קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 6413 הוד השרון:   א. עובדות המבקשים (להלן: "X") הינם חלק מהבעלים הרשומים (25%) של המקרקעין ברח' נחל פרצים 15 הוד השרון, הידועים כחלקה 8 בגוש 6413 ומחזיקים במגרש המסומן במספר ארעי 2 (להלן: "המקרקעין"). המבקשת מס' 3 רבקה X היא אמו של המבקש 2 גדעון, הנשוי למבקשת שרה X. X הגישו בקשה להיתר בניה במקרקעין, ולפני הוצאת ההיתר נקבעה להם שומה לתשלום היטל השבחה למקרקעין על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון (להלן: "הועדה"). הדרישה היתה בסך 148,750 ₪, סכום נומינלי. 4. המבקשים העבירו את הסכום למי שהיה פרקליטם אותה עת, עו"ד אביב X (להלן: "X"). X הלך בינתיים לבית עולמו. 5. הדרישה שולמה לX במלואה, קרי הוצאה מחשבונם של המבקשים. X העניק שיק בטחון למשיבה על סכום ההיטל. השיק נמשך מחשבונו של X, כעו"ד. 6. לאחר שX הפקיד את השיק במשרדה של המשיבה, הוצא למבקשים היתר בניה והם החלו לבנות על המקרקעין מכח ההיתר שניתן להם. 7. ביום 4/9/05 הוציאה הוועדה דרישה בכתב לתשלום ההיטל, שאם לא כן תתבע את המבקשים בערכאות. 8. כיום מתברר, כי X המנוח שלשל את הכסף לכיסו ולא העבירו בפועל לוועדה - המשיבה. 9. בבקשה שלפני עותרים המבקשים ליתן להם פסק דין המצהיר כי היטל ההשבחה המגיע מהם שולם במלואו. לחילופין, מבקשים המבקשים להצהיר כי אין הם חבים מאומה בהיטל השבחה. במצטבר, עותרים המבקשים להורות למשיבות למחוק כל רישום המעיד על חוב שלהם, במישור היטל השבחה ברשומה המתנהלת על פי כל דין.   ב. הדיון 1. המבקשים טוענים כי: א. הם שלמו את סכום ההיטל לעו"ד X. האחרון משך את הכספים מחשבונם והעבירם לחשבונו. ב. מערכת היחסים שבין הוועדה לבין עו"ד X אינם מעניינם. עובדה שעליה אין עוררין, כי הוועדה הוציאה להם היתר בניה שהוצאתו תלויה בתשלום. ג. דרישת התשלום כלפיהם הינה דרישה שלא בתום לב, שכן המשיבות מנסות להטיל על כתפיהן פרי מחדלן בגביית סכום ההיטל שנמסר בשעתו לעו"ד X. 2. המשיבה טוענת כי: א. ההמחאה שנמסרה לוועדה ע"י עו"ד X ז"ל הייתה לבטחון ולכן לא הופקדה ולא נפרעה. פעולתם של המבקשים הינה מעשה של הונאת הועדה תוך כוונה לחמוק מתשלום היטל ההשבחה. ב. עובדת אי תשלום חלקם של המבקשים בהיטל ההשבחה הסתבר לעירית הוד השרון כאשר יתרת הבעלים בחלקה 8 בגוש 6413 בקשו אישורים לרשם המקרקעין לצורך מכירת חלקם במקרקעין. ג. טוענת לחוסר סמכות עניינית של בימ"ש זה לדון בהמרצת הפתיחה דנן, כאשר סעד הצהרתי ראוי שידון בפני בימ"ש מחוזי. ד. אין למבקשים להלין על הועדה, מאחר וסכום ההיטל לא הועבר לקופתה. יש לבטל היתר הבניה ועל X לתבוע נזקיהם מעוה"ד שייצג אותם וקבל לכאורה את תשלום כספי היטל ההשבחה, ולא להפנות מחסורם לקופה הציבורית. 