העברת קרן השתלמות - תביעה

פסק דין 1. לפניי תיק שהוחזר אליי לדיון מבית המשפט המחוזי במחוז מרכז. גלגולו הראשון של התיק התנהל בבית משפט בפתח תקווה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות. (להלן: "ההליך הראשון"). מהות ההכרעה הנדרשת בפס"ד זה הינה בין הנתבעים עצמם אשר שלחו איש למשנהו הודעה לצד ג'. רקע עובדתי 2. הנתבע 2 הגיע לביתו של התובע ביום 14.7.08 והחתים אותו על הטפסים הדרושים להעביר את קרן ההשתלמות של התובע בסך 247,000 ₪ ממילניום לאינפיניטי גמל בע"מ. 3. התובע חתם על בקשת העברה והמציא לנתבע 2 צילום של תעודת הזהות שלו. באותה תקופה העברת הכספים אמורה הייתה להתבצע בתוך 7 ימים. 4. בפועל, הכספים הועברו רק ביום 27.10.08. בשל הירידות הגדולות בחברת מילניום באותה תקופה תוך קיזוז הירידות של אינפיניטי שהיו מתונות יותר, הפסיד התובע מאי העברת הקופה במועד סך של 25,000 ₪. 5. בפסק הדין בהליך הראשון קבעתי כי יש לפצות את התובע בסכום התביעה וחייבתי את הנתבע 2 במלוא סכום הפיצוי. 6. הנתבע 2 ערער על החלטתי. פסק הדין של בית המשפט המחוזי לא ביטל את חיובו של הנתבע 2 לתובע, אלא החזיר את התיק לצורך דיון בחלוקת האחריות בין הנתבעים ובהודעת צד ג' שהוגשה כאשר שני הצדדים יהיו מיוצגים, וזאת מכיוון שהנתבעת 1 הייתה מיוצגת בהליך הראשון בניגוד לתובע ולנתבע 2 שלא היו מיוצגים.כב' השופט אברהם יעקב קבע: "מאחר ובבית משפט קמא נשמעו טענות גם על ידי ב"כ המשיבה 2 בעניין האחריות בכלל כלפי המשיב 1 ועניין זה נדון שם, אינני רואה לנכון לבטל את חיובו של המבקש למשיב 1, שאף הוא לא היה מיוצג. אולם, בחלוקת הנזק בין הנתבעים ובעניין ההודעה לצד ג' שהגיש המבקש כנגד המשיבה 2 יש צורך לדון מחדש, כאשר בעלי הדין שניהם יהיו מיוצגים. סיכומו של דבר שאינני מבטל את חיובו של המבקש כלפי המשיב 1, אך אני מורה להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שידון בחלוקת האחריות בין המבקש לבין המשיבה 2 ובהודעה לצד ג' שהוגשה". (רת"ק 12039-11-09 קשת נ' אור, עמוד 2 לפסק הדין). טענות הצדדים המיוצגים 7. אסקור בקיצור נמרץ את טענות שני הצדדים כפי שנטענו בדיון שקיימתי לאחר ששני הצדדים היו מיוצגים, וכפי שהועלו בסיכומים בכתב שהגישו הצדדים. 8. הנתבע 2, שולח ההודעה לצד ג' טוען כדלקמן: א. אישור המסמכים על ידי מנהל מערך הסוכנים של נתבעת 1. מסמכי ההצטרפות נמסרו על ידי הנתבע 2 אל מנהל מערך הסוכנים של אינפיניטי אשר בדק אותם ואישר כי הם תקינים לפי הנהלים. ב. קופת גמל אחרת כן השתמשה בצילום תעודת הזהות. הנתבע 2 העביר באמצעות פקסימיליה את אותו צילום תעודת זהות, לקופה אחרת אשר כן עשתה שימוש באותו צילום ממש. הנתבעת 1 סירבה לעשות שימוש בצילום תעודת הזהות שעל פיה היא "לא קריאה". ג. שליחה חוזרת של תעודת הזהות כבר ביום 14.8.08. הנתבע 2 טוען כי בתו שלחה העתק קריא של תעודת הזהות כבר ביום 14.8.08 ואף אישרה זאת