קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 6410 הוד השרון: בית המשפט מתבקש להורות, כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת המשיב 1 על זכויות הבעלות של המבקשים במקרקעין הידועים כנכס בגוש 6410 חלקה 24 (להלן: "המקרקעין"), בהוד השרון, נרשמה שלא כדין וכי על רשם המקרקעין פתח תיקווה, המשיב הפורמאלי, למוחקה מפנקסי מרשם המקרקעין. זכויות הבעלות של המבקשים במקרקעין הינן חלק מכלל הזכויות במגרש ששטחו הכולל 17,809 מ"ר המצוי כאמור בהוד השרון. הבעלות במגרש נחלקת בין שבעה בעלים שונים המחזיקים במקרקעין במושע. המבקשים ואחותם, הגב' טליה נחמן, הינם הבעלים המשותפים של מחצית הזכויות במגרש, בחלקים שווים. לכל אחד מן המבקשים ולאחותם זכויות בעלות של 1/6 חלקים בלתי מסוימים במקרקעין, שהינם 2,968 מ"ר בלתי מסוימים לכל אחד. המבקשים הבהירו בכתב התובענה כי ייעודו של המגרש במועד הגשת ההמרצה, היה לחקלאות אולם הוא היה מצוי בהליכי הפשרה מתקדמים, כלשונם (סעיף 3 לתצהירו של המבקש, ניר יצחיאק ("ניר")). סיפור המעשה כגרסת המבקשים: המבקשים ואחותם, הגב' נחמן, בקשו למכור מסך זכויותיהם במקרקעין, קרקע בהיקף של שלשה דונם במושע, קרי דונם לכל מוכר. במהלך יוני 2004, נוצר קשר בין המבקש ניר לבין המשיב. בפגישה שנערכה, הציג עצמו המשיב כאיש עסקים המכיר היטב את המקרקעין. לטענת ניר בקש המשיב לרכוש את המקרקעין לעצמו. פגישה זו הסתיימה ללא סיכום מעשי. זמן קצר לאחר מכן, נערכה פגישה נוספת. בפגישה זו המשיב טען כי אין הוא המעוניין לרכוש את הקרקע אלא אדם אחר שאת זהותו אינו מוכן למסור. המשיב הציג עצמו כמתווך. עבור שירותיו כמתווך בעסקה, ביקש המשיב, לטענת ניר, 1% משווי העסקה. דרישה זו הוסכמה על ידי ניר. המשיב הציג לניר את עו"ד שפר, תחילה כמי שמייצג אותו ובהמשך כמי שמייצג את הקונה. בהמשך לכך נשלח העתק נסח רישום מקרקעין, ביום 23.6.04, לעו"ד שפר. ביום 4.7.04 שלח עו"ד שפר טיוטה ראשונה של הסכם מכר לשטח המוצע למכירה. טיוטה זו לא ציינה לא את שם הרוכש ולא את התמורה בגין הממכר (נספח ג' להמרצה). הערות ראשוניות הועברו לעו"ד שפר ביום 7.7.04, תוך שהוא מתבקש לציין את שם הרוכש (נספח ד' להמרצה). אעיר כבר עתה, כי בטיוטא זו מופיעים המבקשים והאחות כ"המוכר" ובבכתב יד, כבדומה לשאר ההערות שנרשמו על גבי הטיוטא, מופיעה המילה "הנגבי" תוך סימון והותרת מקום להוספת שם פרטי, מספר תעודת זהות וכתובת, תחת "הקונה". ביום 18.7.04 נשלחה טיוטא נוספת על ידי עו"ד שפר ללא ציון שם הקונה (נספח ה' להמרצה). לטענת המבקשים, הפציר ניר במשיב להציג את הקונה וכך נעשה. בתצהירו, אין ניר מציין מי הוא אותו קונה ומה שמו (סעיף 13) על אף שמצהיר כי "לאחר הפצרותיי הרבות הציג בפני המשיב אדם אותו הציג כמי שאמור להיות הקונה" (ההדגשות לא במקור) . הקונה האלמוני והמשיב, לטענת ניר (שם): "מצאו תרוץ אחר כדי לדחות אותי שוב ושוב". המשא