3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 11.5.06 כאשר מטעם המבקשים נחקר המצהיר גדעון X ומטעם המשיבות מר חיים בנג'י העובד כמנהל חשבונות מטעם הוועדה. בסופו של יום, אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שכן קיימת הודאה, כי כספי המבקשים, שהוצאו מחשבונם והועברו ע"י עו"ד X לחשבונו, לא הגיעו ליעדם - קופת הוועדה. לטענת המבקשים, הנפקת ההיתר ומסירתו לידם משמשת קבלה של הסכום הנתבע כהיטל השבחה. אם הוועדה התרשלה בניהול ענייניה מול עו"ד X, הבעיה רובצת לפתחה. הוועדה "הרדימה" אותם משך שנים בסברם שכל הנתבע מהם שולם. מאידך גיסא, טוענת המשיבה כי בוצעה, ככל הנראה, "תרמית כפולה". X רימה את לקוחותיו בכך שנטל מהם את כספם (לא משוכנעים שכל הכסף יועד לתשלום היטל השבחה), ולא העבירו ליעדו - קופת המשיבה. בה בעת, X יצר מסך עשן כלפי המשיבה. עם השיק שהפקיד בידה נתן לה להבין שכל בעלי החלקה שלמו ובעת מבחן התברר כי רימה אותה, שכן רק ¾ מבעלי החלקה שלמו את ההיטל בפועל, ואלו מצד המבקשים לא נכנסה אגורה שחוקה לקופתה. ב"כ המשיבה מפנה לתקדים המחייב של ביהמ"ש העליון בע"א 237/83 סבינה מילר נ' מיכאל ואסתר רורליך, פד"י מ(2) 468 (להלן: "מילר"). 4. הואיל ופס"ד מילר משמש ציר מרכזי בנושא שכגון זה, יש לבדוק האם ועד כמה הוא רלבנטי לענייננו ומה ניתן לגזור ממנו. בפרשת מילר התקשרה התובעת מילר, באמצעות פרקליטה עו"ד קליינר, בחוזה למכירת דירתה לקונים רורליך. הקונים שלמו מחיר הדירה למעט 5,000$ לידי ב"כ המוכרת. עוה"ד נטל את הכסף ונמלט לחו"ל. בביהמ"ש המחוזי בקשו רורליך להורות למילר להעביר להם את הזכויות בדירה תמורת תשלום יתרת התמורה. מילר - המוכרת, סרבה להעביר את הזכויות. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי שני הצדדים תמי לב ועל פי נטיית לבו בקש לחלק ביניהם את הנזק. אולם, ביהמ"ש בחן את חוזה המכר ומצא שם הוראה (סעיף 6) לפיה על הקונים לשלם את התמורה לידי הפרקליט. האחרון נדרש שלא להעביר את התמורה למוכרת, עד שזו האחרונה תעביר את זכויות הקנין משמה לשם הקונים. ביהמ"ש המחוזי ובעקבותיו ביהמ"ש העליון ראה בהוראות הסעיף שליחות בלתי הדירה שנוצרה עקב כך בין הקונים לבין עוה"ד שייצג את המוכרת (כך!!!), כאשר השליחות באה להבטיח זכויות המוכרת. כיוון שכך, פסק ביהמ"ש העליון כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי, כי המחדל הינו במישור היחסים שבין המוכרת לבין פרקליטה, ולכן תואיל המוכרת ותפנה לפרקליטה. ביהמ"ש פסק שעל המוכרת לסיים העסקה ברישום לטובת הקונים. 5. בעקבות פס"ד מילר ניתן פס"ד חדיש יותר בביהמ"ש העליון וכוונתי לע"א 8068/01 איילון חב' לבטוח בע"מ נ' מנהל עזבון ח.