טלפונית. הנתבעת 1 היא האחראית הבלעדית לנזק שנגרם לתובע, שכן הנתבע 2 העביר את העתק הקריא של תעודת הזהות באמצע חודש אוגוסט, הנזק בגין ירידות השערים הדראסטיות אירע במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2008 ומעבר הכספים בוצע רק ביום 27.10.08. לאחר שהנתבע 2 התריע בפני נתבעת 1 כי נגרם נזק לתובע, שלח הנתבע 2 על פי בקשת מנהל הנתבעת 1, את האישור המקורי של הפקס מיום 14.8.2008 באמצעות הדואר הרגיל ומאז נעלמו עקבותיו. ד. הנתבעת 1 טמנה ראשה בחול. הנתבע 2 טוען כי הנתבעת 1 במהלך כל התקופה לא עשתה דבר לטובת העברת הקופה של התובע למעט שיחת טלפון אחת במהלך חודש אוגוסט בה הושארה הודעה בטלפון של התובע. ה. הפרת החוק על ידי הנתבעת 1 בלבד. הנתבעת 1 הפרה את סעיף 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) תשס"ה-2005. אליבא הנתבע 2, ההפרה התבצעה בכך שהנתבעת 1 לא נהגה בזהירות וברמת המיומנות המתבקשות וכן הפרה את חובתה לנקוט בכל האמצעים הסבירים לטובת עמיתיה. 9. טענותיה העיקריות של הנתבעת 1: א. הנתבעת 1 פעלה על פי הוראות הדין. התביעה התגלגלה לפתחה של הנתבעת 1 רק משום שפעלה על פי הוראות הדין. הוראות הדין הרלבנטיות הינן חוזר גמל 2005-2-5 מיום 3.2.05, וכן צו הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של קופת גמל וחברה המנהלת קופת גמל), תשס"ב-2001. הוראות אלו קובעות את החובה לבדיקת נתונים שונים בתעודת הזהות לצורך העברת העמית לקופת הגמל. ב. היחסים החוזיים בין הנתבע 2 לנתבעת 1. תפקידו של הנתבע 2 אינו מסתכם ביצירת הקשר בין העמית הפוטנציאלי לחברה המנהלת את קופות הגמל. בנוסף, הסכם העבודה בין הנתבעים ציין כי הנתבעת 1 יכולה לסרב לקבל לקוחות שהופנו על ידי הנתבע 2. ג. מנהל מערך הסוכנים. הטענות כנגד מנהל מערך הסוכנים אינן רלבנטיות מכיוון שעוד באותו יום נשלחה לנתבע 2 הודעת דואר אלקטרוני לפיה כן קיים חסר במסמכים שצורפו. הנתבעת 1 תומכת זאת בעובדה שבאותה הודעה ממש נשלחו פרטים נוספים של עמית נוסף שהמסמכים לגביו כן הושלמו לשביעות רצונו, ושם הנתבע 2 לא טען כי השליח אישר שצורפו כל המסמכים. ד. התרשלות של הנתבע 2. הנתבעת 1 שוללת מכל וכל את טענת הנתבע 2 לפיה הוא שלח בתאריך 14.8.08 העתק קריא של תעודת הזהות ולאחר מכן בתו של הנתבע 2 אישרה זאת טלפונית עם הנתבעת 1. הנתבעת 1 תומכת יתדותיה בחקירות של הגברת שלום, הנתבע 2 עצמו וכן חקירתו של התובע. בנוסף, טוענת הנתבעת 1 כי מפלט השיחות שצורף עולה כי לא יצאה שיחה למספר הפקס של הנתבעת 1 וכן לא יצאה שיחה למספר הטלפון של הנתבעת 1 ביום 14.8.08, ועל כן הטענה לפיה אושר הפקס טלפונית ע"י בתו של הנתבע 2 אינה נכונה. בנוסף לכך, הנתבעת 1 טוענת כי הטענה שהמסמך המקורי של אישור הפקס נשלח בדואר רגיל אל הנתבעת 1, בעיצומה של המחלוקת ביניהם, מבלי להותיר בידו העתק, נראית מופרכת על פניה ומנוגדת לשכל הישר ולניסיון החיים. דיון והכרעה 10. כבר בראשית דבריי אבהיר, כי סוכן המקבל לידיו את הטיפול בבבת עינו של לקוחו, בל לו מלהירדם על המשמר, עליו לפעול ככל יכולתו עד אשר יבצע את מלוא תפקידו. סוכן זה, אינו יכול לשקוט ולא לנוח עד שהוא מסיים את תפקידו. 