ומתן הופסק הואיל, כך ניר, והמשיב טען כי הקונה חזר בו ואינו מעוניין עוד ברכישת השטח. ניר טוען בתצהירו כי למשיב "כלל לא היה קונה אלא הוא היה עסוק בניסיון לאתר קונה." (סעיף 14 לתצהיר). ביום 3.8.04 נערכה פגישה נוספת עם המשיב. בפגישה זו, טוען ניר, הודיע המשיב כי יש לו קונה וכי אם הקונה לא יחתום על הסכם מכר בהקדם, אזי המשיב יפעל לשם איתור קונה אחר ובלבד שישולמו לו דמי התיווך שסוכמו. לצורך כך, לטענת המבקש, חתמו אחיו והוא, על הסכם כאשר המשיב רושם בכותרתו "הסכם אופציה" לטובתו, לרכישת השטח המוצע למכירה. המבקש טוען כי בתחילה נרשם ההסכם על שם "רוברט", קונה פוטנציאלי, אולם בסופו של דבר המשיב רשם את שמו שלו. יוער כי הסכם זה לא צורף לתצהיר המבקש. בסעיף 15 לתצהיר המבקש מזכיר הוא "החזר ההלוואה" בהקשר לנושאים שנדונו בהסכם האמור, ההלוואה לא הוזכרה עד לשלב זה של שטיחת הדברים. הסכם "האופציה" מיום 3.8.04 צורף כנספח ב' לתשובת המשיב. כותרתו "הסכם אופציה עד ל 15.9.04". הצדדים הם המבקשים מצד אחד- המוכרים והמשיב מצד שני - הקונה. "מוסכם בין הצדדים כי המוכרים נותנים לקונה אופציה לרכוש את המגשר בהוד השרון בגוש 6410 חלקה 24 בשטח של כ 3 דונם במושע מתוך כ 18 דונם לפי מחיר של 170,000$ לדונם. המוכרים נותנים בזאת אופציה לקונה לרכוש את המגרש הנ"ל עד לתאריך 15.9.04. מוסכם בזאת כי הזכויות המועברות מסתכמות לכדי 1/6 מסך כל שטח החלקה שהוא 17,809 מ"ר מצ"ב נסח טאבו. הקונה נותן במעמד הסכם אופציה זה סך של 19,700 ₪ (גם במלים) על חשבון התמורה במזומן. למען הסר ספק המוכר נותן זכות אך ורק לקונה לבטל הסכם זה עד לתאריך 15.9.04 וכספו יוחזר במלואו סך של (19,700 ₪) אם ביטול האופציה (כך במקור), כל עוד הקונה לא קיבלת (כך) את כספו בחזרה הסכם האופציה הנל יהיה בתוקף" חתימות הצדדים מופיעות בצד השמות המלאים ומספרי תעודות הזהות. (הסכם זה יכונה מכאן ולהבא ולשם הנוחות "הסכם האופציה".) המבקשים מכחישים כי המדובר בהסכם אופציה וכי המדובר בהסכם להבטחת דמי תיווך בלבד. העותק המצוי ברשותם, שמקורו בלשכת רישום המקרקעין כפי שיובהר, צורף כנספח יב' לבקשה ולתצהיר ניר) "הסכום שצויין בהסכם" מצהיר ניר (סעיף 18) "מורכב משני סכומים אשר בגין חלק אמור היה להיחתם הסכם מכר והיתרה הייתה אמורה להשתלם מחוץ להסכם כך הציע המשיב עוד בחודש יוני שכן לטענתו קשה היה לו לאתר קונה שיעמוד בסכום אותו דרשנו בגין כל דונם. המשיב אף הבהיר כי כך הוא נוהג בכל עסקה שאם לא כן, קשה מאד עד כי לא ניתן, לשווק העסקה ולבצעה. אפשרות זו ירדה מעל הפרק לאחר שהתייצעתי עם ב"כ אשר הבהיר לי למעלה מכל ספק כי אפשרות חוקית לביצועה." ניר מכנה את התשלום המופיע בהסכם האופציה כהלוואה, הלוואה שנזקק לה אחיו, המבקש רונן. המבקשים טוענים כי המשיב ניצל את תמימותם, שכנע אותם שאין צורך בעורך דין לשם חתימת הסכם האופציה, נטל את ההסכם מבלי להותיר בידם העתק וסירב