אופליגר, פורסם בפד"י נט(2) 349, שם דובר בעו"ד שהיה מנהל עזבון שנטל כספי יורשים ושלשלם לכיסו. כיוון ששם דובר בחשבון עזבון ולא חשבון פקדונות רגיל, נדרש הבנק לרמת פקוח מוגברת על פעולות מנהל העזבון שגרם להעברת כספים מחשבון העזבון לחשבונו האישי של מנהל העזבון. במקרה אופליגר קבע ביהמ"ש תוך שהוא מאזכר את הלכת מילר, כי הבנק התרשל בחובתו כלפי היורשים וחייבו בהשבת הכספים ליורשים, שהוציא מנהל העזבון ללא רשות ביהמ"ש. פס"ד מילר עמד גם בבסיסו של פס"ד בביהמ"ש המחוזי שניתן לפני כחדשיים וכוונתי לתיק אזרחי (מחוזי י-ם) התובעת שם הפקידה כספים אצל הנתבעת על מנת לקבל רווחים. מתברר, כי האחרונה מעלה בכספים שהופקדו אצלה. עסקאות אלו לוו ע"י עו"ד דה-פריס. האחרון, במחדליו הרבים, גרם ותרם חלקו לנזק שנגרם לתובעת וחויב בשל כך בתשלום נזקיה, שכן הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת. 6. מכל האמור עד כאן אין חולק, כי במקרה דנן עו"ד X, הן כעו"ד והן כשליח של X, מעל בתפקידו והפר כל חובה הן על פי חוק השליחות, הן על פי חוק הנאמנות והן על פי חוק לשכת עוה"ד. ביחס לחוק האחרון הוא גם ביזה את לשכת עוה"ד, בכך שמר בנג'י לא האמין כי עו"ד יפעל בדרך שבה פעל הפרקליט תוך שהוא מרמה גם את הוועדה. 7. המבקשים תולים יהבם בהוראות סעיף 10(ג) לתוספת השלישית שבחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, אותה תוספת היוצרת מסגרת נורמטיבית לחובת תשלום ההיטל ושם נאמר:   "(ג) לא יוצא היתר לבניה במקרקעין... כל עוד לא שולם ההיטל... המגיע אותה שעה על פי תוספת זו בשל אותם מקרקעין או שניתנה ערובה לתשלום או לחלק ממנו" (ההדגשה שלי ולא במקור - ד.ג.)   טוענים המבקשים כי משעה שהוצא היתר והם העבירו את הכסף המיועד לתשלום ההיתר לעוה"ד, מבחינתם הנושא תם ונשלם. המשיבה טוענת, כי היה על המבקשים לקבל קבלה רשמית ממנה על קבלת הכסף ומשלא כך קרה, ההיטל לא שולם. 8. מוסיף ב"כ המשיבה, כי עובדיה של האחרונה לא התרשלו במאומה בכך שנטלו שיק שתחלה שורטט לבטחון ואח"כ נמחקה ממנו המלה לבטחון שעה ששיק זה ניתן ע"י עו"ד. המשיבה לא היתה אמורה לצפות שעוה"ד המוסר שיק יפעל בתרמית כפולה הן כלפי לקוחו והן כלפיה ועל כן יש לדחות את הבקשה על פניה. 9. א. כאמור, פס"ד מילר בנסיבותיו אינו תואם למקרה שלפני. אולם, דווקא האמור בפסה"ד בפרשת אופליגר יכול שיגרום למתן תשובה סבירה בתיק. ביהמ"ש החיל על בנקים נורמות גבוהות של אחריות בהיותם מבצעים מדיניות שלטונית ומשימות ציבוריות. כיוון שכך הצבור רואה בבנקים מעמד מיוחד מעין צבורי ועל כן החליט ביהמ"ש העליון את שהחליט וחייב את הבנק בתשלום. הבנק הגיש בקשה לקיים דיון נוסף בדנ"א 10512/04 וכב' השופט חשין בהחלטה מיום 19.1.05 דחה אותה. ב. אם לגבי בנק הוטלה חובת אחריות הדברים הם קל וחומר לגבי וועדה לתכנון ולבניה שהיא גוף סטטוטורי, צבורי למהדרין (ולא מעין צבורי) אשר המחוקק הקנה לו סמכויות שלטוניות מן הראשונות במעלה, והעובדה כי וועדה מקומית, כשמה כן היא, פועלת במישור המקומי אין בה כדי להפחית במאומה מחובותיה ובעיקר מאחריותה כלפי האזרח הקטן - דוגמת המבקשים. האחרונים אינם כרישי נדל"ן שהתכנון והבניה הינם לחם חוקם. הם סה"כ אזרחים