קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 7291 הרצליה: רקע 1. ביום 25.3.07 ניתן על ידי יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה מרחב הרצליה צו הריסה מנהלי (להלן: "הצו") על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). הצו ניתן בהתייחס לסככת מעץ עם גג רעפים חד שיפועי במידות של כ- 5.70 מ' על 3.70 מ' ובשטח כולל של כ- 21.1 מ"ר בצדו המזרחי של בית מגורים חד קומתי בהרצליה, גוש 7291 חלקה 162 (להלן: "הסככה"). הצו ניתן בהסתמך על תצהירו של מר אורן אדר, מהנדס במחלקה לפיקוח על הבניה של עיריית הרצליה, מיום 25.3.07. הצו נמסר למבקש ביום 26.3.07 בשעה 15:00. 2. ביום 16.4.07 הגישו המבקשים בקשה במעמד צד אחד לביטול הצו או לעיכובו. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה וביצועו של הצו עוכב. ביום 9.5.07 התקיים דיון במעמד הצדדים ונחקרו מצהירי הצדדים. נימוקי הבקשה והתגובה 3. במסגרת הבקשה ותצהירי המבקשים נטען כי מדובר במשפחה קשת יום, בת ארבעה ילדים קטינים. נטען כי המבקשים מתגוררים בדירה אשר הורחבה במהלך השנים על חשבון שטח אחורי נטוש של מרכז מסחרי. נטען כי בגין הדירה, למרות שנבנתה ללא היתר, משולמים דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל וכן משולמת ארנונה. נטען כי המבקש פנה במשך השנים בבקשה לעיריית הרצליה לצורך ברור אפשרות קבלת היתר לבניית הדירה והרחבת שטחה אך נענה על ידי "גורמים שונים במשיבה" כי אין כל סיכוי לקבלת היתרי בניה באזור כי האזור מיועד לפרוייקט "פינוי בינוי". נטען כי חרף העובדה שייעוד השטח מסחרי, משמש מרבית השטח למפעלים תעשייתיים שונים מבלי שננקטו צעדים כנגד מפעלים אלו. נטען כי האזור סובל מהזנחה רבת שנים ומהווה סביבה קשה לגידול ילדים. בהתאם לכך, נטען, יש להבין את הרקע לבניה נשוא הצו. נטען כי המבקשים וילדיהם מתגוררים בדירה קטנה בצפיפות ותנאים קשים, בלבו של שטח תעשייתי מוזנח ומסוכן. לכן, נאמר בבקשה, החליטו המבקשים לפני מספר חודשים לסגור את מרפסת ביתם בסככת עץ על מנת לאפשר לשתי בנותיהם לגור בה. המרפסת עצמה, נאמר, גודרה כבר לפני כעשר שנים. נאמר כי המבקשים השקיעו בסככה את מיטב כספם ואף הסתייעו בהלוואות. מעבר לכך, נאמר, בניית הסככה הושלמה ביום 5.1.07. נטען כי הסככה אינה גורמת למפגע אסתטי או מפגע אחר. 4. בבקשה טענו המבקשים שלוש טענות כנגד הצו. האחת, כי הצו לא היה דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, כנדרש בסעיף 238א (ח) לחוק, בגין כך ש"בניית הסככה הושלמה כבר ביום 5.1.07". נטען כי "בסמוך מאד לאחר מכן הועבר לשטח הסככה ציוד וריהוט השייך לילדי המבקשים והוא אוכלס על ידי המבקשים". לפיכך, נטען, הבנייה הסתיימה יותר מ- 60 יום לפני מועד הגשת תצהיר המהנדס והיא אוכלסה יותר מ- 30 ימים לפני יום הגשת התצהיר. כתמיכה לטענה זו צורף תצהירו של מר משה ג'נאח. השניה, כי לא קוימה חובת ההתייעצות על פי סעיף 238א (ב) לחוק. השלישית, כי נפלו בצו פגמים אשר הופכים אותו לבטל מעיקרו. בהקשר זה נטען כי באזור בו הוקמה הבניה קיימים גורמים רבים אשר אינם פועלים על פי חוקי התכנון והבניה, תוך הפרעה לציבור ולא ננקטים כנגדם צעדים, ובודאי שלא צו מנהלי. לכן, נטען, יש ללמוד כי הצו הוצא