קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דריכה על בורג: 1. זוהי תביעתו של התובע במסגרתה הוא טוען, כי בשעות הבוקר של יום 7/1/10 עת שעבד בחברת אדיר מבנים נידים בע"מ כמנהל עבודה של החברה הנ"ל, באתר בנייה שנמצא בבית חולים סיעודי ברח' בר יהודה 10 בנשר , תוך כדי עבודתו זו, הוא דרך על בורג גבס מרוח בשמן, שהיה מונח על הרצפה באתר הבניה והבורג חדר לתוך נעל העבודה שלו. כך פגע אותו בורג ברגלו הימנית. התובע טוען, כי יש להכיר בפגיעתו הנ"ל ברגל ימין כפגיעה בעבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק ביטוח לאומי"). 2. בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא מספר, כי בנו -שעבד אותה עת באותו אתר בנייה אצל קבלן גבס אחר בשם חסן סרחאן, הוציא את הבורג שהיה תקוע בנעלו של התובע, וזאת בנוכחותו של מר עלי סרחאן (בנו של חסן סרחאן). 3. אם בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של התובע הוא מציין שבנו לואי הוציא לבדו את הבורג מרגלו של התובע, כאשר העובד הנוסף בשם עלי סרחאן רק נכח במקום, הרי בהודעה שמסר התובע לחוקר המל"ל ביום 14/6/10, סיפר התובע לחוקר, כי "...הבן שלי שעובד איתי עם עוד פועל הוציאו את הבורג ...". 4. אך לא זו הסתירה היחידה שנפלה בגרסתו של התובע ממנה התרשמנו מחוסר מהימנותו וחוסר אמינותו. 5. הן בתצהירו, והן בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל, הוא ציין, כי נכחו שני עדים בקרות אותה תאונת עבודה נטענת - עד אחד הוא בנו לואי והעד השני אותו עלי סרחאן. עלינו לזכור, כי התקיימו בתיק זה שתי ישיבות הוכחות, כך שהיתה לתובע יותר מהזדמנות אחת לבקש זימונו של אותו עלי סרחאן, אשר לטענת התובע היה עד לקרות אותה תאונת עבודה נטענת. בסוף ישיבת ההוכחות השניה שקיימנו ביום 8/4/13 ביקש ב"כ התובע לקבוע ישיבה נוספת לצורך זימונו של עלי סרחאן, ב"כ הנתבע הסכימה לכך , אלא שהתובע עצמו ביקש מבא כוחו לא לזמן את עלי סרחאן למתן עדות בבית הדין מהחשש של התובע כי עלי סרחאן לא יעיד לטובת התובע. 6. ההסבר שנתן התובע לפיו הוא לא ביקש להעיד את עלי סרחאן משום החשש שעלי סרחאן יעיד נגדו בשל השפעתו השלילית של המעסיק על העד הנ"ל, התברר כמופרך וחסר בסיס. התובע טען, כי המעסיק עוין כלפיו רק משום שהמעסיק חייב לו כספים וזו לטענת התובע הסיבה שהמעסיק לא אמר אמת בבית הדין, לא מילא טופס בל 250 ויש לתובע חשש שהמעסיק ישפיע על אותו עד עלי סרחאן להעיד נגד התובע בבית הדין ולא לומר אמת. אלא שבדיון ההוכחות השני שקיימנו בבית הדין ביום 8/4/13 הובהר שלמרות שהתובע מיוצג ע"י עו"ד, וסיים לעבוד אצל המעסיק הנ"ל עוד ביום 7/1/10, הוא מעולם לא פנה למעסיק זה בדרישה כספית בגין יחסי העבודה שהתקיימו ביניהם. התובע סיפר באותו דיון, כי עורך הדין שלו פנה בדרישה כספית למעסיק (למר מטאנס), אך למרות טענה זו בא כוחו של התובע הבהיר לבית הדין, כי הוא לא פנה למעסיק בדרישה כספית כלשהי הנובעת מיחסי העבודה ביניהם. 