פשוטים שקבלו מגרש מאמם, בקשו לבנות עליו בית חלומותיהם ובסופו של יום נתקלים בתביעה מסוג התביעה דנן. 10. לא זו אף זו, מר בנג'י בעדותו, בחקירתו הנגדית נאלץ להודות כי עו"ד X הופיע לפניו בפעם הראשונה בחייו, והיה זה בעניינם של המבקשים, לא היתה לו כל היכרות מוקדמת עם עוה"ד. קרי, למר בנג'י לא היה נסיון מצטבר עם אותו פרקליט, אמינותו ודרכי פעולותיו. המשיבה לא הציגה לעיונו של ביהמ"ש נוהל מסודר מהן ערובות המקובלות אצלה כתחליף לתשלום בפועל של ההיטל כמתחייב מסעיף 10(ג) לתוספת השלישית כנ"ל. לטעמי, מתן שיק, גם אם ניתן ע"י עו"ד, אינו בגדר ערובה. יתרה מזו, אם היה מדובר בשיק לפרעון מיידי, ניחא. שיק שנועד לבטחון או לערובה והניתן ע"י עו"ד, יש במתנו לצד ג' משום עבירה לכאורה על כללי לשכת עוה"ד בתחום האתיקה המקצועית. עו"ד רשאי וחייב לייצג לקוח נאמנה, אך אין הוא רשאי לערוב לו בכל צורה שהיא. 11. מר בנג'י התרשל כלפי המשיבה וכלפי המבקשים הן במעשה והן במחדל. תחילת העוולה בכך שהסכים לכתחילה לקבל שיק מעו"ד כערובה לתשלום ההיטל שכן כפי שאמרנו עו"ד אינו רשאי לערוב ללקוח. אם לא די בכך, התרשל מר בנג'י, הן כלפי המשיבה והן כלפי המבקשים בכך שלקח את השיק "וקבר" אותו במגירתו ולא העמיד את עוה"ד X במבחן המציאות המעשית. 12. למעלה מן הצורך, יש לקוות כי הוועדה מבוטחת בשל מעשי מרמה כלפיה, והיא תוכל להפרע בין אם ע"י הגשת תביעה כלפי עזבון המנוח בעצמה או ע"י המבטח שלה. או לחילופין, הגשת תביעה מטעמה ע"י המבטח מטעמה כלפי המבטח של עוה"ד X ככל שיוכח כי עו"ד X היה מבוטח בבטוח בר תוקף נכון ליום קרות ארוע המירמה. 13. א. מן הכלל אל הפרט. המבקשים שכנעו אותי כי הם את שלהם עשו גם אם נפל פגם במעשיהם, פגם זה שולי ומזערי שאין לקחתו בחשבון מול המעשה ו/ואו המחדל ו/או שניהם כאחד, של המשיבה ושלוחיה באופן ששוכנעתי ברמת שכנוע הנדרשת במשפט אזרחי ע"י תובע, כי המבקשים לא חבים למשיבה את סכום היטל ההשבחה בסך של 148,750 ₪ (קרן). הסכום הנקוב הינו בגדרי סמכותו העניינית של בימ"ש זה ואין צורך להפנות המתדיינים לביהמ"ש המחוזי בנושא. ב. כפועל יוצא מן האמור לעיל, על המשיבה למחוק בכל רשומה המתנהלת אצלה דבר קיומו של חוב, שנושאו היטל השבחה לגבי המקרקעין כהגדרתם.   ג. לסכום 1. העולה מן המקובץ, כי דין הבקשה להתקבל. 2. כפועל יוצא מהתוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את המשיבות לשלם למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בלוויית מע"מ בשיעורו החוקי היום. התשלום בפועל ובלוויית רבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל, אם הסכום הנ"ל לא ישולם עד ליום 4.9.06. 3. במידה ויסבור ב"כ המשיבות, כי הנסיבות מצדיקות בחינה של פס"ד ע"י ערכאות הערעור, אזי בקשה לעיכוב שתוגש - ככל שתוגש - על ידו, יש להפנותה ישירות לערכאת הערעור. בניהקרקעותמקרקעיןהיתר בניהגוש חלקה