בהמשך להעביר להם העתק. המבקשים טוענים לזיוף נוסח הסכם האופציה. זאת התברר להם לטענתם שעה שראו את העתק ההסכם מתוך תיק הטאבו, כחלק מהערת האזהרה שנרשמה על המקרקעין בעטיו. היא ההערה שאת רישומה בית המשפט מתבקש לבטל. מצהיר ניר כי במקביל לניסיונות המשיב לאתר קונה, פעלו גם המבקשים לאתר קונה. לטענת המבקשים הדבר הובא לידיעת המשיב. כן הובהר לו כי אם תיחתם עסקה באשר היא עד ליום 15.9.04 , הוא המועד שנקבע בהסכם האופציה, יהא המשיב זכאי לסכום של 1% מאותה עסקה. בהמשך לכך מצהיר ניר "ואני אמרתי לכל קונה פוטנציאלי כי ניתן יהיה להתקשר בהסכם לאחר ה 15.9.04 אלא אם המתווך (המשיב) יאתר קונה וייחתם עימו הסכם."(סעיף 23 לתצהיר ניר) בערב ה 15.9.04, על פי המוצהר על ידי המבקשים, התקשר המשיב אל ניר והודיע כי מצא קונה. באותה שיחה, נטען כי נאמר שהדברים אינם סגורים "יש גם בעיה בקשר עם המחיר". ביום 5.10.04 פנה, לבקשת ניר, בא כוחו למשיב במכתב (נספח ו' לבקשה ). מכתב התראה זה נועד להבהיר למשיב כי ידוע למבקשים כי פונה הוא לגורמים שונים לרבות קונים, המתעניינים בביצוע עסקה במקרקעין ומאיים עליהם בניסיון להרתיע אותם מלחתום על עסקה עם המבקשים. מודגש במכתב כי היה על המשיב לאתר קונה עד ל 15.9.04, אך הדבר לא נעשה. נמסר למשיב כי המבקשים מצויים במשא ומתן מתקדם לקראת חתימת הסכם וכי אין עוד צורך בשרותי התיווך של המשיב. כן הובהר למשיב מטעם המבקשים, כי אם יפעל לסכל בכל דרך עסקה שבינם לבין קונים פוטנציאליים יאלצו הם לפתוח בהליכים נגדו. בנוסף לכך נאמר "כמו כן , אם תעמוד על סירובך להיפגש עם מר יצחיאק לצורך החזר ההלוואה אזי באין ברירה יופקד הכסף בנאמנות הח"מ ויהיה עליך להגיע למשרדנו לצורך קבלת הכספים". לטענת המבקשים, המשיב, בשיחות שהתקיימו עמו, סירב לקבל בחזרה את הכספים המכונים על ידם כספי ההלוואה, המשיך לסרב למסור להם עותק מהסכם האופציה בעוד הוא מבהיר כי הוא פועל רק כמתווך וכי אין ברצונו לריב. ביום 12.10.04 שלח המשיב באמצעות הפקסימיליה למבקש רונן הודעה הבאה (נספח ז' להמרצה): "הנדון: מגרש בגוש 6410 חלקה 24 בהמשך להסכם הקיים בנינו הריני מבקש לממש את רכישת המגרש על פי הסכם הקיים אבקשך לתאם מועד לפגישה לחתימה על הסכם מכר אצל עו"ד גיא שפר מרח' נצח ישראל 4 ת"א" בעקבות מכתב זה פנה ב"כ המבקשים לעו"ד שפר לשם קבלת העתק ההסכם המצוין בו. עו"ד שפר הודיע כי אינו מייצג את המשיב (נספח ט' לבקשה). ב"כ המבקשים פנה לעו"ד שפר לקיים בכל זאת פגישה לאור נוסחו של המכתב מיום 12.10.04 נקבעה פגישה ליום 18.10.04 ולטענת המבקשים נאמר כי העתק הסכם האופציה יימסר לידי בא כוחם באותו מועד. חרף זאת, באותה פגישה סרב המשיב למסור העתק מן המסמך לידי המבקשים ואסר על בא כוחו למסור העתק שכזה. לטענת המבקשים, באותה העת , טרם זויף ההסכם על ידי המשיב (סעיף 34 לתצהיר ניר). באותה פגישה הבהיר המשיב, לטענת ניר, כי ענינו בנכס קבלת