11. מהו אם כן תפקידו של אותו סוכן? הנתבעת 1 והנתבע 2 פרשו בפניי שתי נקודות קיצון ביחסים שבין החברה המנהלת את קופת הגמל לבין הסוכן הפנסיוני. אציין כבר עתה, כי לא ניתן לקבל את עמדת הנתבע 2 לפיה נוצר הרושם כי על הסוכן הפנסיוני רק לקשר בין הלקוח הפוטנציאלי לבין החברה המנהלת, כמעין מתווך. חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פיננסי ובשיווק פיננסי), תשס"ה-2005 (להלן: "החוק") ציווה על חובות מוגברים בתפקידו של הסוכן הפנסיוני ואין החוק רואה את תפקידו של הסוכן כמתווך גרידא. לא בכדי, נקבעו חובת האמון וחובת הזהירות בסעיפים 15-16 לחוק. דברי ההסבר לחוק מציינים כי "מוצע לקבוע במפורש את חובת הזהירות של בעל הרישיון ,ולקבוע כסטנדרד לפעילותו את רמת הזהירות והמיומנות שבהם היה בעל רישיון סביר נוהג בנסיבות דומות להבטחת ענייניהם של לקוחותיו". אינני יכול לקבל את טענת הנתבע 2 לפיה התנהגותו עולה בקנה אחד עם הסטנדרט של נקיטת כל האמצעים להבטחת ענייניו של הלקוח. אם אקבל טענה זו, הרי שארוקן מכל תוכן את האמור בסעיף 16 לחוק. על פי מבחן התוצאה נקבע על ידי ערכאת הערעור כי תוקפו של פסק הדין של התובע עומד בעינו, כלומר הנתון לפיו התובע ניזוק הוא נתון עובדתי לצורך הכרעתנו בחלוקת האחריות בין הנתבעים. בשל כך, אחלק את הדיון לארבעה חלקים בהתאם להשתלשלות האירועים הכרונולוגית, ובכל שלב אכריע בהתאם לטענות הצדדים לגבי מידת האחריות של המעורבים. 12. השלב הראשוני- הבקשה להצטרפות ככל עמית. כאמור, הנתבע 2 העלה טענה לפיה מנהל מערך הסוכנים של הנתבעת 1 בדק את המסמכים ואישר אותם. לטעמי, טענה זו אין בה ולא כלום. גם אם נניח, כי אותו שליח הוא הגורם המוסמך לקבוע אם יש או אין את כל החומר ואת מידת תקינותו, הרי שבמתן אותו אישור אין בכך מניעה או חסימה כי מעיון נוסף ובירור מעמיק במסמכים לא יתבקש תיקון או חומר נוסף. למותר לציין, כי אין ויכוח שהנתבעת 1 אף ביקשה את הצילום הקריא של תעודת הזהות עוד באותו היום. משכך, אין באישורו של אותו שליח, יהא תפקידו אשר יהא בכדי להטיל אחריות כלשהיא על הנתבעת 1. 13. הנתבע 2 אף ניסה לתמוך יתדותיו בעובדה, כי חברת פסגות שקיבלה את אותו צילום תעודת זהות כן העבירה את קופתו ולא ביקשה צילום קריא נוסף. גם טענה זו, אין בה ולא כלום. כעולה מחוזר גמל 2005-2-5 אשר פורסם על ידי משרד האוצר וכעולה מצו הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של קופת גמל וחברה המנהלת קופת גמל) תשס"ב-2001, ברור כי הבדיקה של תעודת הזהות היא חובה הכרחית הן מבחינת הדין והן מבחינת קבלת הנתונים הנדרשים בפועל. הלכה למעשה, אין מחלוקת כי העתק תעודת הזהות אשר