מתוך הפליה ושיקולים זרים. נטען כי השיקולים הזרים נוגעים לתכנית ה"פינוי בינוי" המיועדת לאזור וחשש המשיבה שהתפשטות המבקשים לשטחים נוספים תגדיל את הפיצויים שיגיעו בבוא העת למבקשים. המבקשים אף העלו השערה כי הצו הוצא "עקב לחץ שהופעל עליה מצד יזמים ובעלי עניין" ובשל "אינטרסים כלכליים של המשיבה ובעלי ממון שונים". עוד נטען כי הצעד של צו מנהלי הוא אמצעי דרסטי וקשה, הוא לוקה בחוסר סבירות וחוסר מדתיות קיצוני והוא פוגע בזכות הקניין של המבקשים. 5. המשיבה בתגובתה מיום 25.4.07 טענה כי בניגוד לטענה המרכזית של המבקשים, על פיה הבניה הושלמה ביום 5.1.07, הרי שבידה ראיות המראות אחרת. נטען כי המהנדס ביקר במקום ביום 8.3.07 וביום 12.3.07, ראה את בצוע עבודות הקמת הסככה כאשר הן לקראת סיומן, החליט להוציא הצו המנהלי ואז, ביום 26.3.07, כאשר מסר את הצו, התברר לו כי הקמת הסככה הייתה רק שלב מקדים לפעולת בניה של סגירת המרפסת כולה על ידי בניית קירות היקפיים מויטרינות אלומניום וזכוכית, שנבנו לאחר ביקורו מיום 12.3.07. לעניין מועדי הבניה והאכלוס צורף, בנוסף לתצהיר מר אדר, גם תצהירה של הגב' רונית מלכה, מנהלת ענף פיקוח במנהל מקרקעי ישראל. לתגובת המשיבה צורפו תמונות שצילם המהנדס מיום 8.3.07, 12.3.07, 26.3.07, 17.4.07. המשיבה עומדת על כך, אם כן, שהצו היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת בהתאם להוראות החוק. לעניין יתר טענותיהם של המבקשים נטען כי אין במצוקת דיור כדי לבטל צו הריסה מנהלי, כי לטענות שנטענו בעלמא בדבר הפליה, שיקולים זרים וחוסר סבירות אין כל בסיס עובדתי וכי קוימה חובת ההתייעצות כנדרש בחוק וכפי שעולה מנספח ח' לבקשה עצמה, עליו חתומה יו"ר המשיבה. דיון והכרעה נטל ההוכחה 6. צו הריסה מנהלי, על פי סעיף 238א לחוק, כשמו כן הוא - אינו אקט עונשי אלא מנהלי. "מאחר שכך - פועלת כאן חזקת התקינות, דהיינו חזקה שכל פעולה מנהלית נעשתה כדין. זוהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה ) REFUTABLE PRESUMPTION) אך הנטל מוטל על מי שמבקש לסתור, לטעון ולהוכיח כי במקרה הנדון החזקה נסתרת על ידי עובדות. לא נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות בעינה". רע"פ 1088/86 מחמוד נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה "הגליל המזרחי", פ"ד מד (2)417. וראה עוד: עפ"א (ת"א) 80208/01 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א- יפו נ' אברהם עדי, תק- מח 2002(3) 8830; עפ"א (ת"א) 80086/01 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א - יפו נ' אבנר אברהם, 02(5) 704 ; עפ"א (ת"א) 80173 עיריית פתח-תקוה נ' קורפלי, תק-מח 2001 (1) 134. נקודת המוצא היא, אם כן, כי הצו שניתן על ידי יו"ר המשיבה ניתן כדין. אם המבקשים טוענים לסתירת חזקת תקינות המעשה המנהלי - עליהם הנטל להוכיח זאת. אין חובה על יו"ר הועדה להוכיח כי הצו הוצא כדין, אף אין עליה חובה להצדיק את השיקולים להוצאתו. הנטל כולו להוכיח כי קיימת עילת ביטול - על המבקשים. עילות הביקורת השיפוטית 7. המחוקק ראה צורך לתקן את חוק התכנון והבנייה בשנת 1980 ולהוסיף אמצעי של צו הריסה מנהלי, שהוא אמצעי דרסטי וקיצוני, זאת על מנת לתת לרשויות הממונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה אמצעי יעיל ומהיר במלחמתן נגד נגע הבנייה הבלתי חוקית אשר הלך והתפשט. מטרת הסעיף היא לתת אפשרות להפעיל סמכות הריסה של בנייה חדשה שנבנית או נבנתה ללא היתר במהירות וביעילות, על מנת למנוע עובדות מוגמרות. סעיף 238א אמנם הקנה זכות פנייה לבית המשפט אך המחוקק הגביל את סמכות ההתערבות של בית המשפט. נפסק, כי סמכותו של בית המשפט לבטל צו הריסה מנהלי היא סמכות צרה, לעומת סמכותו הרחבה של יו"ר ועדה מקומית להוציא את הצו. ראה: ר"ע 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד מ(2) 445; רע"פ 5709/06 מוסרי נ' מדינת ישראל, תק- על 2006 (3) 1877; ב"ש (י-ם) 4744/03 אלהאם נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים,תק-מח 2003(3) 98 וכן ראה נ' בן-תור, צווים נגד בנייה בלתי חוקית, עמ' 143 ואילך. 8. קיימים שני רבדים של עילות, אשר בגינן יוכל בית המשפט להתערב בצו הריסה מנהלי שניתן, וזאת בלבד. הרובד האחד מתבסס על שתי העילות הנקובות בסעיף 238א (ח) לחוק: "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מנהלי אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שבצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". הרובד השני מתבסס על המשפט המנהלי, בהתאם לדין הכללי החל על תקיפת מעשה מנהלי תקיפה שאינה תקיפה ישירה. ניתן להעלות טענות ועילות המבוססות על המשפט המנהלי כנגד שיקול הדעת המנהלי שהביא להחלטה להוציא את הצו, אך זאת בהיקף מצומצם ורק אם מדובר בפגמים חמורים אשר עושים את הצו לבטל מעיקרו: "כאשר הטענה היא טענה של חוסר סמכות או כאשר מדובר בפגם חמור שתוצאתו היא בטלות מעיקרא של הצו". עע"ם 3518/02 רמזי יוסף רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז (1) 196. וכן: בג"צ 2181/04 רדא נ' שר הפנים ואח', תק- על 2004(1) 2603 ; רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397; רע"פ 5086/97 בן-חור ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח',פ"ד נא(4) 625; ע"פ (ת"א) 1040/84 גרייצר ואח' נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ת"א ואח', מח (2) 241 ; עפ"א (ת"א) 80299/04 נגר נ' מדינת ישראל, תק- מח 2005(2) 5561, אושר ברע"פ 6876/05 נגר נ' מדינת ישראל,תק-על 2006(3) 2984. העילות על פי סעיף 238א (ח) לחוק 9. השאלה הראשונה שיש לבדוק היא, האם הבנייה נשוא הצו בוצעה כדין. בעניין זה אין מחלוקת. המבקשים אינם טוענים כי לבניה, אשר אין חולק כי היא מהווה בניה אשר טעונה היתר, לא התבקש וממילא לא התקבל היתר בניה. 10. השאלה השניה היא, האם הוכח כי בצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. שאלה זו נבחנת על פי הקריטריונים שנקבעו בסעיף 238א (א) (2) ו- (3) לחוק. צו הריסה מנהלי, כאמור, נועד לתת מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית חדשה. לפיכך, אם הסתיימה הבנייה יותר מ- 60 יום לפני יום הגשת תצהיר המהנדס, שעל בסיסו ניתן הצו, או שהמבנה מאוכלס יותר מ- 30 יום לפני מועד זה - אין עוד צורך בצו על מנת למנוע עובדה מוגמרת. שוב, יש להזכיר, נטל ההוכחה להוכיח קיום תנאים ומועדים אלו וכי הצו לא היה דרוש למניעת עובדה מוגמרת - על המבקשים. 