דמי גמולים לקרן פנסיה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דמי גמולים לקרן פנסיה: 1. התביעה שלפנינו היא לדמי גמולים. משני עברי המתרס עומדות התובעת - קרן פנסיה חדשה, והנתבעת - מעביד ששניים מעובדיו בוטחו בביטוח פנסיוני אצל הנתבעת. 2. לטענת התובעת (להלן - מבטחים), לנתבעת (להלן - המעביד) נוצר חוב דמי גמולים לאחר שבחודשים מסויימים הועברו רשימות ניכויים ללא תשלום. 3. מלכתחילה, הוגש כתב תביעה לפיו החוב שנוצר הוא בגין החודשים 7/2007 עד 10/2007. משהוגש כתב הגנה ולו צורפו אישורים בדבר תשלום דמי הגמולים לחודשים שנזכרו בכתב התביעה, ביקשה מבטחים לתקן את תביעתה. בבקשה לתיקון כתב התביעה נטען כי החוב נוצר עקב אי תשלום דמי גמולים לחודשים 6-9/2006. בהתאם להבהרה זו, כתב התביעה תוקן. 4. לאחר ששמענו את נציגת מבטחים (גב' לוסיאן מלכין, להלן - מלכין) ואת נציגת המעביד (גב' רחל דניאלי, להלן - דניאלי) מעידות בישיבת ההוכחות ועיינו במסמכים שצורפו לתצהיריהן, הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו. 5. נקודת המוצא לבחינת המחלוקת בין הצדדים היא בהסכמי ההצטרפות של העובדים. אלה צורפו כנספחים נ/1 לתצהיר דניאלי. על פי הסכמים אלה, היה על המעביד להעביר דמי גמולים בגובה 11.5% (6% + 5.5%). בפועל, המעביד טעה והעביר דמי גמולים בשיעור של 12.84%, כך שנוצרה יתרת זכות במבטחים. גם מלכין אישרה שנרשמו למעביד יתרות זכות בגין העובדה שהסכום שהועבר בפועל עלה על הסכום הנקוב ברשימות שהועברו (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 16-20). למעשה, עד לחודש מאי 2006 למעביד לא היה חוב דמי גמולים במבטחים (עדות מלכין בעמוד 7 לפרוטוקול, שורה 17). 6. דניאלי הסבירה בעדותה, כי משהתברר שנוצרה יתרת זכות בסכומים שהועברו על ידי המעביד כדמי גמולים, הוסכם מול מבטחים, כי המעביד לא ישלם את דמי הגמולים השוטפים עד לכיסוי הסכומים העודפים שהועברו למבטחים. עדות זו לא נסתרה בחקירה נגדית והיא גם לא נטענה בעלמא. בתמיכה לה, הוצגו התכתבויות בין המעביד ובין נציגות מבטחים (נספחים נ/2 - נ/4 לתצהיר דניאלי). מהתכתובות עולה כי המעביד פעל כדין, יידע בזמן אמת את מבטחים על תשלום היתר ואף הפסקת התשלום של דמי הגמולים עד "לאיפוס" היתרה, נעשתה בידיעת מבטחים. להלן התכתובת המדברת בעד עצמה: מכתב המעביד מיום 29.6.06, בו נרשם: "בהמשך לשיחתנו, בעקבות טעות שחלה בהפרשה של עובדינו, 1. מר ... ת.ז. ... 2. מר .... ת.ז. ... הופרש סך של 6.17% + 6.67%, במקום סך של 5.5% +6% - ע"פ ההסכם, נא להחזיר את יתרת הכספים למעסיק, ונבקשכם לקזז את הזכות העומדת לרשות ההפרשות העתידיות." בהמשך הוצגה תכתובת דוא"ל בין דניאלי ובין נציגות מבטחים, גב' נעמי תקווה וגב' יפעת עלמה, שנמשכה מסוף ספטמבר 2006 ועד אמצע נובמבר 2006. בתכתובת זו קיימת התכתבות בין שתי נציגות מבטחים, מיום 26.9.06, בה נרשם במפורש: "מה קורה לגבי שחרור זכויות העובדים, המעסיק שולח רק רשימות היות ועומד לרשותו זכות מהפרשות לא נכונות, זה גם מה שסוכם." (ההדגשה הוספה - ד.ו.). לא זו אף זו, המעביד הציג את המזכרים שנשלחו למבטחים בחודשים 7-10/2006, בהם נרשם במפורש: "מצ"ב דוח תשלום 6/06 ובו קיזוז בגין התחשבנות עתידית - הפרשה עודפת. בתיאום עם גב' נעמי" (מזכר מחודש יולי 2006). מזכר דומה נשלח גם בחודש ספטמבר 2006, והוא מופנה לגב' יפעת עלמה במבטחים: "מצ"ב דו"ח תשלום 8/06 ובו קיזוז בגין התחשבנות - הפרשה עודפת. אבקש לברר את יתרת הזיכוי בגין שנים קודמות. בתיאום עם גב' נעמי ובהתייעצות איתך." מזכר דומה נשלח גם בחודש 10/2006. נדגיש כי לא הוצגה כל תשובה של מבטחים לכל המזכרים הנ"ל. עוד יש לציין כי בחודש אוקטובר 2006 פנה המעביד בטרוניה ושאל את מבטחים, באמצעות גב' יפעת עלמה, מדוע