דמי תיווך בשיעור של 1% מאת המוכרים ותו לאו. לטענת המבקשים, המשיב טען במהלך אותה פגישה כי ביכולתו לגייס קונים של ממש, הזכיר שמות קונים שלא היו מעוניינים, ובמקומם מסר כי איתר קונה אחר המיוצג על ידי עו"ד פריזט וזה יצור קשר עם ב"כ המבקשים. באותו מעמד התקשר ב"כ המבקשים לעו"ד פריזט בבקשה לקבלת פקס עם פרטי הקונה. רק ביום 24.10.04 הגיעה פניה מעו"ד פריזט ועל כך כותב בתצהירו המבקש ניר :"במועד זה, מטעמים שאינם קשורים לתובענה דנן, לא היה עוד רלבנטי לפתוח במו"מ וכך הודיע בא כוחנו לעו"ד פריזט." בהמשך, כטענת המבקשים, מודיע עו"ד שפר כי הוא מייצג את המשיב , כי על המבקשים לחתום על הסכם מכר, כי מרשו מסרב למסור העתק מהסכם האופציה. בעקבות זו יוצא מכתב מטעם המבקשים, נספח יא' לבקשה, מיום 25.10.04. לטענת המבקשים בשלב זה, זויף המסמך עליו חתמו המבקשים. על בסיס זיוף זה נרשמה הערת האזהרה נשואת הליך זה. לטענת המבקשים התוספת שהוספה היא להסכם האופציה, תוספת שלא היתה במקור היא :"כל עוד הקונה לא קיבל את כספו בחזרה הסכם האופציה הנ"ל יהיה בתוקף." למבקשים ברור כי המדובר בזיוף הואיל ומועד ה 15.9.04 כמועד פקיעת האופציה היה חשוב להם, על רקע התעניינותו של קונה מסוים. לכן הם היו נכונים להותיר בתוקף את ההסכם להבטחת דמי התיווך כלשונם (סעיף 45 לתצהירו של ניר) עד למועד זה ואפילו לא עד לסוף אותו חודש. משמע שלא היתה כל הסכמה כי ניתן יהיה להאריך את ההסכם מעבר לכך בשום תנאי. ביום 10.11.2004 הוגשה על ידי ניר תלונה במשטרת ישראל כנגד המשיב בגין הונאה וזיוף. (העתק האישור בדבר הגשת תלונה- נספח יג' לבקשה) עד למועד הגשת התובענה, המבקשים כמו גם המשיב לא דיווחו על הסכם האופציה למנהל מיסוי מקרקעין. המבקשים סבורים כי בדין נהגו הואיל ומדובר בהסכם להבטחת דמי תיווך בלבד ( סעיף 49 לתצהיר ניר). עיקר טענות המבקשים הן כי הסכם האופציה הוא הסכם למראית עין במובן זה שכוונתו הסכם תיווך והלוואה ולא הסכם אופציה, כמופיע בו. המשיב, אשר לא היה רשום כמתווך אצל רשם המתווכים באותה העת (מב/1) בחר לערוך את הסכם האופציה באופן שבו הוא נערך בשל כך, שלא יימצא הוא מפר את הוראות הדין ובכלל זה את הוראות חוק המתווכים במקרקעין התשנ"ו - 1996. בכל מקרה ההסכם היה אמור לפוג ב 15.9.04 אולם התוספת בדבר המשך קיומו כל עוד לא מושבים הכספים שנתקבלו על פיו, היא תוספת מאוחרת שלא על דעת המבקשים והיא זיוף ההסכם. סירוב המשיב לקבל לידיו בחזרה את הכספים שמסר למבקשים, נעשה בכוונת מכוון על מנת לדחות את הקץ ולאפשר לו לרשום לטובתו את הערת האזהרה על מנת לסכל את האפשרות מצד המבקשים למכור את המקרקעין. כן טוענים המבקשים כי המשיב ניצל את מצוקתו הכספית של המבקש רונן, טענה שלא הונחה לגביה כל תשתית ראייתית. סיפור המעשה אליבא המשיב: בסוף יוני 2004 או בסמוך לכך, הפגיש מר יעקוב צדיק, בין המבקש ניר לבין המשיב, בקשר למכירת המקרקעין האמורים. באותה