11. נבחן את הראיות שהוצגו בעניין מועדי הבניה ואכלוסה. בתצהירי המבקשים נאמר כי "בניית הסככה הושלמה ביום 5.1.07". בבקשה (ולא בתצהירים!) נאמר כי "בסמוך מאד לאחר מכן הועבר לשטח הסככה ציוד וריהוט השייך לילדי המבקשים והוא אוכלס על ידי ילדי המבקשים". עוד צורף לבקשה תצהירו של מר משה ג'נאח, בעל עסק לבניית גגות רעפים ופרגולות. בתצהיר זה נאמר כי המבקשים פנו אליו בבקשה להצעת מחיר לבניית פרגולת עץ במרפסת ביתם, כי ביום 22.10.06 הועברה הצעת מחיר, כי בסוף דצמבר 2006 נרכשו על ידו החומרים וכי בסמוך לאחר מכן החל באמצעות שני פועלים נוספים לבנות את הפרגולה. נאמר כי "עבודת בניית הפרגולה ארכה כ- 5 והושלמה ביום 5.1.07 או בסמוך מאד לכך" (כך במקור). לתצהיר צורפה הצעת מחיר בכתב יד נושאת תאריך 22.10.06 וכן קבלה /חשבונית מיום 5.4.07 על סך כולל של 23,400 ₪. 12. בחקירת המבקש ומר ג'נאח התבררו עובדות נוספות ושונות. המבקש העיד כי מטרת הבניה הייתה לסגור המרפסת הפתוחה באמצעות פרגולת עץ וקירות זכוכית ואלומיניום וכך לבנות חדר נוסף שישמש את ילדיו למגורים (עמ' 4 שורות 6-10). הוא הבהיר כי הילדים החלו להשתמש במקום "אחרי ששמנו את החלונות. שבוע אחרי ביקור המפקחים" (דהיינו, שבוע לאחר יום 12.3.07, שם, שורה 12). המרפסת עצמה והגדר סביבה נבנו, כנטען, לפני מספר שנים. לגבי מועד השלמת הבניה הבהיר כי בחודש ינואר סיים עבודתו "נגר הגגות" וכי החלונות הותקנו בחודש מרץ. המבקש אישר כי בתמונות שצילם המהנדס ביום 8.3.07 נראים במקום הפועלים של מר ג'נאח. הוא ציין כי הם הגיעו למקום בחודש מרץ "לסדר את הטיפטופים" אחרי הגשם (עמ' 5 שורות 18-21). הוא אישר כי בחודש מרץ פגש ליד ביתו את הגב' רונית מלכה, המפקחת של מנהל מקרקעי ישראל, "היא שאלה אותי מה אני עושה, אמרתי לה, כשהיא בתוך האוטו, מרחוק, 50 מ', שנכנסים לי מים ומסדרים לי פה. היא סתם עושה סיבוב עם האוטו" (עמ' 5 שורה 28 ואילך). המבקש אישר כי תוספת הבניה שבצע משמשת כיום, בהתאם לייעודה, כחדר ילדים, בו ישנים שנים מילדיו. 13. מר ג'נאח ציין בחקירתו כי הוא עצמו לא בצע העבודה אלא עובדיו. הוא הסביר כי מדובר בעבודה שהתבצעה בשני שלבים: בינואר הועמדה הפרגולה עם ציפוי, בשלב שני "הוא רצה לעשות חלונות אז הכנסנו לו סגירות. אני עשיתי את הסגירות של העץ, לא החלונות, בשלב השני" (עמ' 7 שורות 20-24). השלב השני בוצע בפורים, כפי שזכר מר ג'נאח (עמ' 8 שורות 1-4). סגירות העץ כהכנה לחלונות נכללו מראש בהצעת המחיר. מר ג'נאח זיהה את פועליו בתמונות שצילם המהנדס ביום 8.3.07: "בתאריך הזה הם עוד עבדו. בתאריך הזה הם עבדו לבצע את הסגירות עליהן דיברתי"(שם, שורות 15-17) כאשר נשאל לגבי תיקונים של הגג העיד: "אולי הייתה נזילה בגג וסידרנו לו אותה, והייתה, תכף אחרי שעשינו ירד גשם טוב, והוא הזמין אותנו ובאנו" (עמ' 8 שורות 22-23). לאחר מכן נשאל על ידי ב"כ המבקשים אם יתכן והפועלים ביום 8.3.07 עסקו בתיקון נזילה והשיב כי יתכן (עמ' 10 שורה 13). מר ג'נאח אישר כי התשלום בוצע בהתאם להתקדמות העבודה "ואחרי זה כשעשינו את הסגירות הוא השלים" (עמ' 9 שורות 14-25). מר ג'נאח הבהיר בעדותו כי מה שנרשם בתצהירו, כי העבודה הושלמה ב - 5.1.07 - אינו נכון: "לא הושלמה. אני חוזר, המדובר בשני שלבים. את השלב השני סיימנו בפורים" (שם, שורה 28 וכן עמ' 10 שורה 8). יש לציין כי מעיון בלוח השנה עולה כי פורים חל בתאריכים 1.3.07 - 5.3.07. 