נשלח מלכתחילה לא היה קריא מבחינת הנתונים הנדרשים המופיעים בתעודת הזהות. העובדה לפיה חברה מסוימת לא הקפידה על המסמכים, אין בכך לחייב את הנתבעת 1 לפעול בניגוד לאמור בדין. 14. השלב השני - נורת האזהרה על הבעייתיות במסמכים. נורת האזהרה על הבעייתיות במסמכים נדלקה במקרה דנן עוד באותו יום של המצאת המסמכים, דהיינו ביום 21.7.08. התגלמותה של נורת אזהרה זו הייתה בדמות פנייה באמצעות הדואר האלקטרוני אל הנתבע 2 ודיווח כי יש להמציא העתק קריא של תעודת זהות. עבודתו של הסוכן הפנסיוני אינה מסתיימת ברגע שלקוח פוטנציאלי חותם על מסמכי העברה של קופת גמל. עבודתו של הסוכן אף אינה מסתיימת מרגע ששלח את הטפסים לחברה המנהלת. מקבל אני את הטענה של הנתבעת 1 לפיה, על פי החוזה שבין הנתבעת 1 לנתבע 2, יכולה הנתבעת 1 לסרב לקבל לקוחות שהופנו על ידי הנתבע 2 מסיבות שונות. לפיכך, עבודתו של הסוכן הפנסיוני במובנים מסוימים רק מתחילה לאחר שהמסמכים נשלחו. חובת הזהירות שמטיל החוק משמעותה שאותו סוכן פנסיוני יוודא שענייניו של לקוחו טופלו כיאות והועברו לקופה שאותה ביקש. לא בכדי הבין הנתבע 2 כי מחובתו ליצור קשר עם התובע ולהשיג ממנו את הצילום הקריא של תעודת הזהות על מנת לשולחו לנתבעת 1. אינני מקבל את טענת הנתבע 2 כי הנתבעת 1 טמנה את ראשה בחול, לאור האמור בפסקה זו ולאור הקבוע בחוק, הרי שמלוא האחריות בשלב זה הונח על כתפי הנתבע 2 לנזק שנגרם לתובע. בהמשך נבחן האם הצליח הנתבע 2 להעביר נטל כבד זה לנתבעת 1. 15. השלב השלישי- שליחת העתק הקריא של תעודת הזהות. מועד קיומו של שלב זה הינו סלע המחלוקת שבין הנתבעים. הנתבע 2 טוען כי שלח את העתק תעודת הזהות כבר ביום 14.8.10 וזאת עוד לפני תחילת הירידות בקופות הגמל, ואילו הנתבעת 1 טוענת כי לראשונה קיבלה את העתק הקריא של תעודת הזהות רק ביום 12.10.10. כבר בפסק הדין הראשון גיליתי דעתי לגבי התרשמותי ממידת אמינותה של עדות הנתבע 2. עדותו של הנתבע 2 הכילה שינויי גרסה וסתירות מיניה וביה. גם לאחר הדיון שהתקיים בפניי ביום 8.11.10 התקשיתי בהבנת המצג אותו מנסה להציג הנתבע 2. מחד מציין הנתבע 2 כי יצר קשר בתאריכים ה-23.7.08 ו- 27.7.08 טענה זו הוא תומך בפלט שיחות. מאידך הנתבע 2 מנסה לבאר את הסתירה מעדותו הקודמת: "ש: גם העדת בדיון הקודם שבמשך תקופה מסויימת ניסית ליצור איתו קשר לטל' שהסתבר ששגוי ולא הצלחת לדבר איתו ולקח לכם זמן. מה קרה בתקופה הזו שהגרסה שלך השתנתה. ת: אני ניסיתי להתקשר אליו לטל' שהיה בזכרון של הנייד שלי ולכן לא העדתי באותו מועד שניסו מהמשרד שלי להתקשר אליו". (פרוטוקול הדיון מיום 8.11.10, עמוד 15 שורות 15-18). אף על פי כן, במכתבו של הנתבע 2 לתובע אשר צורף על ידו לכתב הגנתו נכתב בפירוש כי: "ניסינו להשיג אותך למספר שכנראה לא היה נכון משך כשבועיים" מעדותה של הגברת אורית שלום עולה תמונה שאינה ברורה לגבי שליחת הפקס ואישורו הטלפוני: "ש: מספר הפקס שלכם הוא 09-9542020. ת: כן. ש: ז"א שלשם נשלחו ת"ז ורישיון נהיגה של מר אור רחמים. ת: אני לא זוכרת. ב-14.8 לא הגיע שום פקס אלינו על ידי הלקוח. ממש לא. ש: אם נרשם התאריך ומס' הפקס ורשום או.