פגישה, כטענת המשיב, דרש ניר תשלום "בשחור". עקב כך לא הגיעו הצדדים להסכמה. עם זאת, הוסכם כי המשיב ינסה לאתר עבור המבקשים, קונה. היה וכך , יהא הוא זכאי לדמי תיווך. זמן קצר לאחר מכן, הפנה המשיב את ניר לעו"ד רוברט הנגבי מרמת השרון כקונה פוטנציאלי. עו"ד הנגבי נפגש עם המבקש 1 בביתו של הראשון, בנוכחות המשיב. לטענת המשיב ,1 המבקש ניר טען כי בשל אילוצי דת, אין הוא יכול להיכנס לעסקה באותה תקופה ונקבע כי עניין הרכישה ידחה בשבועיים. לאחר מכן הוחלפו טיוטות הסכם בין עו"ד שפר כמייצג המשיב לבין בא כוחו של ניר. לטענת המשיב, עו"ד הנגבי, נסוג מכוונתו לרכוש את המקרקעין לאור דרישת המבקשים לתשלום חלק מן התמורה "בשחור". המבקשים פנו למשיב וביקשו לקבוע פגישה על מנת לבחון שוב את האפשרות להתקשרות בין הצדדים. בפגישה מיום 3.8.2004 בבית קפה בתל אביב, בה נכחו המבקשים והמשיב, הוסכם כי תינתן למשיב אופציה לרכישת המקרקעין בעצמו או על ידי קונה שיאותר על ידו. זאת לאחר שהמבקשים הסירו באותה עת, את דרישתם לתשלום בשחור. סוכם כי המחיר לכל דונם מתוך השלשה המוצעים למכירה יהא 170,000$. כן הוסכם כי האופציה תהא בת תוקף עד ליום ה 15.9.2004. המבקשים דרשו באותו מעמד לקבל תשלום על חשבון התמורה. ניתן להם במזומן סכום של 19,700 ₪. עוד סוכם, לטענת המשיב, כי כל עוד לא יושב סכום זה, לא תפקע האופציה. בהמשך להסכמות אילו, נערך ונחתם הסכם האופציה. לא רק הסכם האופציה נחתם על ידי המבקשים, אלא גם העתק נסח הרישום של אותם מקרקעין, כנספח להסכם. המשיב טוען כי לא הוסיף דבר להסכם האופציה ובודאי שלא זייף אותו. כי טענה זו של המבקשים, היא שקרית וזאת בהעדר עילה של ממש כנגד ההסכם. מספר ימים לאחר חתימת הסכם האופציה, פנה המבקש רונן למשיב וביקש להיפגש עימו. בפגישה מיום 8.8.2004 ביקש רונן, על דעת ניר, כי המשיב יוסיף על חשבון התמורה סכום נוסף של 5,000 ₪. המשיב הסכים לכך, שילם את הסכום במזומן ונערך מסמך נוסף כתוספת להסכם האופציה. במסמך זה מאשרים המבקשים את הסכם האופציה וכי שולם עד לאותו, מועד סכום כולל של 24,700 ₪ (נספח ג' לתגובת המשיב). כשלשה שבועות לאחר מכן, ביום 9.9.04 שוב פנה רונן למשיב, בהסכמת ניר. התקיימה פגישה בביתו של המשיב. לבקשת רונן הסכים המשיב להוסיף על חשבון התמורה סכום נוסף של 4,000 ₪. המבקשים הסכימו, לטענת המשיב, כי האופציה תוארך עד ליום 30.10.04. (נספח ד' לתגובה). נוסחו של מסמך זה הוא כדלקמן: "קבלה 9.9.04 לדוד בבקובי הריני לאשר לך בזאת כי קבלתי ממך עבור מכירת הקרקע בגוש 8410 חלקה 24 בשטח של שלוש דונם אשר בבעלותי. מחיר לדונם לפי 170,000$. קבלתי ממך עד היום 24,700 ₪ ובנוסף קבלתי ממך היום סך נוסף של ₪ 4,000. רונן יצחק ת.