14. הגב' רונית מלכה היא מנהלת ענף פיקוח על הבניה במחוז תל -אביב של מינהל מקרקעי ישראל. היא חתמה על תצהיר מיום 25.3.07 אשר הועבר למהנדס ושימש כתמיכה נוספת להוצאת הצו המנהלי. בתצהיר זה נאמר כי על פי ידיעתה האישית הסככה לא נבנתה עד ליום 1.3.07. בחקירתה הסבירה כי מתוקף תפקידה היא מבקרת במתחם בו מצויה הבניה כפעם בשבוע. היא ציינה כי מדובר בשטח "מועד לפורענות" מבחינת פלישות וחריגות. היא ציינה כי ביום 1.3.07 ראתה את המבקש יחד עם אדם אחר עם פטיש וסולם ושאלה אותו מה מעשיו. הוא השיב לה שהוא מתקן דליפה. היא לא רשמה דוח על האירוע כיון שנתנה אמון בדבריו של המבקש והיא לא ראתה באותו שלב שינוי בשטח. באותו שלב לא הייתה הסככה במקום ו"לא היה כלום". את התאריך ידעה לומר על פי בדיקה ביומנה. היא ציינה כי אם הייתה רואה שינוי, ולו קטן, הייתה מוציאה דו"ח או פניה בכתב, כפי שפנתה לעיריית הרצליה ביום 23.4.06 לגבי בניית הגדר (נספח ג' לתגובת המשיבה). 15. מר אורן אדר הצהיר כי ביום 8.3.07 ביקר במקום וראה פועלים מבצעים עבודות בניה להקמת הסככה, שהייתה בשלב מתקדם של סיום. הוא התריע בפניהם כי יש להפסיק הבניה. ביום 12.3.07 הגיע שוב למקום ומצא כי הפועלים עזבו והסככה בנויה. נרשם דו"ח ביקור במקום. ביום 25.3.07 חתם על תצהירו שהובא בפני יו"ר המשיבה יחד עם הדו"ח, התמונות שצולמו במקום וסקיצה של המקום. בתצהירו הסתמך גם על תצהיר הגב' מלכה. ביום 26.3.07 מסר את הצו למבקש ואז התברר לו כי עבודות הבניה נמשכו מאז ביקורו הקודם וכי בנוסף לסככה ומתחת לה הוקמו קירות היקפיים וויטרינות זכוכית ואלומיניום. הוא צילם תמונות גם בביקורו זה. בחקירתו הבהיר כי הוא מפקח באזור זה כארבע שנים. לא הוצאו על ידו צווי הריסה מנהליים לגבי בניה אחרת באזור וגם לא הוגשו כתבי אישום, כי כל חריגות הבניה שזוהו במקום הן ישנות, אשר לא ניתן להוכיח את מועד בנייתן או שעברו מעל חמש שנים מבנייתן "למעט הגדר והמבנה של מר חיון" (עמ' 17 שורות 22 ואילך) "בשנים האחרונות לא הייתה בניה חדשה למעט שני המקרים של מר חיון" (עמ' 16 שורות 17-18). הוא נשלח למקום על ידי מנהלו, מנהל המחלקה, וזאת, למיטב ידיעתו, עקב שיחה טלפונית עם הגב' רונית מלכה. ביום 8.3.07 ראה את הפועלים בשלבים סופיים, עבודות צביעה וגמר. המקום היה פתוח ולא מאוכלס. הוא לא נכח בהתייעצות בין יו"ר המשיבה ועו"ד רייך, רק דאג להכנת החומר ווידא כי פרטי ההתייעצות מולאו כנדרש. 16. מהראיות שהוצגו עולה, כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי הבניה הסתיימה יותר מ- 60 יום לפני מועד הגשת התצהיר (25.3.07) או כי הבניה אוכלסה יותר מ- 30 יום לפני מועד זה. למעשה, מעדויות עדי המבקשים עצמם עולה כי גם לשיטתם, הבניה הושלמה רק בין התאריכים 12.3.07 ו- 26.3.07 ובודאי שלא יותר מ- 60 יום לפני יום הגשת התצהיר, הוא יום 25.3.07. אין חולק כי מטרת הבניה הייתה לבנות חדר נוסף בדירה, באמצעות סגירת מרפסת שהייתה פתוחה, חדר אשר ישמש כחדר שינה ומגורים לילדים. הקמת הסככה הייתה רק שלב ראשון וחלקי בבניה זו. השלב השני והסופי היה סגירה מלאה של המרפסת