7. אך גם אם קיימת מחלוקת כספית בין התובע לבין מטאנס מעסיקו, שלא התרשמנו כך, הרי שמטאנס הבהיר בבית הדין, כי ההתקשרות שלו עם חסן סרחאן (אביו של עלי סרחאן - העד) אותו קבלן משנה שעבד אותה עת באתר, שלטענת התובע היה עד לקרות התאונה הנטענת, הופסקה כבר לפני כ -3 שנים. מכאן, שאין כל סיבה לחשוש, כי עלי סרחאן לא יעיד אמת רק משום ההשפעה של מטאנס עליו, הרי הם כבר לא בקשרי עבודה מזה כ- 3 שנים. בנסיבות אלו, שוכנענו כי עדותו של מר עלי סרחאן שלטענת התובע היה עד לקרות אותה תאונה, הינה עדות משמעותית מאוד , אלא שהתובע נמנע מלזמן עד זה למתן עדות בבית הדין והימנעות זו פועלת לרעתו של התובע. 8. אם לא די בכל אלה, בכדי להוות נימוקים מבוססים לדחיית התביעה, הרי שלא ניתן גם להתעלם מהעובדה שהתובע הוא יליד 1960 החולה בסכרת ובעברו היו לו כבר מספר תאונות דומות לתאונה הנטענת בתיק זה. בעדותו של התובע בבית הדין מיום 22/10/12 הוא תיאר תאונה קודמת שארעה לו בביתו ביום 17/12/09 עת שגם אז דרך על מסמר אשר חדר לכף רגלו דרך הנעל והוא הבהיר בבית הדין כי גם אז הוא פנה לרופא בעקבות אותה חדירת מסמר וזאת משום שהוא חשש להסתבכויות בשל מחלת הסכרת שכן גם כשנה וחצי קודם לכן היתה לו תאונה דומה בכף רגלו השניה: "אני מבהיר לבית הדין ששנה וחצי קודם לכן היתה לי גם תאונה ברגל השניה ולכן כל דבר קטן שקורה לי בגוף אני פוחד והולך לרופא, גם אותו מסמר שנכנס לי בעקב מצאתי לנכון ללכת לרופא" (עמ' 5 שורה 4 לפרוט' הדיון מיום 22/10/12). קשה לראות כיצד אותו תובע אשר חושש מכל פגיעה גופנית הקלה ביותר פן תסתבך בשל מחלת הסכרת, ובעבר היו לו כבר לפחות שתי תאונות דומות של חדירת מסמר לרגלו ולאחר אותן שתי תאונות קודמות הוא ניגש ישר לרופא, הינה בתאונה זו הנטענת מיום 7/1/10, חודר המסמר לרגלו של התובע דרך הנעל באתר הבניה בשעה 08:30 בבוקר לערך, אך למרות זאת התובע ממשיך לעבוד כרגיל ומגיע לבית חולים נהריה רק בשעה 21:28 בלילה באותו יום 7/1/10. 9. מקובלת עלינו טענתה של ב"כ הנתבע לפיה אין כל סבירות בגרסתו של התובע לגבי קרות התאונה מיום 7/1/10, שכן אם תאונה זו אכן היתה מתרחשת בעבודה והתובע שהינו סכרתי, היה נפגע ממסמר שחדר דרך נעל העבודה אל תוך כף רגלו, הוא לא היה ממשיך לעבוד את כל אותו יום עבודה כרגיל ומגיע לרופא רק בשעה 21:28, כשהתאונה לטענתו ארעה לו בשעה 08:30 בבוקר של אותו יום. 10. בשונה מחוסר מהימנותו של התובע, העיד לפנינו ביום 8/4/13 מר מאלק מטאנס, מעסיקו של התובע, אשר סיפר, כי תשאל את הפועלים באתר הבניה וגם את ראש הצוות שהיה בשטח עם הפועלים, לגבי האירוע התאונתי שנטען על ידי התובע, אך אף אחד מהאנשים שנשאלו לא ראה את התאונה הנטענת. המעסיק העיד בבית הדין, כי באתר הבניה ישנם ראשי צוותים שלפי ההנחיות בכל מקרה של תאונת עבודה, הם ישר מתקשרים אליו ומעדכנים אותו, דבר שלא נעשה כאן. זו הסיבה שהמעסיק לא מילא את הטופס בל 250 עבור התובע, כאשר גרסתו של המעסיק מהימנה עלינו, שכן איננו רואים כל סיבה שהמעסיק לא יעיד אמת, מה גם שלפי עדותו של המעסיק, כל עובדיו מבוטחים בביטוח חבות מעבידים. 11. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע לא הוכיח את קרות האירוע התאונתי בעבודה מיום 7/1/10. אשר על כן, התביעה נדחית. 12. כל צד ישא בהוצאותיו. נזקי גוף