קי. יתכן שהוא נשלח. ת: (-). ש: באותו יום הגב' שני קשת טוענת שהיא שוחחה איתך טלפונית ואישרת את הפקס. ת: אני לא זוכרת". (פרוטוקול הדיון מיום 8.11.10, עמוד 20 שורות 20-27). הגברת שלום אינה שוללת לחלוטין את האפשרות של שליחת העתק תעודת הזהות, אך היא חוזרת על כך שהיא איננה זוכרת. מתקבל על הדעת כי הגברת שלום אינה יכולה לזכור האם פקס הגיע ליעדו. לו נותר האיזון שבין הנתבעים כך, היה בכך כדי להעביר אחוז מסוים מן הנטל לאחריות הנתבעת 1. אולם, במהלך הדיון מיום 8.11.10, הגיש הנתבע 2 פלט שיחות יוצאות ממשרדו. פלט זה סומן כ-ת/1, ולא נזכרה בו שיחת הטלפון הנטענת אל הנתבעת 1 לצורך אישור הגעת הפקס. טענת הנתבעת 1 הייתה כי מפלט השיחות שצורף ניתן ללמוד כי לא נעשתה שיחת אישור טלפוני של הפקס. אבהיר, כי מקבל אני טענה זו. הנתבע 2 אשר נטל ההוכחה היה עליו, להוכיח את הגעת הפקס ליעדו לא עמד בנטל זה ולו בחלקו. שיגור פקס ידוע כדבר שאינו נושא 100% הצלחה ועל כן דרוש אישור טלפוני. האישור הטלפוני לא הוכח ועל כן אני קובע כי מלוא נטל האחריות נותר על כתפי הנתבע 2 גם בשלב זה. 16. השלב הרביעי - הדאגה להשלמת העברת הקופה. בדומה לאמור בשלב הראשון של האירועים, האחריות על השלמת תהליך העברת הקופה הייתה מוטלת על הנתבע 2. אולם שלא בדומה לשלב הראשוני, האחריות בשלב זה הייתה מוגברת יותר. בשלב זה, ידע הנתבע 2 כי התקיימו שרשרת של בעיות שעיכבו מסיבות שונות את העברת הקופה, הוא ידע שעבר כמעט חודש שלם מאז החתים את הלקוח. הנתבע 2 אף ידע כי הנתבעת 1 מקפידה על הצורך בהיות המסמך קריא וברור ואין לדעת כיצד עבר העתק תעודת הזהות מעבר לצידו השני של הפקס. במצב דברים זה, על הנתבע 2 היה לוודא בכל יום ויום לגבי ענייניו של לקוחו עד אשר ענייניו יסתיימו לשביעות רצונו. ולא כך, הנתבע 2 אף לא עקב אחר העדכונים השבועיים באתר הנתבעת 1. הנתבע 2 לא פנה אל הנתבעת 1 לברר פשר אי השלמת העברתה של הקופה על אף חלוף למעלה משישה שבועות תמימים. בכך, הפר הנתבע 2 את חובת הזהירות הקבועה בחוק ועליו לשאת במלוא האחריות לתוצאות שאותן היה יכול למנוע לו היה מקפיד על סטנדרד רמת הזהירות שבהם היה בעל רישיון סביר נוהג בנסיבות דומות להבטחת ענייניהם של לקוחותיו. סוף דבר 17. אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי מלוא האחריות לפיצויו של התובע יהיה על כתפי הנתבע 2. ולפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית ואף ההודעה ששלח הנתבע 2 לנתבעת 1 נדחית. אני קובע כי מלוא האחריות מוטלת על הנתבע 2 והנתבעת 2 אינה חבה לתובע או לנתבע 2. 18. אני מחייב הנתבע 2 לשלם לנתבעת 1 הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. קרן השתלמותהשתלמות