ז. (---) הסכם מכר יחתם בין הצדדים עד 30.10.04." המשיב מדגיש בתגובתו כי המבקשים בחרו שלא להזכיר, שלא לומר לצרף, את נספחים ג' וד' הנ"ל. התנהלות זו היא עדות לחוסר תום ליבם ולמופרכות התובענה. המשיב טוען כי פעל בכל התקופה לאתר קונה, כי המבקשים שבו והעלו את דרישתם לקבלת חלק מן התמורה "בשחור", כי פעלו לסכל כל עסקה פוטנציאלית. משכך, בחר המשיב לממש את זכות האופציה שניתנה לו ושלח ביום 12.10.2004 הודעה על כך למבקשים באמצעות רונן (נספח ה' לתגובת המשיב). נערכה פגישה נוספת ביום 18.10.2004. המשיב הבהיר כי הוא ירכוש את הנכס עבורו או עבור קונה מטעמו. המשיב הפנה את המבקשים למיצגם של קונים פוטנציאליים, עו"ד פריזט, וזה פנה למחר לב"כ המבקשים בבקשה לקבל טיוטא של הסכם מכר (נספח ו' לתגובת המשיב). הטיוטא המבוקשת לא נשלחה. בשלב זה הבין המשיב כי המבקשים פועלים לסכל ולהפר את הסכם האופציה. הוא הודיעם כי העביר המחאה ע"ח התמורה בסך 200,000 ₪ עבורם, לידי בא כוחו (נספח ח' לתגובת המשיב) ומיהר לרשום הערת אזהרה לטובתו בגין הסכם האופציה, וזאת ביום 27.10.04. במועד בו רשם את הערת האזהרה האמורה, גילה המשיב להפתעתו כי כבר ביום 20.10.04, נרשמה הערת אזהרה על חלקו של המבקש ניר במקרקעין לטובת ה"ה ברנשטיין בני ורמי אהרוני (נסח רישום הכולל את הערת אזהרה זו- ראו נספח ט' לתגובת המשיב). אם לא די בכך, כטענת המשיב, לאחר פתיחת ההליך דכאן, ביום 16.1.05, פנו המבקשים לרשמת המקרקעין בפתח תקווה, מבלי להזכיר את קיומו של ההליך, בבקשה לביטול הערת האזהרה נשואת ההליך דכאן (נספח י' לתגובת המשיב). כב' הרשמת השיבה את שהשיבה כאשר בן השאר היא מבקשת הוכחה כי הושבו הכספים המופיעים בהסכם האופציה (נספח יא' לתגובת המשיב). בתגובה לכך שיגר ב"כ המבקשים מכתב נוסף אל כב' הרשמת ואליו צורף העתק מצולם מטופס הפקדה בנקאית על פיו הפקיד המבקש רונן, סך של 19,700 ₪ במזומן, ישירות לחשבונו של המשיב בבנק אגוד. הפקדה זו בוצעה ביום 7.2.05, כאשר מכתבה של כב' רשמת המקרקעין הוא מיום 19.1.05. יוער כי בפני הרשמת לא מעלים המבקשים טענה של מרמה או הונאה או זיוף. דיון והכרעה שבתי וקראתי את כתבי בי הדין של המבקשים, את תצהירו של ניר על נספחיו, את סיכומי המבקשים ותשובתם לסיכומי המשיב ומצאתי כי המבקשים לא עמדו בנטל המתבקש לשכנע, כי גרסתם עדיפה על גרסת המשיב. גרסתם כשלעצמה, מעלה תהיות. כך, כשלעצמה ובפרט לאחר עיון מדוקדק בעמדת המשיב על הראיות שהציג. ראיות אילו, מעידות כי המבקשים ולו באמצעות רונן, היו נכונים לקבל תמורה נוספת על חשבון הממכר תוך נכונות לחתום על הסכם מכר עד ליום 30.10.04 (נספח ד' לתשובת המשיב). על רקע נוסחו של הסכם האופציה ולאור העובדה כי המבקשים אישרו במסמך נוסף מיום 8.8.04 (5 ימים לאחר חתימתם על הסכם האופציה) (נספח ג' לתשובת המשיב) כי קבלו לידם סכום נוסף על חשבון הסכם האופציה, תוך שהם מכנים את אותו ההסכם, הסכם אופציה, יש מקום להעדיף את גרסת המשיב כי הסכם זה הוארך ולו עד ליום 30.10.04. הואיל והערת האזהרה בגין אותו הסכם נרשמה ביום 27.10.04, אין בידי לקבל את בקשת המבקשים להורות על