשנת 2001 משפחת פצ'ורניק עבדה והתגוררה במבנה, ועל כן, הוא פנה לבעלי הקרקע מר אילני, שהורה לו לסלקם משם (עמ' 24 ש. 24 - עמ' 25 ש. 6). באותה עת, לפי עדות מר דהן, היו במבנה ארגזי דבש ומיטות בלבד (עמ' 25 ש. 18-19). כלומר, דובר בפולשים למבנה שסולקו ממנו. מר דהן טען כי בין השנים 2003-2007 עבד בשיפוץ המבנה, כלומר, גם בכל התקופה הזו איש לא התגורר במקום (עמ' 27 ש. 14-17). מעדותו של מר דהן עלה בברור כי לא היו במבנה כל תשתיות הנדרשות למגורים, כמו חשמל ומים, והמבנה כלל רק אולם ריק ושירותים (עמ' 25 ש. 30 - עמ' 26 ש. 7). גם מעדותו של המבקש עצמו עלה כי הוא היה זה שפנה לחברת החשמל וביקש לחבר את המבנה לרשת החשמל (עמ' 15 ש. 14-16). המבקש בחר להעיד רק את מר דהן, למרות שיכול היה להביא לעדות את זאב אילני, בעליו הקודם של המבנה, ואת ויקטור אלקסלסי ושלמה שטרית, שהיו שוכרי המבנה לפניו, כדי שיתמכו בגרסתו לפיה המבנה שימש בעבר לצורך מגורים, אך הוא לא עשה כן, ולא הבהיר מדוע לא הביאם לעדות, ולכן הדבר צריך להיזקף לחובתו. 44 .כמו כן, המבקש ידע כי בשנת 2004, בעת שהמבנה היה בבעלות בעליו הקודמים, מר זאב אילני, ניתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות על הנכס, אשר עמדו בתוקף. במסגרת ההליכים המשפטיים שנקטה הועדה נגד זאב אילני, הועדה טענה כי יעוד המקרקעין הוא חקלאי (ת/2 סעיף 3), ועל כן נעשה שימוש חורג כאשר התבצעו עבודות שיפוץ להקמת מסעדה במבנה. המבקש, שטען כי בירר אינפורמציה אודות המקרקעין, אמור היה לדעת זאת. אין להישמע לטענת המבקש כי הצווים עמדו בתוקף רק כלפי הבעלים הקודמים ולא לגביו, מאחר שהצווים רלוונטים לעניין חוסר תום ליבו של המבקש. 45. המפקח מטעם הוועדה, מר הרשקוביץ, המשמש כמפקח מזה 40 שנה, העיד כי לאורך השנים הוא עשה סיורים באיזור ומעולם המבנה לא שימש למגורים (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 12-18). המפקחת מטעם הוועדה, גב' מירב קרט, העידה כי ביקרה במבנה בחודש אוגוסט 2009 ובחודש נובמבר 2009, ובכל אותם מועדים המבנה לא היה מתאים למגורים ולא התגוררו בו (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 12-16). 46 .לאור כל האמור, המבקש לא הוכיח כי בעבר נעשה שימוש במבנה לצורך מגורים. נהפוך הוא, הוכח שבמבנה לא נעשה שימוש למגורים ואפילו לא היו קיימות בו התשתיות והפונקציות המינימאליות הנדרשות לצורך מגורים. המועד בו אוכלס המבנה 47. בתצהירו מיום 5.1.10 טען המבקש כי הוא גר במבנה למעלה מחודשיים וחצי, ואף בני משפחתו ישנו במבנה לסירוגין, כשבשבועיים האחרונים הסתיימות פעולות העברת הדירה וכל בני המשפחה עברו להתגורר במבנה. בחקירתו הנגדית מיום 13.1.10 טען כי בשבוע וחצי האחרונים כל משפחתו ישנה במבנה (עמ' 22 ש. 25-30). כלומר, כבר מטענות המבקש ניתן ללמוד כי לאחר שהוצא צו הריסה וצו הפסקת בניה מינהלי ובמהלך ההליכים המשפטיים, המבקש דאג להעברת בני משפחתו למבנה. 48 .מהתמונות שהוגשה הועדה במצורף לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות, שצולמו במהלך התקופה של 4.11.09 - 22.12.09, עולה כי עבודות השיפוץ היו בעיצומן והמבנה לא היה ראוי באותה עת למגורים. 49 .