קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 6581 רעננה: החלטה ערר זה הוגש על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (להלן: ״הועדה המקומית״), שלא לאשר הגדלת ותוספת מרפסות בבניין קיים, במקרקעין הידועים כ חלקה 803, גוש 6581, ברחוב א חוזה 58 ברעננה (להלן:״המקרקעין״). וכך החליטה הועדה ה מקומית: ״לאחר הדיון ב בקשה מחליטה הועדה לא לאשר אמ הבקשה, הואיל ומדובר בבניין חדש יחסיה. לא מדובר בצורך מבנוני, הדירוה נבנו מלבמחילה בדירומ ל(טנומ ובמיוחד יש במוספמ המבול(שמ משום פגיעה בחזוין הבנין, ופגיעה במיוחד בדיירים המעוניינים להקים סוכומ ממחה לכיפה השמים, ורכשו דירומ בבניו עם מרפסת לא מקורה. בנוסף יש במוספמ השטח המבוקש מעבר לשטחים המבוקשים כמפרסמ, שטח המוגדר כאדנימ שגם הוא מהוה שטח מקורה הבולט בחזיה הבנין ופוגע בחזימו, ושינוי בחזיה הבנין.״ העוררים הינם המבקשים. עסקינן בפרוייקט של בית משותף בן 8 ק ומות ובו 43 דירות, שנבנה על פי תכנית רע /332 / 1 / א, אשר אושרה ביום 2/6/97, וקבעה ת וספת שטחים ותוספת דירות סטודיו, מרתפי חניה ועוד. התכנית ה קצתה שטח לפעילות כללית כמו חוגים, ה רצאות ספריה, בית כנסת, קפטריה, דירת מגורי• לאב הבית וכיו״ב. התכנית ל א קבעה כי מדובר בדיור מוגן וכי לא ניתן ל הקצות יחידות דיור באופן עצמאי, ובפועל ב אמת א וכלס הבניין ב עצמאים ומשפחות והוא עומד על מכונו. לבניין תכנון אדריכלי ייחודי הכולל בין היתר חזית עמודים בעלת חלל כפול בכניסה לבניין ומעליה ה קומות המבוקשות תוך קביעת מעטפת של קירות מ סך בה משולבות ה מרפסות ה קיימות כמרפסות ״קופצות״ כאשר המבוקש ה וא לנצל א ת יתרת החלל המצוי בין קירות ה מסך האמורים, ואף ז א ת בנסיגה מ סוימת מ החזית. ב קומת ה קרקע ק יימים אכן שטחים משותפים וטכניים, ב קומה אי, 10 דירות בנות חדר / חדר וחצי, ב קומות ב׳ עד ו׳, דירות בנות 3 חדרים, ובקומה ז׳, 3 דירות גג. ה בקשה נשוא הערר כוללת ה קמת מרפסות לדירות ה קטנות שבקומה אי, והרחבת ה מרפסות ב קומות ג׳ עד ו׳, מ - 5 מ ״ר בממוצע לכ - 10 מ ״ר בממוצע. יצוין כי מרפסות בקומה ב׳ בנויות כבר בגודל של כ - 10 מ ״ר בממוצע. תמצית טעגות העידדים על פי התיקון לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים) תיקון ה תשס״ח - 2008, ניתן להוסיף גזוזטראות בבניינים קיימים. מלשון ה תקנה עולה כי ניתן להוסיף כ - 504 מ ״ר מרפסות, ואילו המבוקש בתוספת ה קיים נופל מ השטח ה אמור ומגיע כדי 423.47 מ״ר בלבד. העוררים טוענים עוד כי גילו של הבניין אינו מהווה שיקול רלוונטי להכרעה בבקשה, כי מדובר בצורך תכנוני של ממש. מדובר בדירות ק טנות וצפופות, ח סרות מ רפסת או בעלות מ רפסת שאינה ניתנת לניצול. לעניין האדריכלי טוענים העוררים כי הבניין בנוי ברמת גימור גבוה, כי ה תוספות ב קומה א׳ מתוכננות מחומרי גמר ז הים ואינן חורגות מקונטור הבניין, ומוסתרות בידי קולונדת העמודים הקיימת. המרפסות בקומות ג׳ עד ו׳ לא תשננה בחזותו של הבניין דבר ב יחס להיום. לעניין מ רפסת ה סוכה של ה ״ה בסין מוכנים העוררים לוותר על תכנון ה מרפסת שמעליה; ובעניין האדנית, ניתן לבטלה ובכך ל הקטין א ת