מחיקתה, על בסיס המצוי בפני. להטיית כפות המאזנים להעדפת גרסת המשיב מצטרפת העובדה כי שני המסמכים האמורים, לא הוצגו על ידי המבקשים בעת הגשת המרצת הפתיחה. כך גם העובדה כי התקשרו בעסקה נוגדת קודם לפקיעת הסכם האופציה ומהרו לרשום לטובת אותם מתקשרים (ה"ה ברנשטיין ואהרוני) הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, מידע שלא גולה באופן מלא. ההסבר שמסר ניר בעדותו כי אותה עסקה היתה אך בשלב של זיכרון דברים והיא היתה כפופה להסכם סופי שלא יכול להיחתם לפני ה 15.9.04 וזאת על מנת להימנע מתשלום דמי תיווך (פרטיכל , עמ' 10 ש' 12-20), לא גובה ואין בידי לקבלו. אותה עסקה התגלגלה גם היא לבית המשפט במסגרת בה"פ (ת"א) 1473/04. ההגנה הראתה כי אין זו הפעם הראשונה בה המבקש ניר מעלה טענת זיוף בקשר עם מסמך שהוא חתום עליו. כך נהג בתצהיר שהגיש באותה המרצה, הליך שנקטו ה"ה ברנשטיין ואהרוני נגד המבקשים (עמ' 3-4 לפרטיכל הדיון מיום 31.12.2007, סעיף 34 לתצהיר האמור, מש/1). כך, גם העמימות בלשון המעטה, העולה מתצהירו של ניר בדבר זהות הקונה הפוטנציאלי הראשון, מעוררת תהיות, בפרט על רקע העובדה כי ניר עצמו מצרף טיוטת הסכם מכר עם הערות בא כוחו תוך אזכור שם משפחתו של אותו קונה. מעל דוכן העדים מאשר ניר כי המשיב הפגיש אותו עם עו"ד רוברט הנגבי בביתו של הנגבי ברמת השרון (פרטיכל, עמ' 5 ש' 5-6 וכן עמ' 7 ש' 18-28). העובדה כי המבקשים טוענים כי בתחילת כמעט ונרשם הסכם האופציה על שם רוברט , תומכת אף היא בגרסה כי המדובר בהסכם אופציה ולא בהסכם תיווך או הלוואה גרידא (סעיף 15 להמרצה). זאת ועוד, אין בידי לקבל את העובדה כי המבקש ניר, היה צריך להדרכת בא כוחו, כדי להבין שעסקה שבה חלק מהתמורה היא נסתרת (מה שכונה על ידי הצדדים "תשלום בשחור"), אינה חוקית, כלשונו. המבקש הוא כלכלן במקצועו ועובד בבית השקעות (פרטיכל עמ' 4 ש' 28). הטענה כי המשיב ניצל את חולשת האח רונן כאשר זה כתב בכתב ידו את נספח ג' לתשובת המשיב, אינה מתקבלת על הדעת בנסיבות הללו: "את השורה התחתונה לגבי הסכם המכר (נספח ד' לתשובה-מ.א.) כתב אחי, הוא הכתיב לו את זה ואפשר להבין זה אחרי לחץ" (שם, ש' 26-27). בכל הכבוד, לא שוכנעתי כי ניתן להבין קיומו של לחץ מצדו של המשיב, אף אם היה זקוק האח לכספים, דבר שלא הוכח, הרי שאין המדובר אלא באדם בוגר אשר פועל במשותף עם אחיו שהוא כלכלן כאמור, הנועצים בעורך דין ומנהלים משאים ומתנים ולו בקשר עם הזכויות שלהם במקרקעין האמורים. לא מתקבל על הדעת שפעם אחר פעם, מסמך אחר מסמך, מהלך המשיב 'קסם' על המבקשים והם נעתרים ל"הונאות" שלו כלשונם. אם המצוקה הכספית של האח היתה כה קשה, אין זה ברור מדוע דחו האחים, המבקשים, הצעות אחרות לרכישת המקרקעין, שהרי ניר מעיד כי עמד לסגור עם חברה אחרת בתמורה גבוהה יותר (פרטיכל עמ' 5 ש' 26-29 וכן עמ' 7). עוד אני מתקשה אני להבין כיצד טוען ניר כי הכספים שקיבל רונן מהמשיב, הושבו