באמצעות חלונות זכוכית ואלומיניום. יש להזכיר כי ההלכה הפסוקה קובעת כי "הפירוש שיש לתת לסיום בניה לפי סעיף 238א (ח) לחוק - הוא סיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האכלוס כמקובל על ידי בני אדם" וראה : בר"ע 1/84 דוייק נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד לח(1) 494, שם נקבע כי מבנה שאין בו חלונות ומשקופים - עדיין לא הסתיימה בנייתו, אף אם אוכלס בפועל; עפ"א 80086/01 (ת"א) הנ"ל, שם נקבע כי מהעדר חלונות יש ללמוד כי הבניה טרם הסתיימה; עפ"א (ת"א) 80299/04 הנ"ל, שם נקבע שוב כי שימוש במבנה בלתי גמור אינו נופל בגדר דרישותיו של סעיף 238א(ח) וכי יש למנוע יצירת עובדות מוגמרות על ידי שימוש במבנים בלתי גמורים. ראה עוד רע"פ 4330/05 אל עורקבי נ' מדינת ישראל, תק- על 2005(2) 1730 שם נקבע: "העובדה שהמבנה שהקים המבקש נמצא בשלבים סופיים של הקמתו אינה יוצרת, איפוא, עובדה מוגמרת שהצו אינו דרוש למניעתה" וכן בספרו של בן תור, שם נאמר כי המבחן להגדרת "בניין שהקמתו הסתיימה" הוא מבחן אובייקטיבי, של אדם סביר, דהיינו: "הקמת בניין תיחשב שנסתיימה אם הבניין כשיר למלא את ייעודו מבלי שיהיה צורך לבצע בו עבודות נוספות או לקבוע בו עובדות נוספות לשם הכשרתו למילוי ייעודו" (שם, עמ' 154- 155). בענייננו - השלמת הבניה כך שתתאים לייעודה, דהיינו, חדר מגורים ושינה לילדים, נעשתה בין התאריכים 12.3.07 ו - 26.3.07, כפי שנראה היטב גם בתמונות. בתאריכים 8.3.07 ו - 12.3.07 הייתה במקום רק סככה, עם הכנה לחלונות, כך על פי כל העדויות. הסככה לא היוותה סיום הבניה אלא חלק מהבניה. לאחר הקמת הסככה הותקנו החלונות והמקום נסגר והותאם למגורים ושינה. גם אם הסככה יכלה לשמש כקרוי למרפסת הפתוחה, כנטען על ידי המבקשים, הרי שזה לא היה ייעודה ולכן, כל עוד לא הושלמה התאמת הבניה לייעודה, היא לא הסתיימה. 17. אך גם מעבר לכך. גם אם הייתי מקבלת הטענה על פיה די בכך שהסככה תושלם כדי לקבוע כי הבניה הושלמה - גם בנטל להוכיח כי הושלמה יותר מ- 60 יום לפני תצהיר המהנדס - לא עמדו המבקשים. על פי עדות העד מטעמם, מר ג'נאח, הובהר מפורשות כי גם הקמת הסככה עצמה לא הסתיימה עד לפורים, דהיינו, עד השבוע הראשון של חודש מרץ 2007. מר ג'נאח העיד כי עבודת הקמת הסככה כללה, מראש, כשלב משלבי העבודה, גם בצוע "סגירות" שונות מעץ. עבודות אלו בוצעו בחודש מרץ והתשלום בגינן התקבל לאחר בצוען. מר ג'נאח אישר, למעשה, את עדותו של מר אדר על פיה ראה במקום פועלים עובדים ביום 8.3.07, אשר אף נראים בתמונות. בעניין זה תשובתו הראשונית והספונטנית של מר ג'נאח בחקירתו הנגדית, כי במועד זה, 8.3.07, בוצעו עבודות ההשלמה לסככה, עדיפה על הגרסה ש "הוכתבה" לו בחקירה החוזרת, על פיה יתכן ובאותו המועד בוצעו רק עבודות תיקונים לאחר הגשם. יש לזכור כי בעדותו ציין תחילה כי תיקוני הדליפה היו "תכף" לאחר הקמת הסככה, דהיינו בינואר, לשיטתו. ואם אכן בינואר הוחל בהקמת הסככה, סביר כי תיקונים עקב דליפת גשמים היו נדרשים גם לפני חודש מרץ, שהרי בינואר הייתה עונת הגשמים בעיצומה. 