שטח המרפסת, לחלופין ניתן להוסיף א ת ה אדנית למניין השטחים העיקריים הואיל ואלה ט רם מוצו, לעניין ז ה אף הוסיפו העוררים כי עד היום לא הכלילה הועדה ה מקומית אדניות במניין שטחי המרפסות. המשיבים משפחת בסין הבהירו כי רכישת הדירה ה תבססה על האפשרות ל הקים בביתם סוכה כשרה, וטענו טענות נוספות, אולם נוכח עמדת העוררים כי משהובהרה לעיל בדבר הויתור על מ רפסת מעל מ רפסת ה סוכה שלהם חזרו בהם מכל טענותיהם. תמצית תשובת הועדה המקומית ה צגת הבניין כבניין צפוף עם דירות ק טנות ללא חלונות ואוורור יוצר מצג מעוות, שכן מלכתחילה דובר ביחידות קטנות לאוכלוסייה בוגרת ולפיכך גם הוספו דירה לאב ה בית ולשימושים ד ומי• נוספים. תוספת ה מרפסות תגדיל א ת נפח הבניין, חזיתו ו המראה ה ארכיטקטוני ה מיוחד שלו יפגעו, ובנסיבות א לה החלטת הועדה סבירה, שכן ה יא זו ה מופקדת על ח זית וצורת הבניינים בעיר. דיון והגיעה סעיף 2(ב) להוראות המעבר שנקבעו עם ביטול ת קנה 4 (ח) לתקנות התו״ב(חישוב שטחים ואחוזי בנייה בתכניות ובהיתרים התשנ״ב 1992) קובע כ דלקמן: א. ״בבניה לפי היתר שניתן או שהוחלט לתתו לפצי יום התחילה, ובבניה על פי היתי מכוח תכנית שהופקדה או תופקד עד יום ט״ו בטבת התש׳יע(1 ביצואי 2010}, יחולו על מ יפסות הבולטות מקירותיו החיצוניים של הבניין(בתקנת משנה זו - גזוזטרה}, הוראות מיוחדות אלה: (1) גזוזטרה ששטחה עד 14 מטרים רבועים לא תבוא במניין השטח המותר לבניה, ובלבד ששטחן הכולל של פל הגזוזטרות בבניין לא יעלה על 12 מטרים רבועים פפול מספר הדירות בבניין; (2) עלה שטחן של גזוזטרות כלשהן על האמור ב פסקה(1}, יבוא השטח העודף במניין השטח העיקרי המותר לבנייה; (3) גג בלתי מקורה של קומה בבית מדורג או מרפסת בלתי מקורה בחצר שאליהם יש גישה ישירה מדירה, לא ייראו כמרפסת או גזוזטרה לעניין ת קנה זו; (4) לעניין ת קנת משנה זו, ״דירה״ - כמשמעותה בסעיף 145 (א)(2} לחוק, כפי שקבענו בעבר בערר 419/08 קבוצת עדי נ׳ הועדה ה מקומית לתכנון ובניה נס ציונה - ״ בבסיס ה תקנה שניים: האחד הכללי, ההכרה בכך כי רצוי לאפשר לדירות שטח פתוח ומקורה לרווחת ואיכות חיי התושבים הן מהבחינה השימושית הן מהבחינה הבריאותית והן מבחינת איכות הסביבה מיזוג הדירה, חיסכון בהפעלת מזגנים וכיוב׳. ביסוד השינוי הכרה בבגרותו של הציבור והבנת חשיבותו של שטח פתוח כנ״ל לצרכיו מתוך הנחה שלא יסגר שלא בהיתר. המטרה השנייה הייתה הכחדתן של המרפסות ״הקופצות״ אשר לידתן בנטייתו הקודמת של הציבור, להרחיב דירות על חשבון מרפסות מקורות מתוכננות. במקרה דנן מתוכננות בקומה הרביעית של הבניינים מרפסות רחבות ידיים בתכנון אפקטיבי ואסטטי.״ משנה לרציונאל זה בותקייים ענייננו. שהרי מדובר בדירות זעירות חלקן מצויידות בחלון(שלא לומר אשנב) יחיד או שניים לכל היותר, ו במקרה ה טוב ב מרפסת ק טנה אשר גודלה ת ואם לכל היותר מ רפסת שירות. ה רחבת המרפסות, האפשרית כיום על פי התיקון ה אמור עשויה לתת מענה(ולו מינורי) לתנאי החיים בדירה בסדר גודל כזה, בין א ם המתגוררים בה קשישים או צעירים. טענת הוועדה ה מקומית בנוגע לחששה מסגירתה של מ רפסת כזו אינה ב מקומה ב מקרה דנן, לא א חת קבעו בתי