אין שום התייחסות לנושא ההפרשה העודפת ומדוע לא מופיעה במבטחים שהכספים שולמו. גם לפניה זו לא הוצג מענה. 7. בסעיף 9 לתצהירה של מלכין נטען כאילו תשלומי היתר של המעביד קיזזו והקטינו את החוב של דמי הגמולים לחודשים 6-9/2006, אך לא במלואו ועדיין נותרה יתרת חובה, שהיא המקור לתביעה שלפנינו. מבטחים לא הציגה תיעוד או אסמכתא לטענה זו (ר בעדות מלכין, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 21-27). בנסיבות אלה, לא מצאנו סיבה לקבל את טענת מבטחים בדבר קיומו של חוב דמי גמולים של המעביד ואנו קובעות כי קיומו של חוב דמי הגמולים לא הוכח. 8. זאת ועוד, עדותה של מלכין, לפיה "אף אחד לא פנה אליי פעם אחת ואמר לי שהרישום לא נכון ושהם רוצים שנתקן את הרישום לחודש כך וכך" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 24-25 ור' גם בעמוד 8, שורות 12-13) היא יתר ממתמיהה נוכח ההתכתבות של המעביד עם מבטחים, כפי שתוארה לעיל. מלכין אף נשאלה במפורש על הפער בין ההסכמה שהוצגה למעביד, על ידי יפעת עלמה ובין עמדת מבטחים בהליך בבית הדין והסברה מעיד על פער או קצר בתקשורת בתוך מבטחים עצמה. כלומר בין נציגת מבטחים עימה המעביד עמד בקשר (מנהלת התיק, בלשונה של מלכין) ובין הגביה במבטחים (בעמוד 8 לפרוטוקול, החל משורה 1): "אני מודה זה בכלל לא בסדר, הבעיה שלי שהמסמכים האלה נשלחו ליפעת עלמה ואי אפשר היה להשיג אותה ולקבל ממנה נתונים מדוע לא ענתה והגיבה ... אני גם אמרתי לעו"ד שלנו שזה לא תקין שזה לא נענה אבל לא היתה לי אפשרות לקבל תשובה מדוע זה לא נענה. ש. לקראת הדיון הוצע לך לדבר עם נעמי או יפעת? ת. לא, אני מודה שלא דיברתי. את יפעת לא הצלחתי להשיג." העולה מעדות זו, כי טענות המעביד כלל לא נבדקו וכי למרות המצג שהוצג בפני המעביד לפיו ניתן להפסיק את תשלום דמי הגמולים למספר חודשים, על חשבון יתרת הזכות שנצברה, הגביה במבטחים לא עודכנה בכך ושלחה למעביד מכתבי דרישה שסופם בתובענה בבית הדין. 8. נוכח התנהלות זו ומאחר שלא הוצגו ראיות ביחס לנושא המרכזי שהוא הווצרות החוב בחודשים 6-9/2006, כנגד תשלומי היתר ששילם המעביד, דין התביעה להידחות. 9. בהתייחס לסיכומי התובעת נעיר אך זאת: א. לא היה מקום שהתובעת תחזור על הטענות לגבי קיומו של חוב לחודשים 7-10/2007, נושא ממנו חזרה בהגישה את כתב התביעה המתוקן וכמפורט בתצהירה של מלכין. ממילא, כפי שפורט בהרחבה לעיל, מקור החוב הוא באי תשלום דמי הגמולים למספר חודשים בשנת 2006. ב. מבטחים טענה כי מתכתובת הדוא"ל עולה כי עוד באוקטובר 2006 נמסר למעביד שיש לשלם את דמי הגמולים. איננו סבורות שיש בכך להביא לקבלת התביעה. בהודעת דוא"ל זו נכתב במפורש ש"לגבי הפרש ישלח אליך הסכום". מהראיות עולה ברורות שהמעביד פנה מספר פעמים בכתב למבטחים, אך לא קיבל כל מענה. גם לא הוצג מכתב (קודם למכתבי הדרישה שנשלחו החל משנת 2008), בו מובהר למעביד כי עדיין קיימת יתרת חובה. לפיכך, כאשר מבטחים לא פעלה על פי הודעתה למעביד, אין סיבה לחייב את המעביד בתשלום דמי גמולים בסכום שגובהו לא הובהר. ג. הטענות לגבי תשלום דמי הגמולים באיחור (החל מסעיף 20 לסיכומי מבטחים) מהוות הרחבת חזית שהנתבעת התנגדה להן (סעיף 52 לסיכומי הנתבעת). לפיכך לא מצאנו להידרש לטענות אלה ואף לגופן של טענות, הן נדחות לאור המפורט בסעיף 54 לסיכומי הנתבעת. נעיר כי אם אכן היה מדובר ברכיב תביעה נפרד, היה ראוי לצרף חישוב בגין רכיב זה, ולא לציין את כלל הסכומים הנובעים מכלל הטענות שבתביעה, באופן שלא ניתן להפריד ביניהם. ד. לא היה מקום לצרף מסמכים לסיכומי התובעת. אם מדובר בראיות שצורפו לתצהיר הצדדים, די היה בהפניה אליהן. 10. סוף דבר - התביעה נדחית. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. דמי גמולים (פנסיה)פנסיהקרן פנסיה