הגשת תביעת ליקויי בניה ללא התראה מוקדמת

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא הגשת תביעת ליקויי בניה ללא התראה מוקדמת: לפניי תביעה כספית בסך של 150,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב ליקוי בנייה שנמצאו בדירתם אשר נבנתה ע"י הנתבעת. רקע התובעים רכשו את הדירה מהנתבעת ביום 30.9.01. הדירה נמסרה לתובעים בחודש נובמבר 2002. בחלוף שנה ביצעה הנתבעת לפי טענתה תיקוני שנת בדק בדירה. כשנה נוספת לאחר מכן ולפי טענת הנתבעת, ביצעו התובעים עבודות חפירה גדולות מתחת לביתם וגם מצדו המזרחי תוך חשיפת יסודות הבניין. לטענתה, התובעים לא באו בכל תלונה על ליקויי בנייה, אלא לראשונה בחודש אפריל 2008, עת הציגו לה חוות דעת מומחה מטעמם, אשר ניתנה עוד במאי 2007. הנתבעת טוענת כי הציעה לתקן את הליקויים כפי שפורטו בחוות הדעת מטעמה ואת המחלוקות להותיר לבוררות. הנתבעת טוענת כי לא קיבלה כל תגובה על כך מהתובעים, אשר באופן מפתיע הגישו את התביעה דנא ללא התראה. התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבעת לא עמדה בתנאי החוזה ובדרישות הדין באשר לטיב הבנייה. לפיכך, נערכה חוות דעת מטעמם, שלפיה עלות התיקונים של הליקויים עומדת על 197,930 ₪. התובעים עותרים בכתב התביעה לחיוב הנתבעת גם בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב ליקויי הבנייה, בסכום של 20,000 ₪, הוצאות בגין דיור חלופי למשך תקופת התיקונים בסך של 10,000 ₪ והוצאות המומחה מטעמם בסך של 2,500 ₪ ובסה"כ 230,040 ₪. לצרכי אגרה, העמידו התובעים את תביעתם על 150,000 ₪. אין מחלוקת כי לאחר הגשת התביעה הסכימו הצדדים בינם ולבין עצמם כי יתאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים. אין מחלוקת כי הנתבעת אכן פעלה כך. אין מחלוקת כי בסוף שנת 2009 (התביעה הוגשה בחודש יוני 2009), התובעים והנתבעת הגישות הודעה משותפת לבית המשפט, שלפיה הליקויים תוקנו והתובעים מבקשים לבחון את עמידותם ובהתאם לכך, ביקשו מביהמ"ש לעכב את המשך בירור התיק. אין מחלוקת כי ניתנו הודעות נוספות ברוח זו וכי בסופו של דבר הודיעו התובעים כי הליקויים או חלקם חזרו והם מבקשים שתינתן חוות דעת מטעם מומחה ביהמ"ש, שעבודתו הושהתה קודם לכן. אין מחלוקת כי על פי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש שניתנה בחודש אוגוסט 2011, עלות התיקון של הליקויים שנותרו בדירה הגיעה לכדי 48,256 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) ובתוספת 30% עבור עלות התיקון לתובעים, הגיעה עלות התיקונים לסכום של כ-63,000 ₪. בשלב זה, הגיעו הצדדים להסכמה בהמלצת ביהמ"ש, לפיה, הנתבעת תתקן את הליקויים שנזכרו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש (ישיבת יום 15.9.11). בסופו של דבר, אין מחלוקת כי הנתבעת השלימה את כל התיקונים לשביעות רצון התובעים וזאת בסמוך לחודש פברואר 2013. בנסיבות אלה, הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יכריע בראש הנזק של עוגמת נפש ובשאלת ההוצאות על פי החומר שנמצא בתיק ועל פי סיכומים קצרים בכתב, שניתן יהיה לצרף אליהם כל חומר ראייתי רלוונטי נוסף, גם אם לא הוגש קודם לכן. דיון עוגמת נפש התובעים עותרים בסיכומיהם לפסיקת פיצוי בסכום המקסימאלי שנתבע על ידם (20,000 ₪) וזאת בגין עוגמת הנפש הרבה שלפי טענתם נגרמה להם עקב הליקויים. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת קיבלה את חוות הדעת מטעמם למעלה משנה לפני הגשת התביעה, כי לאחר שניסיונות התיקון לא צלחו הוגשה התביעה, כי הנתבעת לא השכילה לתקן את הליקויים גם לאחר שניתנה לה הזדמנות נוספת לכך מיד לאחר הגשת התביעה, כי גם לאחר שהוסכם שהנתבעת תתקן את הליקויים, כפי שנקבעו בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, לקח לנתבעת פרק זמן ארוך ביותר של כשנה וחצי עד להשלמת התיקונים באופן סופי וכי התובעים התגוררו בדירה בכל התקופה הרלוונטית לתביעה, עם ילדיהם הקטינים, כשהדירה סובלת מרטיבות קשה וריחות של עובש וטחב. הנתבעת מנגד טוענת כי יש לפסוק לתובעים, אם בכלל, סכום נמוך באופן יחסי בגין עוגמת נפש וזאת בשל העובדה שהתובעים לא נענו להסכמת הנתבעת עוד קודם להגשת התביעה לביצוע תיקונים בדירתם, כי לאחר הגשת התביעה, התיקונים בוצעו תוך זמן קצר והזמן הרב שבמהלכו עוכב בירור התיק נבע מרצון התובעים לבדוק את עמידות התיקונים, כי התעורר ליקוי חדש שלא אוזכר קודם לכן ואשר גם אותו הסכימה הנתבעת לתקן, כי התובעים חזרו בהם בשלב מסוים מההסכמה שהושגה ועד שהסכימו לבסוף להמשיך במתווה המוסכם, חלף זמן רב שבמהלכו הוגשו בקשות ותגובות בנושא לביהמ"ש וכי יש להביא בחשבון את הפער העצום שבין חוות הדעת מטעם התובעים ולבין חוות הדעת מטעם מומחה ביהמ"ש. הלכה פסוקה, שאין צורך אפילו לאזכר אותה, כי ניתן באופן עקרוני לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש עקב ליקויים שנפלו בדירת מגורים. לפי הפסיקה, ישנם מספר פרמטרים שלפיהם ביהמ"ש ישקול האם יש מקום לפסוק פיצוי ומה השיעור הנכון בעניין זה. כך למשל, אחד הפרמטרים העיקריים הינו אופי הליקוי, היינו, האם הליקוי הינו כזה אשר מנע מהדייר שימוש סביר בדירה או פגע ביכולתו ליהנות מהמגורים בדירה. פרמטר נוסף הינו משך הזמן שבו נתור הליקוי בדירה ולא תוקן. העלות הכוללת של תיקון כלל הליקויים בדירה, יכול להוות בנסיבות מסוימות פרמטר שיש להתחשב בו, אולם אין בהכרח לגזור יחס ישיר בין עלות התיקונים של הליקויים ולבין גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש. כמו כן, ההלכה הפסוקה הכירה במיוחד, בצורך לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש מקום שמדובר בליקויים שגרמו לרטיבות בדירה. הנ"ל לא מהווה רשימה סגורה וקיימים פרמטרים נוספים ומכל מקום, שאלת הפיצוי וסכומו ייגזר בכל מקרה לפי נסיבותיו. במקרה הנוכחי, הליקויים בדירה, אשר נזכרים בחוות הדעת מטעם התובעים, מתפרסים על פני מספר תחומים. כך למשל נמצאו סימני רטיבות במקומות שונים בדירה, הובחנו סדקים במקומות שונים, כמו גם ליקויים נוספים כגון: בדלתות הדירה, בחלונות ובתריסים, בחיפוי החוץ, במערכת האינסטלציה והניקוז בארון החשמל ועוד. על פי חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, נמצאו ליקויים משמעותיים באיטום מסדים ותקרה לרבות איטום חלונות וביצוע בידוד טרמי. כמו כן, מצא המומחה ליקויים נוספים בדלתות הדירה, בניקוז שביל הכניסה אל הדירה ועוד. לא הוכח לפניי כי חוות הדעת מטעם התובעים נמסרה לנתבעת קודם לחודש אפריל 2008 כנטען ע"י הנתבעת (התובעים לא טענו בכתב התביעה כי מסרו את חוות הדעת הנ"ל לנתבעת או מתי מסרו אותה לנתבעת). הנתבעת טוענת כי היא הציעה לתקן את הליקויים שהיא הכירה בהם על פי חוות הדעת מטעמה, אולם התובעים לא נתנו את תשובתם בעניין זה והגישו תביעה לביהמ"ש ללא התראה. לטענות אלה שהועלו בכתב ההגנה, לא הוגש כתב תשובה. לא באה כל התייחסות ראייתית לעניין זה גם בשלב הסיכומים, למרות שהתרתי הגשת חומר ראייתי נוסף, גם אם לא הוגש עד היום. מאחר וכאמור, הוכח לפניי כי התובעים הודיעו על הליקויים לראשונה בחודש אפריל 2008 הרי שהתקופה הרלוונטית לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש צריכה לחול החל ממועד זה ועד למועד שבו הושלמו התיקונים בחודש פברואר-מרץ 2013. עם זאת, יש להתייחס לתקופה זו כתקופה ברוטו שכן בחלק מהתקופה הנ"ל, הדירה הייתה מתוקנת והתובעים ביקשו להמתין עם המשך ההליך כדי לוודא את הצלחת התיקונים. כמו כן, בחלק מהתקופה עוכב מתווה התיקונים עקב התנהלות התובעים. בהתחשב באופי הליקויים, כמשתקף מחוות הדעת והתמונות שצולמו על ידי מומחה התובעים וכן בהתחשב בתקופה הרלוונטית לפסיקת הפיצוי, אני מעמיד את הפיצוי בגין עוגמת נפש על סכום של 7,500 ₪. בשולי הדברים, אציין כי ההתייחסות בסיכומי התובעים לראש נזק של אובדן ימי עבודה, חורג מההסדר הדיוני ודינה להידחות ולו בשל כך. כמו כן, ראש נזק זה לא הוכח בכל מקרה וזאת בהעדר כל תצהיר של התובעים בעניין אובדן ימי עבודה כאמור, כשצירוף תלושי משכורת הכוללים אינדיקציה לניצול ימי חופשה, לבדו, לא די לעניין זה. הוצאות המשפט בנסיבות שבהן הכירה למעשה הנתבעת באחריותה על חלק ניכר מהליקויים, בכך שהסכימה לתקן אותם, יש לומר כי התביעה במובן זה התקבלה. מאחר והנתבעת ביצעה תיקונים עוד קודם לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, הרי שיש להגיע למסקנה שכמות הליקויים שבהם הכירה הנתבעת ונפלו בפועל בדירה, הייתה מעבר לזו אשר נזכרה בחוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש וכך גם עלות התיקונים בהתאם, שהייתה מן הסתם גבוהה יותר. בנסיבות אלה וכשברור שסכום התיקונים שהוכח לא מהווה חלק קטן מהסכום שנתבע, אלא חלק מהותי, איני רואה כל מקום למנוע מהתובעים חסרון כיס ביחס לאגרת ביהמ"ש וגם לא ביחס להוצאות המומחים. בהתאם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את אגרת ביהמ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה ועד לתשלום בפועל לתובעים. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות המומחה מטעמם בסך של 1,750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.4.07 ועד לתשלום בפועל (למרות האמור בסיכומים, לא צורפה קבלה נוספת, אלא רק קבלה אחת של המומחה ארד. אם מדובר בטעות סופר ותוצג קבלה נוספת, תשלם הנתבעת גם אותה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין כאמור). הנתבעת תשלם לתובעים גם את הסכומים שהם שילמו למומחה ביהמ"ש, בסך של 2,900 ₪ ו-870 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום של ההוצאות הנ"ל למומחה לפי החשבוניות שצורפו ועד לתשלום בפועל לתובעים. לעניין שכ"ט עו"ד, עותרים התובעים לקבלת 1,000 ₪ ובתוספת 19% פלוס מע"מ "מכל סכום שיפסק" (ראה סעיף 13ד' לסיכומיהם), תוך צירוף עותק מהסכם שכ"ט שנחתם ביום 1.6.09. בנסיבות התביעה הנוכחית כפי שתוארה לעיל, איני רואה מקום למנוע מהתובעים קבלת שכ"ט בשיעור שהם התחייבו לשלם לבא כוחם וכדי שלא יגרם להם חסרון כיס בנקודה זו. עם זאת, קיים לכאורה חוסר בהירות בשני עניינים הקשורים להסכם שכ"ט, האחד, הסכם שכ"ט מדבר על 22% פלוס מע"מ מכל סכום שיתקבל בפועל מן הקבלן ואילו התובעים עותרים לקבלת 19% פלוס מע"מ בלבד מכל סכום שייפסק. אי בהירות נוספת, נוגעת לשאלה, האם הסדר שכ"ט (סעיף 3ב' שלו), חל גם על מקרה של ביצוע תיקונים בפועל על ידי הקבלן או שמא רק על מקרה של תשלום פיצוי כספי לידי התובעים. לשון ההסכם קובע כי האחוזים ייגזרו "מכל סכום שיתקבל בפועל מן הקבלן". אותה שאלה נשאלת לגבי הניסוח שנבחר בסעיף 13ד' לסיכומים, בו התבקשה פסיקת האחוזים הנזכרים שם, כשיעור "מכל סכום שייפסק" וללא התייחסות לעלות התיקונים שתוקנו בעין במסגרת תיק זה. לאחר שעיינתי בדברים הנ"ל ונתתי דעתי לשאר נסיבות העניין, אין זה מתקבל על דעתי כי בהסכם שכ"ט התכוון עו"ד אורן (המתמחה בתביעות ליקויי בנייה), להחיל את שכ"ט שתלוי בתוצאות המשפט ואשר נקבע באחוזים, רק על סכומי כסף שישולמו בפועל ולא גם על עלות התיקונים שהקבלן מסכים לתקן בעין. כידוע, במקרים לא מעטים בתביעות ליקויי בנייה, מגיעים הצדדים להסדר של תיקונים בעין. עלות התיקונים מהווה, בדרך כלל, אם לא תמיד, ראש הנזק העיקרי של התביעה. לפיכך, לא יעלה על הדעת כי הסדר שכ"ט הנוכחי יתעלם מכך ומהאפשרות של מתווה של תיקונים בעין. גם אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות של תיק זה, התוצאה תהיה כי התובעים מחויבים לשלם לבא כוחם שכ"ט בסכום של כ-2,500 ₪ בלבד (הסכום הבסיסי של 1,000 ₪ בתוספת כ-1,500 ₪ כנגזרת של כ-20% כפול הפיצוי שנפסק בגין עוגמת נפש בתיק זה). גם לא יהיה זה בבחינת פסיקת שכ"ט ריאלי וסביר, אם ביהמ"ש יפסוק לתובעים שכ"ט כאמור בתיק זה. אשר על כן, ולאחר שנתתי את דעתי לכלל נסיבות העניין הרלוונטיות לפסיקת שכ"ט עו"ד, כגון: התוצאה, ההפרש שבין התוצאה וסכום התביעה המקורי, היקף המסמכים שהוגשו לתיק ע"י הצדדים, משך הזמן שבו היה התיק תלוי ועומד בביהמ"ש, הנכונות של הנתבעת לתקן את הליקויים מיד לאחר הגשת התביעה, דבר שחסך בסופו של דבר ניהול הליך של שמיעת ראיות, נחה דעתי כי יש להעמיד את שכ"ט עו"ד שלו זכאים התובעים על סך של 10,000 ₪. סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו לעיל בפסק הדין וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. בניהליקויי בניה