אולם אינו יכול לאשר אימתי שולמו, וכיצד עלה בידי האח רונן המצוי לכאורה בקשיים כספיים, להשיב את הסכום. (פרטיכל עמ' 9 ש' 20- עמ' 10 ש' 5). כיצד הדברים מתיישבים עם העובדה כי לאור מכתב כב' רשמת המקרקעין, מבוצעת הפקדה כספית בחשבונו של המשיב. משמע שעד למועד זה לא הושבו הכספים לידי המשיב. ומה באשר לשאר הסכומים המופיעים בנספחים ג' וד' לתגובת המשיב? מעל לכל אילו, לא מסתברת הגרסה כי הסכם המנוסח כהסכם אופציה, כאשר משולמת תמורה על חשבון התמורה העתידית אם תמומש האופציה, הוא למעשה כסות להסכם תיווך והלוואה כטענת המבקשים. ודוק, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי המשיב ביקש אכן לפעול כמתווך או כמי שקונה ומוכר מיידית או כמי שקונה בנאמנות עבור אחר, אולם עיקרו של ההסכם הוא "קשירת" המחויבות של המבקשים להתקשר בעסקת מכר, למנוע מהם להמשיך ולנהל משא ומתן עם אחרים, עד אשר יעלה בידי המשיב , אף אם הוא פועל כמתווך, לאתר קונה או להחליט לקנות בעצמו, בתוך תקופת האופציה. במובן זה אין לשלול את גרסת המבקשים כי המשיב פעל כמתווך. אולם המבקשים לא נשאו בנטל לשכנע כי ההסכם הוא הסכם למראית עין, וכי למעשה הוא הסכם תיווך כנגד עמלה בצד הסכם הלוואה. היות זכות האופציה, כלי בידי מתווך אינה מאיינת אותה. גם התנודתיות לה טוענים המבקשים, על פיה המשיב נע בין רצונו לרכוש את המקרקעין בעצמו ובין איתור קונה צד שלישי, אינה מאיינת את היות הסכם, הסכם אופציה. המבקשים לא הרימו את נטל השכנוע כי אומד דעת הצדדים לא היה של מתן זכות אופציה. מרחק רב מצוי בין חשיפה לדרישת תשלום עמלה בשיעור של 1% מול הענקת אופציה. כפי העולה מהמצוי בפני, התנהלות המבקשים מתאימה יותר לידיעתם כי למשיב אופציה לרכישת המקרקעין ולא זכות לעמלת תיווך בלבד. וזאת יש לזכור, אין המדובר במסמך אחד בלבד, הוא הסכם האופציה, אלא שנחתמו מסמכים נוספים (נספחים ג' וד' לתגובה) כאמור, אשר יש אף בהם להטות את הכף לחובתם. במצטבר, רישום הערת האזהרה הסותרת, הפניה לרשמת המקרקעין, העברת המזומן בפרק זמן קצר לאחר מכן, העלאת טענות הזיוף כאן ובהליך אחר כאמור בעוד אי העלאת הטענה מול הרשמת, וכל שנאמר לעיל, מעלים יותר מצל של חשש באשר לתום לבם של המבקשים ותמימותם, הנטענת על ידם. ודוק, יש ולא נפרשת בפני בית המשפט היריעה כולה, הבנות ומיני הבנות שבין צדדים, יכול והן נותרות כמוסות מעיניו בסופו של דבר. משאמרתי כך, באתי לומר כי אין בידי לאשר כי מי מגרסאות הצדדים דכאן, היא גרסת האמת. עם זאת, המבקשים הם הנושאים לשכנע בנטל כי גרסתם עדיפה ובנטל זה לא נשאו. אשר על כן אין בידי לקבל את התובענה והיא נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. כן ישאו המבקשים בשכר טרחת עורך דין המשיב בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אילו ישאו הפרשי הצמדה וריבית, אלא אם ישולמו בתוך 45 יום. קרקעותמחיקת הערת אזהרהגוש חלקההערת אזהרה