18. לאור האמור, מתיתרים הדיון וההכרעה באשר לגרסאות המנוגדות בין המבקשים ובין הגב' מלכה, לעניין מועד תחילת עבודות הקמת הסככה. המבקשים טוענים, כאמור, כי העבודות החלו בינואר 2007. בגרסה זו תומך גם מר ג'נאח. הגב' מלכה משוכנעת כי בביקורה במקום ביום 1.3.07 לא הייתה סככה וכי ראתה את המבקש עומד במקום עם כלי עבודה וסולם. לעניין זה יש לציין ולהדגיש כי הסתמכותו של מר אדר על תצהירה של הגב' מלכה כתמיכה נוספת לתצהירו לצורך הוצאת הצו הייתה כדין, שהרי בתיקון מס' 43 לחוק נמחקה המילה "האישית" מסעיף 238א, לעניין הדרישה בדבר טיב ידיעתו של המהנדס בנוגע לעובדות המתוארות בתצהירו. מטרת התיקון הייתה לאפשר את הסתמכות המהנדס על גורמים אחרים ולא לחייבו בידיעה אישית דווקא של כל פרט ופרט וראה רע"פ 2034/06 שקיר נ' יו"ר הועדה המקומית ירושלים, תק- על 2006(1) 3936. בהסתמכות זו אין כל פגם. בדיעבד, בעת בחינת כלל הראיות כיום, לרבות העדויות מטעם המבקשים, עולה, כמפורט לעיל, כי המסקנה על פיה המבקשים לא הצליחו להוכיח כי הבניה הושלמה לפני 60 יום לפני 25.3.07 עולה באופן ברור, גם ללא הסתמכות על תצהירה ועדותה של הגב' מלכה. גם אם הבניה החלה בינואר 2007 וגם אם, כטענת המבקשים, הגב' מלכה לא הבחינה בכך ביום 1.3.07, אין חולק כי היא הושלמה רק בחודש מרץ 2007. גם הטענה שנטענה בבקשה כי הבניה אוכלסה יותר מ- 30 יום לפני מועד התצהיר אין בה ממש ומוטב היה שלא הייתה נטענת. ייעוד הבניה, כאמור, היה מגורים. המבקש בעדותו אישר כי אכלוס המקום כחדר מגורים החל רק לאחר סגירת המרפסת בשלמותה, בחודש מרץ 2007. בתמונות מהתאריכים 8.3.07, 12.3.07 נראה היטב כי המקום אינו מאוכלס ואינו משמש כחדר ילדים. לאור כל האמור לעיל, המבקשים לא הוכיחו התקיימות אחת מעילות הביטול על פי סעיף 238א לחוק. עילות ביטול נוספות 19. המבקשים טענו טענות בדבר אי קיום חובת ההתייעצות. בהתאם לסעיף 238א (ב) לא יינתן צו הריסה מנהלי אלא לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית. יו"ר המשיבה חתמה ואישרה בכתב כי ביום 25.3.07 בשעה 16:30 קיימה התייעצות עם עו"ד רייך. מר אדר העיד כי החומר שהועבר ליו"ר המשיבה כלל את תצהירו וראיות נוספות שצרף, לרבות תמונות. המבקשים טוענים כי התייעצות שקוימה הייתה קצרה מדי וזאת יש ללמוד מכך שבאותו היום בו הוגש התצהיר כבר נחתם הצו. נטען, לכן, כי אין מדובר בהתייעצות אמיתית וכנה. לא ברור מה מקורן של טענות אלו ועל מה הן מבוססות. הטענות נטענו בעלמא. יש לזכור כי הצו חוסה תחת חזקת תקינות המעשה המנהלי, יו"ר המשיבה אישרה בחתימתה כי נערכה התייעצות עם היועץ המשפטי ופרטה את המועד לקיומה. בהעדר ראיות מנוגדות, יש להעמיד ההתייעצות תחת החזקה שנערכה כדין וראה רע"פ 1088/86 הנ"ל. איני סבורה כי העובדה שההתייעצות נערכה באותו היום בו הוגש התצהיר מלמדת על היחפזות שפוגעת בטיב ההתייעצות. צווים מנהליים, מעצם טיבם, אמורים להיות מטופלים במהירות שהרי כל מטרתם היא לתת מענה מיידי, יעיל ומהיר לבניה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות חדשות בשטח. לא זוהתה במקרה זה בעיה משפטית סבוכה וחריגה, אשר תבסס ציפייה ודרישה לקיום התייעצות מורכבת וממושכת במיוחד. לא מצאתי כי הוכח פגם כלשהו לגבי קיום ההתייעצות וראה עוד לעניין זה: רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נד (1) 438; ע"פ (נצ') 697/97 בר אור נ' הועדה המקומית גליל תחתון, 98(6)664. 