ה משפט וועדות הערר בעקבותיהם כי ״חשש עבריינות למפרע״ אינו נכנס בגדר שיקול לגיטימי בקבלת החלטות תכנוניות. לעניין זה ר׳ למשל ערר24/07 שוחט נ׳ הוועדה ה מקומית לתכנון ללבניה ראשון לציון. ״ועדה זו על(בימ בגישמה לפיה אינה בוחנו* בליומ ולב ועצם לןיומן של פונל(ציומ מסוימומ אינו מלמד בהכרח על כוונה להפר הדין שבן אדם הינו בבחינה חף מפשע. ״ לא זו אף זו, הזכות למרפסות הינה זכות תכנונית - קניינית אשר עומדת לעוררים וביטולה הגורף בנסיבות ה מקרה דנן אינו מידתי ולא כדין. נזכיר לעניין ז ה כי מושכלות יסוד הן כי מ קום בו ניתן לפרש דין באופן העולה בקנה א חד עם זכות הקניין יש לעשות כן, ולעניין ז ה ר׳ למשל עניין ״מ 1568/02 רימרמן נגד ועדת ערר מחוז מרכז שם נ פסק כ דלקמן: , ״לכסוף, לא ניתן להתעלם מכד שפרשנות זו של הועדה המקומית עומדמ בקנה אהד עם המגמה המיטיבה עם זכומ הקניין של התושכים, ע״י הענקת פירוש המאפשר למשיכים למצות כצורה מירכית זכויות כקרקע. כרור הוא, כי לו הייתה זכות זו עומדת כניגוד גמור לכוונת התכנית או פוגעת כאופן קשה כאהרים, לא היה בכך כדי לסייע. כמגמה זו, לאור האמור לעיל, יש גם כדי לתמוד כההלטתה של הועדה המקומית, כפי שנאמר: ״כמוכן אם תכליתה של תכ״ע ניתנת לפירושים שונים, כולם סכירים וכתוכם גם פירוש המשמר את קנינו של הפרט מכלי לפגוע כאינטרס ציכורי שהוא כתהום התכנוני, אין לראות מדוע לא יאמץ הפרשן המשפטי את הפירוש הזה ואולי הוא אפילו מהויכ כו״. עת״מ(ת״א) 1041/98 שוכנ^ הועדה המקומית ת״א, פד״מ כרך כ, הלק 1998,2, תשנ״ה־נ״ט.״ ק ל וחומר מ קום בו עסקינן בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות והיתרים) התשנ״ב - 1992, ה מהוות דין קוגנטי. מנגד לכאורה, עומדת ס מכותה של הוועדה ה מקומית על פי ת קנה 16 לתקנות התכנון והבניה, (בקשה להיתר תנאיו אגרות) התש״ל - 1970, ה מקנה לוועדה ה מקומית האפשרות ליתן היתרים לסרב לתיתם ולהתנות ב הם תנאים בין היתר גם בנוגע לעיצובם ומראיהם של בניינים. אנו סבורים כי ק ריאתן של שתי ה הוראות הנזכרות לעיל בכפיפה א חת(כפי שאנו מצווים ״בהרמוניה חקיקתית״) מחייבת פרשנותם באופן בו הוועדה ה מקומית רשאית בד״כ להתערב בדרך ניצול הזכויות א ך לא בשאלת האפשרות הכללית לנצלן, הווה אומר, ״איך״ לבנות ולא ״אם״. אמנם, ייתכנו מ קרים נדירים בהם ייתכן כי שיקולים לגיטימים שונים לא יאפשרו ניצול זכויות מוקנות, ואולם מדובר ביוצא מן הכלל ולא בכלל. לפיכך אנו סבורים כי נוסחת האיזון הראויה ב מקרה דנן מורכבת כ דלקמן: ה מרפסות המבוקשות ב קומות ג - ו(למעט מעל מ רפסת ה סוכה של המשיבים) תאושרנה במתכונת שהתבקשה. לעניין ה מרפסות ב קומה א׳ העוררים יציגו פתרון אלטרנטיבי אשר אינו משנה מ חזית המבנה לרחוב א חוזה ולחזית האיורית במיוחד לגובה המעבר הדו קומתי. להנחת דעת הגורמים המקצועיים בוועדה ה מקומית. ככל שלא יושג פתרון כנ״ל תועלה ה בקשה לוועדה ה מקומית תוך הפנית חבריה ל החלטה זו. שמורה זכות ערר על כל החלטה חדשה. נוכח ויתורם של העוררים על מרפסת מעל דירת המשיב, אנו פטורים מלהכריע בעניין זה. ההחלטה התקבלה פה א חד על ידי כל חברי הוועדה. קרקעותגוש חלקה