צו הפסקת בניה מנהלי הוצא על ידי מהנדסת הוועדה ביום 22.12.09, ונמסר באותו יום למבקש, אך הוא סירב לחתום ולכן הצו הודבק על שער הכניסה. בתאריך 24.12.09 הוצא צו הפסקת עבודות שיפוטי זמני על ידי בית משפט זה, במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים. באותו מועד התבקש בית המשפט על ידי ב"כ הועדה ליתן גם צו למניעת פעולות, ונקבע כי עליו להגיש בקשה בהתאם. הועדה הגישה בקשה בכתב ובתאריך 27.12.09 ניתן על ידי בית המשפט צו הפסקה שיפוטי זמני וצו למניעת פעולות זמני, על פי בקשת הוועדה. 50 .מר הרשקוביץ, המפקח מטעם הועדה, העיד כי ביקר במקרקעין ביום 5.11.09 ומצא כי מתקיימות בו עבודות בנייה. ביום 22.12.09 ביקר במקרקעין שוב ומצא כי ממשיכות להתבצע הבנייה וכי בדעת המבקש לסיימן על מנת שהמבנה ישמש למגורים, ובאותו יום הוצא צו הפסקת בנייה מינהלי ונמסר למבקש. המפקח הרשקוביץ העיד כי באותם מועדים המבקש לא התגורר במבנה וכך עולה גם מהתמונות שצורפו. 51 .המפקחת מירב קרט העידה כי ביקרה במקרקעין בחודש אוגוסט 2009 ולא התגוררו בו. בכל ביקוריה במבנה לאחר מכן לא התגוררו בו. המפקחת קרט פנתה למבקש ושאלה אותו לשם מה נעשות עבודות הבנייה והוא השיב כי לצורך שימוש חקלאי, ותוך כדי התקדמות הבנייה הבינה כי הוא לא אמר אמת. 52 .המבקש לא שעה לצווים והמשיך לבצע עבודות בניה במבנה, והכל על מנת להשמיש אותו במהירות האפשרית לצורך מגורים, על מנת "לקבוע עובדות בשטח", ובסמוך לאחר מכן, עבר להתגורר במבנה, כך שביום 30.12.09, כבר התגורר שם. מכאן, שרק במהלך ההליכים המשפטיים המבקש עבר להתגורר במבנה, ולפיכך, אין להישמע לטענות המבקש לפיהן העבודות כבר הסתיימו וערב מתן הצו נעשה כבר שימוש במבנה. האם אין סמכות ליתן צו גורף לאור העובדה ששימוש חקלאי הוא מותר 53. המבקש טען כי בית המשפט לא מוסמך ליתן צו גורף לפיו לא ניתן לעשות כל שימוש במבנה, כאשר שימוש חקלאי הוא מותר. כאמור, לא הוכח שיש היתר בניה למבנה, אפילו לשימוש חקלאי. יתרה מכך, גם אם שימוש חקלאי הוא מותר, הרי שבמקרה דנן ברור כי המבקש מעוניין לעשות שימוש במבנה לצורך מגוריו ולא לכל צורך אחר, ולכן אין מקום לדון במתן צו חלקי. מדובר בטענה מתחכמת, מאחר שהמבקש מצהיר בפה מלא כי הוא מעוניין לעשות שימוש במבנה למגורים ולא לכל מטרה אחרת. המבקש פעל בחוסר תום לב 54 .כעולה מכל האמור, המבקש פעל בחוסר תום לב, בהתעלם מהצווים שניתנו, והמשיך לבנות את המבנה ולהשמיש את המבנה למגוריו ואף עבר להתגורר בו, ועל כן, אין להיעתר לבקשתו לביטול הצווים. כפי שנפסק: "על המבקש ביטול צו מינהלי לפעול כשידיו נקיות, על אחת כמה וכמה כאשר הוא מבקש לבטל צו שיפוטי, נשוא בקשתו זו. המבקש הוא לא פעל כך, ועל כן "השמיט תחת רגליו את הבסיס לקבלת הסעד מבית המשפט - חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית משפט או אם עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם". בג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקח כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסם, 28.10.2004) ו-ע"פ 1453/09 (מחוזי חיפה) אגבאריה נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה. לסיום 55 .הועדה הניחה בפני בית המשפט תשתית מספקת למתן צו הפסקה שיפוטי וצו למניעת פעולות, ובקשת המבקש לביטול הצווים נדחית מהטעמים שפורטו לעיל. 56 .כאשר מדובר בהפרה כה בוטה של החוק, ראוי להטיל הוצאות על המבקש. לכן אני מורה כי המבקש ישלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. קרקעותגוש חלקה