20. וליתר הטענות בדבר פגמים שנפלו בצו. גם טענות אלו נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי. יש לזכור כי לצורך ביטול הצו על המבקשים להוכיח כי נפלו בצו פגמים חמורים וממשיים, אשר יורדים לשורשו והופכים אותו לבטל מעיקרו. המבקשים טוענים כי הופלו לרעה בכך שהוצא כנגדם צו מנהלי, לעומת גורמים אחרים אשר, כנטען, גם הם בצעו עבירות בניה או רישוי באותו האזור, ולגביהם לא ננקטו כל צעדים. מר אדר הסביר כי לא אותרו באזור זה עבירות בניה חדשות כנגדן ניתן היה לפעול, וחריגות הבניה הקיימות באזור הן ישנות או שלא ניתן להוכיח את מועד בנייתן. הסבר זה מקובל עלי, במיוחד כאשר לא הוצגו על ידי המבקשים נתונים עובדתיים בדבר עבירת בניה חדשה אחרת באזור שבוצעה על ידי מאן דהוא. אם קיימות עבירות כאלו, לגביהן יש למבקשים ראיות, הרי שיוכלו לפנות בעניין זה למחלקת הפיקוח על הבניה של עיריית הרצליה וחזקה על העיריה כי תפעל בהתאם למידע שיועבר לה. אין חולק כי ברחבי העיר הרצליה פועלת המשיבה להוצאת צווי הריסה מנהליים לגבי בניה חדשה בלתי חוקית, ככל שהיא מודעת לה, כמו גם להגיש כתבי אישום, והדברים ידועים היטב גם לבית משפט זה היושב ודן בתיקים אלו באופן שוטף. איני סבורה כי הוצאת הצו למבקשים נגועה בהפליה כלשהי, וגם לא הוכחו כל שיקולים זרים בעניין. להפך, המשיבה פועלת בדיוק על פי חובותיה החוקיות לאכוף את דיני התכנון והבניה, תוך נקיטת כל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה. 21. גם הטענות בדבר פגיעה בחופש הקניין או בזכויות יסוד אחרות של המבקשים, מוטב היו ולא היו נטענות. המבקשים עשו דין לעצמם, בנו בניה בלתי חוקית במקרקעי הציבור, בניה אותה הם מרחיבים מעת לעת ומוסיפים חטא על חטא. יש לזכור כי זכויות היסוד של כל אדם כפופות לקיום דיני התכנון והבניה, הבאים להגן על אינטרס הציבור בכללותו. גם מצוקת דיור או מצוקה אישית אינה יכולה להוות הצדקה לעשיית דין עצמית והתעלמות מחוקי התכנון והבניה וכך פסק בית המשפט העליון ברע"פ 5635/93 הנ"ל: "הפיקוח על הבניה מתמודד לא פעם עם אנשים הפורצים את גדר החוק ומקימים בניינים שלא כחוק, אם מטעמים של רווח כספי ואם מטעמים של מצוקה אישית...משום כך יש צידוק וצורך במכונה יעילה למלחמה בבניה שלא כחוק. צו ההריסה המנהלי נועד להיות מכונה כזאת". המבקשים יכולים וצריכים לפעול במסגרת החוק, למרות הקשיים והמצוקות הנטענים. יכולים הם לפנות ולבקש היתר בניה. אם תסורב בקשתם - פתוחה הדרך בפניהם לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים, שם יוכלו לתקוף את החלטת הרשות המנהלית ולטעון כל טענותיהם בדבר אי סבירות הסירוב או בדבר פגמים אחרים בהחלטה. סמכות בית המשפט על פי סעיף 238א לחוק אינה מיועדת, על פי תכליתה, "לשמש כערעור על מדיניות תכנונית, בעייתית ככל שייטען שהינה" (רע"פ 1948/07 אלעוברה נ' עיריית רמלה (5.3.07) ). סיכום 22. לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה לביטול הצו. 23. הצו ניתן לבצוע החל מיום 27.5.07. למען הסר ספק יובהר כי בהתאם לסעיף 238א (ג) לחוק הצו חל גם על כל תוספת בניה ללא היתר שהתווספה לבניה נשוא הצו אחרי מתן הצו ואין צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור. קרקעותגוש חלקה